או במילים אחרות:
מהו הכלי? מיהו "אביו" מולידו? היכן נוצר?
כרגיל, לפותר החידה ינתן פרס, והפעם: 2 ריבועי פלנלית

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

כן וכן.

שים לב לריצוף - הוא יכול אול לרמוז לך על מקום אפשרי לייצור (אני יודע שגם לך בבית יש כאלו בלטות , השאלה איפה יש עוד?)

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

בכל אופן גם אם זה הוא, לא אוסיף ...

חידה או לא חידה?...

נראה כמו תת מקלע לא אוטומטי/רובה ציד (תלוי במקור) בעל תוף המכיל 6 כדורים שנוצר על ידי דב רוזנר מעין גב.

קליבר 12, לפי העובי החיצוני של הקנה. לא יודע לגבי המתכנן/יצרן, יש רובה דומה במוזיאון ההגנה.

סתם לסבר את האוזן, קיים רובה דומה, מודרני בייצור תעשייתי בשם STRYKER, תוצרת דרא"פ, דומה מאד מבחינה חיצונית אבל בתוספת קת-כתף מתקפלת ותוף המכיל 12 תאים. המנגנון דומה לפעולה כפולה תמידית אבל ניתן לירות בו בקצב מהיר למדי. ייעוד משטרתי.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://farm2.static.flickr.com/1177/1466744666_fe74df6ce1.jpg?v=0]

כפי שכתב מרטיר, זהו אכן ה"דובי גן" שיוצר ע"י דוב רוזנר מעין גב.
הרובה (?) ירה תחמושת של רובה צייד, אשר הייתרון הגדול בשימוש בה שהיא למעשה לא היתה בפיקוח ע"י הבריטים וניתן היה לרכוש אותה קלות יחסית.
באתר הקיבוץ ניתן למצוא את המכתב הבא:



וקצת פרטים:
"בשנות הארבעים עבדה במסגריה העינגבית ממש סדנה לייצור נשק. באותה תקופה היה מקובל בארגון ההגנה לבזר את ייצור כלי הנשק בכדי שאם הבריטים יתפסו מפעל אחד זה לא ישבית את האספקה ללוחמים.כך אפילו הומצא ע"י חבר עין-גב – דב רוזנר תת מקלע לא אוטומטי (מסובבים את התוף ביד) בעל תוף המכיל 6 כדורים –"הדובי גן" . היתרונות של תת המקלע היה שהכדורים היו של רובה ציד שלא היו מוגבלים ע"י הבריטים במסחר וכידוע גם הכדורים מכילים הרבה כדוריות כך שניתן היה "לשטח" איתם בבת אחת קבוצת אויב המסתערת על הגדר . אמנם בסופו של דבר באופן מעשי כנראה לא נעשה בו שימוש במערכה על עין-גב אך הוא היה לסמל לנחישות המקום. "


לדעתי נמצא היום הדובי גן ב"בתי האוסף" ביפו. אם אחד מחברי הפורום מזדמן לשם, אשמח אם יוכל להעלות כאן תמונה עדכנית.

כמו כן, כולי תקווה כי אנשי חמאס, ג'יאהד ואל-קאעידה אינם נכנסים לאתר הקיבוץ.
חיפוש קצר היה מעלה כי במקום יוצרו גם מרגמות הדווידקה, והחברים הנחמדים אף העלו "מתכון" לייצורה, אם כי קשה ל להאמין כי ניתן יהיה להשיג היום בקלות פסי "דקוביל" או "ציר של רכבת".

"
מתכון לדווידקה

המצרכים הדרושים:פסי דקוביל (רכבת קלה), ציר של רכבת, צינורות של 3 ו6 צול ,חתיכות ברזל ישנות,כדור רובה אנגלי נקור וחומר נפץ.



אופן ההכנה:לוקחים את פסי הדקוביל מלחימים אותם לבסיס . את הציר של הרכבת הופכים במחרטה לקנה התותח כשבתחתיתו יוצרים חורים קטנים עם מכסים להחדרת הכדור האנגלי חומר הנפץ המשגר או לפתיל .את הפגז בונים משני חלקים עיקריים: צינור 3 צול שנכנס לקנה ולכן מצריך חריטה ועליו מרתכים צינור 6 צול שמהווה את ראש הפגז



אופן ההפעלה:ממלאים את ראש הפגז בחומר נפץ. אחרי 58 שנים המומחים שלנו היו חלוקים אם הפגז שוגר באמצעות פיצוץ כדור אנגלי(ללא קליע) או רק חומר נפץ (כך שאתם יכולים לנסות את שניהם). מכניסים את הכדור האנגלי הנקור (או חומר הנפץ עם הפתיל) דרך פתחון בבסיס הקנה ובעזרת הפיצוץ הטיל משוגר וכשהוא נופל מתפוצץ ראש הפגז. "בום!"

http://www.eingev.com/site/article_in_2.asp?page_id=221&a_id=60

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

אחרי שישים שנה וותיקי המסגרייה אולי זקוקים לרענון:

כדור נקור לא יכול לשמש כתחל - כדאי להוציא את הקליע, אבל הפיקה צריכה להיות שלמה.
כדי ליזום את המטען העיקרי צריך מרעום. עקרונית חומר נפץ רגיש מספיק יכול גם להתפוצץ מעוצמת הפגיעה בקרקע, אבל אז יש גם סיכוי טוב שיתפוצץ ביציאה מן הקנה.
ושלישית אין כל סיכוי שהאבש"ר בתרמיל אחד יעיף פגז שלם, היה שם גם חומר נפץ הודף (בצינור האחורי).

אז מה