|
אין ויכוח...
שהטייגר לא היה טנק מושלם. אך לכנות את יכולותיו מיתוס עם כל הכבוד נראה מוגזם
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי YGH
ויותר מזה - המיתוס שלו צמח יותר מהר ממנו. בצרפת היו לא יותר משלושה גדודי טייגר חלשים, והשימוש הבלתי-זהיר שהצוותים עשו בהם, בהנחה שהם מוגנים מהכל - מה שהיה נכון בשטח פתוח מול שריון בטווח רחוק, אבל לא ב'לוחמת משוכות' או בשטח מוגבל - גרמה לאבדות רבות.
|
בצרפת עם תחילת המערכה על נורמנדי היו 3 גדודי טייגר - ה-503 עם 33 טנקי טייגר 1 ו-12 טייגר 2, ה-101 עם 45 טנקי טייגר 1, וה-102 עם 45 טנקי טייגר 1. כל היחידות עם פרוץ הקרבות היו לאחר תקופת התרעננות בצרפת, בתקן מלא (לאותה תקופה). היחידות היוו את הקרם של הקרם של יחידות השריון של דויזיות ה-ס.ס. בגדוד ה-101 שירת מייקל ויטמן האגדי. אלו לא היו צוותים צעירים ששוגים באשליות של חסינות. יחידות אלו נלחמו מול עליונות אוירית מוחצת, ועליונות כמותית ניכרת את העובדה שלקח למונטגומרי חודש להגיע לקאן לא ניתן רק לזקוף להססנותו ולזהירותו הרבים. משהו עצר את הכוחות הבריטים. מעלליו של ויטמן בלחימה משמשים כדוגמא לכושר הלחימה של יחידות אלו.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי YGH
יכולת התמרון של הטייגר הייתה נמוכה למדי, וכשמאוחר יותר נכנס הקינג-טייגר לשירות, הוא התברר כבעייתי עבור גשרים ומעברים - כלי שיכול היה אולי להיות נהדר בזירת מדבר, אבל באירופה של 1944-1945 חולל לעיתים קרובות יותר בלגן אצל הצד שהפעיל אותו מאשר אצל האוייב. בנוסף, הצידוד שלו היה ידני ואיטי בהרבה מאצל השרמן - מה שהוביל לאחת השיטות לציד טייגרים, העסקתו מטווח רחוק עם שרמן 'פיירפלי' כאשר טנקים אחרים מתמרנים בנתיים לאגף (לא עובד על פנתרים: הצידוד שלהם היה הרבה יותר מהיר).
|
הרבה נכתב על יכולת התמרון של הטייגר. בשורה התחתונה לטנק היה מנוע מיינבך משובח בעל הספק של 650 כוחות סוס. הטנק ממש לא היה איטי - כ-38קמ"ש על כביש, ו-20קמ"ש בשטח לעומת 40 ו-20 קמ"ש של הסימן 4. בשל הזחלים העבים יכולת העבירות שלו הייתה טובה בהרבה מהשרמן, ובמידה מסויימת גם מה-T34. עיקר הבעייה של הטייגר הייתה דווקא התמסורת, שבאופן גרמני טיפוסי הייתה מסובכת להפעלה ודרשה טיפולי אחזקה מונעת רבים. מאחר שתחת תנאי קרב היה קשה לבצע את טיפולים אלו, טייגרים רבים נתקעו בשל בעייות בתמסורת.
הצידוד של הטייגר כמובן לא היה ידני. לרגלי התותחן היו שתי דוושות ששימשו לצידוד הצריח. יתרה מכך, מאחר שהתמסורת איפשרה צידוד על אפס באמצעות זחלים הטנק היה יכול לצדד במהירות.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי YGH
חלק מהמיתוס נבע מכך שהגרמנים היו בהגנה, ולכן יכלו לתפוס עמדות טובות יותר. חלק מהעובדה שאת הטנקים ראו ואת תותחי הנ"ט, שהתחבאו בזוית והיו אחראים לעיתים קרובות להרבה יותר חיסולים, לא ראו, וגם על מעללים של כמה מפקדי טנקים גרמניים מוכשרים במיוחד.
כשראיינו את הגנרלים הגרמניים ב-1945, גודריאן טען שהאבדות בחזית המזרחית היו כאלה:
60-70 אחוז מהטנקים שאבדו - כתוצאה מבעיות מכניות (הדגמים הראשונים של הפנתר, למשל, היו עם מנוע עם אורך חיים מקסימלי של 1500 ק"מ, אבל מערכת הילוכים עם אורך חיים נמוך בהרבה). 15 אחוזים מטנקים ונ"ט, 5 אחוז מוקשים, 5 אחוז ארטילריה, 5 אחוז אחר.
ספ דיטריך (קורפוס ס.ס. פנצר 1) טען שבחזית המערבית - עם קווי אספקה קצרים הרבה יותר - 30% מהאובדנים תקלות מכניות, 10% התקפות אויר, 15 אחוזים נ"ט, 45 אחוזים אש טנקים.
גנרל פול האוסר (קורפוס ס.ס. פנצר 2) הביא נתונים כאלה: עד לכניסה לקרב 20-30 אחוזים אבדו כתוצאה מתקלות מכניות. מתוך הטנקים שנכנסו לקרב ואבדו - 15% תקלות מכניות, 20% התקפות אויר, 50% טנקים ונ"ט, 15% ארטילריה.
וזה ממשיך. הנתונים האלה הם לכלל הטנקים תחת פיקודם של הנ"לים. הטייגר איבד יותר באופן יחסי בתקלות, פחות בארטילריה. הסיכום הכי טוב לזה הוא בציטוט מהמחקר של צבא ניו-זילנד באיטליה ב-1944 על הדרך הטובה להתמודד עם הטייגרים, כשהמסקנה הייתה שאם מתמרנים מספיק, תהיה לו תקלה טכנית - בפרט במתלים או מערכת ההילוכים:
"מי הרג את הטייגר?... הטייגר הרג את עצמו".
הטייגר היה בעל המון כח אש ומיגון, אבל עם בעיות אמינות כל-כך כבדות, שאם מכניסים אותן למשוואה הוא מאבד מהר מאוד את הכתר. הוא היה במיטבו בתור משחית טנקים מעמדות תובה, אבל לא בשביל זה היו צריכים אותו. בתור טנק מתמרן, הוא היה הרבה פחות טוב - והקינג טייגר לקח את זה צעד מוקצן נוסף.
|
יש לי כמה בעיות על הטיעונים והמקורות שאתה מביא:
- אתה ממשיך לפספס את עיקר הבעייה שתרמה במידה רבה ל"חוסר האמינות" של הטייגר - השימוש של הצבא הגרמני היחידות אלו כ"מכבי שריפות" מקומיים בשימוש המתקפות נגד כנגד חדיות מקומייות. כתוצאה מכך היו יחידות הטייגרים רצות מנקודה לנקודה - מעולם לא מבצעים חדירות מלאות, לעיתים רחוקות תוך כדי ניצול הכוח. הריצות מנקודה לנקודה דרשו מאמצים על אנושיים מהצוותים ע"מ לשמור כל כשירות הטנקים. מס רב של ספרים נכתבו על לחימת יחידות הטייגרים - ועל תלאות הריצות מנק לנק.
הטייגר צרך כמויות דלק עצומות (רדיוס פעולה של 195ק"מ תוך כדי צריכה של 540 ליטר בנזין). על כן הדרך המועדפת להעביר את הטנקים בין הגזרות הייתה על קרונות רכבת. העמסת הטנקים כל הקרונות הצריכה החלפת הזחלים לזחלים צרים יותר, כמו גם קרונות העמסה מיוחדים. מאחר שתנועת הרכבות הייתה מוגבלת לשעות הלילה בלבד בשל התקפות האויר הבלתי פוסקות, הלוגיסטיקה הייתה מסורבלת מאד, וגרמה לתקלות רבות ולבלאי ציוד גבוה.
אגב, בכל הנוגע לתחקורי גודריאן, צריך להבין את אופיו של האיש ע"מ להבין את הקונטקס של דבריו. שחצן, מיפה אמת, ספרו מפקד הפנצאר רצוף בעיגולי פינות, הטחת האשמות, וחצאי אמת בכל הנוגע להישגיו במלחמה. האמת צריכה להאמר שעם כל חסרונותיו צדק היטלר בהדיחו את גודריאן עם כישלון המערכה על מוסקוה ב-1941. אגב, המחקר של צבא ניו זילנד שאני מכיר דווקא מחמיא לביצועיו של הטייגר באיטליה.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי YGH
אם כבר, לו האמריקאים לא היו (בצעד מדהים של קוצר ראות) מעכבים את פיתוח ה-M-26 פרשינג, ובייחוד את דגם הסופר-פרשינג עד כמעט סוף המלחמה, מן הסתם המיתוס של הטייגר היה הרבה פחות. הפרשינג היה ממוגן במידה טובה, אמין יותר, מתמרן הרבה יותר טוב (למרות שלא מהיר יותר בשטח) ועם תותח שיכול היה לחסל טייגרים בקלות.
|
אין בכך כדי להמעיט מגודל הישגיהם של יחידות הטייגרים בחזית המזרחית כנגד אוייב שהיה עדיף לאין ארוך. יחס ההרג של יחידות הטייגר עומד על כ-6 ל-1. 9850 טנקי שרמן ו-T34 הרוסים במחיר של כ-1700 טנקי טייגר. יחס הרג מדהים לכל הדעות.
נערך לאחרונה ע"י doohan1 בתאריך 09-09-2008 בשעה 04:25.
|
ראשי
צ'אט
06-09-2008, 13:00
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מצב כלאיים
