היי..
אני גולש בפורום הספציפי הזה כבר כמה ימים וממה שהצלחתי להבין, יש כאן חבר'ה מאוד בוגרים.
אני רוצה להוריד הכל מהלב. כל מה שעובר עליי עכשיו. אני מקווה שזה יעזור.

אז ככה... אני בחור בן 19, גר עם אמא שלי לבד.
סיימתי תיכון ביולי 2007. התגייסתי בדצמבר 07 והשתחררתי מהצבא עם פרופיל 21 במרץ 08.
אני מעדיף שלא לספר יותר מדי מדוע בדיוק השתחררתי. זה עניין די רגיש ואני לא רוצה לעורר מחלוקת.
אני מחשיב את עצמי כבחור די אינטליגנטי גם בלימודים וגם בפן הריגשי. עשיתי 5 יחידות בפיזיקה שזה דבר שאני גאה בו מאוד ושמח שלפחות יש לי איזושהיא התחלה.. או לפחות הייתי שמח..בעבר..

הכל קרה בערך כשסיימתי את התיכון. אני זוכר את התקופה הקצרה הזאת של מסיבת הסיום ובערך חודש אחרי שפתאום החיים שלי השתנו. כאילו המוח שלי נפתח פתאום והתחלתי לחשוב לגמרי אחרת על החיים. תמיד עשיתי מה שהיה צריך לעשות ופתאום אני אדון לעצמי. קצת קשה לי להתבטא בכתב אך אני מקווה שהבנתם אותי.
אז אחרי התיכון עבדתי 5 חודשים בתחנת דלק עד הגיוס. בזמן הזה הייתי אבוד נורא. ראיתי את כל החברים שלי מתגייסים, ורציתי גם. פתאום כל החברים נעלמו. אני לא רואה אותם כל יום. נהייתי עצוב מאוד , מהר מאוד.
אז בכסף שחסכתי עשיתי שיעורי נהיגה אך לא הצלחתי לעבור טסט עד הגיוס.
ביום של הגיוס הייתי שמח מאוד שאני נכנס סוף סוף למסגרת קבועה וחשבתי שהכל יסתדר לי.

לקיתי בהתקפי חרדה בגיל 13 מסיבה לא מובנת בכלל, ואני מטופל עד היום בכדורים. עוד נובע מהתקפי החרדה האלה - ביטחון עצמי ירוד מאוד, דיכאון.. מחשבות אובדניות ועוד.
הצבא היה לי מאוד קשה. למרות שהתגייסתי עם פרופיל 45 בגלל הסיבות הנ"ל ולא הייתי קרבי.

לאחר השחרור ישר הלכתי לעבוד כסדרן בקולנוע. עבדתי שם חודשיים ולאחר מכן עשיתי טעות גדולה והלכתי לעבוד כנציג שירות בחברת "פלאפון". סבלתי שם נורא. הצלחתי להחזיק מעמד חודשיים ועזבתי.
אני מתגעגע מאוד לחבר'ה מהעבודה הקודמת. לא אוכל לחזור לעבוד שם מסיבות ביורוקרטיות.
כרגע כל החברים שלי בצבא. אבל ממש כולם. חוזרים בסופי שבוע. ולא כל סופשבוע.
אני מובטל כבר כחודש. אין לי רצון וחשק לעבוד . ניסיתי ללמוד לפםסיכומטרי ( לבד) אבל לא הרגשתי שאני מסוגל ועזבתי את העניין אחרי כשבועיים.
עכשיו בימים אלה ממש אני כל היום בבית. בקושי יוצא. התחלתי לעשן יותר. אני מאוד עצוב כל הזמן. כל היום יושב בבית על המחשב מהבוקר עד הלילה וחושב מה יהיה איתי.
אין לי חשק לכלום. אני יכול להגדיר את התחושה שמלווה אותי יום יום - ריקנות מוחלטת. לא בא לי כלום.

אבל אני יודע שאני חייב לעשות עם עצמי משהו. אולי להירשם מחדש למכון כושר. פעם הייתי מתאמן המון בגלל שהייתי מאוד מאוד רזה. ואהבתי את זה.

אני יודע שאני כותב בצורה לא כל כך ברורה. קצת קשה לי להתבטא בכתב. אני גולש לנושאים לא קשורים וכו'.

אשמח אם מישהו יגיב ויעזור לי איכשהוא.
תודה...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Davidg19 היי.. אני גולש בפורום הספציפי הזה כבר כמה ימים וממה שהצלחתי להבין, יש כאן חבר'ה מאוד בוגרים. אני רוצה להוריד הכל מהלב. כל מה שעובר עליי עכשיו. אני מקווה שזה יעזור. אז ככה... אני בחור בן 19, גר עם אמא שלי לבד. סיימתי תיכון ביולי 2007. התגייסתי בדצמבר 07 והשתחררתי מהצבא עם פרופיל 21 במרץ 08. אני מעדיף שלא לספר יותר מדי מדוע בדיוק השתחררתי. זה עניין די רגיש ואני לא רוצה לעורר מחלוקת. אני מחשיב את עצמי כבחור די אינטליגנטי גם בלימודים וגם בפן הריגשי. עשיתי 5 יחידות בפיזיקה שזה דבר שאני גאה בו מאוד ושמח שלפחות יש לי איזושהיא התחלה.. או לפחות הייתי שמח..בעבר.. הכל קרה בערך כשסיימתי את התיכון. אני זוכר את התקופה הקצרה הזאת של מסיבת הסיום ובערך חודש אחרי שפתאום החיים שלי השתנו. כאילו המוח שלי נפתח פתאום והתחלתי לחשוב לגמרי אחרת על החיים. תמיד עשיתי מה שהיה צריך לעשות ופתאום אני אדון לעצמי. קצת קשה לי להתבטא בכתב אך אני מקווה שהבנתם אותי. אז אחרי התיכון עבדתי 5 חודשים בתחנת דלק עד הגיוס. בזמן הזה הייתי אבוד נורא. ראיתי את כל החברים שלי מתגייסים, ורציתי גם. פתאום כל החברים נעלמו. אני לא רואה אותם כל יום. נהייתי עצוב מאוד , מהר מאוד. אז בכסף שחסכתי עשיתי שיעורי נהיגה אך לא הצלחתי לעבור טסט עד הגיוס. ביום של הגיוס הייתי שמח מאוד שאני נכנס סוף סוף למסגרת קבועה וחשבתי שהכל יסתדר לי. לקיתי בהתקפי חרדה בגיל 13 מסיבה לא מובנת בכלל, ואני מטופל עד היום בכדורים. עוד נובע מהתקפי החרדה האלה - ביטחון עצמי ירוד מאוד, דיכאון.. מחשבות אובדניות ועוד. הצבא היה לי מאוד קשה. למרות שהתגייסתי עם פרופיל 45 בגלל הסיבות הנ"ל ולא הייתי קרבי. לאחר השחרור ישר הלכתי לעבוד כסדרן בקולנוע. עבדתי שם חודשיים ולאחר מכן עשיתי טעות גדולה והלכתי לעבוד כנציג שירות בחברת "פלאפון". סבלתי שם נורא. הצלחתי להחזיק מעמד חודשיים ועזבתי. אני מתגעגע מאוד לחבר'ה מהעבודה הקודמת. לא אוכל לחזור לעבוד שם מסיבות ביורוקרטיות. כרגע כל החברים שלי בצבא. אבל ממש כולם. חוזרים בסופי שבוע. ולא כל סופשבוע. אני מובטל כבר כחודש. אין לי רצון וחשק לעבוד . ניסיתי ללמוד לפםסיכומטרי ( לבד) אבל לא הרגשתי שאני מסוגל ועזבתי את העניין אחרי כשבועיים. עכשיו בימים אלה ממש אני כל היום בבית. בקושי יוצא. התחלתי לעשן יותר. אני מאוד עצוב כל הזמן. כל היום יושב בבית על המחשב מהבוקר עד הלילה וחושב מה יהיה איתי. אין לי חשק לכלום. אני יכול להגדיר את התחושה שמלווה אותי יום יום - ריקנות מוחלטת. לא בא לי כלום. אבל אני יודע שאני חייב לעשות עם עצמי משהו. אולי להירשם מחדש למכון כושר. פעם הייתי מתאמן המון בגלל שהייתי מאוד מאוד רזה. ואהבתי את זה. אני יודע שאני כותב בצורה לא כל כך ברורה. קצת קשה לי להתבטא בכתב. אני גולש לנושאים לא קשורים וכו'. אשמח אם מישהו יגיב ויעזור לי איכשהוא. תודה...

שלום

עבדתי, ועודני עובדת, בין היתר, מול חיילים שיצאו מהצבא בשל תנודה נפשית.
אני חושבת שאחד הדברים החשובים הוא להגיע להשלמה פנימית עם מי שאתה ומה שיש לך להציע לעולם.
אתה נשמע בחור מתוק. טיפה אבוד, אבל מתוק.
חסרה לך קצת החברה המוכרת, בשל הגיוס של כל בני גילך. אז בסדר, נפתחים למשהו חדש.

קודם כל, יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם הדבר העצום הזה- צבא. וזה קול. זה בסדר. אתה צריך להרגיש משוחרר, להנות מהמצב הקיים, תלמד איזה משהו שמעניין אותך, תתעסק במה שאתה מוכשר בו, תעשה חיים.

לעיתים גם אני חשה בודדה, אבל אני מתמודדת עם הקשיים שלי ומפתחת את עצמי בכל תחומי העניין שלי. זה ממלא ומספק.

לעיתים, אנשים משתנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Marabiosa שלום קודם כל, יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם הדבר העצום הזה- צבא.

חבל שבארץ שלנו לא כולם מבינים את זה.
ויש אנשים חראות שבגללם אותם אנשים כמוהו וכמוני סובלים. (רק שאני עדיין משרת)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Marabiosa שלום עבדתי, ועודני עובדת, בין היתר, מול חיילים שיצאו מהצבא בשל תנודה נפשית. אני חושבת שאחד הדברים החשובים הוא להגיע להשלמה פנימית עם מי שאתה ומה שיש לך להציע לעולם. אתה נשמע בחור מתוק. טיפה אבוד, אבל מתוק. חסרה לך קצת החברה המוכרת, בשל הגיוס של כל בני גילך. אז בסדר, נפתחים למשהו חדש. קודם כל, יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם הדבר העצום הזה- צבא. וזה קול. זה בסדר. אתה צריך להרגיש משוחרר, להנות מהמצב הקיים, תלמד איזה משהו שמעניין אותך, תתעסק במה שאתה מוכשר בו, תעשה חיים. לעיתים גם אני חשה בודדה, אבל אני מתמודדת עם הקשיים שלי ומפתחת את עצמי בכל תחומי העניין שלי. זה ממלא ומספק.

==================================================

אני מנסה לפעמים בסופי שבוע לצאת לפאבים עם החברים. אלה חברים מהכיתה שלי בתיכון.
אני רואה איך הם מסביבי נהנים ושמחים ושרים ואני פשוט לא מסוגל. אני יושב ושותה בירה ומעשן. זה מה שאני עושה בדרך כלל במקומות כאלה. תמיד החבר'ה שואלים אותי למה אני עצוב כל הזמן ומצוברח. ותמיד אני אומר להם שיהיה בסדר. אני מנסה להנות אבל לא מצליח.
פעם הכל היה פשוט יותר. הכוונה בגילאים נמוכים יותר. הייתי יכול לצאת לסרט יום שישי ולהיות הכי שמח בעולם.
ופעם גם היתה תקופה שהייתה לי חברה. מזמן מזמן =\



מעניין אותי מה שאמרת בנוגע לזה שאת עובדת עם אנשים שיצאו מהצבא בשל תנודה נפשית. תוכלי קצת לפרט?

אתה פשוט לא מודע לכח שלך. זה מדהים כמה שלעיתים אנחנו מתכופפים נוכח תקופה רעה. מה זה תקופה רעה? תקופה רעה זה פרק זמן שהחלטנו שהוא לא מטיב עימנו.

מה עושים?

מחליטים שהוא כן מטיב איתנו!

הכל טמון בכח המחשבה. אנחנו יוצרים את הכל בעזרת המחשבה.
אין לך מושג כמה עצומה היא הבריאה שלנו כבני אנוש, אין לך מושג כמה משוכללים אנחנו.
עליך לקחת את עצמך בידיים.
אז כן, להיות בהתחלה קצת מאולץ, ולחייך באילוץ. אף אחד לא ייתן לך דו"ח על שזייפת חיוך. מבטיחה לך. לפתוח את הראש, להיות מסוגל לקבל אהבה ותמיכה מהסביבה.
הכל הכל הכל בידיים שלך, חבוב.
-----------

לשאלתך הנוספת,
תופעות לוואי נפשיות שכיחות בזמן השירות הצבאי.
פגשתי מאות כאלה. אולי אלפים.
ישנם טיפולים רבים שניתן לעשות לפני הכדורים ולפני הפסיכיאטר, כמו דיקור סיני, ביו-פידבק, רפלקסולוגיה, טיפולים באנרגיות. אני לא מטפלת בכל העניינים הכבירים האלו, עודני צעירה ואין לי הסמכה לכלום.
בגדול, אני תומכת, מלווה, מוליכה לכיון האור.

לעיתים, אנשים משתנים.

בינתיים הבחור דומם

אבל אשמח להמשיך להועיל לו ולכל מי שירצה בפרטי תמיד תודה על שהסבת את תשומת ליבי

לעיתים, אנשים משתנים.

שמע בנאדם, אני מאוד מבין אותך.
גם לי הצבא לא עשה טוב, גם אני לפני הגיוס מאוד רציתי להתגייס כי חשבתי שאני אפתח דף חדש בחיים שלי
והתברר שטעיתי ובגדול.
צבא לא טוב לאנשים עם חרדות ובגלל חראות שעושים את עצמם כמו אנשים כמונו וכך הם משתחררים, אז אנחנו סובלים.
כל הבעיות שכתבת שיש לך גם לי יש, אולי עכשיו קצת פחות.
רק מה ששונה ביני לבינך זה שאני ממשיך לשרת. סובל, אבל ממשיך (גם לי יש פרופיל 45)

אתה לא לבד.

החרדה הזו שיש לך, איזה סוג של חרדה זו?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי -sadman- שמע בנאדם, אני מאוד מבין אותך. גם לי הצבא לא עשה טוב, גם אני לפני הגיוס מאוד רציתי להתגייס כי חשבתי שאני אפתח דף חדש בחיים שלי והתברר שטעיתי ובגדול. צבא לא טוב לאנשים עם חרדות ובגלל חראות שעושים את עצמם כמו אנשים כמונו וכך הם משתחררים, אז אנחנו סובלים. כל הבעיות שכתבת שיש לך גם לי יש, אולי עכשיו קצת פחות. רק מה ששונה ביני לבינך זה שאני ממשיך לשרת. סובל, אבל ממשיך (גם לי יש פרופיל 45) אתה לא לבד. החרדה הזו שיש לך, איזה סוג של חרדה זו?

================================================== =
אתה נשמע במצב באמת מאוד דומה לשלי. חוץ מהקטע של הצבא כמובן.

יש לי התקפי חרדה. הם כבר לא מופיעים בגלל שאני על תרופות. אבל עברתי תקופה קשה מאוד כשזה התפרץ, ויש לי עדיין צלקות מזה - ביטחון עצמי נמוך, פחד לישון במקומות אחרים וכו'.
בנוגע להתקפים עצמם - זה פחד מדומה. אין לי מושג ממה אני מפחד אבל זאת התחושה הכי גרועה שחוויתי בחיים שלי. הרגשה כאילו אתה הולך למות עוד רגע ואין מי שיציל אותך. חוסר אונים מוחלט.
לכן אני לא יכול כל כך להגדיר איזה סוג של חרדה יש לי אבל זה בערך ככה.

הכדורים שאני לוקח פשוט שומרים שאיזה הורמון שלא מופרש אצלי כל כך טוב במוח, יופרש כראוי. זה תהליך פיזיקלי לגמרי. זה עדיין מדהים אותי.

ציפרלקס? פרקוסט?

והאם תתבע את הצבא?

לעיתים, אנשים משתנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Marabiosa ציפרלקס? פרקוסט? והאם תתבע את הצבא?

סרוקסט, שפה בארץ קוראים לזה "פאקסט" ( PAXET)
לא אין לי מה לתבוע

התרופה Paxxet והתרופה סרוקסאט זהות בהרכבן ומכילות חומר בשם Paroxetine. פקסט מיוצרת בארץ ולכן היא מעט זולה יותר ומועדפת ע"י קופות החולים. לא אמור להיות ביניהן שום הבדל. שתי התרופות הן תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת תרופות שעובדות במנגנון של עיכוב ניצול חוזר של סרוטונין במוח.


האם קיבלת את המרשם מפסיכיאטר?

לעיתים, אנשים משתנים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Marabiosa התרופה Paxxet והתרופה סרוקסאט זהות בהרכבן ומכילות חומר בשם Paroxetine. פקסט מיוצרת בארץ ולכן היא מעט זולה יותר ומועדפת ע"י קופות החולים. לא אמור להיות ביניהן שום הבדל. שתי התרופות הן תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת תרופות שעובדות במנגנון של עיכוב ניצול חוזר של סרוטונין במוח. האם קיבלת את המרשם מפסיכיאטר?

כן

אוקיי, מעולה. לרגע חששתי.

מכל מקום, מה אתה מוכן לעשות בעבור עצמך ביחס להודעה שכתבתי היום ולא זכתה למענה (תגלול למעלה)?

לעיתים, אנשים משתנים.

זה מה שמעניין בחרדה,שאתה לא יודע,ממה אתה חרד.זוהי פוביה,פאניקה.כלומר,אולי זה חרדה חברתית,אבל אתה פוחד בלי שום סיבה נראית לעין,ולא יודע למה.אצלי גם מדי פעם קורים התקפים כאלה,כאשר אני מרגיש,שאני הולך לאבד את ההכרה והקשר עם המציאות,-לא נורא,עוברים את זה.
כמו כן,אחרי התקף ראשון,התקפים אחרים יכולים לבוא כפחד מעוד התקף.זה מה שמצחיק בכל התופעה,אתה מבין?אתה פוחד-וזה בא לך!כדאי,שתעבוד עם פסיכוטרפווט-פסיכיאטר או פסיכולוג,כי הכדורים לא פותרים את הבעיה,אם אתה לא דוחף את עצמך,או שדוחפים אותך הלאה,לעבר האור.ויש אור.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

אין לך חברים טובים? חברים ממש טובים, כאלה שאתה יכול לספר להם דברים?
ספר להם איך אתה מרגיש, אם יהיה לך עוד מישהו לדבר איתו, ככה שלא תרגיש שאתה שומר הכל בלב
אתה תתחיל להפתח. בסופי שבוע כשהם כן חוזרים אתה תרגיש טוב יותר איתם, יהיה לך למה לצפות
כשהשבוע יגמר.
את תחילת השבוע תוכל לנצל לדברים אחרים, תמצא עבודה שמתאימה לך יותר, תכיר אנשים חדשים
ותנסה לסדר את החיים שלך.
אבל זה חייב להתחיל ממך, בהצלחה =]

Ladies and gentlemen, would you please move your hands repeatedly towards each other, until they make contact, releasing energy in the form of sound.

לדעתי מה שבאמת הכי חסר לך זה לא חברים, לא כיוון בחיים... אלא מוטיבציה.
רק אתה יכול למצוא את הכיוון שלך בחיים. אבל גם אז, רק אתה זה שתצליח למצוא את הסיבה והרצון להשיג את המטרה הזאת. תתחיל מהמחשבה שזה יעשה לך רק טוב, וזה יוציא אותך מהמצב בו אתה נמצא.

הבעיה עם חברים שרוכשים לפני צבא, למשל בתיכון... היא שברגע שכולם מתגייסים, הבועה מתנפצת, והקשרים האלה יכולים ללכת לאיבוד בקלות. אח"כ בצבא מוצאים חברים לכל החיים. מאחר שלך אין את זה אתה צריך למצוא מסגרת אחרת בה תמצא את קבוצת החברים החדשה. (וכמובן אם הקשרים הקודמים חשובים לך, תנסה לשמור עליהם, גם אם זה קשה). תמצא עבודה, תתחיל ללמוד שוב לפסיכומטרי. אין שום סיבה שלא תהיה מסוגל... אני מכירה המון אנשים שתמיד קיבלו ציונים נמוכים בפסיכומטרי, וזה עדין לא מנע מהם לחשוב שהם מסוגלים. (ועוד אתה ישר אחרי תיכון והתאים האפורים עוד פועלים טוב)

Ze blog | KozlikArt

אני חושב שאתה בעצמך מבין את הדברים שעושים לך טוב ואת הדברים שלא.
כתבת לדוגמא שחדר כושר עשה לך טוב מאוד - אז תחזור לשם. חוסר פעילות הוא בהחלט דבר שיכול לגרום לדכאון אצל כל בן אדם.
בקשר לעבודה - אני מבין טוב מאוד למה היה לך רע בפלאפון אמנם לא עבדתי שם אבל מהיכרות שירות לקוחות לא מתאים לכל אחד (בטח לא עם הלקוחות שיש לנו פה בארץ), מה שחשוב להבין זה ששום מקום עבודה הוא לא כמו מקום אחר, אמנם היה לך טוב בקולנוע אבל זה לא אומר שתוכל למצוא עכשיו מקום שהוא בידיוק כמו הקולנוע (עובדה גם שעזבת את המקום, יש לנו נטייה אחרי שאנחנו עוזבים לזכור רק חלק מהדברים), אתה יכול לחפש עבודה בבית קולנוע אחר, אתה יכול לחפש עבודה במשהו שקשור (חנות להשכרת וידאו לדוגמא) או כל דבר שבעצם אתה עובד עם אנשים כי נראה שזה מה שאתה אוהב.

הגלריה שלי בפליקר

אחי אני במצב כמעטט אותו דבר כמו שלך.
בלי צבא...בלי חשק...אין מצב רוח..פשוט אין כלום.

הדבר היחידי שמחזיק אותי...זאת החברה שיש לי .
יש לי כמובן חברים..אבל גם הם בצבא...ולא יוצא לי לראות אותם הרבה..אני גם לא עובד...מחפש עבודה ופשוט לא מוצא.
כל היום בבית...אני כבר משתגע ככה.
אז אני כרגע קורא מה שהחבר'ה פה בפורום כותבים לך..אולי אני אעזר במשהו.

נכון שאתה מסתכל על רוב התגובות שקיבלת כאן ואומר לעצמך "לעזאזל למה כולם אומרים אותו דבר"?
אני מכיר את המצב הזה שאתה נימצא בו...זה מצב שרק מחכים לנס, למשהו שיקרה ויהפוך את החיים
ליותר טובים.
כנראה שרק למעטים הנס הזה מגיע, ואם אתה כמוני אז אתה בטח עדיין מחכה לו...וכשאין כל מוטיבציה
אין איך לממש את כל מה שנכתב בתגובות שקיבלת.

לך תדע, אולי הנס הזה שאנחנו מחכים לו יגיע מהפורום הזה

ואם לא, ובמידה ותצליח בדרך אחרת, כל שהיא, תידע אותי בבקשה.

אתה ורק אתה יכול לעזור לעצמך.

אתה מאלה שחושבים שהחיים הם נטל,אבל תתפלא הם לא,נכון יש ירידות יש עליות,לפעמים נופלים בהם על הברכים,ולפעמים נדמה שקשה להתרומם בגלל זה,אבל הכל תלוי בך בלבד,אתה לא חייב כלום לאף אחד ויכולת ההתמודדות שלך היא הקובעת,עושה רושם שיש לך הרבה מאוד שכל,לערכתי הגיע הזמן שתנצל את זה לטובתך.

אף אחד לא מבטיח שהעתיד הוא גן של שושנים,החוכמה זה לנווט בשבילים שלו ולהצליח בלי לתת דין וחשבון לאחרים.

אתה גר עם האמא זה לא נורא וכלום לא קרה,לפי דבריך אפשר להבין שיש לך את מלוא האהבה והתמיכה שאין לרבים אחרים במצב טוב יותר ממך.

כל מה שנותר לך לעשות זה לעשות חשבון איך אני טס קדימה להצלחה,לא בהליכה בטיסה,אני סומך עליך כפי שקראתי כאן שאתה בחור די פיקח על מנת לא לתת לדברים קטנים להכשיל אותך בחיים,קח את עצמך בידיים ותתחיל לשנע את עצמך,רחמים עצמיים לא עוזרים להיפך הם רק פוגעים בך,בגלל זה אתה הבוס של עצמך להחליט איך אתה באמת לוקח את העתיד וטס בו.

לי נותר לאחל לך בהצלחה מכל הלב!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אני חושבת שכדאי שתתחיל לבחור בדברים שעושים לך טוב. בתור התחלה. למשל: עבודה בשירות לקוחות יכולה להיות מוטעית, מכיוון שאתה נתקל לרוב באנשים נרגנים שרוצים גמול טובת הכסף שהם השקיעו במוצר. על חיוך רובם לא שמעו, וגם אם שמעו, לא ממש מתחשק להם להראות אותו (וזה קורה לטובים ביותר)

תחילה אני הייתי מחפשת עבודות שאני חושבת שיהיה לי כיף בהן, מבחינת האנשים שאיתי, האנשים שאולי אפגוש, ומבחינת התוכן. אם מוצאים שילוב של כולם, מה טוב! אם לא, הבסיסי לדעתי הוא למצוא את התנאי הראשון: אנשים נחמדים בעבודה.
בנוסף לעבודה, אם אתה רוצה להתחיל ללמוד ולגשת לפסיכומטרי, וראית שלבד זה לא כ"כ מצליח, פנה להכנות לפסיכומטרי (כמו יואל גבע וכו'..) אולי העובדה שזו תכנית שכבר שלמת עליה, תעלה לך את המוטיבציה. אתה גם נמצא בכיתה, קבוצה, אתה לא לבד.. אולי תמצא שם אנשים נחמדים להתיידד איתם.

דבר אחרון שאולי יעזור הוא תרפיה בעיסוק. מצא לך תחביב: קריאה, נגינה, כתיבה, ציור, פיסול וכו'.. משהו שתוכל תמיד לפנות אליו ולהרגע, לשבת בשקט עם עצמך ולחשוב. מכון הכושר שציינת זו דוגמא מצויינת. אומרים גם שפעילות גופנית מעלה את מצב הרוח ואת ההרגשה הפנימית, אז לך על זה!

אני לא בטוחה אם התנדבות תתאים לך בשלב זה, אולי כדאי שקודם כל תטפל בעצמך ואח"כ באחרים. בהתנדבות (אם תחליט שזה מתאים לך, עכשיו או מאוחר יותר) אתה שוכח לפעמים מעצמך ויש לך תחושת סיפוק מנתינה לאחר. אתה יודע שאתה לא סתם מבזבז את עצמך כמו בטטה, אלא באמת עשית מעשה שיקדם אותך ואת מי שעזרת לו עוד קצת. חשוב לציין שגם כשאתה בוחר להתנדב, תשקול את האופציות ותבחר משהו שלא יעשה אותך עצוב, או יחזיר אותך אחורה. אם אתה יודע שX עושה לך לא טוב, אל תלחם בזה. תוותר וחפש מקום אחר. וכנ"ל לשאר הדברים שהצעתי לך למעלה. הכי חשוב קודם כל זו ההרגשה שלך.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אמת ויציב.

לעיתים, אנשים משתנים.

עברתי משהו דומה פעם.
הצבא היה חרא אלי, לאחריו לא ממש מצאתי את עצמי ואתה יודע מה, גם לפני בתיכון היו איתי זבל של אנשים. מה לעשות קורה. יותר מכך, קבלתי מתנות יפות.... באופי המולד שלי שלא עזרו.
אבל מה, באיזה שהוא שלב הבנתי דבר אחד חשוב.
הכל בראש שלי.
זו לא תורה גדולה ולא איזה סוד אבל זה עובד שחבל על הזמן.
כל הפאקינג קשיים הללו זה רק בראש שלי ולא משהו חיצוני שאי אפשר להתגבר עליו. היום בדיעבד זה נראה קל אבל זה קשה קשה בהתחלה. הקטע הוא שהצלחה אחת גוררת תחושה שאפשר לשנות הכל.
למשל איחורים, כמה כאפות חטפתי בחיים על זה. אז דווקא הלכתי לעבוד בתור מדריך ולמדתי מה זה מודעות לזמן ואיך להתחיל להלחץ חצי שעה לפני ולא חמש דקות אחרי.

הקיצר, הצעה ממני, תבחר לך נושא קטן שמפריע לך בעצמך ותעשה שינוי ותלחם בעצמך להתמיד. למשל מכון כושר. התחושה הטובה של העוצמה והיכולת כבר יניעו אותך לאתגר הבא.

לסיכום שאלה, מי אתה רוצה שיחיה את החיים האלה? אתה? או האופי שנודלת איתו וכופה עליך לא ממש להנות. החופש האמיתי יגיע כשאפילו אתה לא תוכל לעצור את עצמך....
אני מקווה שאתה יורד לסוף דעתי.
יש המון כיף בחוץ אתה יודע את זה אז לך וקח את זה. מגיע לך למה לא
ושימותו הקנאים, שתעוף ההיסטוריה הקצרה שלך עד כה לכל הרוחות.
יאללה נקנק את כולם.....צא לדרך המפתחות בפנים.

באמת ציפיחית (תודה לעידן משה על ששם את תשומת לבי על שגיאת ההקלדה) שהצבא יהיה דבש בצפיחית?


זה צבא :|

לעיתים, אנשים משתנים.

אומרים צפיחית בדבש.

רק שתדעי, אף אחד לא באמת חושב שהצבא יהיה סוגה בשושנים אבל יש כאלה שמאוד מתקשים עם הצבא, כמוהו-כמוני היה לי מאוד קשה עם הצבא בהתחלה, דווקא אני שתמיד אומרים עלי שאני שקט ומופנם דווקא בצבא הכל יצא לי החוצה, הכל התפרץ, כמה בעיות עשיתי, אבל יחד עם זאת באמת השתניתי לטובה ולמדתי להתמודד טוב יותר עם קשיים ולהתחיל לקחת אחריות על החיים שלי ועל המעשים שלי; את יודעת כמה פעמים רציתי לצאת מהצבא בכל מיני דרכים רק כי אני לא מסוגל ולא יודע להתמודד עם המערכת הזאת שמנקודת המבט שלי לא באמת באה לטובתי ולעזרתי.
תשאלי איך היה הסוף ? מתוק כדבש, יצאתי חייל מצטיין מאוד, כזה גם כשהוא עושה בעיות עדיין סומכים עליו בעיניים עצומות ואני מאוד מאושר שיחד עם זה גם למדתי להתמודד עם הקשיים שהחיים מציבים לנו בפתח.

ולפותח האשכול - לכולם יש בעיות, תאמין לי שגם לי היו בעיות גדולות (וכן, גם לי היה פרופיל 45[אבל רפואי, עוד מלפני הגיוס]), אבל נפלתי וקמתי המון פעמים ולשמחתי רק ככה הבנתי איך אני מכוון ומנווט את החיים הלאה יותר טוב ויותר נכון, רק דרך הניסיון. שיהיה לך רק בהצלחה איש !

אגב - תמיד המפקדים בצבא היו אומרים לי "מים שקטים חודרים עמוק", ממש לא הבנתי מה זה אומר (ברצינות), יש למישהו/י מושג מה זה אומר ?

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

תיקנתי, תודה.



ואם אתה שואל אותי, הם לא משקיעים המון מאמץ בלחשוב מה להגיד, הם מחפשים הרתעה תודה שזה מרתיע אותך לדעת שמים שקטים חודרים עמוק

לעיתים, אנשים משתנים.

גם בטירונות, גם בקורס וגם בשירות (מה זה פה ? טלפתיה בין-חיילית ? ) ? למה התכוון המשורר ?! חחחחחח..

באמת שאישית אותי זה מרתיע כשאומרים עליך משהו ואתה לא מבין למה התכוונו בכלל.

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

הוא התכוון לומר "חשבתי שאתה עוד לפלף. וצדקתי."

באמת שלא ליותר מזה, הסר דאגה מלבך.

לעיתים, אנשים משתנים.

אחרי זה הם עוד מתפלאים שיצאתי עם גליון עבירות (משפטים) מלא.....חחחחח....
הסרתי.

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

כותבים את זה יצאתי.



עכשיו אנחנו פיטים

לעיתים, אנשים משתנים.

לא שמתי לב בכלל, תודה.

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

לעיתים, אנשים משתנים.