מה שלומכם? הרבה זמן לא הייתי פה,
התגייסתי ועברתי תקופה קשה מאוד בחיים שלי עד כדי מצב של סכנת חיים כתוצאה מהלחץ העצום,
ודיכאון מתמשך מהצבא עד ירידה למשקל של סכנת חיים,
אתמול השתחררתי בעקבות לחץ מאסיבי ותחושה של קריסת מערכות , אני מעדיפה לא לפרט פה
יותר מדי על העניין מי שרוצה בפרטי או במסנג'ר מכיוון שזה עניין אישי...
נכנסתי ממש לטראומה כתוצאה מהמסגרת הצבאית, מהיחס המזלזל המשפיל... הרגשתי כמו חייה,
כמו מס', לאף אחד לא היה אכפת ממני...
אני אתחיל בקרוב שירות לאומי, אני לא רוצה להשתמט מצד אחד אני יודעת שעשיתי את הדבר הטוב
מצד שני אני מרגישה שאיכזבתי את אמי למרות שהיא אומרת שהיא גאה בי על כל הסבל שעברתי
במסגרת הזאת ושלולא יצאתי ממנה לא הייתי נשארת בין החיים.
כעת אני אוכל להתחיל לשקם את עצמי, להעלות את המשקל למשקל נורמלי... כמובן שזה יהיה תהליך
ארוך ומתמשך..
נכנסתי למצב שאין לי אמון באף אחד, שאני סומכת רק על אמא שלי בעקבות הצבא התקרבנו המון
ואם לא היא - לא הייתי עכשיו פה כותבת.
אני מרגישה לבד, אף אחד מחברותיי לא מבינות אותי... לאחת שלחתי הודעה והיא פשוט רשמה לי:"הגיע הזמן לחפש עזרה מקצועית". ליחס כזה לא ציפיתי, לא זכיתי כמעט לתמיכה והבנה
חוץ מחברה אחת וידיד שלי.
אתמול רבתי עם האקס ושוב נכנסתי למצב לא טוב, התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה בקניון והוא רק מנסה להגיד שיהיה בסדר ומשתיק אותי באיזשהו מצב פשוט הלכתי והוא הלך עם חבר וידידה שלו שבאו איתו אחרי השיחה שהייתה לנו והשאיר אותי לבד.
אני מרגישה נחותה ולא בסדר משהו אצלי נשבר אני כבר לא אותו בנאדם וקשה לי ... אני לא יודעת
איך אצליח לחזור לעצמי לצאת מהכל אני פשוט לבד ומרגישה באפיסת כוחות רצינית.
ראיתי שיש מפגש חשבתי שבאמת זה יכול להיות נחמד אולי קצת לצאת ולהכיר אנשים נורמלים
לשם שינוי... אשמח לקבל פרטים ממישהו אם זה באמת יוצא לפועל.

היית בקרבי?ראית איזשהן זוועות?הייתה בך התעללות פיזית?
בכלל,למה ציפית,כשהלכת לצבא?
סליחה על ה"חקירה",אבל צריך לדעת עוד פרטים,אלא אם זה משהו אינטימי.
בעיקרון,את ואני ורב האנשים מבינים,שאת השירות צריך לעבור.מה הפריע לך?

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

עברתי המון דברים שגרמו לי טראומה,
למשל נהיה לי התקף חרדה מנשק, קיבלתי במטווחים מכה חזקה מהנשק כתוצאה מההדף
המפקדת הייתה אמורה לעזור לי לעשות את המטווחים מכיוון שלא הצלחתי לתפעל לבד את הנשק בגלל קושי פיזי ובמקום לעזור לי היא רק עמדה לידי. התחלתי לרעוד ולאף אחד לא היה אכפת,
היו לי עוד הרבה מאוד מקרים שלא התייחסו אליי, ירדתי למשקל מסוכן מאוד כתוצאה מכל
הלחץ והדיכאון מהצבא.
ואם כל העניין של הצבא אני מרגישה לבד שאין לי אף אחד, כל ה"חברות" עזבו אותי לא אכפת להן בכלל.
אני נגד עניין ההשתמטות אבל אני לא רואה את עצמי בתור משתמשטת עשיתי כמיטב יכולתי,
אבל בניגוד לזאת הבריאות הנפשית והפיזית חשובה יותר מזה.

תודה.
לנו היה בטירונות בחור,שהיחיסים שלו עם M16 היו לא הכי אופטימליים.במשך כל 29 יום הוא ירה רק כדור אחד,וגם זה בעזרת הסמל\מפקד,שפשוט בכח עזר לו.
משום מה יש אנשים,שמיחסים לנשק,שיורה לכיוון החולות,עם סיכוי אפסי לפגוע במישהו,מאפיינים מאגיים,כמעט.זה פשוט פוביה,וחרדה,כמו שעצמך אמרת.עם כל זה-הפחד מהנשק,חוסר היכולת לחיות עם ה"זלזול" מצד מפקדים(ויש גם בנים,שלא מסוגלים לחיות עם זה,מכל מני סיבות-עילבון,כבוד וכו"),שהוא באמת לפעמים מייאש,נראה לי שבאמת את לא מתאימה למסגרת צבאית,לא שאני מומחה בזה.דיברת עם הקב"ן?
וכן,אולי כדאי לך ללכת לפסיכולוג,אם את מרגישה צורך בזה.דרך אגב,ה"חברה" ששלחה לך מסר כזה,היתה אמורה לדבר איתך אישית ורק אחר כך להמליץ על עזרה מקצועית.נראה כאילו היא שלחה אותך לכל הרוחות.
על תסתגרי ועל תצטערי-כנראה שצבא זה לא את.תמשיכי הלאה.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

מה הבעיה פה? יצאת מהצבא? יופי. חבל שלא עשית זאת לפני.
שתביני זה לא בושה לצאת מהצבא, מאחר שבארץ זה גיוס חובה תמיד יש אנשים שלא תתאים להם המסגרת צבאית והם לא מסתדרים איתה וזה לא מתאים לכל אחד.. זאת לא בושה לצאת מהצבא,ממש לא.ואם יקראו לך משתטמת? שיזדיינו כושילידודהשלהם!
עכשיו תמצאי עבודה שאת אוהבת תתחילי לחסוך כסף,להכיר אנשים חדשים,ללמוד ולהתחיל דף חדש בחיים.

כל הכבוד לך.

בוא נשמע קודם,מה הבחורה אומרת,ובמיוחד לגבי השאלות ששאלתי,אוקיי?

ציטוט:

מה הבעיה פה? יצאת מהצבא? יופי. חבל שלא עשית זאת לפני.

פרט והסבר.אחרת את המילים שלך ניתן לפרש כחתירה לאי-גיוס,מה שכלל לא רצוי,שיקראו אנשים בני 15-17.
תודה על תשומת הלב.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

מה פתאום,אני דווקא בעד גיוס,אבל לא לגייס אנשים שלא מתאימים למסגרת הצבאית.
הילדה פה אמרה שהיא התחילה עוד לסבול רק שהתגייסה,לכן אמרתי "חבל שלא עשית זאת קודם" כי לא הבנתי למה היא לא יצאה מהצבא קודם אם ישר הבינה שהיא לא מסתדרת עם זה...

וtalaus שתוק,בבקשה שתוק. אני לא מתכוון לריב איתך על דברים כאלה..זה כ"כ ברור שאתה בן אדם מורעל.

השורה הראשונה מאוד חיובית.עכשיו השאלה החשובה:מה זה "אנשים שלא מתאימים למסגרת הצבאית"?
כמות האנשים שבאמת לא מתאימים לצבא היא קטנה בהרבה,מה מה שזה נראה,אם לשמוע לכל מני מתבכיינים.פסיכולוג צבאי אמור לבדוק את זה והמפקד אמור לדעת לשים לב לסימנים חשודים של חוסר הסתגלות,דיכאון,התקפים,בקיצור התנהגות לא אופיינית לחייל.

עדיין מעניין מאד לשמוע את הבחורה.נראה לי שמדובר על יותר מסתם חוסר התאמה למסגרת שירות צבאי.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

תאמין לי שגם לי יש חברים שלא הסתדרו בצבא והחליטו לפרוש, ואני ממש לא כועס עליהם בגלל זה.
אבל להגיד "חבל שלא עשית זאת לפני" זה קצת מוגזם. כל בן-אדם צריך לנסות לתת את שלו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yarntomato.com/percentbarmaker/button.php?barPosition=90&leftFill=BBC7CE]

אתה אפס.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yarntomato.com/percentbarmaker/button.php?barPosition=90&leftFill=BBC7CE]

בואו לא נגרר לדיונים על השתמטות וכאלה.. זה לא הדיון, וזה לא המקום..

מופנה לשניכם.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אם באמת ניסית ולא הסתדרת בצבא, אז זה ממש לא פסול לצאת מהצבא.
וכל הכבוד שאת עושה שירות לאומי, מרבית האנשים שלא עושים צבא/השתחררו מהצבא בכלל לא מנסים לתרום למדינה בדרכים אחרות.
ואקסים/יות זה לרוב דבר מגעיל, אל תקחי את זה קשה ותנסי להתרחק אם זה עושה לך רע.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yarntomato.com/percentbarmaker/button.php?barPosition=90&leftFill=BBC7CE]

כמה דברים לי אלייך:
קודם כל את לא משתמטת כי משתמט זה מישהו שלא ניסה לעשות צבא אלא מצא דרכים להתחמק מזה למרות שהוא יכול לעשות זאת (בין אם הוא הצליח להתחמק לפני הגיוס או על ההתחלה) וכפי שאת סיפרת את ניסית לעשות כמה שיכולת וזה לא התאים לך (אם תרצי לשתף אשמח לשמוע על זה בפרטי מסנגר וכו'). בתור מי שהיה לפני הגיוס ילד של אמא ובגיוס הופנה לקרבי (למרות שחיפשתי להיות גובניק) אני יכול להבין את ההלם והלחץ שנכנסים לזה, המזל הגדול שלי היה שיש לי כושר הסתגלות גבוהה ולכן שרדתי את זה והתגברתי המון תוך כדי אך זה בהחלט היה מאין מלחמת השרדות שם.
כמו שאמא שלך אומרת אין לך מה להרגיש לא נעים או להתאכזב כי ניסית מה שיכולת וזה מה שחשוב ועוד יותר אם אמא שלך גאה בך אז זה אומר הכל ואולי גם את יכולה להתגאות בזה שבחרת בדרך הנכונה. (גם אני עכשיו במילואים לאחר שגיליתי שיש לי פריצת דיסק (בזכות או בעקבות הצבא) נלחמתי שיורידו לי פרופיל כי אני לא יכול לעשות את אותו הדבר שעשיתי קודם, כדי לא לגמור חס וחלילה בכסא גלגלים או משהו כזה).

בקשר לחברות שלך זה אכן מקרה מבאס ומצער מאוד לגלות שמי שעכשיו שיעמוד לצידך נעלם ומאכזב אך תראי את זה בתור שיעור לחיים שמי שכן לצידך את יודעת שאפשר לסמוך עליו לגמרי וטוב שגילית עכשיו, מה תעשי אם אותם חברות זה תלוי בך אך נראה לי שאם התרחקתם אולי זה הזמן להכיר אנשים חדשים ובקשר ללתת אמון אני אומר שאין ברירה וחלק מהחיים זה להמר ולתת אמון באנשים עד שמוכיחים אחרת כמובן שלא לחתום על ערבויות ודברים כאלו לאנשים שרק הכרנו אבל ללמוד להכיר אותם ושיכירו אותך ואפשר לבדוק מידי פעם איך הם אך אל תעשי להם יותר מידי מבחנים כי אחרת הם יכשלו בהם וסבירל הניח שזה ירחיק אותם ממך.

בקשר למפגש ראיתי שכבר נרשמת שם אז אין בינתיים עוד מה לחדש, את מוזמנת להתעדכן שם או איתנו בהמשך בכל מקרה

ולסיכום אני מציע לך לנוח לשקם את עצמך פיסית ונפשית (ואני אתן לך לבחור את הדרך ו/או כדאי להתייעץ עם אמא מה הדרך הכי טובה לשיקום) שיהיה לך המון בהצלחה בשירות הלאומי וכמו שאמרו כל הכבוד על זה שאת תורמת בכל מקרה ולא חותכת לגמרי, אני מאמין וגם מקווה ששם יהיה לך מאין חוויה מתקנת

ולכל דבר אחר את מוזמנת ליצור איתי קשר בכל דרך (הודעה פרטית מסנגר וכו')
שבוע טוב
שלך
ארז

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

מישהי מאוד קרובה לליבי עברה את אותו הדבר בדיוק, במקרה שלה היא יצאה מזה ונשארה בצבא,
אם את בחרת בשירות לאומי זה בסדר גמור, אבל את צריכה להבין שההתנהגות שספגת
היא אופיינית רק לזמן הטירונות, אחר כך זה הופך להיות כמו עבודה יומית, בלי נשק וצעקות (לרוב הבנות).

אני מקווה שתתעלמי מחלק מהתגובות הלא סובלניות שנכתבו פה,
שירות לאומי זו גם תרומה למדינה, והיא נחשבת שירות לכל דבר, המסגרת הצבאית לא בנויה לכולם,
צריך לזכור שאנחנו בני אדם אינדבידואלים ושונים ולא קולקטיב מכני. לא כולם הפנימו את זה עדיין במדינתנו, וחבל...

בכל מקרה, זה הזמן להתאושש ולהרחיק מהחיים שלך כל מי שלא יודע לתמוך בך רגשית כשאת צריכה.