מוקדש להדס, כדי שתתגבר על עצמה ותכתוב על קורנאי!

אוקי, אחרי שזכיתי לראות את הסדרה המעולה הזאת שוב, אני אפרט קצת יותר לגבי הגורמים השונים המרכיבים אותה, בתקווה שזה יגרום לכם לזרוק את האבטיח אותו אתם לועסים ולרוץ למחשב.
הנה ההמלצה מאשכול ההמלצות:

ציטוט:

שם הסדרה: Darker Than Black מספר פרקים: 25 (כרגע הסדרה עדיין יוצאת, אבל זה מספר הפרקים שצפוי להיות) עלילה: 8 אנימציה: 9.4 ז'אנר: על טבעי, אקשן גיל מומלץ: 14+ קול: 8 קהל יעד: חובבי אקשן ואנימציה העלילה בקצרה: הסדרה מספרת על טוקיו, בה מופיע קיר ענקי המתכנה "Hell Gate", שגרם לאנשים שם לפתח יכולות על טבעיות בתמורה למעשים משונים. האנשים האלו, הנקראים contractors, לאט לאט מאבדים את ריגשותיהם ואנושיותם, עד כדי כך שהם עלולים להפוך לחסרי רגשות לחלוטין (ואז הם נקראים "Dolls"). הסדרה מספרת את סיפורו של קונטרקטור בשם האי, שעושה משימות שונות עבור הסינדיקט שמפעיל אותו, יחד עם שני חברי הצוות האחרים. ככל שהסדרה מתקדמת מגלים יותר פרטים על חברי הצוות של האי, ועליו- מה הביא אותו לטוקיו, מהו עברו ומה הקשר שלו לדמויות השונות המופיעות בסדרה. האי עובר קרבות ומאבקים רבים- ביניהם בשוטרת העוקבת אחריו ואחרי הקונטרקטורים וארגונים אחרים המפעילים קונטרקטורים בשורותיהם. דרך חברויות, אהבה ובגידה, האי ממשיך במאבקו בדרך למטרתו הלא ידועה. דעה אישית: הסדרה הזאת מצוינת. הקרבות מעולים, הדמויות מצוינות ומזדהים איתן בקלות, והפיתוח שלהן לא רע בכלל (בעיקר של האי, שנע כל הסדרה בין הגיבור לאנטי גיבור). החולשה העיקרית של הסדרה היא העלילה. זה לא שהעלילה גרועה או לא מעניינת, אבל בכל זאת יש בה חסרון גדול. העלילה מסופרת בנקודות, ובדרך כלל אין יותר משלושה פרקים העוסקים באותו נושא. כך נוצר מצב די מרגיז, בו עד שמבינים מה בדיוק הולך בפרק ועל מה כולם מדברים, הסדרה עוברת לספר על משהו אחר לגמרי, וחבל. אם הסדרה הייתה יוצרת רצף עלילתי, היא בלי ספק הייתה אחת מהטובות ביותר. אבל גם עם החסרון הזה, DTB בהחלט מספקת את הסחורה בצורה מעולה, והיא בהחלט מצדיקה את הצפיה בה. ציון סופי לאנימה: 9.2

ונתחיל בניתוח...

אנימציה: אחד מהיתרונות הגדולים של הסדרה, היא האנימציה המצוינת. מלבד שילוב מוצלח (במובן הזה שהמיחשוב לא בולט) של CG, האנימציה המסורתית עושה את העבודה מצוין, החל מהדמויות המגוונות ועד לפיצוצים ולאפקטים שיוצרים הקונטרקטורים. בונוס נוסף שיש לאנימציה זה שהיא לא יורדת ברמתה בכל הסדרה, שלא כמו סדרות אחרות שפותחות עם אנימציה מהממת ונגררות בסופו של דבר לקשקוש שקשה לקרוא לו אנימציה (כמו, לצערי, ארגו פרוקסי). בסופו של חשבון, בהחלט מדובר באחת מהאנימציות הטובות ביותר של הזמן האחרון.
עלילה: קצת פירוט נוסף על מה שכתוב בהמלצה: האי היה חבר בארגון לוחם שפעל באמריקה (שם היה שער מקביל לזה שהיה בטוקיו) יחד עם אחותו, פאי. עד להשמדתו של השער שניהם פעלו כצוות, יחד עם חברתו של האי- אמבר. אחרי האסון באמריקה, פאי נעלמה, והאי מנצל את שירותו בארגון המסתורי כדי למצוא את אמבר ודרכה לברר מה קרה לאחותו. החיפוש של האי מלווה במשימות רבות ומגוונות למען האירגון, ומיותר לציין שכשהוא מוצא אותה המפגש ביניהם שונה ממה שהוא חשב, ושפאי נמצאת קרוב משהוא יכול לדמיין.
העלילה לכשעצמה לא תופסת מקום נרחב, בגלל שהסדרה מבוססת ארקים. למה הכוונה? הסדרה בעצם מחולקת למספר קטעים- כל קטע בין שנים לשלושה פרקים, ולכל קטע יש את העלילה הנפרדת שלו. מתוך כל הקטעים, מעט יחסית עוסקים בעלילה הראשית, ורובם עוסקים בפיתוח הדמויות של הצוות של האי: האי עצמו, הואן- המפעיל האנושי של הצוות, יין- הDOLL של הצוות, ומאו, החתול.
לדבר זה, כפי שציינתי בהמלצה, יש כמה חסרונות, שהעיקרי שבהם שיש כמה ארקים שצריך לראות יותר מפעם אחת, אחרת לא תבינו בדיוק מה הולך שם.
מה שכן, כל קטע מאופיין בקטעי אקשן מופלאים, כך שגם אם לא תתמקדו בעלילה לא תפסידו שום דבר מצפיה חוזרת בפרקים.
הדבר המבאס היחיד שאני יכול לחשוב עליו בקשר לעלילה של DTB זה הסוף הקיצ'י, שיכול היה להיות מסקרן ואפל בהרבה. בנוסף, הדמות של האי, שהופכת לנחמדה ומתחשבת, בפרקי הסיום לא נאמנה לדמותו בשאר הסדרה, שם הוא מגלם בעיקר מניאק שאכפת בעיקר מעצמו וממשימתו, אפילו אם זה בא על חשבון פגיעה בחבריו.
אבל זה פרט שולי יחסית, וממש לא מצליח לקלקל את ההנאה מהסדרה כולה.
קול: זה אספקט שבו הסדרה מתעלה על עצמה, אפילו יותר מהאנימציה והעלילה המעניינת. לא רק שקולות הרקע כמעט לא חוזרים על עצמם, לכל פרק יש את המוזיקה שלו, בהתאם לאווירה שיש בפרק. לדוגמה: בפרק בלשי תהיה מוזיקה מסרטי הבלש הישנים, וכשהפרק יתמקד במסיבה, המוזיקה תשתנה בהתאם. יותר מכך: אפילו במעברים שבתוך הפרק, המוזיקה משתנית בהתאם לאווירה. לדוגמה: בפרק המסיבה יש את החלקים בהם המצלמה נמצאת בחדר המסיבה, ואז המנגינה תהיה שמחה, ואחר כך שהדמויות עולות לחדר סודי, המוזיקה משתנית לאט לאט למוזיקה "קרה" ומסתורית יותר. גם בפן הזה, DTB מתעלה על עצמה, ומציגה את אחד מהפסקולים הייחודיים ביותר של זמנה.
תמונות:

סיכום: DTB היא בלי ספק אחת מהאנימות הטובות ביותר של 2007, ואחת מהאנימות הפעולה הכי טובות שיצא לי אי פעם לראות (ויקפצו לי מעריצי בלאק לגון- DTB יותר טובה). מי שמחפש אנימה מסתורית ואפלה, שמלווה בקול ואנימציה מדהימה וקטעי פעולה סוחפים, הגיע למקום הנכון.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

מסכים לחלוטין עם מה שנכתב במקור באשכול ההמלצות.
הסיפור מעניין, אבל קופץ מדי פעם ומשאיר הרבה פוטנציאל לא ממומש על הרצפה, דמויות מעניינות שהפסיקו לקבל תשומת לב בדיוק כשרציתי עוד מהן, ככה זה כשדוחסים עולם ומלואו ל24 פרקים.

לא יודע אם זו אנימת הפעולה הכי טובה ל2007, אבל היא בהחלט שווה צפייה.

כל המרבה הרי זה מסובך

ראיתי כל כל הפרקים .... באמת שלא הצלחתי להבין מה קרה בסוף.... רק חלקים .
כמו מפה עם המוןןןןןןן חורים ככה אני מרגיש אחרי שראיתי את הסדרה הזאת.

*כל אשר נכתב בהודעה הנ''ל הינו בגדר הצעה בלבד ואין בה כל קשר למציאות או לכותב הנ''ל.*