05-08-2008, 01:57
|
|
|
|
חבר מתאריך: 29.10.01
הודעות: 912
|
|
|
הרהורים על חורבן
עכשיו בשעת לילה מאוחרת, יצא לי להרהר קצת בחורבן, באקטואליה, בכל הדברים האלו, שאפשר להרהר בהם כמו שצריך רק בשעת לילה מאוחרת.. 
"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (גמרא בתלמוד ירושלמי)
יותר ויותר מרגישים אנשים (ובכללם גם אני, לפחות הרגשתי כך), שהחורבן לא קשור אלינו, שזה משהו רחוק שקרה לפני אלפי שנים, ויותר מזה.. איך אני, שלא חוויתי את חווית המקדש, שלא חייתי באווירה שהייתה אז, יכול להתאבל ועוד בצורה כל כך קיצונית על משהו שאני בעצם לא מכיר?
אם כן, יכול להיות שהאבלות צריכה לנבוע ממקום אחר, אולי על דבר אחר..
אולי האבלות צריכה להיות על עצם העובדה שהבית חרב, יותר מאשר על הבית עצמו (עצים ואבנים)?
הגמרא שמצוטטת אומרת שבעצם אם בית המקדש היה קיים היום, היה אמור להיות נחרב..
ז"א שיש כאן בעיה, כאן ועכשיו! ז"א, שעוד לא תיקנו מספיק, ז"א שכאילו 2000 שנה לא לימדו אותנו כלום.. איפה הטעות של כל הדורות? ולמה שאנחנו, דור יחסית (יחסית!) קטן מדורות אחרים לפחות מבחינה רוחנית נצליח איפה שהם טעו?
"לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים" (מגילת איכה)
אני לא מכיר יהודי (לפחות דתי) שלא עולות לו כל מיני אסוסיאציות אחרי ותוך כדי קריאת הפסוק הנ"ל,
אני לא חושב שיש הרבה אנשים שלא זועקים אותו מדפנות ליבם, כמה כבר אפשר? כמה עוד? אולי אין לי את הזכות לשאול זאת אחרי דורות שעברו הרבה יותר מאיתנו, ואנחנו דור "שמנת" ודאי יחסית אליהם, אבל באמת אין כבר כח, וציטוט להבדיל של שלמה ארצי, "אמור שכבר עמדנו במבחן" אולי חסרה לנו הצעקה? אולי אנחנו לא צועקים חזק מספיק?
האשכול הנ"ל בא להעלות חלק מהדברים שעולים במוחי הסבוך (והמסובך? ) בימים אלו של לפני תשעה באב, לחלק מהשאלות יש לי כיוון לתשובה, לחלק אין לי, וחלק אולי עדיף שתשארנה שאלות רטוריות.. אולי אני אגיב בהמשך ואכתוב את השלב הבא של זה, אבל זה נועד בעיקר לפתוח לכולם פתח לדבר על המחשבות שלהם עצמם בימים אלו, ואולי מתוך זה נזכה להתחזק ולתקן את שצריך תיקון..
_____________________________________
"וההרים עוד יבערו באש זריחות, ובין ערביים תנשב עוד רוח ים
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות, הם שיעידו, כי זכרנו את כולם."
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
