ב 7 לילות כותב גון בן ארי הייתי מוכן להיות במלחמה כדי לראות אותו (ליאונרד כהן נ.ז.)מופיע בשיאו.

אני נחום זרחי הייתי במלחמה ב 73 ולא ראיתי את ליאונרד כהן. הייתי במלחמה לא בשביל לראות הופעות של כהן.
בני צור זרחי היה במלחמה ב 2006 ולא חזר ממנה.

גון בן ארי שנולד וגדל בנהלל לא היה מוכן לשרת בצבא.

ייתכן כי גון בן ארי בחור מוכשר ( כמו כל דודו ובני דודו ממשפחת גפן ) .

אבל מדוע מוכנותו להיות במלחמה נובעת מרצונו לראות מופע של כהן ?

כנראה נכונותו להיות במלחמה מתפרשת אצלו לא להיחלם אלא ללבוש מדים ולשבת בקהל הצופים במופע כל שהוא.

ייתכן כי מכתב זה לא מתאים לפורום של צבא ובטחון
אבל ישנם כאן מספיק אנשים אשר יזדהוו איתי מהסלידה מאנשים אשר לא נתנו כלום לצבא.
מצורף קטע מהעיתון
https://2008-uploaded.fresh.co.il/2...17/12993436.doc https://2008-uploaded.fresh.co.il/2...17/12993436.doc https://2008-uploaded.fresh.co.il/2...17/12993436.doc

כשהנשק העיקרי של האויב הוא תקיפת העורף צריך צבא מספיק גדול
על מנת לבצע מתקפת בזק ולכבוש שטחים לעצירת הירי.

את זה הוכיחה המלחמה האחרונה.

היום מי שמשתמט משירות צבאי מעמיד את משפחתו ויקיריו בחזית במקומו.

כולל האידיוט חובב ליאונרד כהן בכתבה שאתה מציג.

ועוד קוראים לו גון בן ארי ?
אם אלה האריות שלנו אני מעדיף להיות עכבר שדה (ראה אשכול הסיוע של ח"א לכוחות הקרקע במלחמת יוה"כ )....

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

אנחנו כחברה עברנו שנוי, אם בעבר היחס של החברה אל המשתמטים ואל מי שמסייע למלחמתו של האויב בישראל היתה אחרת. אז אותו אדם היה מוקצה מחמת מיאוס.
היום אותו משתמט \ צדקן נחשב לאליטה הישראלית.
בעבר אנשים היו משתינים בשקט במים (מתחמקים בתוענה של בריאות לקויה, עוברים לחו"ל לפני גיוס, סובלים מבעיות גופניות קשות טרם הגיוס אשר אינן מפריעות לשעות של משחקי כדורגל על מגרש אספלט לרבות נפילות והחלקות) היום משתינים מהמקפצה על כל הפריארים שעומדים בתוך המים וחוטפים לא רק את הגלים של האויב אלא גם את השתן של מי שבחר להשתמט ומשתין עליהם ממרום המקפצה.

רק למען הסר ספק, אני כותב את התחושה הסוביקטיבית שלי ואם משהו לא מזדהה אם דברי או רואה בהם שגיאה זכותו לומר ולחשוב זאת.

האם מי שמשתין ממרום המקפצה מוענש ע"י החברה הישראלית? האם יתקשה למצוא מקום עבודה (אני מדבר על השוק הצבורי)? או שלחילופין הוא ממותג כדבר הנכון, כ- cool, כמושא הערצה?

בעבר החברה הישראלית שגם בה שלטה אליטה שאחזה במדיה התקשורתית ובמערכת המשפט טיפחה את מי שבחר ללכת לצנחנים או לשיריון, למי שהתנדב להקים ישוב חדש בסיני או בערבה, אלו היו מיטב הנוער של אז עם אמירה חברתית ברורה.

המצב דהיום ברור לכולם.

בנוסף, אינני מדבר לזכות הקומוניזם כי האופי האנושי לא מתאים לרעיון הכללי, אך בעבר החברה היתה הרבה יותר סולידרית, מנהל בכיר התבייש להרוויח שכר של פי 100 מעובדיו, הוא התבייש לנהוג ברכב שעלותו כשל דירה בשכונות פועלים.

האשם הוא בנו שנתנו לקבוצה שלהבנתי אינה מייצגת את רב העם היהודי להשתלט ולקבוע את השיח הצבורי והנורמות.

עכשיו תכלס מה אתה מציע לעשות כצעד אופרטיבי?
איך אתה מציע שהחברה תוקיע את התופעה הזו ?

אם זה לא יהיה מתלהם
אולי אפשר להעביר את זה לאחד החכ"ים שיקדם את האג'נדה שלך/שלנו להצעת חוק.....

יכול להיות דבר כזה ?

תרבות גדולה איננה יכולה להיכבש מבחוץ
עד שלא הרסה את עצמה מבפנים.
וו. דונארד

בוא נתחיל בזה שאנחנו נשלול את רוח האליטה מאותה קבוצה.

מבלי להזכיר שמות, יש דווחים על עיתונאים בכירים אשר מנסים "לקמבן" לילדיהם לשרת בגלי צה"ל או דווח על עיתונאי שבנו משרת באזור המרכז ואשר כותב כי לא היה מתיר לבנו לשרת מעבר לשטחי הכבוש אף לא יום אחד.

בואו לא נשכח שיש לנו רוה"מ שטוענים על בניו כל מיני דברים וכן על אשתו, במידה והפרסומים הנ"ל נכונים הרי יש מי שהחברה הישראלית היתה נכונה לתת לו את הגה ההנהגה בעוד ........

ישנו סרט מתקופת מלחמת יומה"כ בסרט מציגים שר בממשלת גולדה שסיפר כי בערב יומה"כ הוא הסיע את בנו לבסיס הסיירת כי הקפיצו אותו טלפונית בטענה כי חלו כמה חיילים ואין מי שישמור ולכן עליו לחזור, גם הוא לדבריו התפלא על כך שראה את כל הצוות של בנו מוזעק באותו ערב חג.

האם יש סטיטסטיקה לגבי איפה משרתים הבנים של השרים? חברי הכנסת? נכדי צמרת בית המשפט העליון? ילדי העיתונאים? המיליארדרים? מה המסר שהמנהיגים מקרינים לילדיהם?

השנוי חייב לבוא דרך הצבור שימאס במי שמציג עצמו כאליטה, לא מסכן את ילדיו, חי במדינת ת"א הממוגנת והעשירה ומטיף מוסר לכל האחרים ותובע מהם להסתכן בשם השלום או בשם פנטזיה זו או אחרת.

עד שעם ישראל לא יבעט בישבנם של כל מיני המשימים עצמם כצדיקים מהאפיפיור כלום לא ישתנה.

אני לא מכיר את כל הסטיסטיקה כמובן .
אני מכיר אישית אחד ,בן של ח"כ ותיק , פלס"ר 7 .

הצד הפוליטי הוא ימין.

אני חושב שחלק מהבעיה היא שאנחנו שמאמינים בזה לא צועקים את זה .
זה צריך להתחיל מאיתנו .
כשמגיע חייל לתור לכספומט , לתת לו לעבור קודם ,כדי שבתודעה של הילד שעומד ליד יהיה ברור שמכבדים חיילים.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

אתה מציג את המפה הפוליטית כנוטה ימינה, אין זו טענה נכונה.

קיין שו"מ משתק סביב מרכז הגושים (זה פורום בענייני צבא ולכן כדאי שנדלג על סוגייה זו).

פורסם שבנו של עמיר פרץ משרת בצנחנים (לא זוכר איזה תפקיד).

לגבי אחרים לא יודע.

שלא ישתמע לא נכון, אין לראות ראיה פשטנית רק של קרביים לעומת גובניקים, איש מודיעין בשפה הפרסית אינו נופל בחשיבותו לבטחון ישראל לזה שמשרת כנהג נגמ"ש.
אני מדבר על מי שמציג את עצמו כאליטה אך היה מונע מבנו להגן נניח על עפרה או קדומים.
תאר לך כיצד היה מצקצק בלשונו אם בנו היה נשלח לשבוע אבט"ש בקדומים, תחשוב על הכח שניתן לו באמצעות המקרופון או שליטה על בדיון בטלוויזיה (ושוב, בלי שמות כי זה לא ה- issue).

אני גדלתי בציבור הדתי , ואלו האנשים שאני מכיר .

ציפיתי ,שאחרים יתנו עוד דוגמאות וכך ניצור מפה כללית .

אני האחרון שאגיד שצה"ל בנוי רק מצעירים מהימין .

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

זו נקודה מעניינת.

מצד אחד, לבניהם של נבחרי ציבור יש זכות לפרטיות, הם לא נבחרים אלא אנשים פרטיים.

מצד שני, זכות הציבור לדעת איך מי שאנחנו מצפים ממנו שיצביע על שלום ומלחמה הקשורים לילדים שלנו חינך את ילדיו בתחום.

אלא שהשירשור הזה נפתח ע"י אב שכול שביקש להוקיע משתמט אוויל מישובו. אני חושב שיהיה יותר מכובד אם לא נחטוף לו אותו וננהל רשימת-מצאי רכילאית משהו של ילדי נבחרי-ציבור ושירותם בשרשור נפרד.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אם יש, הוא זה שצריך להיות מוקע מהציבור הנורמטיבי.

כל בחור וטוב לנשק.
בחור בן 18 מספיק בוגר בכדי להחליט על דרכו, זה שהחילט לא לתרום דבר לחברה בה הוא חי בזוי בעיני.
בלי קשר להוריו או לחינוך שקיבל בבית. אצל בית הורי מעולם לא דיברו על הקרבה או "חינכו" לכך,
זה לא עצר את ילדי הבית הזה לשרת כמיטב יכולתם את המדינה כלוחמים וכאזרחים טובים.

מי באש ומי במים
אחד השירים של כהן

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

האישיות שלנו מעוצבת בגיל מאוד צעיר בעיקר ע"י הנורמות בבית אך גם ע"י הסביבה.

אף הורה לא שש לראות את ילדו במקום מסוכן.

ואף ע"פ כן, הורים רבים לא מונעים את גיוסם של ילדיהם ליחידות קרביות או כאלו שיש בהן סכון כי הם מבינים את חשיבות העניין.

האם אלפי האמהות לחיילי צה"ל ישנו שנת ישרים כאשר בניהן שהו ברצועת הבטחון?

שר בכיר, שופט עליון, פרקליט בכיר, עיתונאי בכיר, ... יכולים בקלות לגרום לבניהם לא להיות בקו החזית.

עשיה שכזו מצביעה על עולם הערכים שלהם.

מבלי לתת שמות (אינני מבקש להלבין פני איש) סיפרר לי אדם שהיה מפקדם של ילדיו של אישיות ידועה עד מאוד, לדבריו לאלו היה פטור מנשק אבל אי אפשר לומר שהם לא "עשו צבא" הם שהו בו.

מצד שני לרפאל איתן ולבני בגין היו ילדים שנהרגו כטייסים (האם לא יכלו למלט אותם מו העניין לו רצו בכך? האם לא יכלו להפעיל את הקשרים שהיו להם?).

יש עוד רק הבאתי כדוגמא.

עניין אחרון: כשהייתי בן 19 לפני כניסה לחברון אבי אמר לי כך: קיבלת נשק להגן על עצמך ועל חבריך, אם אתה שוקל האם לירות או לא, קודם תירא, אני מעדיף שתשב בכלא שנתיים ושאני לא אצטרך לבקר את המצבה שלך כמה שנותר לי לחיות.

חינוך או לא ההורים לא קובעים איפה הילד ישרת אם זה רצונו.
ההורים שאתה מזכיר (על סמך מה?) רק עוזרים להם לקבל את מה שחפצו.

יש הורים שמתערבים בכיוון ההפוך ומפעלים קשרים בכדי שהיליד יגיע ליחדה קרבית זו או אחרת.
אני מעולם לא התערבתי עזרתי (לאחיי ובכורי) ולא מתכוון להתערב לילדי.
ההחלטה שלהם בלבד לטוב ולרע, את האחריות על החלטתם אני משאיר להם לשאת,
את שלי נשאתי לבד.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

ההורים שאתה מזכיר (על סמך מה?)

הבאתי כדוגמא את בנו של פרץ ולאחר מכן את רפול ז"ל ואת בנו של בגין, כך שאתה רואה שאינני מנסה לחתור לכוון פוליטי זה או אחר.

יש לי גם דוגמאות הפוכות ובמקרה זה בחרתי שלא לנקוב בשמות כי אני לא חושב שזה מכובד.

נראה לי שאני מבין אותך, אתה מבין אותי ואפשר לומר: די.

החלק המוזר הוא שהמשתמטים שמככבים בתקשורת בצורה כה אוהדת וזוהרת לא ממש מייצגים את בתי הספר שלהם, הישובים שלהם, או אפילו את מרבית המשתמטים (שלרוב לא מעניינים או מקושרים מספיק כדי לזכות לכותרת בעיתון. מישהו פה היה משלם כסף כדי לקרוא על ערס שמעשן נרגילה ויושב על הברזלים?).

אבל אבותינו שנו "זונות מפרכסות זו את זו" והרומאים הוסיפו "חמור מתגרד בחמור", וד"ל.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אצלי ומשפחתי אין ספק בכלל מהו היחס הראוי.
אותו כותב ילדותי שעולם הדימויים שלו מפיק משפט כמו "מוכן להיות במלחמה" מפגין גם את היותו עילג (מה זה להיות במלחמה? אני הייתי, כל אזרחי ישראל היו, היתה אחת ב-2006) וגם את היותו ילדותי (מכל הדברים שניתן לרצות בכל מאודך, ההופעה של זמר מיוחד היא הדבר שמתקשר אצלך לקורבנות בנפש?).

אני כנראה ממהר לשפוט את אותו גון בן ארי, אך לאחר הציטוט הזה ומתוך שאני מקבל את דברי נחום זרחי על סירובו של אותו בן ארי לשרת בצבא ההגנה של ישראל, אסתפק ברושם שנוצר אצלי ולא אבזבז את זמני בהתעמקות בילד.

ולך מר זרחי היקר, אני מצדיע.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

כאשר היה כאן עם, בעל מטרה ברורה ואידיאל ברור, לא היו יכולות להתקיים תופעות כאלה.
היום מחולקים שבעת המיליונים לכמעט 100 שבטים, אשר המכנה המשותף היחידי ביניהם היא התכונה של חטוף לי ואחטוף (או אחטיף) לך.
עוד אחד מפגעי מלחמת ששת הימים (ההולכים ומצטברים ומתגלים כקריטיים עם השנים) היא ההנחה כי אחרי הנצחון הזה, נוכל לכתת חרבותינו לאתים.
כתוצאה מכך, ניתן להבחין כי דווקא אחרי הנצחון הגדול ביותר של יהודים מאז ומעולם, החל תהליך התפוררות החברה הישראלית לשבטים וענפים.
וכיום? ברור שרבים מאותם שבטים אינם רואים בהקרבת ילדיהם לטובת שבטים אחרים צו עליון.
יתרה מכך - ההטפה למען אי-שירות בצה"ל מתבצעת בריש גלי, ובחדשות שבת של אתמול בערב, הוקדשה כתבה שלמה לבן של פרופסור, שבמקום להתגייס לצה"ל, עומד בשערי הבקו"ם ומחלק פלאיירים למתגייסים על-מנת להניא אותם משירות בצה"ל.
אם היה קבוע בחוק עונש של 5 שנות מאסר על פעולה שכזו, ואם היה נאכף חוק זה, אולי היו נעלמות תופעות שכאלה מחיינו.
ולסיום בנימה אישית - שירתתי 23 שנים בצבא הגנה לישראל. הכל עם נעליים אדומות על הרגליים. בדרך כלל איני מסתכל מה עושים אחרים, אלא משתדל להסתכל על עצמי. אבל, מדי פעם, איני יכול שלא לקנא במדינות הסובבות אותנו. על הטיפול שבוודאי היה מקבל אותו בן פרופסור וחבריו, המחלקים פלאיירים של סירוב לשרת, לאותם אלה שעוד כמה חודשים ייהרגו על הזכות של אותם בני שטן לנשום אוויר חופשי.

תמיד היו משתמטים מתקמבנים ואפילו כאלה שלא ממש התבישו בזה.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

העיתונאי החמוד היה מוכן להתגייס לצה"ל לא כדי לתרום להגנת המולדת אלא כדי להאזין לזמר מסויים .
יש לציין ,למי שאינו יודע וככל הנראה גם "העיתונאי" הדגול איננו יודע - כי לאונרד כהן ,זמר- יוצר קנדי , אזרח זר ,התנדב להגיע לארץ ושובץ בצוות אומנים שהופיע בפני חיילים בסיני . והנה המשתמט הזה מחלק ציונים לשבח למי שהתנדב וסיכן נפשו בזמן מלחמה.

בעצב קראתי את שכתבת. לא קראתי את הכתבה, זה לא משנה כלל מה כתוב.
הגעת לאתר ונדמה לי שכאן כולם שירתו את המולדת. בים יש כל מיני דגים. אלא שלא הלכו להגן על הבית שלהם בכל מיני תירוצים אין לי מילים אחרות הם פשוט פחדנים ופרזיטים.

אנו כחברה דמוקרטית צריכים להזכיר להם כל הזמן מי הם באמת. אם משהו בכל זאת בחר לא לשרת את עמו ולסכן את עורו ובריאותו הרי היה יכול ללכת להתנדב בדומה שעושות הרבה בנות דתיות.
הנמושות האלה בחרו לכתוב שירים יפים ולשבת בבתי הקפה שאחרים באותו זמן הגנו גם על הבית של אותם הנמושות.
אף פעם לא קבלתי אצלי לעבודה אחד שלא שרת בצבא "מטעמי מצפון". אסור לנו לתת להם לצחוק ולהצדיק את מעשיהם.
בתקווה שלא תדע עוד צער

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

סלחו לי שאכניס כאן משהו אישי. בני חלה במחלת מעיים קשה (10-15 שילשולים ליום) מי שסובל מאותה מחלה מקבל פטור מצבא לצמיתות. הבן לא סיפר לי על כך שהחליט להתנדב. כאשר כל החברים שלו גוייסו והוא עדיין חיכה בבית לצו קריאה שבושש לבוא ואני חשבתי שזהו המצב. באחד הימים סיפר לי שמחכה לצו ואינו יודע מה עושים בכדי לזרז זאת. לא אמרתי דבר, רק למחרת שלחתי מכתב לרמטכ"ל עם הסיפור שלי ושלו.
עד היום הוא לא יודע שכתבתי מכתב. תוך כמה ימים הגיע הצו. הבחור שרת את מלוא 3 שנים. היה לו קשה, מה זה קשה. כל הזמן הלך עם עוד חליפת בגדים אם לא יספיק להגיע לשירותים...
אתם רואים אפשר גם אחרת וזה היה רק לפני 20 שנה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

כל הכבוד לבנך, אך גם היום יש אנשים כאלו, וזה אפילו לא נדיר במיוחד (או שפשוט כולם שירתו סביבי). אני מדבר על אנשים עם גפיים משותקות, מחלת קרוהן ושאר מרעין בישין אשר שירתו שירות מלא ותורם.

ההבדל הוא ביחס לאלו שהשתמטו, שהשתנה לעומת העבר.
השאלה הגדולה מבחינתי היא האם נכון במדינה דמוקרטית וליברלית (אני מקווה) לאכוף קו תקשורתי מסויים שמוקיע את האנשים הללו, והאם לא מדובר בסוג של מדרון חלקלק שיאפשר הוקעה של ציבורים אחרים, שזה פחות מגיע להם.

שירו המפורסם של לאונרד כהן, הפרטיזן,מתחיל כך: כאשר הם פרצו את הגבול,רציתי להכנע,אך לא יכולתי.לקחתי את רובי ונעלמתי.השיר נכתב אודות המעטים מן העם הצרפתי שקמו והתנגדו לכובש הנאצי.למי לדעתכם היה מקדיש המשורר את שירו, לטפיל נהנתן וחצוף או לקדוש כצור זרחי היד...?לנחום,מי יתן ושמך יהיה אות וסימן ותזכה לנחמה.

אני סבור שאחוז המשתמטים קשור לרמת החינוך במשך 20 שנה האחרונות והתקציבים שהוקצו לכך
אפשר ללהגדיר את התופעה - סדר עדיפות לאומי שגוי , ואין שום סימן לשינוי כל זמן שגנרלים מנהלים את
המדינה.
גם הפערים החברתיים הגדולים תורמים לירידה במוטיבצייה של הנוער, כל בוגר עמיד רואה עצמו מקים
חברת הי-טק בגיל 21 ומנפיק בגיל 23 עם מליון או שניים בכיס.
החברה משדרת שזה בסדר להיות קלב"ניק ואין סיבה למות בעד ארצנו,
המצב הפוליטי בקרשים ולא רואים פתרון באופק לסכסוכים עם השכנים.
כולם מחוברים לאינטרנט ומרגישים אזרחי העולם השבע ועם הזדמנויות בלתי מוגבלות כל זמן שאתה
חי בתל אביב או לונדון או ניו יורק, שדרות לא בבית ספרנו.
בקיצור חראבטה - מדרון תלול , כמעט קריטי. דורש טיפול כירוגי - עם הנשמה,
מי יצילנו מיידם.

מצטער על העובדות הללו -ואולי לא כלכך.

זה שהעיתון היחידי במדינה (במונחי תפוצה מעשית) והערוץ היחיד במדינה (במונחי אחוזי צפייה מעשיים) מנוהלים על ידי משפחות מסויימות ומכתיבים לך תמונה וצליל מסויימים, לא אומר שאתה חייב להשתכנע שזו המציאות.

גם בשנת שבעים ואחת אמצעי התקשורת במדינה דיברו בקול אחד אך לא סיפרו אל נכון מהי המציאות.

ההבדל טמון בכך שהיום קל יותר להתנתק מן ההוויה העדרית. רפי השכל יצללו אל הסיפוק הריק שברדיפה אחרי ה"אקזיט" המושלם או מסך הפלזמה הענקי.

הטובים יותר יוכלו להתנתק מן העדר על מנת למשוך לכיוון בריא יותר, ולתקן את הרקוב, את המושחת, את הריקני, את השטחי, את חוסר הגבולות והריסון, את התרבות הנבובה של רינגטונים וSMS כל יום כל היום.

פעם, כשחשב מי שחשב שהצבא לא משהו, טיכסו עצה והקימו יחידה שהיתה אמורה להקרין מורשת צבאית משופרת.
אפשר להתווכח על התוצאה, אך ניתן ללמוד לקח מן הרעיון.
אולי דומה הדבר לסיפור על נחשון בן עמינדב, שקפץ ראשון לחצות את הים כשכולם עמדו משתאים ולא מאמינים.

אני מאמין בנחשונים.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אולי אנו נשמש דוגמה לנבחרי העם ולחברי הכנסת, נדמה שהם שכחו מזמן איך להסתפק במועט.
ולשלוח את כולם לסידרת חינוך לצריף של בן גוריון בשדה בוקר.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני רק מבקש להאיר כאן אזו נקודה קטנה שלי-
לביטוי נבחרי העם יש הקשרים של "נבחר"="מיוחד"="יותר ממישהו אחר"="מורם מעם"="יותר ממני וממך".

אני ככלל מעדיף לקרוא לזה משרתי ציבור או שלוחי ציבור.
זה יפה מאוד שבכל המקרים מדובר באנשים שרצו מאוד מאוד להגיע להיות משרתינו ועושי דברינו, אבל עדיף לנו לזכור שמקור כוחם זה אנחנו.

לכל אחד מאיתנו יש פיסת השפעה קטנה ביד, שנמצאת אצלנו ביד לדקות ספורות פעם בכמה שנים.

אני רוצה לראות היכן יהיו כל אותם "נבחרים" אם כולם יקבלו טיפול בשיטת מפלגת שינוי:
הרמנו אתכם בבחירות - קיבלתם קרדיט - איכזבתם - העלמנו אתכם.

מה יהיה אז?
אולי סדרת טיפולים כאלה תנקה את האורוות?

עריכה:
זה אולי נשמע כמו פוליטיקה, אך לטעמי זה שייך לאזרחות. לכן יש לכך קשר לצבא ובטחון כי לשיטתי (לפחות) לחוסן חברתי ולכידות לאומית יש משקל רב יותר מאשר לטכנולוגיה צבאית בתוך נושא הבטחון הלאומי.
אזכיר שוב שלא ניתן לקבוע כי בהגדרה במלחמת השחרור ומלחמת יום הכיפורים היתה לנו עליונות טכנולוגית בכלי המלחמה על אויבינו.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תן לי לנחש - דבר לילדים?

אז מה

צודק, דבר לילדים. יש לי כמה כרכים, החל משנת תרצו, ורשימת הכותבים ,לכאורה,רק בעתון לילדים:נחום גוטמן, לאה גולדברג, אליעזר שמאלי, יזהר סמילנסקי, ועוד רבים וטובים, פעם לקחו את הילדים ברצינות, ואולי זו הסיבה למיעוט המשתמטים,שלא לדבר על מיעוט המעיזים להיות מזוהים ככאלה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רגב06 זה שהעיתון היחידי במדינה (במונחי תפוצה מעשית) והערוץ היחיד במדינה (במונחי אחוזי צפייה מעשיים) מנוהלים על ידי משפחות מסויימות ומכתיבים לך תמונה וצליל מסויימים, לא אומר שאתה חייב להשתכנע שזו המציאות. גם בשנת שבעים ואחת אמצעי התקשורת במדינה דיברו בקול אחד אך לא סיפרו אל נכון מהי המציאות. ההבדל טמון בכך שהיום קל יותר להתנתק מן ההוויה העדרית. רפי השכל יצללו אל הסיפוק הריק שברדיפה אחרי ה"אקזיט" המושלם או מסך הפלזמה הענקי. הטובים יותר יוכלו להתנתק מן העדר על מנת למשוך לכיוון בריא יותר, ולתקן את הרקוב, את המושחת, את הריקני, את השטחי, את חוסר הגבולות והריסון, את התרבות הנבובה של רינגטונים וSMS כל יום כל היום. פעם, כשחשב מי שחשב שהצבא לא משהו, טיכסו עצה והקימו יחידה שהיתה אמורה להקרין מורשת צבאית משופרת. אפשר להתווכח על התוצאה, אך ניתן ללמוד לקח מן הרעיון. אולי דומה הדבר לסיפור על נחשון בן עמינדב, שקפץ ראשון לחצות את הים כשכולם עמדו משתאים ולא מאמינים. אני מאמין בנחשונים.

אני נמנה עם האנשים שרוצים לעשות הרבה כסף בחיים ולחיות כמו מלך, אך זה לא מנע ממני להתגייס וגם לתת חצי שנה בנוסף לשלוש על חשבוני. אז אנא מכם, אל תערבו דברים נכונים עם סתם פריקת עצבים. אני מבטיח לכם שאין קשר בין הדברים. אתה לא תקבע מה הסיפוק . ודי עם כל הנוסטלגיות האלה על העבר - לא הכל היה מושלם פעם.
סתם קוריוז - יש לי חבר שחולה בצליאק (רגיש לגלוטן ולכן לא יכול לאכול לחם, עוגיות, וכל דבר שיש בו חיטה. בקיצור באסה!). בן אדם כזה פטור מלשרת, אף על פי כן הוא התנדב לצבא ואף עושה שירות של 11-3 (טוב, יש לו אפטר אחד כל שבועיים... אבל עדיין).

הסרט פיתנה - סרט חובה על סכנת האסלאם!
לחצו כאן כדי לצפות בסרטון - מיליוני אנשים כבר צפו בו! העבירו לכל חבריכם!

אין לי שום ויכוח עם התפישה שאתה מציג, אני בעדך באופן מלא. אתה מציג כאן את הדרך של השתתפות במעגל החברתי על ידי ביצוע המטלה של שירות צבאי ואף מעל לרמה הנדרשת. זה ראוי, זה נכון וזה דבר שאני מכבד ומעריך.
אתה רוצה לעשות ערימות של כסף? גם אני! אני אפילו עובד על כך כבר תקופה. הפסול הוא לדעתי במי שרואה בייצור כסף לעצמו את המטרה היחידה שאין בלתה.
בנוגע למי שיקבע מה הסיפוק, נדמה לי שנתתי דוגמה לריקנות. בעיני הדוגמה מתאימה. לא מפחיד אותי להתדיין עם אדם אחר על הנושא, אני מניח שנגלה שאין בינינו פערים מהותיים.

לעניין ההתרפקות על העבר- אני לא. כתבתי כי בעבר דווקא היתה בעיה בכך שהתקשורת היתה אחידה, לא מגוונת וצייתנית למערכת השלטונית. כיום לטעמי המצב הוא כזה שקל יותר לחרוג ולהתנתק מהקו שמפורסם על ידי אמצעי התקשורת, כך שטוב יותר היום כי פתוח יותר וקל יותר היום לעמוד על שלך.

בהודעה אחרת שלי בפורום כתבתי מעין המשך לדברי כאן-
הצבא הוא מכשיר, האזרחים הם המטרה. השירות הצבאי הוא כלי, איכות חיי האזרחים היא התכלית.

חשוב לי גם להבהיר, תודתי והערכתי נתונה לכל מי שמעשיו תורמים לשיפור איכות חיי האזרחים. עוד יותר כשמדובר במישהו שמתעקש להתגבר על מגבלה על מנת לעשות כן.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'