לא חושבת שאני היחידה. היחידה שמרגישה קצת מוזר, קצת מעופפת, קצת אאוט ביומהולדת.
תמיד יש את השבוע לפני התאריך, שאתה תוהה מה יהיה, מי ייזכר בך רק לאותן 3 דק' מייגעות בטלפון בו אתה
חוזר על המילה "תודה" 30 פעמים בערך.
הברכה של אמא, שכל שנה מחדש מעלה בי דמעות, "שתהיי מאושרת, שתזכי לאהבה כמו שאת יודעת לאהוב, שתהיי רצויה כמו שאת רוצה אחרים, היי כמו עץ- תכי שורשים בכל מקום אליו תפני, היי צלולה כמים, עדינה כרוח ואמיצה כאש"...
החיבוק של אבא, הנשיקה על הלחי מאחי הקטן, שעל גילויי החיבה שלו נכתב "קודאק מומנט"...
אבל השנה, השנה היה אחרת.
השנה כאב, מהבוקר.
השנה הכל החוויר לעומת הבנים.
אז מה... לנצח ייזכר התאריך שלי כיום בו חזרו הבנים הביתה?...
מדהים כמה אתה לומד על עצמך ביום הזה.
כולנו מתבגרים, חלקנו במכה, ולחלקנו זה קורה בתהליך ארוך, איטי וממושך... לי למשל, זה עדיין לא נגמר.
סוג של ילדה, שרוצה הכל עכשיו, מהר וכמה שיותר טוב. רוצה לחגוג, רוצה לצאת, רוצה לאהוב, רוצה להרגיש, רוצה לא לחוות אכזבה, רוצה מדינה נורמאלית, אנשים שאכפת להם ממה שאני אומרת- גם אם אני מקשקשת לפעמים הרבה... רוצה הכל.
ומקבלת?... פחות מחצי. אולי גם לא.

רוצה שיסתכלו עליי קצת אחרת השנה, שיעריכו אותי אחרת, שידעו שיש בי עוד משהו חוץ מטירוף ושיער צבוע, שידעו שאני בנאדם, שמנסה לבנות את עצמו 22 שנים. מנסה.
אז אני כן מודה על היחס ועל כל הטוב שאנשים מצליחים לתת מעצמם- ואולי בסוף יסתבר שזה כן מספיק...

תודה, לכולם.
על זה שאתם מי שאתם, על זה שהיה לכם חלק בבנייה שלי- ולו הקטן ביותר.
על ההערות, ההארות, התובנות והיחס.
פשוט, תודה.

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

יקירתי... את צודקת וטועה.

כן, התאריך הזה לעד ייזכר כיום שבו קיבלנו בחזרה את גופותיהם של השבויים שלנו בלבנון. וכן, זה נפל על יום ההולדת שלך. תמיד אפשר למצוא דברים שליליים שקרו ביום ההולדת שלך - בדיוק כמו שאפשר למצוא דברים טובים.

יום הנישואין של אחותי - הוא בדיוק שנה מרצח רבין. ככה יצא. השאלה הגדולה היא... אז? האם הם לא צריכים להרגיש שמחה ביום חגם? - התשובה היא כמובן: לא.

יום ההולדת האחרון שלי... "נפל" על ערב יום השואה. אז? האם הייתי צריך להרגיש עצוב בגלל זה?

עשיתי בדיוק את מה שאחותי עשתה:
שמחתי - בגלל שבשבילי זהו יום חג.
והייתי גם עצוב - כי בשבילי זהו גם יום עצוב.

אז... אני מבין אותך לחלוטין אבל... למרות ששמחה ועצב הם רגשות מנוגדים הם כן יכולים "לחיות" אחד לצד השני. שמחה לגביי משהו אחד - ועצב לגביי השני.

22 שנה את מנסה לבנות מישהי. לדעתי, תהליך הבנייה שלך מרתק ואת, עצמך כאדם, מדהימה. ממש. את אחד האנשים היותר מדהימים שיצא לי להכיר. פירסינג, קעקוע, שיער צבוע... כל עוד הספר לא מעניין וטוב - לא תשנה הכריכה שלו. את התברכת גם בכריכה נאה (נו... השעה 5 בבוקר... את הבנת את המטאפורה, נכון?) (מה אני חושב לעצמי.. בטח הבנת. את מנהלת את כתיבה וספרות...) - ואת גם ספר מעניין בטירוף. עובדה, אחרת איך יש לך כל כך הרבה שרוצים חברתך?

אז... לפחות יש לך אנשים שמעונינים לשמוע את דעתך. התחלה לא רעה... לדעתי.

דניאל אני לא יודע אם זה יעודד אותך או לא (ושוב תלוי איך מסתכלים על זה), אך התאריך הזה לא ייזכר לעוד הרבה זמן כיום החזרת השבויים (שלצערנו הוחזרו כמתים ). אך תמיד יזכר כיום הולדת שלך למי שמכיר אותך. ואני אומר זאת כי אם נסתכל היום על שלושת החטופים הקודמים: בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד ז"ל שנחטפו ב 7/10/2000 והוחזרו ב 29/01/2004, ונשאל אנשים על שלושת החטופים הנ"ל, מתי הם נחטפו? ומתי הם הוחזרו?, אני בספק אם נמצא הרבה שידעו את התאריך המדויק ויותר מזה לא בטוח שהרבה גם יזכרו את השמות שלהם אלא רק שהיו שלושה חטופים שהוחזרו אם אזרח חי (טננבאום) ואני מודה שגם אני לצורך המידע נעזרתי באינטרנט כי לעצרנו אירוע רודף אירוע ואני מניח שכדי שנוכל להתמודד אנחנו כואבים את הכאב וממשיכים הלאה.
אז עכשיו האירוע חם וכולנו זוכרים את אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, וכולנו גם זוכרים את גלעד שליט,(ומקווים שעכשיו גם המשא ומתן עליו יגמר ונוכל לקבלו סוף סוף בחיים ולא בארון) אך שהאירועים האלו גם יסתיימו, יכנסו לארכיון ונעבור לאירועים חדשים בין אם טובים ובין אם רעים.

אני גם חושב שהדוגמא המושלמת לניגודיות הזאת זה יום הזכרון ויום העצמאות, שביום אחד כואבים ובמעבר חד מאוד מתחילים לחגוג.
ואם אנו עוסקים בתאריכי יום הולדת, אז גם היום הולדת שלי נמצא בתאריך מיוחד. ה 14 במאי (למי שלא יודע) הוא תאריך קום המדינה (התאריך הלועזי) וכיוון שאני חוגג את התאריך הלועזי והמדינה את התאריך העברי, אחד ל4 שנים בערך התאריכים נפגשים, אך לפעמים זה גם נופל על יום הזכרון וגם לפעמים על לג בעומר.

דבר אחרון אתמול גם אני חגגתי לבן שלי את מסיבת הברית מילה (הטקס והחיתוך היה לפני 3 שבועות) והתאריך נקבע לפני שידענו שבתאריך הזה יחזרו 2 השבויים בארונות ואני מאמין שגם הרבה זוגות התחתנו באותו יום, כי כמו שאמרנו במדינה שלנו עצב ושמחה מהולים אחד בשני כמעט באופן קבוע

מקווה שהדברים עודדו אותך במעט , ודניאל הכי חשוב שאת זוכרת ומתייחדת עם הנופלים, זה לדעתי ההשתפות היפה של כל בן אדם שמוקיר את אלו שנפלו כדי שנוכל להמשיך לחיות פה בשקט ובשלום (כמה שאפשר).
מקווה שלמרות האירועים של אתמול חגגת או שאת הולכת לחגוג כמו שאת יודעת
אני בהחלט מסכים עם אמיר שמעבר לקעקועים ולפירסינג והטירוף הפרוע שלך יש בן אדם מדהים שכולנו רוצים להיות במחיצתו
אז יום הולדת שמח (למרות הכל) מותק
באהבה
ארז


נ.ב.
אמיר מה את עושה ער ב 5 בבוקר?

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

למה הבנתי מהי הטעות הקטנה...

ו... כתבתי מהמחשב בעבודה. סיפור ארוך.

היי, אני נולדתי ב-14.7, יום הבסטיליה.
זה נזכר כיום שבו ערפו ראשים בצרפת

יש תודעה אישית ותודעה ציבורית, ויום ההולדת שלך הוא חלק מתודעה אישית של הרבה אנשים.
זה לא כאילו חגגו לך יומולדת בראש חוצות ועכשיו קלקלו את השמחה, אלא שבתודעה הציבורית זה ייזכר כיום כזה.
החברים שלך, המשפחה, האנשים הקרובים, בשביל כולם ה-16.7 הוא יום ההולדת שלך, ובמקרה ביום ההולדת
ה-22 שלך הוחזרו הבנים.

בד"כ היחס שמקבלים תואם את מה שמשדרים כלפי חוץ, ומעבר לטירוף והצבע בשיער, יש בך גם הרבה רגעי
רצינות ועומק, כך שאל חשש, כשמחפשים - מוצאים. "יגעת ומצאת - תאמין".

22 שנים הם זמן קצר ורוב האנשים לא בונים את עצמם בזמן הזה, אין שום סיבה להלחץ מכך שאת עדיין בתהליך הזה.
גם אני עדיין נמצא בתוכו, והוא נמשך 28 שנים. מצבך טוב

החיים הם בפירוש מה שעושים מהם.
יש אנשים שאין להם אוכל והם מאושרים, יש אנשים שיש להם מכל טוב ואין להם כלום.
שנינו יודעים שיש לך שליטה על החיים שלך, גם אם לפעמים את מרגישה אחרת

אז עוד "מזל טוב" באיחור, ויודעת מה? גם עוד הרבה שנים של תהליך התבגרות, התפתחות, שיפור ומיצוי יכולות.
התהליך הזה הוא החיים

נכון, היה אתמול יום קשה מאד
אבל תהיי גאה שאת שייכת לעם הזה שיודע לתת את הכבוד לחלליו להבדיל מהצד השני שמהלל רוצח מתועב שרצח משפחה שלמה.
תהיי גאה שאת מוקפת במשפחה וחברים תומכים ואוהבים
אל תמהרי להתבגר למרות שאת רוצה את זה באיזשהו אופן
כל מה שאת מבקשת זה דבר שכולם מייחלים לו ולא משנה בני כמה אנחנו
עכשיו מספיק עם הדכאון, את לא מחליפה קידומת עוד חודשיים
תנצלי את הטוב ביותר שאת יכולה לנצל מהחיים ותמשיכי לחייך

תודה, לכולכם...
אני חושבת שעם כל חוויה אנחנו משתנים- וזו הבחירה שלנו אם להשתנות לטובה או לרעה, או אם להסתכל על משהו בהיבט טוב או רע...
תקופה מסויימת אחרי אירוע, דברים כן נראים אחרת..
אמנם, תמיד יהיה משהו שיושב כבד, אבל לראות את כל התמונה זה מה שחשוב...
תודה...

אני אהיה לי אש מאנשים קרים

אז שנרגעים רואים גם את הצד השני
איך להשתנות זאת לא בחירה שלנו אלא בהתאם לנסיבות

"טוב או רע" זו פרספקטיבה דיכוטומית שמאפיינת חוסר בגרות, ולך, יקירתי, אין את הבעיה הזו.
דברים יכולים להיות טובים ורעים בו זמנית, ויש לנו שליטה על התגובות שלנו.

בלי להכנס לסוגיית בחירה חופשית או דטרמניזם, גם בחירה מתוך אפשרויות מתוכנתות מראש היא נחמה כלשהי,
ויש לנו שליטה שם.

החכמה היא להשכיל לנצל כל סיטואציה כדי להתפתח ולצבור נסיון.