טוב אזז ככה סיימתי גיבוש צוללות אבל לא עברתי כי בשיחה האחרונה לא הטלהבתי מול המפקדים ואמרתי להם שזה לא עדיפות ראשונה שלי... היה גיבוש קשה אבל בר ביצוע.
עכשיו שאלתי היא מתי אני אמור לקבל זימון/מתי הגיבוש עצמו אם תארין הגיוס הנוכחי שלי הוא ב-25.7.05
והאם הגיבוש של הצנחנים יותר קשה מבחינה גיפנית מזה של הצוללות או מבחינה אחרת... ומה הסיכויים של קבלה שם מכלל הנגשים לצנחנים ומה של אילו לדובדבן.
רצוי שאחד שעבר את 2 הגיבושים יענה לי לא מישהו ששמע באינטרנט על הגיבושים!
תודה.
עוד שאלה שסיימתי את הגיבוש של הצוללות אמרו לי שאם הייתי מגיע דרך יום סיירות ואני הגעתי דרך המיונים כי היה לי משקפיים הייתי מקבל ראיון אגוז וראיון סיירת יעל בלי גיבוש!!! עכשיו השאלה היא אם אני עושה לייזר בחודשים הקרובים זה עדיין תקף או שלא?? כי לא הגעתי דרך יום סיירות למרות שפתרתי את הבעייה

אמרו לכם שמי שעושה יום סיירות,מקבל חובלים,הולך למיונים,מקבל צוללות,עושה אותו,גומר,לא עובר,יכול לקבל ראיון ליעל או לאגוז???

כן אחי ומי שמסיים את זה דרך המיונים לא יכול כי הוא פסול יום סיירות...

הם לא אמרו לך,שצריך עוד גיבוש לפני זה???כאילו מטכ"ל\שייטת\חובלים??

מה אתה מסתבך??? אמרו לנו שמי שבא בדרך כלל דרך יום סיירות מקבל חובלים צוללות או שייטת ואז מסיים אבל לא עובר מקבל שלדג צוללות או 699 ואז מסיים ולא עובר מקבל דברך כלל ראיון לאגוז או סיירת יעל.

ואנחנו שהגענו דרך מיונים של חובלים צוללות כי אנחנו פסולים מיום סיירות(מי שהיה שם בגיבוש צוללות אני םסול על משקפיים יש לי 2 או 2.5 וצריך פחות מ1.75) ומי שקיבל צוללות וסיים את הגיבוש אבל עבר המפקד דיבר איתנו ואמר לנו שאנחנו הרבד הכי טוב של הצבא ושאנחנו יכולים לשרת בכל מקום ולהיות שם קצינים טובים(אבל רק חבל שיש כמה דברים שמונעים מאיתנו את זה) ושבדרך כלל הם שולחים את אותם אילו סיימו והגיעו דרך יום סיירות לראיון אגוז וסיירת יעל אזז דיי להסתבך כבר!!!!
ועכשיו תתמקדו בלענות לי ולא לשגע... תודה

1-יש לך טעות פה,כי דרך גיבוש צוללות,אי אפשר לקבל גיבוש המשך,ככה שאי אפשר לקבל ראיון(@^&$&$%$*%@#^*).
2-אי אפשר להשבות גיבושן של כמה שעות(טוב זה יומיים אבל יום ראשון זה בר אור,ורק יום שני זה הגיבושון עצמו),לגיבוש שנמשח כמה ימים,גיבוש צוללות הוא הרבה יותר קשה מנטלים,ופיזים.

הינה תאור על הגיבוש שנכתב ע"י TOLKO:
אני עשיתי את הגיבוש בשני ושלישי במאי.
באים למחנה תל השומר בבוקר ומתחיל הבלאגן הרגיל של בירוקרטיה: אחרי שהתייבשנו איזה חצי שעה על האספלט מסתדרים בשני טורים - אלה שבאו לגיבוש ואלה שבאו לראיון (נפלי טיס, מטכ"ל וכו') ונרשמים. לאחר מכן מגיע חייל מהלשכת גיוס שמסביר לנו שבמקרה ואנחנו לא מתקבלים לצנחנים אנחנו יכולים לדרג בדף מצורף שהוא מביא לכל אחד, את הרצון שלנו להשתבץ למיונים של 5 יחידות שונות בצה"ל, מ-1 עד 5 כשאחד זה לא רוצה בכלל וחמש זה הכי רוצה שבעולם (משהו כזה). היחידות הן: יהלו"ם (סיירת יעל ויחס"פ), מורן (יחידה בתותחנים), עוקץ, סט"ילים (נדמה לי) ופלס"ר שריון. עכשיו שימו לב: במידה ואתם נגיד רשמתם 5 לעוקץ ואתם הולכים לגיבוש של עוקץ ולא עוברים, אתם נופלים לגדודי החי"ר היעודי (לביא, שמשון, חרוב, דוכיפת ונחשון) וכנ"ל לגבי כל יחידה אחרת בדף הזה - ככה שאל רק תחשבו איפה הכי אתם רוצים להיות מבין חמשת יחידות אלה אלא גם איפה הכי לא נורא ליפול במקרה שלא מתקבלים אליהן (אני שמתי יהלו"ם ראשון).
חזרה לעניינינו - לאחר שמסיימים לדרג מגיע מפקד הגיבוש - כבוד על(אק) שמסביר לנו שלא הגענו לבית זונות ושלא נעשה שטויות בלה בלה בלה, אה - וגם שכל אחד מאתנו גבר גבר! שיגעון. לאחר מכן מגיע הרופא שאומר שאף אחד לא יעשה את הגיבוש אם הוא חולה, מרגיש לא טוב וכו' ושלא נפחד ללכת הביתה ולעשות את הגיבוש במועד אחר (באמת אל תפחדו).

לאחר מכן נתחלק לקבוצות של כ-20 איש שלכל קבוצה יש מפקד, בד"כ צנחן לפני שחרור מסדיר שרואים על הפנים שלו שהוא מאוד מאוד שמח להיות כאן עם חבורת מלש"בים מזילי ריר על הנעליים האדומות שלו. המפקד שלנו (צוות מיכאל כבוד) היה מאוד חביב ולא כמו שאר המפקדים הוא לא טרטר אותנו ולא שם דגש על התנהגות ובטח שלא הפחיד אנשים ויעני רשם את השם שלהם בפנקס שלו כל פעם שהם הוציאו מילה מהפה.
לאחר שהכרנו אחד את השני נקבל שאלון רפואי מקיף בו נשאל על בעיות רפואיות שלנו בעבר ובהווה, היסטוריה רפואית משפחתית וכו'. לאחר מכן ניכנס לרופא שימדוד דופק וחום ויציץ בפרופיל שלנו לראות שהכל בסדר ואז אתה כשיר לגיבוש.
לאחר כל זה נקבל מדי ב' - מכנסיים, חולצה וחגורה (לא אל תדאגו - אין חגור, קסדה ונשק) ומיד אח"כ שאלון אישי - איך במשפחה, בלימודים, למה אתה חושב שאתה יכול להיות צנף (אופס...) טוב ותן 3 תכונות אופי שיתרמו לך ו-3 שיפריעו לך וכל הזין בשאלונים!
אחרי ששרפנו כמה וכמה תאי מוח נלך לאוהלים (המוקמים מבעוד מועד יש לציין) שלנו ונפתח את המיטות. עכשיו כבר ככה 2 בצהריים ומתחיל הבית זונות - פשוט יושבים ולא עושים כלום עד 4 ככה. ב-4 הולכים לבצע את הבר אור שמורכב ממכסימום שכיבות סמיכה (ירידה עד לגובה אגרוף מתחת לחזה), מכסימום בטן בדקה וחצי (עליה מלאה - מרפקים נוגעים בברכיים וידיים שלובות באופן מלא מאחורי הראש) וריצת 2000 (כן חבר'ה - עם מדים). את הפק"ל כוח עושים קודם ונקבל מספר שייצג אותנו. אז הולכים לפגוש את רפי - בחור צרפתי חביב, מדריך כושר קרבי, מדגים איך עושים סמיכה ובטן כמו שצריך ומבהיר לנו במבטא הצרפתי הכבד שלו ש"מי שמאבדת מספר שלו - לא מעניינת אותי הולך בית שלו!". אל תאבדו את המספר, לא יזרקו אתכם אבל זה יחסוך כאב ראש. טוב עשינו פק"ל כוח כשהמדריכים עוברים מסביב לראות מי מרמה בביצוע ונתנו תוצאות למדריכים (75 סמיכה?! אתה זורק עליי!) ועכשיו נחים איזה חצי שעה עד ל-2000. טוב רצים 2000 עם המדים ושמאוד חם, האתיופים שולטים כמובן וזהו נגמר הקטע הפיזי של היום הראשון. הולכים לאכול ארוחת ערב (תאכלו חבר'ה ובעיקר פחמימות - ספגטי, אורז, תפו"א וכדומה, מאוד חשוב למחר). לאחר מכן מתחלקים לקבוצות חדשות ע"פ תוצאות הבר אור כשכמה חבר'ה מנופים (לא הראו יכולת מינימלית בבר אור) - לא נעים אבל ככה זה, מחלקים שמירות באוהל - כל אחד קם לשמור פעם אחת במהלך הלילה כ-10 דקות והולכים לישון ככה ב-11). 4 בבוקר כולם על הרגליים, מדים עלינו יחד עם ציוד (כולל הבית מימיה והמימיה שקבלנו בערב הקודם) ועומדים ברחבת המסדרים לפי הקבוצות החדשות. מקבלים את פני המדיריכם - מילואימניקים חביבים (או שלא). נקבל מן תה צמחים חם עם פרוסת לחם עם שוקולד. לכל קבוצה יש את המדריך הראשי שהוא מפקד הקבוצה ועוד איזה 4 מדריכים שכל הזמן רושמים. טוב - פק"לים צוותיים עלינו - אלונקות, תד"לים, שקים וג'ריקנים והנה באה הרגשת הכוסעמק. טוב, נתחיל בצעידה זריזה לאזור האלף של הבר אור בחושך מצרים ונעמיס כל אחד על צווארו שק (לא שוקל הרבה) ונתחיל בתחרות ספרינטים בסדרי הגעה כשבאמצע צריך להקיף איזה בזנ"ט או משהו כבר לא זוכר (הרבה אנשים היו זונות והסתובבו כמה מטרים לפני הבזנ"ט כשהמפקד לא יכול לראות - זה פאק באמינות ואני בטוח שהיה מישהו שהסתתר ובדק את זה ורשם הכל). תרגיל לא קל - כשעה הוא מבוצע וכאן כל מי שפרש בקבוצתינו פרש, כ-6 חבר'ה. טוב לאחר מכן נרוקן בפקודה חצי מימיה לפחות ונדון כקבוצה האם נשים צריכות להשתלב במערך הלוחם בצה"ל, ושימו לב: המפקדים כל הזמן רושמים מי פעיל בדיון, למי יש כושר ביטוי ומי משתלט על הדיון אז לא לנצל את זמן הדיון כדי להסדיר את הנשימה שלכם כי זה אלמנט חשוב בגיבוש). לאחר מכן נעשה את אותו מסלול רק הפעם בספרינט בלי שק כשהפרס לארבעת הראשונים - סחיבת אלונקה (היפ היפ הוריי!), אלונקה סוציומטרית למי שלא הבין. כמובן שרצוי מאוד שתגיעו ראשונים כדי שתוכלו לסחוב את האלונקה בזמן שהשאר סתם רצים עוד סיבוב. ככה נעשה לנו בסבבה כ-40 דקות ולאחר מכן נרוקן עוד חצי מימיה. טוב נפתח אלונקה, נשים שקים ונתחיל בצעידה מהירה לעבר נקודת הזחילה - כ-400 מטר. הולכים למלא מימיה (לא שותים או ממלאים מימיה אלא בהוראת המפקד) חוזרים ומתחילים לזחול על אבנים (באסה למי שרגיל לזחול על החול הרך בים כמוני). ככה נזחל לנו איזה 600 מטר, כמובן שזו זחילה בסדרי הגעה והכל נרשם ע"י המפקדים. טוב, נרוקן עוד חצי מימיה ונדבר על האם השירות בצה"ל צריך להיות חובה או רשות. לאחר מכן נעשה תרגיל קבוצתי - המפקד לוחש באוזן של כל אחד מספר, ועלינו להסתדר בשורה בסדר כרונולוגי כשעינינו עצומות ובלי לדבר, יש לנו כ-5 דקות לדעתי. אל תציצו ואל תדברו - זה פאק באמינות והמפקדים רואים ורושמים. טוב, בהצלחה רבה עמדנו במשימה ("אתם כיתה מצ'וקמקת") ונעבור לשוס האמיתי של הגיבוש - מתלה שזיפים. בעיקרון יש שם עמודי מתח וצריך להיתלות עליהם ומי שמצליח להתלות הכי הרבה זמן, ז"א שנופל אחרון - מנצח. פעם אחת נעשה את זה עם עיניים פתוחות ופעם שנייה עם עצומות כשהמפקדים מדי פעם ירקעו עם רגלם באדמה כדי לדמות רעש של מישהו נופל. לאחר זה נעשה מתלה שזיפים סוציומטרי - ספרינט, נוגעים באיזה שער וחוזרים כשהארבעה הראשונים עולים על המתח ולא יורדים עד שכולם משלימים סיבוב נוסף - ללא ספק התרגיל הקשה בגיבוש (אחח הכתפיים...). אחרי זה נעשה עוד וריאציה של מתלה שזיפים - 4 חבר'ה על המתח, כל פעם שמישהו נופל מישהו אחר חייב לקפוץ כדי שלא יהיה מצב שבו יהיה רגע שלא יהיו 4 איש על המתח תלויים. אחרי כל זה נשתה עוד חצי מימיה ונמלאה מחדש ונצא למסע אלונקה. האלונקה לא כבדה בכלל - 3 שקים ולא מלאים עד הסוף לדעתי, אבל הכתפיים שחוקות מהמתלה והשקים אז בכל זאת לא פשוט. המפקד יסביר שהמטרה היא לסחוב כמה שיותר אלונקה ושזה יהיה מסע מאוד ארוך ומאוד קשה ושלמקרה ששכחתם: אתם כיתה מצ'וקמקת ואתם נראים בלאי אז לכם יהיה פי כמה קשה! בחור טוב. טוב, המסע לא ארוך בכלל- לא יותר מ-2 קילומטר לדעתי. יש את החארות שצועקים באוזן שלהם חילוף ופתאום יש להם בעית שמיעה כנראה, ויש את זה שחושב שזה שהוא סחב כל המסע ג'ריקן מסכן שכבר חצי ריק במילא יעזור לו, אבל בסך הכל חבר'ה טובים ועושים חילופים כשצריך. המפקדים כל הזמן רושמים מי מתחת לאלונקה, מי מארגן חילופים, מי לא עושה כלום וכו'. טוב הגענו חזרה לבסיס - יאללה נגמר הקטע הפיזי. עושים קצת שחרור, מחזירים ציוד ועולים על אזרחי. עכשיו מגיע חלק מאוד חשוב ושהרבה אנשים נופלים בו - הראיון. הראיון נעשה עם שני מילואימניקים, הם לא פסיכולוגים אבל הם צנחנים ויודעים מה הם מחפשים. בשלב זה אנשים עייפים, ויש הרגשה של לזרוק זין אבל לא לזלזל בראיון, לא להראות חצי מת בו ולא לענות תשובות של: נראה לי, שיהיה, כן ולא - אנא להשקיע ולהרשים. בראיון שאלו אותי איך אני מדרג את עצמי (לא לפחד להגיד שלא היית הכי טוב בקבוצה), איך היה, האם אני יודע שיהיה לי קשה ככה במשך 3 חודשים ראשונים בשירות שלי והאם אני מוכן לזה, האם אתה מקלל? (חוץ מאת אמא של המפקד כמובן) ועוד כל מיני שאלות וכמובן שאלו אותי אם אני רוצה דובדבן (לא אני לפחות). טוב זהו נגמר, הולכים הביתה ותוך איזה חודש התשובות בדואר (כן התקבלתי).

יש לי שני טיפים עיקריים: אמינות וראבאק.

אמינות - אל תחשבו שלא רואים אתכם ואל תשחקו אותה מישהו אחר ואל תחפפו! אם אמרו לכם להקיף בזנ"ט תקיפו אותו - עדיך להקיף אותו ולהגיע אחרון מאשר לרמות ולהקיף לפני ולהגיע ראשון, הכל הם יודעים. אם תפסו אתכם שותים כשלא אמרו לכם אז תודו ששתיתם ותשתקו ואל תתחילו לתרץ.

ראבאק - כל הזמן מבט של רצח בעיניים, גם אם אתה אחרון תמיד תראה שאתה משקיע הכל ולא ש"נו יאללה במילא אני אחרון למה לרוץ". מאוד מאוד חשוב.

מקווה שעזרתי!

אני אומר טוב אם אתה רוצה תשבור תראש בקיר אבל זה מילה שלך נגד מילה של מפקד בכיר בצוללות וה"עץ" אשר מדגים את השתלשלויות היום סיירות שמייצג זאת גם הוא.
אז אני לא באתי לשאול אם זה נכון או לא... אני יודע שזה נכון אבל תענו לי על השאלות!!!
ודרך אגב גיבוש צוללות הוא יום ראשון כושר הכי קל בעולם יום שני כמה שעות של רצח וזהו!!! אין עוד קטעים פיזיים קשים בגיבוש הזה כבר מיום שני בצהריים.
ותודה על הסיכום... אבל שאר השאלות ששאלתי יותר חשובות לי.

המקום הנכון הוא מתגייסים וסדירים.

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

אופס.... לא ידעתי שיש פורום כזה בכלל. אין בעייה. אני אפתח גם שם.

1.אין מה להשוות בין השתיים, צוללות יותר קשה
2. ראיון לאגוז, אין ראיון ליעל מקבלים מי שעברו יום סיירות, גיבוש מרכזי וגיבושון המשך, מי שעבר רק גיבושון בלי לעשות גיבוש מרכזי לא מקבל כלום, לא ראיון ולא כלום, סגל הגיבוש של צוללות אומר כל מחזור שמי שמסיים זכאי, לא מכוונה רעה, פשוט הם לא תמיד מודעים לעובדה שלא הגעתם מגיבוש מרכזי, כל זה כדי שתתקשרו למדור סיירות ותגלו שאתם לא זכאים לכלום.
3 הניתוח לייזר לא תקף, ולפי התגובה הקודמת הבנת גם שאפילו אם זה היה בר ביצוע, עדיין אין ראיון.
4. בגיבוש צנחנים כולם עושים גיבושון(בלי לזלזל אבל מאעפן), אם אתה מאותר דובדבן ועברת את הגיבושון אז אתה תגיע לגיבוש יחטיות בטרום טירונות, שם תגיע לאחד משתי צוותי מאותרים, אם סיימת את היחטיות, רוב הסיכויים שתגיע לדובדבן, לא סיימת, כל הזין לך, ברוך הבא לגדודים, סיימת ולא עברת בצוות מאותרים, במקרה הטוב פלחה"ן, אין לך כל כך הרבה מזל, פלחי"ק, אם לא, כל הזין לך, ברוך הבא לגדודים. מצוות מאותרי דובדבן אתה יכול להגיע רק לדובדבן, ובמקרים נדירים לפלחי"ק ולפלחה"ן, ולפלס"ר ולפלנ"ט, לא פרקטי ולא סביר.