 |
24-03-2005, 08:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.01.04
הודעות: 110
|
|
|
יפה שלי
הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי למשתמש זה בשם אנונימי בן 36.
אשר ביקש לפרסם את המכתב בעילום שם :
להביט עליך יפה שלי, זה תמצית חיי בהווה.
שוכבת במיטה מחוברת למכשירים כה רבים, שממשיכים את חייך ואת בעולם משלך.
תפקחי עיניים, התגעגעתי לראות את העיניים המדהימות הללו, עם החוכמה הרבה והחיוך השובב בתוכן.
העיניים הללו, שהסתירו היטב את הסבל הנורא, את הכובד מהחיים, שהסתירו את הצער וידעו לשדר רק עידוד ותמיכה.
פקחי אותן אהובה, הביטי בי ותני לי כוח להמשיך הלאה.
תני לי סימן קטן, לדרך בה את רוצה כי נמשיך בה.
ועשיתי כל כך הרבה ויכוחים והתמקחויות עם האל. וכל יום אני יורד בבקשה שלי.
אוי, כמה תכעסי עלי על הבקשות שלי, אוי....אבל, אהובה, אני מחכה ליום הזה, שתקומי עם מבט חמור ותגערי בי עם לשונך החדה כתער, כמו שרק את יכולה לעשות.
אני כל כך מתגעגע אליך, לויכוחים הפוליטיים הסוערים, להתרוצצויות שלך, לסרקזם, לצחוק המתגלגל מכל שטות, לנגינת הפסנתר ושירתך המלווה, לעידוד, להבנה הנפלאה שלך, לקבלה המקסימאלית שלך אותי ואת האחר, לנתינה שלך, לשקט שלך.
מתגעגע לקבל חיבוק.
מתגעגע אליך.
גיבורה שלי, מעטים האנשים בעולם הזה, אם קיימים כאלו בכלל, שיכולים לעמוד במקומך זה. כמה כאב וסבל חווה הגוף היפה שלך, כמה צער חוותה הנפש, כמה קושי, כמה רוע ואת חזקה מפלדה, בגבורה עמדת בכל.
זהו הקרב האחרון-אנא המשיכי להילחם. אחר רק תשעני עלי, אני אלחם בכל השדים, אלחם בחושך, אעשה הכל ואת רק תישעני עלי.
שוכבת פה מולי כמו נסיכה, כולך מקרינה רק טוהר ואת הטוב העצום, שנהגת להסתיר מכולם עם קשיחות כה רבה. ואת הקשוחה, שמנהלת ביד רמה את כולם, מסתירה בתוכך את הלב הנפלא הזה, שדואג לכולם, חושב על כולם. תמיד קודם כולם ורק אחר כך את.
ואין פה איש, שלא מתלהב מיופייך או מחוזקך. אין פה אדם, שלא התרשם מאופייך המדהים.
וכל המשפחה וכל אהובייך ויקיריך איתך, כולנו כאן.
שרים, מספרים לך, בוכים. כולנו כאן בכל שניה מהיממה. ואנחנו חסרי אונים.
קשה בלעדי העידוד, שנהגת לתת לנו. הרי את מקור הכוח של כולנו. והנה את דוממת לך.
פקחי את עיניך – לא משנה מתי, אני תמיד אהיה פה.
אני פוחד לעצום עיין, שמא אפסיד את הרגע.
ואני אומר לעצמי, שהכל יהיה בסדר. שנגשים את כל החלומות, שנחיה חיים מאושרים עד הסוף. רק עוד קצת לסבול, להיות חזקים וזה יעבור.
וכל דבר שנאמר, כל מראה שנראה, כל נשימה שאני נושם, הכל תמיד מזכיר לי משפט שאמרת, או צחוק שצחקת.
פורים בחוץ, ולך יש יום הולדת. לפני חודש, איש לא האמין, שנגיע גם ליום זה ואת מנצחת אפילו את הסטטיסטיקה. אני יודע, שאת מסוגלת לנצח גם בקרב האחרון.
אני אפצה אותך בשנים הבאות על ההפסד הזה-מבטיח.
יום הולדת שמח, אהובה.
רוצה שאחפש אותך למשהו? אם היית שומעת אותי היית צוחקת. אני יודע. אני צוחק עבורך מהשטות הזו.
תפקחי את העיניים בבקשה.
לא נמאס לך לשמוע אותנו כל היום? אני בטוח שנמאס לך מעודף תשומת הלב ומהכרכורים סביבך -
תפקחי את העיניים, פיתחי את פיך ותגידי לנו "אולי תתנו לי לישון, אני חולה, צריכה מנוחה". בבקשה. אני מבטיח לך, אני מוציא באותו רגע את כולללללללללם, חוץ מאת עצמי.
כולם שמחים בחוץ ואנחנו בעיצבוננו נחנקים.
מתגעגע אליך כל כך, שועלה נועזת ואמיצת לב.
אהבה עזה לי אליך, אהבתי אותך מן האות הראשונה, ידעתי זאת מייד בשניה בה הבטתי בך. את, האישה שכל גבר היה רוצה. ואהבתי רק גדלה מיום ליום וכך גם הערצתי. אוהב אותך יותר מאשר את חיי.
הבטחתי לך, שאתן לך ללכת בכבוד, אבל אני ממש לא מסוגל. לא מסוגל להתגבר על העדפת הכמעט יש, מאשר אין בכלל.
אם מנטאלית את לא מסוגלת לחזור לעצמך, אל תחזרי אהובה, אל תחזירי בשביל לסבול. אני יודע שעם זה לא תוכלי להשלים. אבל אם יש סיכוי, שתשובי לעצמך, אז אני כבר מתחנן עשי עוד מאמץ קטן.
ובינתיים, נוחי אהובה. נוחי.
אני לצידך, אוחז בידיך. ממתין לשובך.
וסלחי לי, שלמרות הכל, למרות המקצוע, למרות הידע , לא הצלחתי לעזור לך.
הלוואי ויכולתי להיות במקומך או לפחות להתחלק איתך בסבל ובכאב, הלוואי. סלחי לי גם על זה.
אל תשאירי אותי בלעדייך.
פקחי עיניך.
שלך. |
|
ראשי
צ'אט
.
מנהל פורום 
מצב כלאיים
