שלום אני דנה אני עוד מעט בת 16 יש לי בעיה בזה שאני לא עושה מה שהלב שלי אומר לי לעשות אני לא הולכת לפי הרגשות שלי אני מקשיבה למוח לחינוך שקיבלתי אני יודעת שאם אני אלך בעקבות הלב זה יהיה הרבה יותר טוב בישבילי ובשביל הסובבים אותי כתוצאה מזה שאני מקשיבה למוח למרות שאני רוצה ללכת בעקבות הלב אני לא עושה דברים שבאמת אני רוצה לעשות אני לא משוחררת ואני לא זורמת ואלה הדברים שאני רוצה לעשות אני רוצה להיות משוחררת אני רוצה ללכת בעקבות הלב בעקבות הרגשות שלי ואני לא יודע איך אני יכולה להיתגבר על המוח שהוא תמיד מתגבר על הלב כמעט בכל מצב וזה בגלל החינוך המסיבי שקיבלתי מההורים שלי אז בבקשה עם אתם יכולים לעזור לי במשהו קטן לראות דרך שונה איכשהו אז בבקשה תנסו להבין את זה תנסו להבין אותי תגיבו לזה תודה רבה אני אוהבת אתכם .דנה.

שלום דנה
קודם כל תדעי שכבר שנתיים כמעט לא כתבתי בפורום הזה, אבל יש לך אחלה שאלה ואני דיי מתעניין בנושא הזה אז אני חייב לענות לך..
עכשיו תשאלי אותי, השכל אמר לי לענות לך, או הרגש ?
הרגשתי שאני מתחבר לשאלה שלך ומרגיש כמוך ואני צריך לענות לך או שפשוט חשבתי על זה שאני יכול לעזור לך או לשתף אותך ובגלל זה ??

התשובה פשוטה (ובכל זאת מסובכת עד מאוד)

יש לנו רגש ושכל (אם תרצי - מוח ולב), ושניהם עובדים כשאחד מודע לשני והשני מודע לראשון
כל אדם מתחיל - מרגע שנולד - ללמוד, ללמוד את הסביבה, את האווירה, את המותר והאסור, את סגנון החברה, המשפחה, המדינה, העולם, ולאט לאט במשך השנים מתרגל להתנהג בצורה שמתאימה למקום שבה הוא נמצא, בגלל זה תיראי, למשל, ילד בן 5 שיגיד לאורח משהו שרק אבאמא אומרים אחד לשני בלי להבין שעשה משהו רע, אבל ילד בן 15 גם אם ירצה לא יגיד.
בקיצור מה שאני מנסה להגיד, זה שיש רגש (לב) והוא עובד, אבל הוא בוודאי מוגבל ע"י השכל וטוב שכך.
ברור שהאדם כדי שירגיש גם טוב עם עצמו, בנוסף ללהרגיש טוב עם החברה, חייב גם להתאים את עצמו לעצמו ולא רק לסביבה, ולכן הוא מצפה מעצמו שיעשה מה שהרגש שלו אומר לו, אבל עדיין הוא יודע שצריך להישאר במסגרת האפשר שהחברה מציעה לו, כי כמובן שאנשים לא ילכו לפי הרגש שלהם (בדר"כ) בדברים יותר מדי מוגזמים נגד החברה (לאנוס למשל).

את מן הסתם טוענת, שאצלך ההגזמה היא לכיוון השכל, ושאת המחויבות לעצמך את לא ממלא,
א) אני מאמין שאת לא מספיק אובייקטיבית כדי להגיד את זה, כי יכול להיות דבר שפתאום נורא חשוב לך לעצמך שאת לא עושה בגלל השכל ואז נדמה לך שאת מגזימה עם השכל למרות שעשית כבר הרבה בשביל עצמך
ב) אני לא חושב שזה כזה דבר רע, השכל (מן הסתם) יותר חכם מן הרגש, והוא מביא לתוצאות טובות יותר, הוא עושה שיקולים של תוצאות מאוחרות יותר, של הפסד מול רווח וכו' שלפעמים את יכולה ללכת אחרי הרגש ולהפסיד המון בשביל משהו ריגעי

עכשיו אם נעזוב את הפילוספיה שזה מאוד נחמד (אבל לא תמיד עובד)
את מן סתם צריכה להפסיק לחשוב לפני כל דבר שאת עושה...
יש לי חבר, שממש לא חושב לפני שעושה דברים, הוא, נקרא לזה ככה, הקצין לכיוון השני של הרגש, ז"א הוא עושה ככה מה שבא בלי לחשוב יותר מדי מה יהיה, אבל לא תמיד הוא מרוויח מזה, ואני חושב שזה ברור למה

סה"כ צריך לדעת ללכת על האמצע, לדעת מתי לחשוב הרבה לפני משהו (אם ללמוד למבחן או לראות סרט) ולפעמים צריך לא לחשוב כמעט (מה לקחת לטיול ומה אני אצטרך.. יאאלה תזרום...)

רק שלא תתחילי לחשוב עכשיו מתי כן לחשוב ומתי לא לחשוב

סה"כ אני מאמין שעדיף הקיצוניות של השכל על פני הרגש

הממ... אז גם אני מתחבר לנושא שלך, וגם אני הייתי מוגבל בצורה רצינית ע"י מה שאת קוראת לו השכל.
אני אוכל לעזור לך יותר אם תיפתחי קצת יותר ותספרי איך זה מתבטא אצלך, מה את רוצה להשיג, איך השכל מגביל אותך בדיוק, מה הם אותם חוקים שמגבילים אותך, ומה הלב אומר לך שאת רוצה להקשיב לו.

(לפני שאני אתחיל לכתוב שטויות שכניראה לא קשורות אליך :~) )

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה מתבטא בזה נגיד שחבר שלי שאנחנו שנה ו7 חודשים ביחד הוא בן 18 הוא רוצה ללכת איתי לצימר ואני בהתחלה אמרתי כן בטח יהיה כיף והכל אבל אז ההמוח השתלט לי על הלב הלב שלי הרגיש שהוא רוצה ללכת מאוד שאני יהנה והכל אבל אז המוח התגבר על הלב ואז כאילו אמרתי לו שאני לא מוכנה והכל כי אני מרגגישה שאני עדיין קטנה בשביל ללכת לדבר כזה כי זה רק מבוגרים הולכים והכל וכל זה נובע מהחינוך שקבילתי וזה מתבטא גם בזה שאני רוצה לשכב איתו הלב שלי יודע שאני אוהבת אותו ואני רוצה שהוא יהיה הראשון אבל המוח שלי אומר שאני קטנה וההורים שלי יכעסו עליי אם הם ידעו והכל וזה ממש מתסכל..