לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 06-08-2008, 10:52
צלמית המשתמש של האזרח
  משתמש זכר האזרח האזרח אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,353
"אסון בית המכס", רמה"ג לאחר מלחמת ששת הימים

חשבתי שכבר יודע הרבה על מלחמת ששת הימים, אך זה ממש מזעזע ולא היה ידוע (לפחות לי):


תעלומת העצמות בגולן


במשטרה סבורים כי העצמות שנמצאו בגולן שייכות לחייל סורי, אך קרובי 11 חיילי גולני שנהרגו באותו מקום לפני 40 שנה משוכנעים אחרת

עדי חשמונאי | 6/8/2008 9:20
הידיעה על מציאת עצמות אדם ברמת הגולן, סמוך לבונקר סורי שממוקם על יד בית המכס העליון, נדחקה אתמול לעמודים האחוריים של העיתונים. אחרי הכל, הכתבים באזור, כמו גם כוחות הביטחון, כבר מורגלים בנוהל: אחת לתקופה נמצאות עצמות מסתוריות באיזור, במשך מספר שעות או ימים נבדק החשד שמדובר בעצמות השייכות לאחד מהנעדרים הישראלים שנעלמו בצפון, ולאחר שנשללת האפשרות הזו גווע העניין הציבורי בסיפור. כך היה גם הפעם.

כוחות המשטרה העריכו לפי מצב התפוררותן המתקדם של העצמות כי הן מתקופת מלחמת ששת הימים, הסיקו כי מדובר בעצמות של חייל סורי שנהרג בזמן הקרבות והעבירו אותן לבדיקה פתולוגית הרחק מתשומת הלב הציבורית והתקשורתית.
אלא שבדיקה שערך אמש "המגזין" מעלה את האפשרות כי העצמות הללו עשויות לפתוח תיבת פנדורה שנעולה כבר יותר מ-40 שנה ולשפוך אור על תעלומת מותם של חיילים ישראלים שנהרגו בדיוק באותו האזור מספר ימים לאחר מלחמת ששת הימים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/959/492.jpg]
שוטר מפנה את העצמות שנמצאו ברמת הגולן צילום: חמד אלמקת



את הסיפור הזה רק מעטים יודעים, ולא בכדי: בצה"ל של אותה התקופה ככל הנראה העדיפו להשתיק אותו ומאז רק קרובי משפחה עיקשים מנסים שוב ושוב להעלות אותו לסדר היום הציבורי, ללא הצלחה. הפעם, הם מקווים, אולי זה יקרה-גם אם באיחור גדול.
לתוך שמיכה אחת
פרשת העצמות המסתוריות החלה כבר בשבוע שעבר כששני נערים טיילו להנאתם באותו אזור של רמת הגולן. השניים נכנסו לבונקר סורי והופתעו מאוד למצוא בתוכו עצמות שנראו כמו עצמות אדם. הם סיפרו על כך למורה שלהם וזה הגיע עמם שלשום בבוקר לאותו מקום. כשזיהה כי אכן מדובר בעצמות אדם, הזעיק את המשטרה.

רב-פקד מני בנימין ממשטרת קצרין שהגיע למקום סיפר לכתבים שלשום: "מצאנו במקום שתי עצמות-ירך ושוק. לפי הערכתנו מדוש בר בעצמות של חייל סורי מאחר שהן היו מאוד ישנות ובמצב של התפוררות. אחרי שהן נבדקו על ידי טכנאי זיהוי, שלחנו את העצמות למכון לרפואה משפטית באבו כביר".

אלא שבזמן שבמשטרה היו משוכנעים שכבר מצאו את הפתרון לתעלומה, היו כאלה שהבינו שהיא רק מתחילה. בעקבות הידיעה על מציאת העצמות שפורסמה שלשום לראשונה באתר NRG-מעריב, החלו יותר ויותר קצינים לשעבר ששירתו בתקופת מלחמת ששת הימים בחטיבת גולני לחשוד שאולי מדובר בכלל בחלקי גופות של חיילים ישראלים, חבריהם לגדוד שמצאו את מותם בדיוק באותו אזור. מבחינתם, יש סיכוי סביר שמדובר בקצה חוט לפרשה כואבת שהיתה ונותרה בבחינת פצע מדמם ל-11 משפחות שכולות ולכל החיילים והקצינים שהיו בזירת התופת.

האסון המדובר אירע ב-15 ביוני 1967, מספר ימים אחרי הסיום הרשמי של מלחמת ששת הימים. בהוראת דוד אלעזר ז"ל, מי שבאותם ימים היה אלוף פיקוד צפון, נשלחו למקום חיילים מפלוגה ד' של גדוד 13 של גולני במטרה לפנות בונקר סורי מתחמושת ומאמצעי לחימה שהותיר הצבא הסורי מאחוריו כשנמלט מהמקום. פנחס נוי (אלוש), מי שהיה באותם ימים מפקד הגדוד, הסביר אתמול (ג') בראיון ל"המגזין": "אלוף הפיקוד חשב שעם תום המלחמה, המוני בית ישראל יעלו לרמת הגולן להתרשם מתוצאות המלחמה המפוארת. על מנת למנוע אסון, הוא נתן הוראה לפנות את כל הבונקרים הסוריים מאמצעי הלחימה מחשש לשלומו של ציבור המטיילים".

אלוש , אז סגן-אלוף, הרכיב למשימה כוח שכלל 11 חיילים ממפלוגה בפיקודו של סגן יעקב דביר (בז'ה),


מ"פ פלוגת הטירונים של גולני באותה תקופה. אתמול שחזר דביר, כיום ממלא מקום שגריר ישראל בקזחסטן, את אירועי אותו היום: "הפלוגה שלי סיימה את תפקידה המקורי מזרחית לבית המכס, ועמדה לחזור למאהל הגדודי. אבל אז התברר לנו שעדיין נותרה משימה אחת: לפנות את הבונקר הזה. שאלתי את המג"ד אם הבונקר נבדק מחשש למלכודים. הוא השיב לי בנחרצות: 'כן, העניין נבדק, אפשר להיכנס ולפנות את הבונקר'.

"מכוון שהחבר'ה היו בדרך למאהל, לקחתי רק 11 מהם וכדי לסיים את המשימה מהר הצבעתי על הבונקר מרחוק והוריתי להם:'תפנו את הבונקר ההוא מכל אמצעי הלחימה'. הם התחילו לרדת לתוך הבונקר, ואני הלכתי בעקבותיהם, ואז המג"ד אלוש עצר את הג'יפ שלו וקרא לי. הכנסתי את הראש לג'יפ, עוד לא הספקתי לשאול אותו מה העניינים, ופתאום נשמע פיצוץ אדיר ועף לעברנו מטח ענק של אבנים מכיוון הבונקר. הסתובבתי למג"ד וצעקתי לו: 'אלוש, אלה החיילים שלי!'. בתוך דקות התברר לנו לחרדתנו שלא נותרו מהם אלא שרידים בודדים".

המג"ד אלוש מספק תיאור דומה של האירועים, אך מתעקש שהורה לסרוק את המקום מראש: "דאגתי שקצין חבלה יגיע לפני הכוחות ויבדוק את הבונקרים לפני שהם נכנסים לשם. פלוגה ד', הטירונים של הגדוד, היו אחראים על פינוי הבונקר ותוך כדי שאני ובז'ה מתצפתים על כל האזור של המוצבים, היה פיצוץ נוראי. כל חברי הכיתה, כולל המ"כ, נעלמו כאילו לא היו. להערכתי הסורים מלכדו את הבונקר וכמות התחמושת שהתפוצצה הגיעה כמעט לשבעה טון. לאף אחד אין סיכוי לצאת מאירוע כזה בחיים".

לדברי אלוש, מלאכת איסוף חלקי הגופות נמשכה זמן רב תחת השמש הקופחת של הקיץ ברמת הגולן. "זאת היתה תמונה שאני לא אשכח כל חיי. יותר קשה ומזעזעת אפילו מזו שראינו לפני שנים בודדות בציר פילדלפי ברצועת עזה. החיילים שלנו רכנו על ארבע, על אדמת בזלת סלעית ורותחת ואספו חתיכות של עור, כפות ידיים, ועצמות מכוסות בבשר - שם שוק ושם קרקפת שהיתה תלויה על הגדר. הכל ברדיוס של מאות מטרים מהמקום".
בצבא פשוט התעלמו
אלא שבני משפחותיהם של החללים, לפחות אלה שנותרו בחיים עד היום, לא משוכנעים שבצה"ל עשו באותה תקופה את כל המאמצים לאתר את שרידי יקיריהם, ובכלל-חלקם משוכנעים שבצבא היו עסוקים באותה תקופה בהשתקת הפרשה והמחדל שככל הנראה הוביל אליה. על פי מה שנמסר להם, אחרי האסון נאספו חלקי הגופות שהצליחו לאתר בשטח אל תוך שמיכה צבאית חומה. שמיכה אחת בלבד שהספיקה להכיל את כל השיירים שנאספו. השרידים נקברו במהירות בקבר אחים שנכרה עבורם בחלקה הצבאית בבית העלמין בנהריה.

ורדה זנדני, אחותו של סעדיה זנדני ז"ל שנהרג באסון, מספרת כי הוא, כמו רוב חבריו שנהרגו, התגייס לצבא רק ארבעה חודשים קודם לכן. הפרשה וסימני השאלה שעולים בעקבותיה מלווים אותה מאז אותו רגע ועד היום הזה, ואתמול הם היכו בה בעוצמה רבה. "אני אקח איתי את עוגמת הנפש הנוראית הזו עד לקבר", היא אומרת, "צה"ל לא טרח אפילו להגיע אלינו הביתה ולבשר לנו על האסון. אני קיבלתי את ההודעה ממזכירות המושב שבו אני מתגוררת".

לדברי זנדני, נציגים מצה"ל הודיעו לה מאוחר יותר שגופתו של אחיה היקר כבר נקברה בקבר אחים בנהריה מבלי שהם הוזמנו לטקס הקבורה. רק בשלב מתקדם יותר, מכיוון שגופתו היתה במצב שלם יחסית לרוב החללים האחרים, היא הוצאה משם והועברה לקבר נפרד בהר הרצל בירושלים. "ביקשתי מסמך פתולוגי שיעיד כי אכן מדובר בגופתו של אחי והם פטרו אותי בתשובה שאין להם כזה 'אבל אנחנו יודע עים בוודאות שמדובר בגופתו של אחיך'".
זנדני לא מצליחה להשכיח את כעסה כלפי הצבא שלטענתה השתיק את המשפחות והתעלם מדרישותיהן. גם יותר מ-40 שנה לאחר מכן היא לא מצליחה לשכוח: "ניסיתי לקבל תשובות לשאלות הרבות שנותרו פתוחות, אבל בעבר פשוט התעלמו ממני. היום במקום התעלמות אני סופגת תשובות שחלף זמן רב מאז ואיש מהאחראים באותה תקופה כבר לא נמצא בתפקידו. נכון שמדובר בימי שיא האופוריה של מדינת ישראל, אבל היה אז בלגן אדיר. נתקלנו בתשובות יהירות שאפיינו את הצבא באותם ימים ועד היום אין לנו תשובות לשאלות שלא נותנות לנו מנוחה: למה נשלחו החיילים למקום? למה נאמר להם שהוא נסרק על ידי כוחות הנדסה? והאם באמת נעשה מאמץ לאתר את כל חלקי הגופות לאחר מכן? ".

את התשובות לשאלות הקשות שנותרו פתוחות עד היום, המשפחות והחברים כבר לא ממש חושבים שיקבלו. אבל הפרסומים האחרונים על מציאת עצמות אדם מתקופת מלחמת ששת הימים ממש באותו אזור והספקות לגבי האפשרות שלא כל השרידים של פלוגה ד' נאספו, הובילו אותם לחשוד כי קיים סיכוי סביר שמדובר בעצמות יקיריהם. עכשיו הם דורשים שמדינת ישראל תעשה עמם לפחות חסד אחרון ותבדוק את הנושא ברצינות.

במסגרת זו ובעקבות התערבות מעריב פנה אתמול אלוש לרב צבאי המרכז את הטיפול בסוגיות הנעדרים בצה"ל וביקש ממנו לבדוק היטב אם באמת מדובר בעצמות של חייל סורי שנהרג באחד מהבונקרים הסמוכים לבית המכס העליון או שאולי אלו עצמות השייכות לאחד החיילים שנפלו באסון הנורא ההוא.
מאז הפרסום גם דביר חסר מנוח: "לדעע תי מדובר בסבירות גבוהה מאוד שהעצמות שייכות למי מהחיילים שלי. מהבונקר שהתפוצץ באותו יום לא נותר זכר. אבל גם אם העצמות נמצאו בבונקר סמוך עדיין חייבים לבדוק אפשרות סבירה שאולי בעל חיים לקח עצם בפיו אל תוך מבנה מוגן שמצא באזור. חייבים לעשות את הכל בשביל למצוא עוד ועוד קצוות של חוטים שיתנו לנו תשובות לאן התפזרו שאר חלקי הגופות של החיילים שלי. המדינה חייבת לחשוב על המשפחות השכולות המתייסרות יום ולילה. הסיפור הזה מלווה אותי ולא ירפה ממני עד היום האחרון. זה מסוג הדברים שלצערנו הרב עלולים לקרות במלחמות, אבל אי אפשר לסמן עליו וי ולרדת ממנו".

ורדה זנדני, לעומת זאת, כבר הרימה ידיים מהציפיות שלה לפתור את התעלומה והיא מקווה שאחרים ינהלו עבורה את המאבק: "אין לי כוח לפנות שוב למשרד הביטחון בדרישה שיבדקו את העצמות שנמצאו השבוע כי אני יודעת ששוב אף אחד לא יקשיב לי. אני כבר אישה מבוגרת ולמרות המרדף האין סופי שלי אחרי תשובות, הקושי הוא בלתי נגמר ואין לי כוח לשאת אותו יותר".



מדובר צה"ל נמסר אתמול בתגובה לדברים: "הנושא נמצא תחת בדיקתה של משטרת ישראל שהעבירה את ממצאיה למכון לרפואה משפטית. הרבנות הצבאית מעודכנת בנושא".
במשטרה מסרו בתגובה: "העצמות הועברו לבדיקת המכון לרפואה משפטית". גורמים במשטרה הוסיפו כי הבדיקה אמורה לארוך מספר שבועות.


_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

https://www.youtube.com/watch?v=xIpfSclj6A4&feature=youtu.be&t=9

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 06-08-2008, 16:23
צלמית המשתמש של chatulim
  chatulim chatulim אינו מחובר  
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
 
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב ""אסון בית המכס", רמה"ג לאחר מלחמת ששת הימים"

בונקר

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://moshekron.com/blog/images/ONEPIXEL.GIF]
1.1.06

הייתי חייל צעיר בגולני, בתקופת מלחמת ששת הימים, בן 18 ועוד קצת. עם סיום הטירונות שלנו פרצה המלחמה, וכמו שיודעים כולם היא הסתיימה מהר. בשבת בבוקר מצאנו את עצמנו במאהל אוהלי סיירים ע“י העיר קוניטרה. באותו היום מוקדם מאד בבוקר נלקחנו לאסוף תחמושת מבונקרים שהיו פזורים למכביר באזור. למה בשבת אתם שואלים? ובכן יום לאחר המלחמה איש לא ידע אם בכלל נישאר שם, או שתוך פרק זמן קצר נחזור לקו הגבול הקודם.

הפלוגה שלנו נלקחה לבונקר שנמצא ליד בית המכס העליון, ליד בריכת הקצינים, האזור ששימש גם כבית הבראה או מועדון לקצינים הסוריים המשרתים באזור. התיישבנו לארוחת בוקר, ארוחת בוקר צהלית, חצי עגבנייה, מלפפון, ביצה קשה
2 פרוסות לחם ולקינוח תה מתוק ושחור מבישול ממושך. לעסתי לאיטי את המנה, וחלמתי על הבית, שאלתי את עצמי מה עושים בני משפחתי עכשיו, חברי היכן הם כרגע וכיוצא באלו מחשבות.

אחד הקצינים הכריז: ”מי שסיים לאכול יגש אלי, הקבוצה הראשונה נכנסת לפעולה“. הייתי שקוע במחשבות, המתנתי להכרזה שניה, ניסיתי לברוא לעצמי כייף של שבת
בפינה שכוחת אל זו, שאני תקוע בה. קבוצה ראשונה של 11 חיילים, קמה ונכנסה אל תוך מחסן הנשק. מתכונן להצטרף לקבוצה שפכתי את שארית התה שנותר בכוס הפלסטיק הירוק.

לפתע הזדעזע העולם שלנו. קול פיצוץ אדיר ואחריו רשף של אש וענן אבק, לא הבנתי מה קורה, קמתי על רגלי כך גם עשו שאר חברי החיילים, ולפתע נחת עלינו גשם של חלקי אדם,
אצבעות, רגליים, קסדה של חייל וכולי… אני מקצר כאן כי גם לי קשה לתאר את גודל ההלם והזוועה, איש כבר לא שאל מה קרה, היה ברור לכולם שהבונקר התפוצץ על כל הבאים בתוכו.

כל המחנה הזמני היה שרוי בתוך ערבוביה של בכי ומבוכת הגיהינום שנחתה עלינו. לפתע קצין צעיר ואטום, התחיל לצעוק, לאסוף את חלקי גופות, להתפזר ולהתחיל לאסוף, כחייל צעיר וממושמע עשיתי תפנית לכיוון מהפיצוץ והחוצה, אבל לא הייתי מסוגל לבצע את הפקודה, חשבתי על חברי זה חצי שנה, חברי לנשק וטרטורי הטירונות, חברי לשמירה ולנסיעה הביתה יחד, חברים, חיילים צעירים וגאים. ועכשיו אני צריך לאסוף אותם? גוש ענקי החל לחסום את גרוני, לא בכיתי, אבל גם לא יכולתי להגיב, הייתי קפוא לא יכולתי להכיל את גודל ההלם שהגיע אלי.

תוך פרק זמן קצר, פינו אותנו למאהל, נשכבתי באוהל הסיירים שלי, לא ישן ולא ער, ציפיתי שמישהו יבוא לשוחח איתנו, להסביר להרגיע, אולם איש לא בא.
לאחר יום הגיע אלי טוביה, חייל ותיק יותר ממני, שהיה חבר ילדות, ובא לבדוק אם אני חי. אני זוכר שניסיתי לספר לו מה קרה. הוא אמר לי: ”כן שמעתי הכול“ והשתררה דממה, לא דיברנו יותר.

לאחר יום הודיעו לנו שאנו חוזרים לשיגרה, ומאז האירוע לא הוזכר יותר במחנה. למה אני נזכר עכשיו? ובכן נרשמתי לאתר ”חברה“ באינטרנט ולפני כמה חודשים פנה אלי איש, כבן 35 ושאל אותי אם הייתי באירוע הזה, כל הזיכרונות צפו ועלו
ושאלתי אותו בהתרגשות מי הוא, ומה פשר ההתעניינות שלו, הוא אמר לי שדוד שלו נהרג שם, והוא מעוניין לדעת מה קרה, הוא מרגיש שהוא ומשפחתו הם פגועי האירוע הזה, סיפרתי לו הכול, כל מה שאני יודע, וסיימתי את דברי בקול חנוק: גם אני מפגועי האירוע הזה.

אחרי כל כך הרבה שנים, האירוע הזה רודף אותי, כעננה שחורה על חיי.“


אני מציעה לכולם להכנס לקישור ממנו נלקח החומר בנושא. יש פה לא מעט.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #11  
ישן 16-05-2013, 12:15
  G_Zhukov G_Zhukov אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
46 שנה לאחר "אסון בית המכס", ותיקי גולני מאשימים: היה טיוח
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב ""אסון בית המכס", רמה"ג לאחר מלחמת ששת הימים"

46 שנה לאחר "אסון בית המכס", ותיקי גולני מאשימים: היה טיוח

משפחותיהם של 11 חיילי גולני שנהרגו בבית המכס העליון בגולן נפגשו עם הלוחמים ששרדו באזכרה לזכר הנופלים. לאחר שהתנצלו על שנות השתיקה הם תיארו את הפיצוץ בבונקר הסורי שהוביל לאסון וההוראה להסתיר את הסיפור

עדי חשמונאי | 16/5/2013 10:10
תגיות: אסון בית המכס, אזכרה,

ביום שלישי, ערב חג השבועות, התקיימה בחלקה הצבאית בבית העלמין של נהריה האזכרה לזכרם של 11 חללי חטיבת גולני מפלוגה ד' בגדוד 13, שנהרגו לפני 46 שנה בבית המכס העליון.

על המצבה חקוקה עדיין הכתובת הסתומה: "נפל בקרב במלחמת ששת הימים". אבל לראשונה מאז האסון שאירע ברמת הגולן ימים ספורים אחרי המלחמה (ב-15.6.67), שמעו המשפחות ממקור ראשון כיצד נהרגו יקיריהן-לאחר המלחמה ובעת פינוי בונקר סורי מתחמושת.

לצד המשפחות השכולות שהגיעו מרחבי הארץ, התייצבו בפעם הראשונה החברים ליחידה. "הגעתי לכאן לפני עשר שנים, אבל בכל השנים שחלפו מאז עמדתי בצד ולא העזתי להתקרב", סיפר זאב שרון, שבאותה תקופה היה טירון בחטיבת גולני ונכח באירוע שבו נהרגו חבריו. "העדיפו לטייח את הסיפור הזה כדי לא להרוס את האופוריה האדירה שהייתה אחרי המלחמה". סיפרו לוחמים אחרים שהגיעו אתמול.

שרון סיפר כי "באחת הפעמים שאלתי מישהי אם הם יודעים מה קרה שם, כי הרי על המצבות כתוב 'נפל בקרב במלחמת ששת הימים'. כששמעתי איזה סיפורים סופרו להם, הזדעזעתי". סיפור האסון פורסם לראשונה במעריב לפני חמש שנים, בעקבות הודעה שגרתית שהוציאה המשטרה על עצמות שנמצאו בבית המכס העליון שברמת הגולן.

ההערכות היו כי מדובר בעצמות של חייל סורי, אלא שבעקבות הפרסום פנה אלינו יעקב דביר (בז'ה), המ"פ המיתולוגי של טירוני גולני שנפלו וביקש לעשות צדק היסטורי עם הסיפור שטויח. דביר העריך בשעתו בסבירות גבוהה כי העצמות שייכות דווקא לחייליו הישראלים ולא לחיילים סוריים.

"זה קרה ב-15.6.1967, ימים ספורים אחרי מלחמת ששת הימים", הוא סיפר. "אלוף פיקוד הצפון דאז, דוד אלעזר (דדו) נתן הוראה לפנות בונקר שהצבא הסורי הותיר מאחוריו מתחמושת ואמצעי לחימה.

ההנחיה באה מחשש לשלום הציבור הישראלי שהצבא ציפה שיעלה בהמוניו לרמת הגולן כדי להתרשם מתוצאות המלחמה המפוארת", אמר דביר. "שאלתי את המג"ד אם הבונקר נבדק מתוך חשש למלכודים של הסורים, והוא אישר שהבונקר נבדק. הצבעתי על הבונקר והוריתי לחיילים לפנות אותו.

"הם ירדו לשם ואני הלכתי בעקבותיהם ואז המג"ד עצר את הג'יפ שלו לידי וקרא לי. איך שהכנסתי את הראש לג'יפ, נשמע בום אדיר. אמרתי למג"ד:'אלוש, אלה החיילים שלי'. מ-11 החיילים שהיו שם, כולל המ"כ, נותרו רק שרידים בודדים".
"סליחה שלא ידענו"
גם יתר החברים שנכחו באזכרה המרגשת והטעונה שאירעה בסוף השבוע מתארים כיצד בתחילה חשבו שמדובר בהיתקלות עם חיילים סורים שעוד נותרו במקום, אולם בהמשך הבינו כי הבונקר שהכיל על פי ההערכות שבעה טון של חומרי נפץ התפוצץ ולא הותיר לחבריהם כל סיכוי.

באותו יום נאלצו לאסוף את חלקי הגופות של חבריהם שהתפזרו לרדיוס של מאות מטרים לשמיכה צבאית אחת. 11 ההרוגים נקברו בקבר אחים בחלקה הצבאית של בית העלמין בנהריה.

לפני כחודש, ביום הזיכרון לחללי צה"ל התעורר הסיפור מחדש בעקבות תוכנית בגלי צה"ל שיוחדה לאסון. בעקבותיו החלו יוזמות ספונטניות של תושבים מרמת הגולן שהניחו בבית המכס העליון זרי פרחים ועליהם מכתבים: "סליחה שלא ידענו, לא זכרנו ולא הנצחנו". אז גם החלו הלוחמים לחפש זה את זה כשהם מבקשים להיפגש לראשונה עם המשפחות.

באזכרה שהייתה שלשום הם התנצלו בפני המשפחות שלא הגיעו אפילו להלוויה, אבל אז נדהמו לשמוע מהמשפחות כי גם המדינה לא טרחה להזמין אותן לטקס הקבורה. "אני אקח איתי את עוגמת הנפש הנוראית הזו עד לקבר", אמרה ורדה זנדני, אחותו של סעדיה זנדני ז"ל.

"צה"ל לא טרח להגיע אלינו הביתה ולבשר לנו על האסון. אני קיבלתי את ההודעה ממזכירות המושב שבו אני מתגוררת. נציגים של צה"ל הודיעו לנו שגופתו של אחי כבר נקברה בקבר אחים ואחר כך, מכיוון שגופתו הייתה במצב טוב יחסית לחללים האחרים, היא הועברה לקבר נפרד בהר הרצל בירושלים".

"אני היחיד ששרד מהכיתה", סיפר אריה אורון שנכח באזכרה. "אלי בן יקר ז"ל, המ"כ המיתולוגי שלי אמר לי שאצטרף אליהם כשאסיים לאכול. כל השנים שתקנו בפקודה. אני באופן אישי קיבלתי הוראה מאחד הקצינים'לא לדבר על זה בבית, כי לא כדאי שתדאיג את ההורים שלך'. כטירון היה לי ברור שצריך לעשות מה שהקצין אומר לי. אבל אחרי 40-35 שנה התחילו הסיוטים.

"נט"ל ביקשו שאספר את הסיפור. שם הבנתי שהמשפחות שמעו סיפור אחר לגמרי. בעקבות זה לפני שנתיים התחלתי לצלם עדויות של החבר'ה שהיו איתי ושל המשפחות. אנחנו לא מחפשים אשמים, אנחנו רוצים לרפא את הכאב שלנו החיילים וגם את הכאב של המשפחות. אני מרגיש שיש לי חוב לחברים שלי שנהרגו בגיל 18 ולא זכו כמוני לחבק נכד".

ב-14.6 תונח אבן פינה של מלון בוטיק חדש שיקום בבית המכס העליון שברמת הגולן. אז תיחנך לראשונה אנדרטה לזכר החללים." עד היום הם הונצחו כנספחים באנדרטה לזכר חללי תל פאחר", אומר אורון. "גם זה עשה עוול לנופלים. זה העליב גם אותי, כי זכרם של החברים שלי לא הונצח עד היום בצורה מכובדת".

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2...4&cat=872&loc=5
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir
Humphrey Appleby


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 12:35

הדף נוצר ב 0.22 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2020 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר