 |
31-08-2008, 20:57
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.06.06
הודעות: 790
|
|
גם הימין האמריקני מתנתק מישראל
על התרחקות השמאל האמריקני מישראל אנחנו כבר לא מתפלאים, אבל ספר חדש שיצא לאחרונה מצביע על תהליך הנתקות של ציבור אחר לגמרי - השמרנים
חוגים ליבראליים בארצות הברית, מחנה השמאל האמריקני, שהיו בעבר אוהדי ישראל, הפכו לאחרונה לעוינים, בייחוד בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. את המעבר מתמיכה נלהבת להסתייגות ואפילו לעוינות אפשר לראות בברור במפלגה הדמוקרטית ובעמדותיה. כעת הולך ומתפתח תהליך דומה גם בקרב מחנה הימין האמריקני, בייחוד אצל הקבוצות השמרניות הקלאסיות, הלא-דתיות, שדגלו תמיד בבדלנות מדינית. אם התהליך יתפתח בימין כמו בשמאל, תישחק התמיכה החיונית לקיומה שישראל מקבלת מהמעצמה היחידה העומדת לצדה בעולם עוין.
הספר "כוח חכם", שפרסם מכון קאטו, מלמד על תהליך המתעצם גם בקרב חלקים מהימין (לא בין הרוב של הנוצרים האדוקים, שתמיכתם בישראל איתנה), נגד תמיכה בישראל ונגד הלובי היהודי המסייע לה. מחבר הספר, טד גאלן קרפנטר, בחר כנראה לא להתעסק ישירות בישראל. הוא מותח ביקורת כללית על מדיניות החוץ האמריקנית, אך במסגרתה הוא גם מותח בקורת על התמיכה "הרפלקסיבית" לכאורה של אמריקה בישראל.
מדיניות החוץ האמריקנית היא אכן ערב רב של יעדים חסרי הגדרה ברורה, המשקפים את החשיבה המבולבלת של מחלקת המדינה. כפי שטוען בצדק קרפנטר, העמדות הנוכחיות של הממשל האמריקני גרמו לארה"ב לנסות "להכתיב תוצאות בכל מקום ובכל נושא" – משימה בלתי אפשרית אפילו למעצמה גדולה. מדיניות החוץ האמריקנית הסתבכה בסכסוכים שוליים יחסית כמו סרביה וסומליה. היא השקיעה הרבה אנרגיה ומשאבים בסכסוך הישראלי-ערבי, שמבחינה אסטרטגית אינו אלא קטטה שכונתית – אך הזניחה סכנות גדולות כמו עתידו הלא ברור של המשטר הסעודי, או ההשפעה ההרסנית שתהיה לאיראן גרעינית על זמינות הנפט ומחירו, כלומר על עתידן הכלכלי והפוליטי של אירופה ואמריקה.
אבל הפתרון שמציעים קרפנטר ודומיו אינו שינוי סדר העדיפויות כדי להתמקד באיומים אסטרטגיים עיקריים, אלא הנהגת מדיניות חוץ בדלנית. קרפנטר קורא לארה"ב לסגת מסכסוכים מרכזיים ולקצץ את כוחה במקום להשתמש בו בצורה יעילה יותר. למרבה הסכנה הוא מתעלם או ממעיט בערכם של איומים חמורים על אמריקה והעולם, כמו התפשטות הפונדמנטליזם האסלאמי, והשימוש היעיל שהוא עושה במחיר הנפט ובטרור כנשק אסטרטגי נגד המערב.
"הטרור הוא טקטיקה," קרפנטר גורס, "ולא סכנה מצד אויב מזוהה." הבחנות כאלה נראות מגוחכות לנוכח השימוש האסטרטגי המחוכם שעושה איראן – ללא ספק "אויב מזוהה" – בסוכניה הטרוריסטיים ובהמרצת איומים והתקפות שגרמו לנסיקת מחיר הנפט ושלשלו לידיה רווחים עצומים, שאותם היא משקיעה בהתחמשות גרעינית ובטרור שסכנתו האסטרטגית רק הולכת וגוברת. אמנם מעטים מזהים את האסטרטגיה האיראנית להעלאת מחיר הנפט ולשליטה על זרימתו אך אין זה עושה אותה לפחות מסוכנת.
האידיאולוגיה של קרפנטר מסמאת את עיניו עד כדי כך שהוא מנסה להקל ראש אפילו בתוצאות האפשריות של שימוש בפצצה מלוכלכת על-ידי טרוריסטים. לאל קעידה, הוא טוען, "אין סיכוי ממשי להשיג אלפי פצצות גרעיניות," ולכן, "היקף ההרס (של פצצה מלוכלכת אחת), הוא אמנם נורא, אך הוא לא יתחיל אפילו להשתוות לזוועות ולשפיכות הדמים שידעה המאה האחרונה..." הניסיון להמעיט בחשיבות סכנתה של מתקפת מגה-טרור על ערים אמריקניות על-ידי השוואה שאינה רלוונטית, אופיינית לניסיונו להתעלם מהמציאות ולהסיק מסקנות שגויות למדיניות חוץ "חלופית" מהשקפה פגומה זו.
הספר הוצא לאור על-ידי מכון בעל אוריינטציה כלכלית אך אין בו כלל התייחסות לתוצאות הכלכליות האדירות שייגרמו על-ידי שליטה איראנית על זרימת הנפט מהמפרץ ועל מחירו, שליטה שאיראן תוכל להשיג בעזרת יכולת לאיים בתגובה גרעינית על כל ניסיון לשבור בכוח סגר שלה על המפרץ. קרפנטר צודק בטענתו שהטרוריסטים לא יצליחו כנראה להשיג "מאות" פצצות מלוכלכות. אך האם לא יהיה בכוחם להשיג מספר פצצות קטן, או להפיץ מגיפה של אבעבועות שחורות, או לזהם את האוויר בגזים רעילים?
עיוורונו של קרפנטר ניכר עוד יותר כשבוחנים את הפתרון המרכזי של המדיניות החלופית שלו: הוא קורא "לעודד הקמתם של מרכזי כוח רבים" בעולם, במקום ההגמוניה של כוח אחד – אמריקה. ריבוי מרכזים כאלה אמור לספק לעולם "אזורי ביטחון" שיגנו עליו. קרפנטר מוסיף כי מרכזים כאלה אמורים "באופן אידיאלי" להיות "יציבים ודמוקרטיים". תכניתו פוסלת אפוא את סין, רוסיה, הודו או ערב הסעודית ומותירה רק "קוטב" אחד לצד ארה"ב – אירופה. אך כפי שכבר למדנו מהסאגה סביב הקמתו ותפקודו של ארגון נאט"ו ומהתגברות כוחו של האסלאם בתוך אירופה, אין סיכוי רב שדווקא אירופה תדע להגן על עצמה, ועוד פחות מכך – שתהווה "אזור ביטחון" יעיל.
טיעוני קרפנטר בזכות הצמצום בכוחה של ארה"ב הם למעשה ביטוי מתוחכם להתחדשות של נטיות בדלניות בין השמרנים באמריקה שהגיעו לשיאן עם ההסתבכות של המלחמה בעיראק וההרגשה שאמריקה ניצבת חסרת אונים מול מאמצי אירן להתחמש בנשק גרעיני. נטייה זו מבשרת רעות לישראל.
הכותב הוא מנהל המרכז הישראלי לקדום חברתי וכלכלי, עמותה שאינה לצרכי רווח העוסקת במדיניות כלכלית ובחינוך
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3588004,00.html |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
