האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

כתבה כמה ספרי בישול שהותאמו לתקופה. יש לי ספר בישול שלה שנכתב בתקופת הצנע. עוגות מ 2 ביצים וכו'...

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

כתבתי אז את הדוקטורט שלי על תקופת הצנע. כתבתי פרק על חייה הקשים של עקרת הבית בתקופה זו. אמנם הספר שהצגת עמי הוא משנת 1942 ומשקף את הקיצוב שהיה נהוג בכל האימפריה הבריטית, אבל ל. קורנפלד כתבה עוד מספר ספרים שסייעו לעקרת הבית לעקוף את המחסור.
בשנים 48-50 היא העבירה, מטעם ויצ"ו, קורסי בישול מטעם המפקח על המזונות ומשרד האספקה.
למסכנה היה סיפור חיים קשה. בעלה זנח אותה בערוב ימיה והיא, מאשת חברה עליזה ופעילה, הפכה לשבר כלי.

של סלט כבד עשוי שעועית, סלט חצילים בטעם כבד וסלט כבד מנסורת נגריות.
(סתם... האחרון לא ברצינות).
הספר שאני מדבר עליו באמת מכיל מתכונים שבהם לא ניתן לטעות ויש בו המון מתכוני "במקום".
תארו לכם בפרק משקאות אלכוהוליים יש משקה שנקרא..........."גוגלי מוגלי". (מי מנחש מה זה?).
אם תרצו - אביא את המתכון למען "החזר עטרה ליושנה".

ציטוט:

במקור נכתב על ידי The_Merlin תארו לכם בפרק משקאות אלכוהוליים יש משקה שנקרא..........."גוגלי מוגלי". (מי מנחש מה זה?). אם תרצו - אביא את המתכון למען "החזר עטרה ליושנה".

אתחיל מהסוף : כן , תעלה בבקשה את המתכון . אשמח לשחזר אותו...

אחד הדברים היותר אהובים עלי בילדותי היה ה-"גוגל מוגל" , שהוא למיטב זכרוני ,
תערובת-מוקצפת של חלמון ביצה עם סוכר וחלב שניתנה כנגד כאבי-גרון ועוד כל מיני
מרעין-בישין...
סבי , עליו השלום , גם אהב להוסיף למיקצפת הזאת מעט עראק ("חלב אריות")...

A friend in need - is a friend indeed

ואת המושג "חלב אריות" אני לא מכיר.
הפלסטינים מכנים את העראק "עסיר עביאד", היינו "מיץ לבן" וזאת על מנת שלא ייחשד כאלכוהול.

טוב.... הסורק נתקע.
בכל מקרה המתכון הוא כלהלן:

"מערבבים כדלקמן: 1 חלמון ביצה, כף סוכר, קורט וניל, כף יי"ש (יעני ברנדי או משהו חריף), 1 כוס חלב חם או קר"

זהו.

מניסיון ואם המטרה היא לכאב גרון - להחליף את הסוכר בדבש. לערבב את החלמון בחלב הקר ושאר החומרים מלבד הברנדי /רום/עראק/ מחייא וכד'.
להביא כמעט לרתיחה בסיר קטן על הגז, להוריד כשמתחיל טיפה לעלות. למזוג לכוס ואז להוסיף את האלכוהול. ובמסגרת הפורים הבא עלינו לטובה - כל המרבה הרי זה משובח.

אפרופו ימי הצנע: בשיחה עם אימי שהייתה נערה ועולה ממש חדשה שוכנת אוהלים, מעברות וכו' היא סיפרה כי למרות הקושי הקיומי, המחסור וזמניות העבודות - לא חשו 'רעב'. בלחם, מרגרינה וריבה היו במידה סבירה בהחלט ולא זכור לה לילה על קיבה ריקה. המשעשע הוא שאבי שעלה ומיד התגייס והמשיך לצבא הקבע - היה גאה בכך כי בצבא של אז יכל לדעת שתמיד יהיה לו מה לאכול: לחם, מרגרינה והרבה ריבה. ראשי התבות ששעשעו אותם מאוד בצה"ל של אז היו: פלמ"ח = פה לא מחלקים חלבה.

נמשיך בערב?

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

כארבעים שנה לאחר שאביך שירת בצבא הייתי תקועה בחאן-יונס עם מחלקה של גבעתי.
ערב אחד הגיע המח"ט שלהם לבקר והחברה התלוננו על מחסור במזון.
המח"ט החל לשאול "לחם יש?" ענינו כן. "מנגרינה יש?" (הטעות במקור), יש, "אז למה אתם אומרים רעבים?"
ואפילו לא היתה לנו ריבה.

טל

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

מזכיר לי תרשים לשימוש במים בזמן הקיצוב. תרשים מפורט ביותר שמסביר מה לעשות קודם עם המים ומראה את "מחזור החיים" שלהם בבית. אחפש אותו ו(אם ימצא)אעלה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.necoblog.co.il/wp-content/waterconsuminginjerusalem1948.jpg]

אכן, טעות שלי.

אין כמו בישול איטי על פתילייה

זהו אותו ספר,אבל מאוחר יותר,משנות ה50, כדבריך. האם גם הוא בשלוש שפות, עברית אנגלית וגרמנית?.

רק בעברית. מטעם מחלקת ההדרכה של ויצ"ו. מהדורה ראשונה יצאה בתש"ח . בשנים ההם לא אכלו הרבה, אבל נראה שכתבו הרבה על בישול.