http://www.nrg.co.il/Scripts/artPri...=14042008120049

זה לא נגמר וכנראה לא יגמר, עצוב שאנשים טובים הולכים בצורה כזו!

קצין שנפטר תיעד: כך התעללו בי בצה"ל

ימים של עבודות פרך, הרעבה ומניעת שינה - כך תיאר סג"מ אריאל בנימי ז"ל ביומנו את קורס הקצינים, שבסופו קרס. צה"ל: הנושא בבדיקת מצ"ח

אמיר בוחבוט | 7/9/2008 8:32
אמיר בוחבוט | 7/9/2008 8:32
כדי לקבל את דרגות הקצונה בחיל השריון, סגן משנה אריאל בנימי ז"ל היה מוכן לעשות הכל: אכל רק את מעט האוכל שנתנו לו מפקדיו, ישן רק כשלוש שעות בלילה כפי שהורו לו והתאמץ כדי להוכיח את עצמו. אבל הגוף שלו לא עמד בזה, הוא קרס. אחרי מאבק ממושך של 38 יום, לבו נדם.

בנימי לא לבד, גם בקורס שקדם לו התעלפו חיילים וכך גם חבריו לאימון.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/972/308.jpg]
סג''מ אריאל בנימי ז''ל צילום: מהאתר לזכרו של בנימי

עכשיו, לאחר מותו של הקצין, הפרקליט הצבאי הראשי בודק מה עושים לחיילים ב"שבוע המלחמה" של חיל השריון.

בנימי ז"ל התגייס לצה"ל עם מוטיבציה רבה. הוא התנדב לקורס חובלים, אך מקץ כמה חודשים, לאחר שלא הסתדר בו, עבר למסלול לקצונה בחיל השריון, והסכים לחתום קבע. הוא סיים בהצלחה שורה של קורסים מפרכים: טירונות שריון, אימון מתקדם, קורס מפקדי טנקים, הכנה לקורס קצינים, וקורס קצינים בבה"ד 1. כל השלבים הללו, אותם עבר בצה"ל, לא השפיע עוד על בריאותו שהיתה תקינה לחלוטין.

אבל אז הגיע קורס ההשלמה לקציני שריון שנמשך ארבעה חודשים. ממכתביו של בנימי עולה כי האימונים התאפיינו בקושי קיצוני - פיזי ומנטלי - בהשוואה לכל האימונים, הגיבושים או הקורסים האחרים שעבר במהלך שירותו בצה"ל.
לא אכלו יממה שלמה
אחרי חודשיים בקורס, הכריזו מפקדיו על "שבוע מלחמה", המדמה את מה שלדעת המפקדים ייאלצו הלוחמים להתמודד במלחמת אמת. "במשך חמש יממות רצופות ישנו רק שעתיים עד ארבע שעות בכל לילה", תיעד בנימי ממיטת בית החולים את שעבר עליו. השינה התבצעה בישיבה עם ציוד מלא בתוך הטנק, מה שמכונה בפי הלוחמים "שינה קרבית".

בשעות השינה הספורות הללו, נדרשו הצוערים גם לשמור על הטנק. פקודות מטכ"ל קובעות כי על המפקדים לאפשר שש שעות שינה מינימום בלילה,


ללא שמירות, למעט אישור מיוחד למניעה חלקית של שינה עד 72 שעות בלבד.

גם את המזון החליטו המפקדים להגביל באופן קיצוני, כדי להמחיש מצב מלחמה. פריטי המזון הספורים שהועברו לחיילים חולקו בין 13 הצוערים הרעבים במחלקה של בנימי.

מהתיעוד של בנימי ובהסתמך על עדות חבריו עולה כי הלוחמים כמעט שלא אכלו במהלך כל שבוע המלחמה. כך למשל נותרו הלוחמים ללא מזון ממוצאי שבת ועד יום ראשון בערב, אז חולקו לכל המחלקה רק שתי פחיות לוף.
קרס במהלך שמירה
גם מערב יום רביעי החיילים לא אכלו דבר במשך שעות ארוכות. החוסר במזון לאורך כל השבוע גרם לבנימי ולחבריו לחוש בתשישות. אבל למרות העייפות, החולשה הכללית והמתח הנפשי, המשיכו הצוערים בפעילות פיזית מאומצת, המצופה מהם בקורס ולמרות שלא נכח בשטח רופא.

ביום חמישי סיימו הצוערים את שבוע המלחמה תשושים, אך גם אז הם לא נחו לרגע, ובנימי וחבריו נדרשו לטפל בטנקים שהתלכלכו מהאימון. הגוף של בנימי כבר החל לקרוס וכאב הראש, החום והחולשה עברו רק על ידי כדור אופטלגין שנטל בעצמו.

בארבע לפנות בוקר הוא קם לשמירה, אך מצבו הרפואי הידרדר במהרה, ובנימי החל לחוש לחצים בחזה. כעבור שעה הוא פונה למרפאה בבסיס על ידי חייל שהבחין במצבו, ומשם פונה לבית החולים יוספטל באילת עקב חשש להתקף לב.

בבדיקות נמצא שתפקוד הלב תקין, ובגלל החשד הראשוני הוא קיבל מדלל דם ומורפיום כדי להפחית את הכאבים. הצוות הרפואי החליט לפנות אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, ותוך כדי הנסיעה הוא איבד דם רב בגלל המדללים שניתנו לו.

בסורוקה הועבר בנימי למחלקה לטיפול נמרץ שם הוא הונשם והורדם למשך 38 יום. הרופאים קבעו כי נגרם לו נזק חמור ללב, כזה שפוגע ביכולות התפקוד הבסיסיות היומיות. בנימי סבל ממוגבלות מוטורית בשתי ידיו, פגיעה במיתרי הקול, והוריו העידו כי התעייף גם מהליכה קצרה או מעלייה בכמה מדרגות.


חקר לבד את האירוע
מאז האירוע החל בנימי בתהליך שיקום מורכב, ולמרות שלא סיים את השלמת השריון הוענקה לו דרגת סגן משנה. הוא הועבר להמשך שיקום בבית החולים תל השומר, ושוחרר מצה"ל עם פרופיל רפואי 21.

אבל בנימי לא ויתר, בחודשים הספורים עד מותו, ולמרות שסבל ממחלת לב שהקשתה על תפקודו, הוא החליט לחקור לעומק את אשר אירע. לדברי הוריו הוא לא הסתפק בהגשת קבילה כמו חייל מהשורה, אלא פנה לקצינת הנפגעים של חטיבת 460 בה שירת, כדי לקבל לידיו את תיק התרגיל של שבוע המלחמה, אך נענה בשלילה.

לטענת גורמים בזרוע היבשה המקרה נחקר, אך ממצאיו לא הועברו לידי המשפחה. בנימי עדיין לא ויתר, הוא גבה עדות מארבעה קצינים שהיו חבריו למחלקה ב"שבוע מלחמה", מהן עלה כי המפקדים החליטו כי לפני כל קבלת מזון הצוערים יעשו מסע של לפחות שני קילומטרים. כמו כן, הוא הגיע לזה כי התנאים הקשים היו גם במחזור הקצינים הקודם.

מהעדויות עולה כי חברי המחלקה, שהתאמנו בסחיבת אלונקות תוך לבישת ביגוד אב"כ מחמם, סבלו מהתייבשויות - היו צוערים שקיבלו עירוי, וכמה צוערים אף פונו למרפאה לאחר שהאימונים נמשכו למרות עומס החום.


תיעודו הועבר לנקח"ל
עד יומו האחרון, נלחם אריאל בנימי. שבועיים לפני מותו הוא גולל במכתב את סיפורו. בתאריך ה-13.6.08 נפטר בנימי בשל מחלת לב. בתום 30 ימי האבל, העבירו הוריו את המכתב לנציב קבילות חיילים.

לטענת גורמים בפרקליטות הצבאית הוא פתח בחקירה עצמאית, וממצאיה הונחו על שולחן הפרקליט הצבאי הראשי כדי שיחליט אם יש מקום להעמיד לדין את מפקדיו.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בבדיקה ראשונית של יחידת מצ"ח ועם סיומה יועברו ממצאיה לעיון וחוות דעת הפרקליטות הצבאית".

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

הגבלת מזון היא חוקית בתנאים כלשהם?

לגבי שעות שינה - יש אפשרות לעשות שבוע מאמץ עם הגבלת שינה, תחת אישורים מאוד חריגים.. אני תוהה האם התקבלו אישורים כאלה.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מתאימה לצערי למדינות עולם שלישי.

חשבתי שעברנו את זה.

עצוב מאוד, ומרגיז לשמוע.

כבר כתבתי באשכול אחר (על תקופת ההמתנה לפני 6 הימים) שלא היה לנו אוכל כמעט וישנו בערך 4-6 שעות ביממה, אך זאת היתה המתנה למלחמה ולא חשבנו על עצמנו.
כאן באימונים צריך להיות מעקב צמוד של רופאים ומפקדים בכירים. כאן כנראה משהו נפל "בין הכסאות".
חבל, חבל מאוד שבחור צעיר וקצין סיים כך את חייו. יהי זכרו ברוך!

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אנו יודעים שהייתה הגבלה קלורית והגבלה על שעות שינה. אם הגבלה קלורית מותרת באימונים, צריך לוודא שבאמת הייתה השגחה רפואית ושתזונאים מוסמכים חישבו מה הכמויות המסופקות לעומת העומס ומה שנדרש. הגבלת שעות שינה מותרת ע"פ התניות ברורות וכתובות, צריך לחקור ולראות שאכן עמדו בהן.

לטעון שהוא נפטר בגין התעללות זו עיתונות סנסציונית במרעה, המקצינה את הנתונים הידועים לגבי תרגילים כאלו לכדי "התעללות". אולי הוא נפטר בעקבות עומס חריג ולא חוקי בתרגיל, ואולי בעקבות ליקוי גנטי שהוביל לקריסה בעומס שהיה סביר לאנשים בריאים, יחד עם רשלנות רפואית (שרק נרמזים בלשון רפה).

בכל מקרה סיפור טרגי, יהי זכרו ברוך

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

מה הצעד הבא? משמעת מים כמו בשנות החמישים?

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

בשנות ה 80 היו תרגילים שהמזון והמים ניתנו במשורה למשך שבוע שבסיומו הוסף שבוע יותר "מתעלל".

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

ולא הכוונה שזה צריך להיות לא מבוקר. אבל העניין מבוקר, צהל נהיה חלבי מחזור גיוס למחזור גיוס. בחי"ר עוברים את האימון בצורות יותר קיצוניות, לוחם צריך להיות מסוגל להתמודד עם מצב של חוסר בשעות שינה ובאוכל, זה נדרש. וראה ערך מקרים של מלחמת לבנון השניה.

פיזית לא תתרגל, וגם אסור לאמן אותך למצב שתתרגל כי זה יזיק. אבל אימון מנטלי לעניין נדרש, אין לי ספק בזה בככל.

ציטוט:

בבדיקות נמצא שתפקוד הלב תקין, ובגלל החשד הראשוני הוא קיבל מדלל דם ומורפיום כדי להפחית את הכאבים. הצוות הרפואי החליט לפנות אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, ותוך כדי הנסיעה הוא איבד דם רב בגלל המדללים שניתנו לו.

יכול מאוד להיות שהמאמץ והעייפות בתרגילים כאלה יכולים לגרום למוות, אבל לי זה נראה כמו עוד מקרה של בעיה בטיפול הרפואי.

מתפוז, פורום אחים ואחיות שכולים:

ציטוט:

אחי הקטן אריאל בנימי נפטר ב13.6.2008 עקב בעיית לב. ביום כיפור האחרון לקראת סוף קורס קציני שריון הוא לקה בליבו, הובהל לסורוקה, היה מורדם 38 יום, התעורר והחל בתהליך השיקום. כולם אמרו שזה נס רפואי. 3 שבועות לפני פטירתו הושתל לו קוצב לב, מסתבר שהיו חיידקים על הקוצב שהתפשטו בגופו, שבוע לפני פטירתו עלה לו החום, למרות שהוא היה בבי"ח יומיים ויום לפני פטירתו הוא נשלח הביתה וביום שישי, 13.6, הוא נפטר במפתיע. אתם מוזמנים להיכנס לאתר לזיכרו: http://www.facebook.com/group.php?gid=30278057840 (נכנסים לאתר פייסבוק, בחלק "groups" יש "לזיכרו של אריאל בנימי"). מיכל שריד

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/m...msgid=118947815

שימו לב שהאירוע ה-"צבאי" קרה לפני כמעט שנה- איך הצבא לא העביר למשפחה את התחקיר?
וכמובן- אם אתה מרגיש שאתה עומד להתמוטט באימון, על תקשיב למפקד, חובש או רופא- הפסק את הפעילות, נוח קצת ושתה.

אני מצדיע לקצין שלא ויתר, שנתן אמון במפקדים שלו ועמד בכל הקשיים עד כדי כך שרוחו היתה קשוחה מגופו.

אם כל הסיפור כאן הוא אדם יחיד שהגיב באופן חריג לעומס וטופל בטעות ותום לב בצורה לא מתאימה, זה עניין אחד.

אם לעומת זאת מדובר במפקדים ברמת מג"ד ומטה שמוציאים לפועל תכני אימון באופן חורג ומזיק, זה משהו אחר.

כואב לי והלוואי שלא היינו מאבדים אדם ערכי, חדור רצון ובעל יכולות כפי שכבר הוכיח עצמו סג"מ אריאל בנימי זכרו לברכה.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רגב06 סג"מ אריאל בנימי זכרו לברכה.

אימו של אריאל בשיחה אם גבי גזית ברדיו סיפרה שבגלל שהוא שוחרר מהצבא ונפטר רק לאחר מכן, הוא לא היה זכאי לקבורה צבאית (בבקשה מיוחדת שר הבטחון אישר לקבור אותו בחלקה צבאית).
על מצבתו אין סמל צה"ל, לא מספר אישי, ולא דרגה.
מה לגבי הגדרת המשפחה כמשפחה שכולה?

כרגיל, אחרי שיילחמו בבית המשפט ויוכיחו שהוא נפטר באשמת הצבא (מה שברור לחלוטין שיקרה), הם יוכרו כמשפחה שכולה.
זה מה שאני זוכר מאירועים שונים עם מאפיינים קרובים.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

הם הזדרזו מהר מאוד לשחרר את הקצין מצבא, שחס וחלילה לא יתבע את משה"ב שיוכר כנכה צה"ל...
איפה יש להם המצפון והלב? האם הכל זה כסף ? מסתתרים מאחורי תקנות וחוקים?

נמצאים שם פקידים אטומים, המבזים את כבוד חללינו, איך הם ישנים בלילה.?
לא לנו לקבוע, באם היה לו איזה מום נסתר-בשביל זה קיימים רופאים וועדות רפאיות.
איך הם רוצים שחיילים יתאמנו עם חשש שחס וחלילה ויפגעו הם לא יוכרו כנפגעי צה"ל.
לדעתי אסור לתת להם לטאטא את המקרה מתחת לשטיח, כי מחר כל אחד מאיתנו או ממשפחתנו עלול להמציא בבעיה דומה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

הבעיה כאן היא שורשית.
משום שבצה"ל אין למעשה אקדמיות צבאיות, קצינים לא לומדים במסגרת רצינית במשך שנים, כמו בחו"ל, אין להם מושג באינסוף דיסציפלינות שחייב להיות להם ידע בהן על מנת לפקד ועל מנת לאמן, להכשיר וללמד חיילים, כל מה שהם יודעים הם יודעים בצורה אינטואיטיבת ופיראטית, ולכן כשזה מגיע להטמעה של יכולות מתקדמות, הם נאלצים להחליף את הידע הזה שאין להם בהכשרה ובחינוך בדברים הזוים שהם ממציאים בשטח, כולל התעללות, התאכזרות מכל הסוגים וכך הלאה. ברור שאין לאף אחד מושג למה זה יכול להוביל, כי כל זה מצוץ מהאצבע. ורואים את התוצאות כל פעם.

בצה"ל יש לפחות ארבעה מסלולי קצונה אקדמיים, שניים מהם בעלי אופי פיקודי בשטח, אחד מהם פיקודי בעליל (חובלים).

אגב, הקצינים האמריקאיים לא כאלה מפקדים טובים, וממילא שם דמות הסמל גרועה בהרבה מהסמל הישראלי.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

לעומת צבאות מערביים אחרים, שלא לדבר על כמות ההרוגים השנתית כתוצאה מדדובשצ'ינה בצבא הרוסי.

זה לא בא להוריד מהאחריות של המפקדים, אבל הבה לא נגזים.

ולמי שלא זוכר:
http://www.fresh.co.il/dcforum/Army/11877.html

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

אם אני זוכר נכון היה פרסום נוסף בעניין דומה בשנה האחרונה.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח בבדיקות נמצא שתפקוד הלב תקין, ובגלל החשד הראשוני הוא קיבל מדלל דם ומורפיום כדי להפחית את הכאבים. הצוות הרפואי החליט לפנות אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, ותוך כדי הנסיעה הוא איבד דם רב בגלל המדללים שניתנו לו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור מסתבר שהיו חיידקים על הקוצב שהתפשטו בגופו, שבוע לפני פטירתו עלה לו החום, למרות שהוא היה בבי"ח יומיים ויום לפני פטירתו הוא נשלח הביתה וביום שישי, 13.6, הוא נפטר במפתיע.

נראה לי שזה הרבה יותר ליקוי של המערכת הרפואית שלנו, מאשר של צה"ל.
אגב מישהוא שמבין ברפואה יכול להסביר איך מדלל דם גורם לאיבוד דם רב?

אני לא "מבין" ברפואה אבל זה די פשוט.
"מדללי דם" הם בעצם מונעי קרישה. הם מאיטים את תהליך הקרישה הטבעי של הדם.
אספירין לדוגמא עושה זאת ע"י עיקוב של ייצור תרומבוקסאנים.
כתוצאה מכך כל חתך שהיה נסגר מעצמו ממשיך לדמם, כל דימום פנימי קטן הופך להיות סכנת חיים.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

"מסלולי קצונה אקדמיים" אפשר לעשות כמה שרוצים, כולל באוניברסיטה הפתוחה.
וגם זאת המצאה חדשה יחסית... ורוב הקצינים המדריכים עדיין לא חלמו לעבור מסלולים כאלה.
בצבא נורמלי כל קצין לומד שנים. ז"א, למעשה עושה תואר ואפילו יותר.
ז"א שבצבא נורמלי כל קצין מקבל הכשרה שמקבילה להכשרה של טייס, שלומד שנים.
וזה נעשה באקדמיות ייעודיות, לא באיזה מסלול הכשרה נידח באיזה מכללת רופין או מכללת עמק יזרעאל או במסגרת חצי-פיראטית באיזה בסיס הדרכה שכוח-אל.
כי כשזה כן - ככה זה גם נראה.
זה היה מספיק כשנלחמנו מול צבאות ערב בשנת טרלפופו, אבל לא בטוח שזה מספיק היום.

אני מבין שהאוניברסיטה העברית (תלפיות) שמספקת תואר לתלפיונים היא נידחת, כנ"ל אוניברסיטת בן גוריון (טיס) ואוניברסיטת חיפה (חובלים וחבצלות).

האם קציני חי"ר ושריון בישראל באמת צריכים תואר ראשון?
האם מתאים לארגן מסלול כזה לקציני חי"ר ושריון?
האם זה מה שיעזור להם בלהיות בני אדם?
האם זה ייתן להם נסיון מעשי/קרבי יקר כל כך?

מסלול אקדמי מתאים כמו כפפה ליד לטייס, שממילא לא מקבל תפקיד פיקודי "אמיתי" בשנים הראשונות לשירותו (לעיתים זה לוקח 10 שנים עד שמקבלים תפקיד פיקודי אמיתי - לא כולל הסמכות מוביל).

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

בוודאי שכל אלה נידחים. משום שהתחום הזה לא מפותח בהן, וזה מלאכותי לחלוטין. אין כאן מקבילה אמיתית לאקדמיות הצבאיות של המערב. בגלל זה אנחנו שולחים אנשים ללמוד לשם כשרוצים לתת להם בונוס. מצד שני, זה עדיף מכלום, ואם כל הקצינים המפקדים שלנו היו עוברים מסלול כזה, זה היה עדיף.

בוודאי שקציני חי"ר צריכים תואר ראשון.

הם לא צריכים תואר ראשון כמו שתואר ראשון נראה בהיסטוריה או פילוסופיה, אבל הם צריכים *מקבילה* של תואר ראשון *בכל מה שהם צריכים לדעת על מנת לפקד*.

ד"א, הלימודים האלה מורכבים גם מ"הכשרה" שלהם להיות "בני אדם טובים", ונותנים להם ללמוד מ*ניסיון של אחרים* ולא לצבור ניסיון של עצמם במחיר של דם ויזע.

בכל מקרה, זו המסורת הצבאית בעולם המתקדם. אולי המסגרת הנוכחית שלנו התאימה לשנות ה-50, אבל עכשיו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו קצת יותר.

א. יש במודל שלך בעיה מעשית: אין הרבה אנשים שירצו לחתום מספר שנות קבע, לעבור קק"צ בן 4 שנים בתנאי צבא שיתן בעיקר ידע צבאי ואז להיות מפקדי מחלקות. באף מדינה אין הרבה כאלו, ולכן או שהצבא המקצועי קטן- או שחלק ניכר מהקצינים מגיע מ-"עתודה קרבית" ולא מהאקדמיה הצבאית.

למשל: ווסט פוינט מכשירה רק 25% מהקצינים החדשים בצבא.
המודל פשוט לא ישים לצבא שצריך הרבה קצינים לוחמים בסדיר ובמילואים.

ב. אם כבר, סג"מ אריאל בנימי ז"ל מראה את יתרונות השיטה הקיימת של מיון מגויסי חובה לקצונה- המוטיבציה האדירה של הצוערים. סג"מ מורעל בן 20 עם בסיס מקצועי ופיקודי טוב יכול לפקד על מחלקה טוב יותר מבוגר אקדמיה בן 23 שמתכנן בזהירות את הקריירה שלו בצבא 5 שנים קדימה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור סג"מ מורעל בן 20 עם בסיס מקצועי ופיקודי טוב יכול לפקד על מחלקה טוב יותר מבוגר אקדמיה בן 23 שמתכנן בזהירות את הקריירה שלו בצבא 5 שנים קדימה.

נכון, אבל מטעה.
עם קורס כזה קצר ועם תכנים כאלו, אתה לא תשיג מקצועיות טובה ולא פיקודיות טובה. מקסימום בינונית (אלא אם כן נפלת על אדם עם נתונים התחלתיים יוצאי דופן).
אם אתה רוצה ללמד אותו כל מה שהוא צריך לדעת ע"מ לקבל בסיס מקצועי ופיקודי טוב, אתה תצטרך קורס של לפחות שנה וחצי לדעתי, במבנה שונה לחלוטין, שיכלול הרבה יותר לימודי תיאוריה והרבה יותר אימון מעשי.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

התכוונתי לבסיס מקצועי ופיקודי של תו"לים, תיקי תרגיל, נהלים, בקרה, הקצאות וכו' שיינתנו ע"י מפקדות טובות ומ"פים בוגרי מכללה לפיקוד טקטי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור התכוונתי לבסיס מקצועי ופיקודי של תו"לים, תיקי תרגיל, נהלים, בקרה, הקצאות וכו' שיינתנו ע"י מפקדות טובות ומ"פים בוגרי מכללה לפיקוד טקטי.

OK, עכשיו בלבלת אותי יותר.
אתה מדבר על מסלול הכשרה מובנה שאורכו עד לרמת קורס מ"פ כולל המכללה לפיקוד, שבמהלכו הצוער יגיע לרמה מקצועית ופיקודית טובה?
או שאתה מדבר על כך שאת רוב הכשרתו הקצין יקבל "בשטח" מהמפקדים שלו ולא בצורה מוסדרת?

במקרה הראשון המ"מים יהיו חסרי רקע פיקודי ומקצועי טוב, ונצטרך לשלוח כל מ"פ למכללה לפיקוד.
במקרה השני ההכשרה תהיה לא אחידה, ובהכרח חסרה מאוד בפן התיאורטי.

שתי השיטות בעייתיות.
אני אשמח אם תבהיר למה בדיוק התכוונת.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

התכוונתי למ"מ צעירים ומלאי מוטיבציה, בוגרי קק"צ קצר יחסית, שפועלים תחת הנחייה של מ"פים בוגרי מכללה, ובתוך גדוד/ חטיבה/ בא"ח/ אוגדה/ חיל עם סגל מקצועי שיודע להגדיר סרגלי מאמצים ולפקח עליהם, להגדיר לה"ן לאימונים ולארגן להם הקצאות בהתאם, לחנוך אימונים, לכתוב ולאשר תיקי תרגיל טובים.

תן למ"מ סביבה Fool Proof כזו- והוא יעשה עבודה טובה גם בלי ידע מקצועי ופיקודי "אקדמי".
כמו המשפט האמריקאי: הצבא הוא מערכת שנבנתה ע"י גאונים, כך שטיפשים יוכלו לנהל אותה.

כן, קצין שגדל בסביבה שהיא Fool prof, לא יוכל לגרום נזק.
אבל הוא לא מתפתח. אתה מתפתח כתוצאה מאתגר ברמות קושי עולות, לא ממצב בו הכל מאורגן בשבילך.
המ"מ הזה לא יתפתח להיות מ"פ שמסוגל לייצר סביבת Fool proof למ"ממים הבאים אחריו, כי הוא אף פעם לא יתעמק במקצועיות, בבטיחות, בפיקודיות או בשום דבר אחר - כי תמיד יהיה שם מי שאמור לעשות את זה בשבילו.

אני לא מסכים איתך בכלל. אתה צריך לתת לו את כל הכלים התאורטיים ותרגול מעשי בסביבה מבוקרת לפני שאתה מכשיר אותו, אבל אח"כ אתה צריך לתת לו להשתמש בכישורים שהוא למד, על מנת שיוסיף להתפתח (כמובן בתוך מסגרת מובנת, לא בווקום).

אם אתה יוצר סביבה שהיא Fool proof , אז למה להכשיר אתו כקצין בכלל? קח מ"כ שמגדיל ראש, ותן לו לפקד על המחלקה. הרי ממילא הסביבה היא Fool proof, והוא לא נדרש לפיקודיות, מקצועיות או כל דבר אחר.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

כשראיינתי אותו על צ'צ'ניה. זה היה משהו כזה:
"בקרב, סמל לומד מהר מאוד לעשות תפקיד של קצין. אם הוא נשאר בחיים".

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

א. למה אתה אומר? יש אצלנו היום ילדים שהולכים לבתי ספר "צבאיים" ולובשים מדים בגיל 15.
צריך רק לעשות בתי ספר כאלה לא כאלטרנטיבה לבית ספר מקצועי, ולא ברמה נמוכה, אלא להפך, כאלטרנטיבה לבתי ספר פרטיים יוקרתיים. תשקיע - ואנשים ירצו לבוא. תבטיח להם תנאים טובים ויחתמו גם ל-10 שנים קבע. וי שמספיק כאלה בכל מדינה. למה? כי קריירה צבאית שווה ביוקרתה לכל קריירה אחרת שם. אתה רוצה צבא מאורגן וקצינים מעולים - תשקיע בקצינים שלך מגיל 15. אז לא תצטרך להריץ אותם למוות בכל מני קורסי הכשרה של 10 יום בגיל 20. אף אחד לא רוצה להתנדב ולחתום בגלל איך שהמערכת נראית כיום. גם ככה 60 אחוז מתקציב הבטחון הולך למשכורות, רק לא למשכורות של האנשים הנכונים. נכון, לא 100% מהקצינים חייבים לעבור את כל המסלול הזה, אבל כמה שיותר - עדיף. זו האליטה של הקצונה בכל מדינה. רק במדינה שלנו יש לך מפקד אוגדה שלא סיים כיתה א'. אולי לא כל מ"מ צריך תואר, אבל לפחות מי שעושה הכשרה של 100 מפקדי מ"מ צריך תואר. אז אולי הוא לא ימציא דברים כמו "שבוע רצח" או איך שזה לא היה פה..


ב. הדוגמא של סג"מ אריאל בנימי ז"ל חושפת עד כמה המצב בעייתי. היא מראה עד כמה לא מספיק ואף מסוכן ה"רעל" כשהוא לא נתמך בידע ויכולת - לא של המפקדים ולא של הצוערים. לימודים, הכשרה, מקצועיות, איפוק ואחראיות לא נוגדות "רעל". אני גם לא אוהב את המושג הזה - "רעל"... קצת שטחי. אתה רוצה לבסס את הצבא שלך על "רעל"?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Korpus רק במדינה שלנו יש לך מפקד אוגדה שלא סיים כיתה א'.

מי זה? ספר לי עליו בבקשה.

קצינים מעל דרגת סא"ל בדרך כלל עושים תואר ראשון בשלב כזה או אחר.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

או פתרון פשוט יותר, אבל בעל עלויות מסויימות: לגייס-מחדש אקדמאים. לא בצורה ספוראדית כמו שזה נעשה היום, אלא באופן שיטתי ובהיקף רחב יותר. הם גם עשו תואר בעצמם וגם עשו כבר צבא, ולא מעטים מוכנים לראות בשירות צבאי קריירה משמעותית. והיי - חלק אפילו עשו פעם קק"צ!

אני מוכן להמר על כך שאם ב1/1 (יום אחרי הדד-ליין של עבודות סמינריוניות/תזות וכו' של השנה הקודמת...) צה"ל יעמיד באחת האוניברסיטאות שולחן צנוע שכולל מש"ק שלישות וערימת טפסים, עד סוף היום יהיו לו מספיק אנשים כדי לאייש המון תקנים מיותמים של קציני מטה (להכשיר מ"מ קרבי בקבע זה משהו שהמערכת עדיין לא בשלה אליו כנראה..)

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Korpus בוודאי שכל אלה נידחים. משום שהתחום הזה לא מפותח בהן, וזה מלאכותי לחלוטין.

אתה מכיר את מסלולי התארים שהאוניברסיטאות המדוברות מעניקות?
או שהפליטות שלך יוצאות בצורה אוטומטית כמו מגיב אנונימי בטוקבאק של Ynet?

רבותיי היקרים אתם מבולבלים קצת...


בצבא הגנה לישראל ישנן מכללות לפיקוד לקצינים ברמת מ"פ, סא"ל ואל"מ - מלט"ק, פו"ם ומב"ל (בהתאמה).

המכללות האלה כוללות תארים אקדמאיים רציניים מאוד ובנוסף מגוון ע-צ-ו-ם של תכנים שעוברים הקצינים - בתחומי ה-"שגרה" הצבאיים - ככל שניתן לדחוס בשנה-שנתיים (וזה הרבה מאוד).

נכון - לא כולם עוברים כרגע במסלולים האלה, אבל אנחנו בדרך לשם.

ובצה"ל מסמיכים סג"מים שכל הקשן בינהם לבין "קצין" הוא מיקרי בהחלט.
לדעתי זה עיקר הבעיה פה.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

אתה קצין ?

הייתי.
וגם אחי ואחותי.
וגם חלק לא קטן מהחברים שלי.
למה?
מה זה רלוונטי?

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

כי אם לא היית קצין לא יכול היית לענות לי לשאלה הבאה -

האם הרגשתך כשסיימת את קורס הקצינים הייתה שהקשר בינך לבין הדרגה על הכתף שלך הוא מקרי בהחלט ???

אני מאמין שלא...

גם לדעתי יש מה לשפר בהכשרה הראשונית של קצינים בצה"ל, אבל אני חושב שרצף ההכשרה שלהם - מטירונות ועד לסיום ההשלמה החילית, ומשם ע"י המפקדים שלהם - נותן מענה לצרכים של המערכת. בצורה טובה וכזו שמכסה את הנקודות הבעייתיות (בטיחות למשל וגבולות גזרה מנהליים למשל).

המיון היחסי של אוכלוסיית הקצינים מאפשר את זה, וכן - עיקר ההתפתחות וההתמקצעות הוא כבר בתפקיד, אבל ברוב המקצועות בעולמנו זה ככה.

יאמרו שישנם יוצאים מהכלל (לא מעטים) שהם פחות טובים או לא טובים. אני מסכים. יש מספיק תפקידי קצין בצבא... במקרה הטוב עושה אותם מש"ק על תקן, ובמקרה הפחות טוב זה מש"ק בדרגת קצין.

לילה טוב !

האקדמיה לפיקוד היא צעד נכון בעניין הזה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

באופן עקרוני אני מסכים שהאידאל הוא אקדמיה צבאית.. אבל המצב היום בהחלט מספק:
1. קצין בצה"ל לא עובר הכשרה של 8 חודשים אלא של שנה ו8 חודשים לפחות, המסלול וקורס המ"כים לימדו אותי לא פחות(אם לא יותר) מ8 חודשי קורס הקצינים.לכן זה לא נכון לטעון שקצינים בצה"ל עוברים הכשרה של 4 חודשים/8 חודשים, גם בווסט פוינט/סנהדרסט/אקדמיה אחרת חלק מ4 שנים הולך על הכשרות בסיסיות...
2. קצין בצה"ל מגיע עם הרבה יותר ניסיון מעשי ממקבילו המערבי(ועם בהחלט פחות ידע)
3. בתפיסה הצה"לית היום, כל מ"פ יעבור תואר דו שנתי באקדמיה לפיקוד וטקטיקה שתיתן לו השכלה צבאית ברמה סבירה(+קורס מ"פ). התפיסה אומרת שלמ"מ מספיק הניסיון המעשי והקורס ואילו המ"פ הם אילו שיתנו את הידע והחניכה.. מניסיון אישי התפיסה עובדת לא רע בכלל.

לסיכום שני דברים:
1. המצב לא אידאלי הוא לא גם אסון- הוא סה"כ סביר ובהתאן לנסיבות הוא אפילו טוב...
2. אם תקחו מג"ד ישראלי(בתפיסה) שעבר מסלול קצונה לוחם + שנתיים באקדמיה+ קורס מ"פ+ קורס מג"ד+ 4/ 3 שנות לימוד אזרחיות תגיעו לעובדה שהוא לא למד הרבה פחות ממקבילו המערבי.

הנה בשליפה, כמה מג"דים אמריקאיים ואחד אוסטרלי מהשנים האחרונות:
1. ג'ון נאגל. כתב דוקטורט באוקספורד על הלחימה הבריטית והאמריקאית נגד חתרנות, והיה אחד מכותבי ספר התו"ל האמריקאי נגד חתרנות. פרש לאחרונה כסגן-אלוף. בן 42 כיום - הספר הראשון שלו יצא ב-2001.
2. רוברט קאסידי. דוקטורט מבי"ס פלטשר ליחב"ל, אוניברסיטת טאפט. כיום מג"ד חי"ר. יש מאחוריו כבר שני ספרים - Peacekeeping in the Abyss: British and American Peacekeeping Doctrine and Practice After the Cold War, ו-.Counterinsurgency and the Global War on Terror.
3. פטר מנסור, היום קולונל. היה מפקד חטיבה, וגם מפקד סיור ועוד כמה דברים מעניינים. כתב בין השאר את The GI
Offensive in Europe: The Triumph of U.S. Infantry Divisions, 1941-1945.
4. ה.ר. מקמסטר, או-טו-טו בריגדיר גנרל. כבר ב-1998, אחרי שהיה מפקד פלגת סיור בזמן 'סופה במדבר' (קיבל 'כוכב הכסף') ומרצה להיסטוריה צבאית, כתב את Dereliction of Duty, הדוקטורט שלו מאוניברסיטת צפון קרוליינה.
5. דייויד קילקולן, כיום יועץ לגנרל פטראוס. לויטננט-קולונל בדימוס מהצבא האוסטרלי (פרש ב-2005). ב-2000 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת דרום-ויילס של ניו סאות' וויילס על התוצאות הפוליטיות של פעולות נגד-גרילה באינדונזיה (הדוקטורט זמין פה: http://www.library.unsw.edu.au/~the...0060323.121124/).
אתה מזהה איזה דפוס?
אני יכול לומר, לצערי, שאין לנו שפע דוקטורטים של מג"דים בשירות פעיל, לא בגלל שהמג"דים שלנו פחות חכמים אלא בגלל צורת הבניה של המערכת. ויותר מזה - כשעדו הכט, שהיה אז רס"ן כמדומני, קיבל את פרס יצחק שדה על 'ההבקעה המערכתית' שלו (עיבוד של עבודת התואר השני שלו לספר), והגיע במדים, אנשים הופתעו מאוד, מאוד למצוא שמחבר הספר הזה איננו איזה דוקטור צעיר ומוכשר אלא קצין רח"ל.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

המ"פ האחרון שלי סיים תואר ראשון בזמן הצבא, בנוסף הוא למד לימודים שקשורים בצבא דהיינו טקטיקה וכו'.
המ"פ שהחליף את הפלוגה המקבילה גם סיים את אותו מסלול.
המג"ד ביחידה סיים פו"מ ברק ככה שלמעשה יש בנייה של סגל רחב שהוא בעל השכלה רחבה יסודית ומתאימה.
לכן הכי קל להגיד שאין השכלה רלוונטית בצבא אבל זהו תהליך שדורש נכונות מצד המפקדים לחתום לטווח ארוך ומצד שני להנות מהלימודים והתמיכה הכלכלית בזמן הזה.

צהרי יום ראשון טובים לכולם.

התלבטתי נורא אם להגיב או לא.
אבל אזרתי אומץ.
אני אחד מארבעת הצוערים ש"נתנו עדות"

הסיבה שנתתי עדות היא, כי מתוך כבוד לחבר ששירת איתי, ולאחר מכן מתוך כבוד למשפחה שלו
רציתי שיכירו בו כחלל צה"ל, ובמשפחתו כשכולה, כי ככל הנראה אכן מותו קשור לשבוע המלחמה שעברנו ביחד.

אבל אני לא מקבל את הצורה ששחטו את הצבא. ועויותו את העדות. הכתבה הזו גורמת לקורס שהכי הכין אותי לתפקיד להשמע כעינוי אחד מתמשך
לא מקבל את הצורה שבה מציינים כי התעללו בנו!
שבוע המלחמה בקק"ש הוא חוויה. אז לא ישנו הרבה(האמת בגלל טעות של אחד הצוערים, והגננים לא ידעו שאנחנו שומרים על כל טנק)
לא הלכנו שני קילומטרים לכל כיוון בשביל פחית לוף, אולי, 700 מטר, ולמרות שקיטרנו הרבה כיאה לשיריונרים יחסית זקנים, שדורשים מהם ללכת קצת עם אפודים על הגב, לקחנו הכל ברוח טובה.
אם את ה"שקלוט" שעשו לנו, זריקת רימוני הגז(בתור אחד שלקח שכטה טובה מאחד הרימונים)
ואת כל ה"תיזוזים" למינהם.
באותו זמן היינו צוערים בהשלמה חיילית. אמנם עם הרבה מוטיבציה אבל עם הרבה אחריות אחד כלפי השני והרבה שכל ישר. אף אחד לא חשב לרגע שאם הוא ישבר או יגיד"ש די זה מוגזם", ידיחו אותו מהקורס(וקרה שאחד הצוערים משאיפת עשן מנר עשן חזר להתאוששות של לילה בבסיס, אף אחד לא חשב שהוא "סמרטוט")
כולם חיכו לשבוע הזה, בפחד, אבל בציפייה אל הלא נודע, ולראות כמה אנחנו גברים.
דחפו לנו עירוי? נכון. לא כי התייבשנו. אולי כמקדם פאניקה מסוים. אבל זה היה ברוח טובה, שאנחנו שוכבים בצל על מיטות צרפתיות ומצלמים אחד את השני וצוחקים על איך אחד הצוערים נוזל לתוך העירוי שלו עם הדם. ומתפננים מהנוזל הקריר שנכנס לוריד.
ותרגילים מדהימים שעשינו אחר כך באש. בלילות חשוכים שלא רואים כלום באמר"ל, והשהיה, ושת"פ, ו"החתול שמיל", ו"אל השקיעה", ו"מהיר ועצבני" ועוד כמה עשרות כאלה.
ונכון, במהלך הקורס עצמו, היו הרבה לילות באמצע השבוע בבסיס, שבגלל עבודות ומטלות למינהם ישנתי שלוש שעות בלילה, ולא נחתי, ועבדתי הרבה.
עוד מעט תעבור שנה, ואני עוד מעט אסיים את תפקיד המ"מ. בפלוגה מבצעית. בשנה הזאתי נדרשתי להרבה דברים:
תרפ"ל עם התקדמות לילה מאחמדיה ועד לתל פארס, לילה שלם של התקדמות בחושך שבחיים לא ראיתי, אחרי יום שלם של תרגיל באש? עם חיפויים לחי"ר וכל הוג'ארס? ושבוע אחרי זה
תרג"ד גשום מאין כמותו - שיש מצב שאולי כמעט חטפתי היפותרמיה, ועמדתי בהדום מפקד במשך 16 שעות שיורד עליי גשם זלעפות כמו שרק רמת הגולן יודעת לפנק בו, שאני כמעט ולא מסוגל לפתוח את העיניים? שאני ו3א מנסים למצוא מחסה מתחת לעץ אקליפטוס. עם הטנק? ולחזור ולעבוד על הכלי עד 3 לפנות בוקר במשטח מלא בוץ עד הברך בשביל לדפוק איזו טבעת מסכנה כי צריך להיות בכוננות מול סוריה?
ולעשות 8 8 בסיור על האמר ממוגן? זה לא דורש מאמץ? ובשמונה מנוחה לדאוג לחיילים, לנראות המוצב, להפניות, שיחות, לנסות להיות מקורי בנוגע לתפיסת ההפעלה בגזרה? ועוד אימון קיץ, עם תרפ"ל של שלושה ימים ללא שינה?
ואז עוד אימון, עם עוד תרפ"ל, ועוד תרג"ד, ותרח"ט צנחנים, ששלושה ימים הכנתי את הכלי בלחות הנוראה של הכנרת בעומס חום 5. ואז הובלתי פלוגה(שאני מוריד את הטנק מהג'ק הערבי עשר דקות לפני שהתרגיל מתחיל),
בציר שחמישה חודשים קודם לכן, התהפך נגמ"ש, ונהרג הנהג מילואים של הכלי. שם בבטיחה. בלילה ללא ירח.
ועכשיו קו עזה. אמנם שקט, אבל הרבה עבודה שלדברי החייילים היא קצת - פול גז בניוטרל. אבל עובדים, ומנסים לשמור על צלילות. ערים בלילה וחצי ישנים ביום. דרוכים, מחכים, עושים הכל כדי לדאוג שהחייל הבא לא יחטף. יודעים שהפלוגה שלנו תעשה הכל כדי לעצור דבר שכזה מלקרות, גם אם זה אומר שכולנו נעוף קיבינימט.

בערב יום כיפור תעבור שנה מאז שסיימנו את השבוע, ובנימי התעלף, ומסלול חייו שלו ושל משפחתו וגם של עוד כ60 צוערים לא ישובו למסלולם.
אבל לטעון שזו הייתה התעללות? זה עוול. עוול לסגל מפקדים, שלמרות שלא מעט השמצתי, כי הרי כולם שונאים גננים, הוא מהמצוין שיש בחיל. החל מהגננים הצעירים ועד למג"ד.
זה עוול למפקדים שדרשו שנהיה הכי מוכנים לתפקיד הכי דורשני שקיים בצבא היבשה, לנער בן 20.
מ"מ טנקים בחיל השריון.

אז אולי יכלו טיפה יותר לפקח, ובדיקת מדדים של חובש כל יום. אולי. אבל היינו הקורס ה164 במספר ועד אז אף אחד לא נפגע כמיטב ידיעתי, ומאז עברו עוד שני שבועות מלחמה, והקורס הנוכחי עומד להתחיל את שלו. ואני מאחל להם בהצלחה. ואני מקווה ששום דבר במתכונת לא השתנה.

אני לא בא כדי לזלת במותו של אריאל. ואני בלב שלם עם משפחתו, כמו כל שאר הצוערים וסגל המפקדים, שבזמן שאנחנו המשכנו בקורס, ולאחר מכן עמדנו על מגרש המסדרים בבה"ד 1, דאגו לשלומו של אריאל, לא כדי שיבריא ואז לא יאלצו לתת את הדין, אלא כדי שיבריא, ויוכל למלא בהצלחה את ייעודו כקצין בחטיבה 7.
ומגיע להוריו שיכירו בו כחלל צה"ל, ובהם כמשפחה שכולה, ואעשה ככל שבאפשרותי שזה יקרה.
אבל, לטעון שעברנו התעללות. זה עוול. עוול לקורס עם מורשת ומסורת ומופת
עוול למפקדים שעשו הכל כדי להכין אותנו כמה שיותר להמשך השירות התובעני שאליו התחייבנו.

מי יתן שמשפחת בנימי לא תדע עוד סבל, ואריאל יזכה להכרה המגיע לו כחלל צה"ל.
אבל גם מי יתן, ושלא ישמיצו את הקורס הנהדר הזה, ואת השבוע המקולל הזה, שאני זוכר כל רגע בו, וחיוך עולה בזווית שפתיי, מהול רק מהעצב מזכרו של בנימי.

יהי זכרו ברוך.
ממני, ומכל החברים לקורס, שקיבלו את דרגותיהם בלעדיך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Rotten_Eddie תרפ"ל עם התקדמות לילה מאחמדיה ועד לתל פארס, לילה שלם של התקדמות בחושך שבחיים לא ראיתי, אחרי יום שלם של תרגיל באש? עם חיפויים לחי"ר וכל הוג'ארס? ושבוע אחרי זה תרג"ד גשום מאין כמותו - שיש מצב שאולי כמעט חטפתי היפותרמיה, ועמדתי בהדום מפקד במשך 16 שעות שיורד עליי גשם זלעפות כמו שרק רמת הגולן יודעת לפנק בו, שאני כמעט ולא מסוגל לפתוח את העיניים? שאני ו3א מנסים למצוא מחסה מתחת לעץ אקליפטוס. עם הטנק? ולחזור ולעבוד על הכלי עד 3 לפנות בוקר במשטח מלא בוץ עד הברך בשביל לדפוק איזו טבעת מסכנה כי צריך להיות בכוננות מול סוריה? ולעשות 8 8 בסיור על האמר ממוגן? זה לא דורש מאמץ? ובשמונה מנוחה לדאוג לחיילים, לנראות המוצב, להפניות, שיחות, לנסות להיות מקורי בנוגע לתפיסת ההפעלה בגזרה? ועוד אימון קיץ, עם תרפ"ל של שלושה ימים ללא שינה? ואז עוד אימון, עם עוד תרפ"ל, ועוד תרג"ד, ותרח"ט צנחנים, ששלושה ימים הכנתי את הכלי בלחות הנוראה של הכנרת בעומס חום 5. ואז הובלתי פלוגה(שאני מוריד את הטנק מהג'ק הערבי עשר דקות לפני שהתרגיל מתחיל), בציר שחמישה חודשים קודם לכן, התהפך נגמ"ש, ונהרג הנהג מילואים של הכלי. שם בבטיחה. בלילה ללא ירח. ועכשיו קו עזה. אמנם שקט, אבל הרבה עבודה שלדברי החייילים היא קצת - פול גז בניוטרל. אבל עובדים, ומנסים לשמור על צלילות. ערים בלילה וחצי ישנים ביום. דרוכים, מחכים, עושים הכל כדי לדאוג שהחייל הבא לא יחטף. יודעים שהפלוגה שלנו תעשה הכל כדי לעצור דבר שכזה מלקרות, גם אם זה אומר שכולנו נעוף קיבינימט.

דבר ראשון, אני משתתף בצערך ובצער משפחת בנימי. אובדן לוחם וחבר הוא כאב אדיר שלא הייתי מאחל לאף פלוגה.
דבר שני, בתור אחד שהשתתף כצוער הנדסה בשבוע מלחמה משולב קק"ש-קק"צ הנדסה אני חייב לציין שזהו אחד שבועות המלחמה הטובים ביותר שהשתתפתי בהם או שמעתי עליהם. כולי תקווה שלא הפילו את היוזמה של מפקדי ההשלמות. הרב"ח נראה דהוי בהשוואה אליו. אני מסכים איתך בנושא הזה, העומס המוטל על צוער לעולם לא יגיע לרמת העומס המוטלת על מ"מ צעיר. רק מעצם העובדה שבהשלמה, צוער נבחן תחת עיני הגנן כל מספר תרגילים ואילו במציאות הוא ייבחן תחת עיני חייליו כל רגע ורגע. כמ"מים הגענו לרמות עומס גופני ונפשי הגבוהות בהרבה מהשלמה חיילית.
שאלה מתוך סקרנות, עדיין מפוצצים את האמונלים בפתיחה של שבוע מלחמה במשטח רק"מ? הערנו את שיזפון ב-2 בלילה. ללא ספק, קרבות ההתקדמות בלילה עם פלוגת טנקים פרוסה בחזית, מחלקת פלסים בעקב מחפה במקלעים לאגף וטיווח של מרגמות זאת חוויה קרבית מהמעלה הראשונה. טיהור יעדי יעל (נדמה לי שקראו להם ככה) בריצה בתעלה תוך חיפוי מקלעי הטנקים וזריקת רימוני עשן + מיסוך.. החיים היפים של צוער..

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

המקרה הקשה שבחור צעיר אשר נתן את נשמתו למדינה והמדינה הכזיבה.
האם כך חשב החבר שלך שהמדינה "זרקה" אותו כאשר הבינה שלא תהיה לה כל תועלת ממנו?
מה שכתבת שיפר במקצת את הרגשתי מהמקרה המצער. האם נפגשתם עם ההורים וספרתם להם שגם אתם הייתם ביחד איתו באימונים הקשים שהם דרושים למען השתלמות ואפשרות לתפקד בצורה טובה בזמני חרום. ההורים חיים בהרגשה נוראה. גם אבדו בן יקר ואהוב ומצד שני הצבא לא מכיר בו כחלל צה"ל. אולי היה כדאי להפגש אתם, אני יודע שזאת משימה קשה ביותר ומאוד לא נעימה. מה שכתבת כאן אם הייתם מספרים ומדברים עם ההורים אולי קצת הייתם מקהים את הכאב הנוראי אשר איתם.
גם זה חלק מתפקידו של המפקד, להסתכל בעיניו של ההורה ולספר על הרגיעם הקשים של בנם.
בתקווה שתצליחו אתה וחבריך ותחזרו שלמים ובריאים הביתה מהמשימות שלכם. שוב פעם תודה על ההבהרה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מנהלים- אפשר לשנות ,לפחות ל-"קצין בצה"ל נפטר לאחר התעללות"?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/783/600.html

תקרא איך שאתה רוצה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/783/600.html

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

נהייה אופנתי להאשים את הצבא בכל מה שקורה
ויסלחו לי כל אלו שיגידו שאני חסר רגישות וכולי - אבל הסיבה העיקרית לעניין היא הכסף.
מהקצת שאני קראתי, וממה שאני מבין הכשל שהוביל למותו הוא רפואי,ואין בינו לבין הצבא דבר וחצי דבר.
בנוגע לשבוע לחימה, אני לא מכיר מאמצים שנדרשים מלוחמי שיריון, אבל תיאור שבוע הלחימה לא נשמע לי כמו מיתאר שלא יוכל להתרחש במציאות..

מתי יבינו בצה"ל שהתעללות והשפלות לא עושים את החילים טובים יותר?

מילותיו של אדם שיכור הן מחשבותיו של אדם פיקח.

אף אחד לא אכל המבורגר מול העיניים של אף אחד, חאלס עם ההנפצות.
סימלצו שבוע מלחמה, תקרא קצת עיתונים מלפני שנתיים ואז אולי תבין על מה מדובר

מתי יבינו בצה"ל ובחברה
שאנשים שכל היום שואלים "למה לי" ו"מה יצא לי מזה" לא עושים את הצבא לטוב יותר.

מי שמסוגל להבין כבר הבין.
אלה שלא, עדיין חיים לפי "תביא לי, מגיע לי, למה לי".

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

כשהחניך בקורס מעין זה סובל, המפקד לרוב עובר את אותו סבל + גיהנום לא קטן.
כדאי שתקרא את הודעה מספר 33.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מצרף כתבת המשך מהיום גם במקור חלק מהשורות הפוכות :

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/784/030.html


אמו של אריאל בנימי יוצאת לקרב אחרון

בעקבות חשיפת מעריב של הנסיבות בהן מת קצין השריון ששוחרר לאחר שהתמוטט בקורס נפתחה בצה"ל חקירה. אמו: "תנו לו מצבה צבאית"

אמיר בוחבוט | 8/9/2008 8:36
אמיר בוחבוט | 8/9/2008 8:36
תגובות ופניות רבות הגיעו אל מרגלית בנימי, אמו של סגן משנה אריאל ז"ל, שסיפור מותו לאחר "שבוע מלחמה" בחיל השריון נחשף אתמול במעריב. כעת מבקשת בנימי רק דבר אחד: "תנו לבני מצבה צבאית, כמו לכל החיילים". בנוסף, קצין שריון ראשי פתח בתחקיר נסיבות מותו של אריאל.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/972/308.jpg]
סג''מ אריאל בנימי ז''ל צילום: מהאתר לזכרו של בנימי



ב-13 ביוני נפטר אריאל בנימי בשל מחלת לב, שבועות ספורים לאחר ששוחרר מהצבא. סיבת השחרור הייתה פרופיל רפואי ‭,21‬ אליו הגיע החייל הקרבי לאחר שהתמוטט בתום "שבוע מלחמה" בקורס קצינים, במהלכו נמנעו ממנו ומחבריו שינה ואוכל.

משפחתו ביקשה לערוך לו טקס צבאי: "לאחר שאריאל נפטר פנינו ללשכת שר הביטחון, כי בהתחלה היה סירוב לכך‭,"‬ סיפרה היום האם מרגלית.

"לאחר דחייה של 24 שעות של ההלוויה, ברק החליט לאפשר הלוויה צבאית בחלקה הצבאית", אמרה מרגלית והוסיפה: "כשפגשתי אותו ניגשתי אליו והודיתי לו על החסד שהוא עשה עמנו. הוא חיבק ונישק אותי ואמר בבירור שזו לא הייתה החלטה של חסד, אלא זכות‭."‬ ואולם, למרות הטקס הצבאי לא זכה אריאל בנימי למצבה לה זוכים חללי צה"ל והוא אינו מוכר כחלל.

כעת מבקשת אימו שיזכה למצבה צבאית ולדבריה אין בלבה דבר נגד צה"ל וחשוב שיהיה צבא חזק‭. "הבן שלי חתם שירות קבע מרצונו, מה שקרה לו לא היה מרצון. אני אודה למערכת אם יכבדו את הבקשה שלנו". לדבריה, "על המצבה שלו אין אזכור לעובדה ששירת בצה"ל ולא לדרגתו. אני לא מחפשת עונש, מה שעומד מול עיניי הוא שלא יגבה עוד מחיר כפי שנגבה ממשפחתי. אני רוצה שישנו את הנהלים‭."‬
"מאחורי הקלעים מתנהל משהו מסריח"
קצין בזרוע היבשה שסייע בחשיפת הפרשה אמר אתמול כי "אם יתגייס היום חייל או קצין צעיר לחיל השריון, לצערי הרב הוא לא יוכל ללמוד מהפרשה הזו, מאחר שמותו של סגן משנה אריאל בנימי ז"ל נרשם כמוות ממחלה. נוצר הרושם שמאחורי הקלעים מתנהל משהו מסריח‭."‬

בעקבות תחקיר מעריב הודיע היום קצין שריון ראשי, תת־אלוף יחזקאל אגאי, כי פתח בתחקיר חיילי,


תחת פיקודו האישי, במסגרתו ייפגש עם מפקדיו של בנימי ועם בני משפחתו. תחקיר זה יתנהל במקביל לחקירת מצ"ח, שנפתחה בשבוע שעבר.

כמו כן, הודיע אביגדור קהלני, העומד בראש עמותת חיל השריון ומשמש כיו"ר האגודה למען החייל, כי שמו של אריאל בנימי ייחקק על לוח חללי השריון בלטרון. גורמים רשמיים בלשכתו של שר הביטחון אישרו את דברי השר למרגלית בנימי.

תיקון: פסקה ראשונה הפוכה:

. "הבן שלי חתם שירות קבע מרצונו, מה שקרה לו לא היה מרצון. אני אודה למערכת אם יכבדו את הבקשה שלנו". לדבריה, "על המצבה שלו אין אזכור לעובדה ששירת בצה"ל ולא לדרגתו. אני לא מחפשת עונש, מה שעומד מול עיניי הוא שלא יגבה עוד מחיר כפי שנגבה ממשפחתי. אני רוצה שישנו את הנהלים."

תיקון פסקה שניה הפוכה:


תחת פיקודו האישי, במסגרתו ייפגש עם מפקדיו של בנימי ועם בני משפחתו. תחקיר זה יתנהל במקביל לחקירת מצ"ח, שנפתחה בשבוע שעבר.

כמו כן, הודיע אביגדור קהלני, העומד בראש עמותת חיל השריון ומשמש כיו"ר האגודה למען החייל, כי שמו של אריאל בנימי ייחקק על לוח חללי השריון בלטרון. גורמים רשמיים בלשכתו של שר הביטחון אישרו את דברי השר למרגלית בנימי.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני ממש לא מבין כלום.

ציטוט:

קצין בזרוע היבשה שסייע בחשיפת הפרשה אמר אתמול כי "אם יתגייס היום חייל או קצין צעיר לחיל השריון, לצערי הרב הוא לא יוכל ללמוד מהפרשה הזו, מאחר שמותו של סגן משנה אריאל בנימי ז"ל נרשם כמוות ממחלה. נוצר הרושם שמאחורי הקלעים מתנהל משהו מסריח‭."‬ בעקבות תחקיר מעריב הודיע היום קצין שריון ראשי, תת־אלוף יחזקאל אגאי, כי פתח בתחקיר חיילי, תחת פיקודו האישי, במסגרתו ייפגש עם מפקדיו של בנימי ועם בני משפחתו. תחקיר זה יתנהל במקביל לחקירת מצ"ח, שנפתחה בשבוע שעבר.

כשאחי הקטן התמוטט מעומס חום+ מחלה במסע בטירונות צנחנים, העניין תוחקר תוך שבוע עד רמת קר"פ האוגדה.
הצוער אריאל בנימי ז"ל התמוטט לפני שנה (יוה"כ שעבר), ונפטר לפני 3 חודשים- נשמע כאילו העניין לא תוחקר. כאילו צריך שאירוע יגיע לעיתון כדי להתייחס אליו ברצינות. כאילו פציעה של חייל היא דבר מובן מאליו, כל עוד הוא לא נפטר (ומגיע לכתבה במעריב).

אתה רואה איזה גהנום עוברים עתה הוריו. משרד הבטחון הזדרז לתת לו פרופיל 21 בכדי לשחרר אותו.
לאחר מאבק לחיים של שנה הבחור נפטר, לא רצו לערוך לו הלוויה צבאית עד שהתערב השר בכבודו ובעצמו.
ראה את צילום המצבה שלו, לא מוזכר בכלל שהיה חייל וקצין.
ההורים פשוט מלאכים, הם היו צריכים לפתוח בשביתת שבת ליד משרד הבטחון.
זה לא פעם הראשונה שמשפחות שכולות יוצאות מכליהם בגלל פקידים אטומים וטיפשים של משה"ב.
פשוט אין להם לב ומצפון. לדעתי אם היו לשר ביצים היה מעיף את כל הפקידים לכל הרוחות ואז אולי משהו היה משתנה שם.

להלן הכתבה מס.2 המתוקנתלאחר הפניה שלי למערכת מעריב)

אמו של אריאל בנימי יוצאת לקרב אחרון



בעקבות חשיפת מעריב של הנסיבות בהן מת קצין השריון ששוחרר לאחר שהתמוטט בקורס נפתחה בצה"ל חקירה. אמו: "תנו לו מצבה צבאית"


אמיר בוחבוט | 8/9/2008 8:36


אמיר בוחבוט | 8/9/2008 8:36
תגובות ופניות רבות הגיעו אל מרגלית בנימי, אמו של סגן משנה אריאל ז"ל, שסיפור מותו לאחר "שבוע מלחמה" בחיל השריון נחשף אתמול במעריב. כעת מבקשת בנימי רק דבר אחד: "תנו לבני מצבה צבאית, כמו לכל החיילים". בנוסף, קצין שריון ראשי פתח בתחקיר נסיבות מותו של אריאל.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/972/816.jpg]
מרגלית בנימי על קבר בנה החייל אריאל. צילום: אלכס רוזקובסקי



ב-13 ביוני נפטר אריאל בנימי בשל מחלת לב, שבועות ספורים לאחר ששוחרר מהצבא. סיבת השחרור הייתה פרופיל רפואי ‭,21‬ אליו הגיע החייל הקרבי לאחר שהתמוטט בתום "שבוע מלחמה" בקורס קצינים, במהלכו נמנעו ממנו ומחבריו שינה ואוכל.

משפחתו ביקשה לערוך לו טקס צבאי: "לאחר שאריאל נפטר פנינו ללשכת שר הביטחון, כי בהתחלה היה סירוב לכך‭,"‬ סיפרה היום האם מרגלית.

"לאחר דחייה של 24 שעות של ההלוויה, ברק החליט לאפשר הלוויה צבאית בחלקה הצבאית", אמרה מרגלית והוסיפה: "כשפגשתי אותו ניגשתי אליו והודיתי לו על החסד שהוא עשה עמנו. הוא חיבק ונישק אותי ואמר בבירור שזו לא הייתה החלטה של חסד, אלא זכות‭."‬ ואולם, למרות הטקס הצבאי לא זכה אריאל בנימי למצבה לה זוכים חללי צה"ל והוא אינו מוכר כחלל.
"מאחורי הקלעים מתנהל משהו מסריח"
כעת מבקשת אימו שיזכה למצבה צבאית ולדבריה אין בלבה דבר נגד צה"ל וחשוב שיהיה צבא חזק‭. "הבן שלי חתם שירות קבע מרצונו, מה שקרה לו לא היה מרצון. אני אודה למערכת אם יכבדו את הבקשה שלנו". לדבריה, "על המצבה שלו אין אזכור לעובדה ששירת בצה"ל ולא לדרגתו. אני לא מחפשת עונש, מה שעומד מול עיניי הוא שלא יגבה עוד מחיר כפי שנגבה ממשפחתי. אני רוצה שישנו את הנהלים‭."‬

קצין בזרוע היבשה שסייע בחשיפת הפרשה אמר אתמול כי "אם יתגייס היום חייל או קצין צעיר לחיל השריון, לצערי הרב הוא לא יוכל ללמוד מהפרשה הזו, מאחר שמותו של סגן


משנה אריאל בנימי ז"ל נרשם כמוות ממחלה. נוצר הרושם שמאחורי הקלעים מתנהל משהו מסריח‭."‬

בעקבות תחקיר מעריב הודיע היום קצין שריון ראשי, תת־אלוף יחזקאל אגאי, כי פתח בתחקיר חיילי, תחת פיקודו האישי, במסגרתו ייפגש עם מפקדיו של בנימי ועם בני משפחתו. תחקיר זה יתנהל במקביל לחקירת מצ"ח, שנפתחה בשבוע שעבר.

כמו כן, הודיע אביגדור קהלני, העומד בראש עמותת חיל השריון ומשמש כיו"ר האגודה למען החייל, כי שמו של אריאל בנימי ייחקק על לוח חללי השריון בלטרון. גורמים רשמיים בלשכתו של שר הביטחון אישרו את דברי השר למרגלית בנימי.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

למען האמת, פחות מעניין אותי תחת איזו מצבה נח סג"מ אריאל בנימי ז"ל והאם הוא רשום כחלל צה"ל או לא.

אותי משגעת העובדה שייתכן שהצבא כלל לא חקר את המיקרה ולא הסיק ממנו כלום!
אחרת למה פירסום הענין, או מותו של אדם לאחר סיבוכים בניתוח חצי שנה לאחר האירוע, צריכים לגרום לחקירה (נוספת?)? העניין היה צריך להיחקר באותה רצינות גם אם אריאל בנימי היה מבריא ומתכונן עכשיו לקבל את הסגן!

ציטוט:

התגובה הזו רק מאשרת את החשש של כל מי שיודע לקרוא את היומן הזה בהקשרו הנכון: צה"ל מצוי בפשיטת רגל מוסרית קשה, נמק מהמסד עד הקודקוד, ששום דיבור על תחקירי מלחמה והגברת האימונים לא יוכלו לו. ההקשר הוא המהומה התודעתית שבה מצוי הצבא מאז מלחמת לבנון השנייה, שחשפה בפני מפקדי השדה שלו את אובדן הדרך הערכי שחוללו שנות הלחימה והכיבוש בשטחים. ערכים בסיסיים כמו דבקות במשימה, פיקוד מלפנים והתגברות על קשיים נסדקו, כי בשטחים זה היה אחרת.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/784/505.html

באופן מפתיע, מתייחס רק למניעת האוכל- ולא לטיפול הרפואי ולתחקור.

ברור שבמשה"ב והצה"ל רוצים להשכיח את הפרשה הקשה. מה כבר היה קורה לצבא החזק ביותר במזרח התיכון, לו הקצין היה מוכר כחלל צהל וזוכה לכל הכבוד לאחר מותו והוריו היו מוכרים כשכולים של חלל צה"ל?
הם לא רוצים חקירות וכתבות בעיתונים. מי שאחראי לכך, לא רוצה שהשם שלו יוכתם ואולי הקריירה תפגע. אותו אחראי הוא בוודאי יהיה אחראי במחדל הבא, אז אולי כדאי לשלוח אותו לאחר הכבוד עכשיו הביתה.
נ.ב
אולי שווה שהאשכול הזה יהיה כעוגן וכמגדלור עד שיפורסמו מסקנות של מצ"ח או כל וועדה אחרת
החוקרת את המקרה העצוב והמיותר הזה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני חושב אחרת ממך.
החייל פונה לביה"ח וקיבל טיפול שבדיעבד לאחר פרק זמן, הוביל למותו.
נשאלת השאלה אם לצבא יש אחריות על כך.
במסגרת "המה יוצא לי מזה" הכללי במדינת ישראל
משפחתו רוצה שיוכר כחלל צה"ל.
אתה חושב שמשפחתו הייתה מוכנה לקבל את המעמד בלי ההטבות הכספיות ?
סליחה שאני מביא את הדיון לשם, אבל בנינו אם נחסוך את כל הצביעות וההתחסדות
הרי שהתביעה היא בסופו של דבר על כסף.
יחד עם זאת אין ספק שמוטלת החובה על המערכת להסיק את המסקנות המתבקשות הנוגעות לה ישירות (באם יש כאלו)

הבט, בא נתחיל מזה שההורים היו מעדיפים שיהיה להם בן חי מאשר מצבה בבית הקברות.
א. לא יודע מה ההטבות שמקבלות המשפחות השכולות ונדמה לי לפחות שבמקרה זה, לא כך.
ב. החייל היה במדים בקורס שצבא שלח אותו, האם הוא לא זכאי לכל הדברים שחייל זכאי?
ג. אם נפגע חייל בחופשה וחס וחלילה נהרג בתאונה, גם עורכים לו הלוויה צבאית.
ד. איני יודע מה אומר החוק לשרות הבטחון אם הנפגע שלא יכול לחזור לשרת, הוא מקבל פרופיל 21 ומשוחרר מיידית מצבא ואינו זכאי לכל תגמולים.
ה. כל תקופת אישפוזו של הנפטר בבית החולים מי שילם את ההוצאות . אם היה זה משה"ב ז"א שהוא לקח אחריות ושילם הוצאות ולכן הוא חייב לשאת בכל ההוצאות האחרות הנלוות לכך.
ו. לדעתי תוקם מצבה על קברו כמו ליתר החללים והוא יוכר כחלל צה"ל, רק תשאר מרירות וכעס אצל המשפחה בנוסף לכאב העמוק על אובדן הבן.
ז. אם היה מישהו נבון יושב שם, היה חותך מייד ומחליט, אבל זה מה שיש לנו הרי בתוך עמנו יושבים.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אז ככה, אני בהחלט מסכים שההורים היו מעדיפים שיהיה להם בן חי ללא כל ספק, אבל באין בן חי הם יעשו הכול בכדי לקבל את משקלו בזהב - סליחה על הציניות.
א. ההטבות מסתכמות בהמון כסף, למשל כל חמש שנים מענק בגובה של כ50,000 ש"ח לרכישת רכב חדש, הנחות בתשלומי ארנונה, תשלומי הבראה שנתיים (3000 ש"ח עבור כל אחד מההורים) טלפון ומה שרק תחשוב עליו וזה מעבר למענק כספי די גדול.
ב. החייל היה חייל כשנפגע, פונה לקבלת טיפול,מצבו התייצב אבל הפרופיל הבריאותי שלו נפגע, שוחרר מצה"ל ונפטר אחרי זמן מה - אני אישית לא הבנתי באיזה סמיכות לארועים אבל אפשר לבדוק - הוא חד משמעית לא היה חיל כשנפטר.
ג. הוא לא היה חייל - עקב מצבו הבריאותי הוא שוחרר מהצבא, דרך אגב נראה לי שכיוון שירד לו הפרופיל הוכר כנכה צה"ל, וככזה קיבל קיצבת נכות כזו או אחרת, והדיון פה לצערי הוא על גובה התגמולים.
ד. גם אני לא מכיר את החוק.
ה. אין לי מושג, אני חושב שמי שמימן את האישפוז הוא משרד הבריאות.
א. אולי, אבל זה בגלל שבמדינה שלנו כבר לא משנה מה קורה באמת אלא רק מה קובעת התקשורת
ז. מישהו החליט - רק שההחלטה לא מוצאת חן בעיני חלק מהאנשים.

אל תטעה, הדיון פה הוא לא על מעמד, הוא על כסף ולא מעט כסף.
דרך אגב, אני מצטער אם מישהו מהקוראים ייפגע ממה שעלול להתפרש כחוסר רגישות מצידי.

אולי הרבה חושבים כמוך, רק אתה היחידי שמעלה את זה בכתב. ברור שזה מטריד, אך במקרה זה
קיימים עדיין הרבה סימני שאלה:
א. מדוע הזדרזו לשחררו.
ב. מדוע לא הוכר כחלל צה"ל,אם היה במדים ונפגע בתאונה או בפעילות מבצעית?
ג. אכתוב משהו אבסורדי, אם חייל קרבי שנפגע בפעילות מבצעית ולאחר מכן יתברר שהסתיר את מגבלותיו לא יוכר כנכה צה"ל?
ד. נדמה שזהו אחד האשכולות חשובים והקשים גם יחד.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

א. מזאת אומרת הזדרזו ? יש לך מושג אחרי כמה זמן הוא שוחרר, לי אישית אין, יתרה מזאת למישהו פה יש מושג מה אומרות פקודות מטכ"ל בנוגע לאמור, כדאי לבדוק לפני שמאשימים את צה"ל.
ב. לא הוכר כחלל צה"ל כי הוא לא היה חייל לא בשרות סדיר, לא בקבע ולא במילואים, אני לא בטוח שהוא לא הוכר כנכה צה"ל - שווה לבדוק.
ג. אתה לא יודע אם צה"ל לא הכיר בו כנכה צה"ל, לדעתי הוא כן.
ד. אתה יודע זה די מצחיק, לוקחים סיפור מהעיתון לא טורחים לברר כלום - גם לא העיתונאי שכתב אותו, או אולי בעיקר לא העיתונאי שכתב אותו - ובמסגרת הצו האופנתי העכשווי מנגחים את צה"ל ומשהב"ט כשהמינוף הוא השכול, תראה לי את הפקיד שיש לו את הביצים לצאת נגד זה.

א. צה"ל בכל מיקרה מזדרז לשחרר חיילים חולים לצמיתות/ נכים וכו', וזה דווקא בסדר- תפקיד הצבא להילחם ולא לשקם; מה שהייתי מצפה, הוא שהטיפול יעבור מיידית לאגף השיקום במשהב"ט ולקופת חולים (עם הבנה שבמידה והאדם לא מוכר לבסוף כנפגע עקב שירותו, עליו להחזיר כסף למשהב"ט).

ב. יואב: ספציפית למיקרה: המנוח נפצע בליבו במהלך שירותו, סבל מנכות בגלל הפציעה ונפטר בגלל סיבוך בניתוח לתיקון הפציעה (השתלת קוצב). אי אפשר לומר

ציטוט:

מצבו התייצב אבל הפרופיל הבריאותי שלו נפגע, שוחרר מצה"ל ונפטר אחרי זמן מה

: המנוח נפטר כתוצאה ישירה של ניתוח שנדרש עקב פציעתו בצבא. מבחינתי, הוא חלל צה"ל: הוא נפטר בגלל פציעה במהלך שירותו.


ג. שוב- מה שאוכל אותי הוא שנראה שהצבא לא למד כלום; אחרת הייתי מצפה מדו"צ לציין כי "צה"ל משתתף בצער המשפחה והפיק את הלקחים מהאירוע המצער".

תראה אם הוא נפטר בגלל סיבוך הקשור להשתלת קוצב, הרי שיש שתי אופציות:
1. שיש פה רשלנות רפואית
2. שלאלוהים פתרונים - משמע דחיית הקוצב ע"י הגוף, דבר שקורה מפעם לפעם
בכל אחת מהאופציות הנ"ל לצבא אין אחריות
אם הצבא הכיר בו כנכה צה"ל - וסביר להניח שכך היה, למרות שאין בידי נתונים המצבעים כך או אחרת - הרי שהצבא לקח אחריות, ואין לאף אחד מה להלין.

מה שיש לנו עד עתה:
א. מצבה בבית הקברות.
ב. חייל שהיה בקורס קצינים.
ג. שר הבטחון אישר הלוויה צבאית.
ד. גיבור ישראל תא"ל אביגדור קהלני הבטיח להוסיף את שמו על לוח הזכרון בלטרון.
ה. זה לא הרבה, אך לא מעט ורק העתיד יוכיח מי צדק.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

סליחה, ולמה בדיוק בחור בריא בן 20~ צריך קוצב?!

זאת בדיוק שאלת המפתח. חפשתי אותה ואתה הבאת. למה השתילו לבחור בריא בן 21 קוצב לב?
מקווה שגם המשפחה שואלת במשה"ב את אותה השאלה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

רבותי סלחו לי אבל אני אשאל שוב
מה הפואנטה של כל זה?
הצבא הרי סביר להניח שלקח אחריות והכיר בו כנכה צה"ל, כמו שהוא מכיר בכל אלו שיורד להם הפרופיל.
לפנים משורת הדין, אישר שהב"ט קבורה בחלקה צבאית ?
מה עוד ?

כך לא כותבים על קבר של חלל צה"ל.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אבל הוא לא היה חייל כשהוא נפטר
מה שאתם טוענים הוא למעשה שלצבא הייתה אחריות מתגלגלת, החייל חלה, הצבא שיחרר אותו, מצבו הבריאותי הסתבך, ולכן זו אשמת הצבא.
רבותי עם כל הצער הטיעון הזה לא מחזיק מיים לדעתי

ונסמוך על וועדת חקירה מטעם הצבא.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אני לא זוכר את פס"ד הרלוונטי, אבל למיטב זכרוני כבר היו מקרים שבהם צה"ל ניסה לשחרר מישהו כדי לא לשאת בהוצאות טיפול בו שנגרמו כתוצאה מפעילות צבאית, וביהמ"ש הטיל על הצבא את האחריות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מקובל בשיפוט בישראל להכיר בכל פציעה/מוות במהלך השירות כפציעה/מוות בעקבות השירות.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

תהרגו אותי אני לא מבין מה הבעיה במה שעשו לו,אפילו הייתי אומר ריחמו עליהם.
אני בדיוק אתמול חזרתי משבוע מלחמה והיה לנו ככה:
ב4 ימים הכמות הכוללת של מה שאכלנו בצוות שלי זה כל אחד 3 פרוסות לחם מפוררות בגלל כל המסעות,
ושלוש תרבע קופסא של טונה.
ועשינו ביום כל היום מסעות אלונקה שלא התקרבו למה שהם עשו,כל מסע כ8 קילומטר ולפחות 3 פעמים ביום.
2 אלונקות כל הזמן לצוות של 16,
היה שואה לא יאומנת
אבל לדעתי היינו מסתדרים גם בלי אוכל בכלל,
אני לא מבין למה כועסים על מה שעשו להם
לפי מה שקראתי הייתי מת שזה יהיה לנו,
איזה צבא ניהינו??
קצת קשה אז מוותרים???

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
צוות גל
הצוות שלי

90% מהאנשים, כמוך, יעברו את זה ללא נזקים.
10% יפגעו וחלק קטן יותר יפגע גם לטווח ארוך.
בני אדם אינם זהים.
מכה שנגמרת בסימן כחול על ראשו של אחד, תהרוג אדם אחר.
העובדות (כפי שהן ידועות לנו) הן שאדם זה כן סבל מפגיעה בריאותית לטווח ארוך, ככל הנראה כתוצאה משרותו הצבאי, וכתוצאה מסיבוך שנגרם עקב אותה פגיעה - הוא נפטר.

זה לא עניין של "קצת קשה אז מוותרים".
זה עניין של לקחת אחריות על האנשים שלך כשהם נפגעים.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי cre666 90% . זה עניין של לקחת אחריות על האנשים שלך כשהם נפגעים.

כמה שזה נכון וכמה זה חסר לנו לצערנו. כל מפקד וקברניט צריך לשים את המשפט הזה בלשכתו
ולשנן יום, יום.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו