ישנם אנשים המגדירים עצמם כך
אותם אנשים נמנים ממשתמטי צה"ל בעקבות האידיאולוגיה הזאת.
מפחיד לגלות שזו היא קהילה שרק הולכת וגודלת באמצעות שטיפות המוח שהיא מעבירה.
יש כאן דוגמא של כמה מקומות בהן הם מביעים את דעותיהם

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/m...e.asp?forum=871
דפדפו מעט ישנם דיונים מזוועים כמו לא לעמוד ביום הזיכרון ועוד מעשים נפשעים נוספים.
יש בו קישורים לאירגוני "שלום כביכול"
או קישורים לכתבות למשל
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/624/440.html
וגם
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/620/658.html

למרות היותנו מדינה דמוקרטית בה חופש הביטוי מאופשר,אני חושב שזאת כבר הגזמה ולא ניתן להבליג.

שבוע טוב לכולם

אישית, אין לי שום דבר נגד פציפיסטים. להיפך - אפילו בעדם אין לי כלום!!

ישנם תקדימים רבים בהיסטוריה, של פציפיסטים אמיתיים, שלא רצו להיות במצב שבו יצטרכו להרוג מישהו, אך להבדיל מאלה שאתה מתכוון אליהם, הם ידעו שיש להם מחויבות חברתית מסויימת. אחת הדוגמאות הזכורות לי לטובה בהקשר זה, היא קבוצה של פציפיסטים קנדיים במלחמת העולם השנייה שלא היו מוכנים להתגייס, אך התנדבו ללא תנאי לשמש כשפני ניסוי אנושיים בסידרה ארוכה וקשה ביותר של ניסויים רפואיים ואחרים. לא כולם יצאו מכך עם בריאות תקינה, אך הם בהחלט תרמו תרומה חשובה לחברה, הגם שלא אחזו בנשק.

לגבי אזרחינו הדמוקרטיים עדיני הנפש: לא הייתי רוצה לראות בצה"ל מישהו שבאמת (אבל באמת!) לא מסוגל לכך, אבל יש מספיק עיסוקים לשכאלה. למשל - בתחום הסיעוד, החינוך, מערכת הבריאות, מד"א, מכבי אש, משטרה, ועוד כהנה גופים שישמחו לקבל תגבור בכח אדם צעיר לטובת הכלל.

אני בהחלט בעד סנקציה נגד מי שיכול ולא רוצה! מי שלא יכול - זה סיפור אחר, אך גם בקרב קבוצה זו אני רואה לא פעם התנדבות שממש מחממת את הלב. עוד דוגמה שאני מכיר אישית - חולה פוליו, משותק בשתי רגליו, נכה 100% שהתנדב לשרת בצה"ל - ועשה שירות לתפארת כאיש מחשבים. המגבלות הגופניות פחות חשובות מהרצון!

יש לי חבר שלקראת סוף התיכון חטף חיידק אלים וכמעט מת. הוא היה יותר מחודש בבית החולים מחובר למכונות החייאה. בצו הראשון נתנו לו פרופיל 21. הוא הלך לישיבת הסדר וכאשר כל המחזור שלו התחייל הוא נלחם והשיג פרופיל 24. הוא התנדב ושירת בבקו"ם בתל השומר. ביום שהוא התגייס נתתי לו את הצפרגול שהסמ"ח שלי הביא לי ואמרתי לו שלדעתי הוא לוחם בנפשו יותר מהרבה חיילים שמחזיקים רובה שהכרתי במהלך השירות...

"עם שאינו מכבד את עברו גם ההווה שלו דל - ועתידו לוט בערפל". (יגאל אלון)

מבחינה מספרית קשה להתפלא למה היא לא מעניינת את הצבא.


אם נתחיל לחסום את חופש הדיבור של כל מה שלא מוצא חן בעינינו (מי זה אנחנו בכלל? ימניים? יהודים? חילונים?) , אז מבחינתי אפשר כבר לארוז ולעזוב, ושאחרון יסגור את האור.

כן הבעיה היא שאחוז מזערי מבין המשתמטים מתנדבים לשירות לאומי שאורכו שנה בלבד ומאותו אחוז מזערי ממשיכים מעבר לשנה.

אני גם מכיר חבר קרוב שחלה במחלה סופנית ובכל זאת ועל אף הכל החליט להתנדב.
כך שזו שאלה של רצון, העיניין שלרוב ההשתמטות היא דרך חיים או ליתר דיוק אידיאולוגיה אם פציפסטית או אחרת.
רק עצוב לגלות שיש אנשים כאלה שחיים בקרבנו, נכון גם אני בעד חופש הביטוי אך צריך להיות קו אדום.
ולהם אין אותו כל כך אם בכלל.

יש פציפיסטיים אמיתיים. זה לא חייב להפריע להם לשרת בצבא, או לפחות שרות לאומי.
פעם גם הפציפיסטים התגייסו והשתדלו להימנע מלחימה. זה עלול גם לגרום בעיות. כך המקרה של נ"ד ששירת בפלוגת המילואים שלי.
נ"ד, נקרא לו ניר דוגמני, הוא באמת בחור טוב. קיבוצניק אמיתי עם מוסר עבודה ודעות שמאלניות שאיתן בא גם מוסר מסוג אחר.
כשהגיע זמנו של דוגמני להתגייס לא היה ספק שהוא לא ישתמט מהצבא, אפילו לא ינסה לשרת כג'ובניק. הוא התגייס לחיל השריון ובסוף המסלול יצא לקורס מט"קים. כשסיים את הקורס וסירב לקצונה התחילה האינטיפאדה הראשונה. דוגמני השתדל להתחמק מלהגיע לפלוגות המסלול והמבצעיות כדי לא להישלח לשטחים, מהם סבר שיש לצאת כמה שיותר מהר, במקום זאת הוא נשאר עד סוף השרות הסדיר בתפקידי הדרכה בדרום.
כשהשתחרר בחר לעסוק בשני התחומים האהובים עליו: חינוך ובישול ועשה תואר שני בעבודה סוציאלית.
כשדוגמני הוצב למילואים הוא כבר לא יכל להתחמק מהטנקים לכן בחר להיות חפ"ש (חייל פשוט) ולא מפקד. הוא התייצב לכל שירות מילואים כשבאימונים הוא משמש כתותחן טנק (צלף מצויין) ובקווים ביהודה ושומרון ביקש תמיד לקבל תפקידים של "חוטב עצים ושואב מים", רק לא "לבוא במגע עם אוכלוסיה אזרחית". דוגמני בישל במטבח וניקה את המוצב, בחוסר ברירה הוא גם עלה לשמור, אך רק בעמדות המוצב, לעולם לא בסיור או, חלילה, במחסום.
לשאר החיילים הסידור היה נוח מאד. דוגמני הוא נשמה טובה שיודע לספר בדיחות ולשמור על ההווי ותמיד לקח על עצמו את המשימות שאף אחד לא רצה לבצע.
כך היה במשך למעלה מעשר שנים.
כשפרצה האינטיפאדה השנייה גוייסנו לקו בסביבות שכם. גם שם עבד הסידור הרגיל: כולנו טיילנו בגל"בים ובמחסום ודומני בישל, ניקה ונבח במגדלים. זה היה קו משונה כי גם כשירו עלינו לא ממש הגבנו (אלא אם סופרים ירי תאורות כתגובה), זו הייתה המדיניות של ישראל ושל צה"ל וגם אנחנו לא חרגנו.
חלפה שנה עקובה מדם שבה התחוללו הרבה מאד פיגועים. צה"ל קיבל אישור להגיב ויצא למבצע "חומת מגן". הגדוד שלנו גוייס ב"צו חריג" לגיזרת חטמ"ר אפריים. הפלוגה שלנו, על טנקים, נכנסה ויצאה מתוך כפרים ועיירות. "ביקרנו" בקלקילייה, בסלפית, בעזון, סניריה, ברוקין וא-דיכ ואפילו בפאתי שכם. ירינו מקלעים ופגזים. את "השירותים" נתנו לנו הפלוגות האחרות של הגדוד ויחידות סדירות. דוגמני נאלץ לעלות על טנק, כתותחן. אם הוא לא היה מתייצב חייל אחר היה מפדסיד את היציאות הבייתה.
וכך קרה שצוות 3 של הפלוגה, עם דוגמני כתותחן, נתן חיפוי לפעילות של פלוגה מגדוד נחשון בתוך קלקיליה. הפעילות הסתבכה. בתוך אחד הבתים שהפלוגה סרקה המתין מחבל נחוש במיוחד. הוא הרג את מפקד הפלוגה רס"ן שלומי כהן. הפעילות המשיכה להסתבך בקרב חילוץ מאד לא מוצלח. טנק נוסף שלנו לא היה יעיל למקום ודוגמני נאלץ לירות.
בין הדמעות שזלגו מעיניו הוא הצליח לירות שמונה פגזים על בית אחד ושלושה על אחר כשכולן "מטרות" מדוייקות.
מאז חומת מגן דוגמני לא מגיע יותר למילואים. גם לא במלחמה לפני שנה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

היה לנו אפסנאי בגדוד שלא חתם על נשק עקב פאציפיזם, אבל התייצב למילואים כמו שעון.

אנקדוטה שחשוב לזכור בהקשר לפאצפיזם.
באנגליה וארה"ב, קיים זרם נוצרי מאוד פרוטסטנטי הקרויים פיקוויקים.
אחד מעקרונותיהם הבסיסים הוא לא לגעת בנשק, אפילו לא להגנה עצמית.
אלא שפרצה מלחה"ע הראשונה, והפיקוויקים היו פטריוטים לא פחות גדולים משהיו אדוקים באמונותיהם.
אומנם סירבו להחזיק נשק, אבל שירתו כחובשים ואלונקאים וזכו במדליות ועיתורים רבים על מעשי גבורה תחת אש.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אני חושב שאתה מתכוון לקוויקרים - פיקוויקים הם חברי מועדון דמיוני שהתקיים רק בספרו של דיקנס בשם זה.

הקוויקרים הם בכלל חבורה מועילה - הם היו מעורבים בכל מיני תנועות חברתיות כמו זו של ביטול העבדות, וגם יש על שמם יופי של דייסת שיבולת שועל.

צודק. התבלבלתי, לא זכרתי נכון. קוויקרים, לא פיקוויקים.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

בספרו של ג'וליאן טומפסון "לא פיקניק", מתאר מח"ט קומנדו מס' 3 של חיל הנחתים הבריטי את הלחימה באיי פוקלנד. אחד המשפטים בפתיחת הספר אומרים לי אישית הרבה מאוד על מקצועיותו ורצינותו של החפ"ש הבריטי: "...תזמורת הנחתים פעלה לכל אורך הלחימה בתפקידי אלונקאים ונושאי תחמושת...".

תזכירו לי איפה תזמורת צה"ל היום (לא כולל יאשה)?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

http://en.wikipedia.org/wiki/Alvin_C._York
יליד טנסי שלאחר תקופת הוללות "נולד מחדש" וגילה את הנצרות. למצער, שנתיים אח"כ הצטרפה ארה"ב למלחמה הפטריוטית הגדולה. אלווין התייצב והצהיר כי אמונתו מונעת ממנו להילחם. הכנסיה המסויימת בה היה חבר לא הוכרה ע"י שלטונות הצבא ואלווין, בן 30 באותה עת, חויל. המ"פ והמג"ד שלו, נוצרים טובים בעצמם, עברו איתו על התנ"ך והראו לו כי יש מלחמות צודקות. אלווין השתכנע.
בקרב ביער ארגון אלווין הוכיח את קור רוחו, אמונתו בבורא עולם ואת כישורי הקליעה שרכש בילדותו- כאשר גדודו נקלע לאש מקלעים גרמנית, הוא ו- 7 חיילים שהיו איתו הרגו 20 גרמנים ושבו 132, ובכך שברו את ההתנגדות הגרמנית בגיזרה. אלווין צעק לגרמנים להיכנע- הוא לא רצה להרוג יותר מהנדרש.

כזכור לי, גם הפציפיסט האולטימטיבי של כל הזמנים, מהאטמה גנדי, שירת כאלונקאי בזמן מלחמת העולם הראשונה.

גנדי נולד ב- 1869: במלחמת העולם הראשונה היה כבר בן 45.

ב- 1899, במלחמת הבורים, הוא ארגן כוח מתנדבים רפואי בדרום אפריקה..
http://en.wikipedia.org/wiki/Mahatm...E2.80.941914.29

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון יש פציפיסטיים אמיתיים. זה לא חייב להפריע להם לשרת בצבא, או לפחות שרות לאומי. פעם גם הפציפיסטים התגייסו והשתדלו להימנע מלחימה. זה עלול גם לגרום בעיות. כך המקרה של נ"ד ששירת בפלוגת המילואים שלי. נ"ד, נקרא לו ניר דוגמני, הוא באמת בחור טוב. קיבוצניק אמיתי עם מוסר עבודה ודעות שמאלניות שאיתן בא גם מוסר מסוג אחר. כשהגיע זמנו של דוגמני להתגייס לא היה ספק שהוא לא ישתמט מהצבא, אפילו לא ינסה לשרת כג'ובניק. הוא התגייס לחיל השריון ובסוף המסלול יצא לקורס מט"קים. כשסיים את הקורס וסירב לקצונה התחילה האינטיפאדה הראשונה. דוגמני השתדל להתחמק מלהגיע לפלוגות המסלול והמבצעיות כדי לא להישלח לשטחים, מהם סבר שיש לצאת כמה שיותר מהר, במקום זאת הוא נשאר עד סוף השרות הסדיר בתפקידי הדרכה בדרום. כשהשתחרר בחר לעסוק בשני התחומים האהובים עליו: חינוך ובישול ועשה תואר שני בעבודה סוציאלית. כשדוגמני הוצב למילואים הוא כבר לא יכל להתחמק מהטנקים לכן בחר להיות חפ"ש (חייל פשוט) ולא מפקד. הוא התייצב לכל שירות מילואים כשבאימונים הוא משמש כתותחן טנק (צלף מצויין) ובקווים ביהודה ושומרון ביקש תמיד לקבל תפקידים של "חוטב עצים ושואב מים", רק לא "לבוא במגע עם אוכלוסיה אזרחית". דוגמני בישל במטבח וניקה את המוצב, בחוסר ברירה הוא גם עלה לשמור, אך רק בעמדות המוצב, לעולם לא בסיור או, חלילה, במחסום. לשאר החיילים הסידור היה נוח מאד. דוגמני הוא נשמה טובה שיודע לספר בדיחות ולשמור על ההווי ותמיד לקח על עצמו את המשימות שאף אחד לא רצה לבצע. כך היה במשך למעלה מעשר שנים. כשפרצה האינטיפאדה השנייה גוייסנו לקו בסביבות שכם. גם שם עבד הסידור הרגיל: כולנו טיילנו בגל"בים ובמחסום ודומני בישל, ניקה ונבח במגדלים. זה היה קו משונה כי גם כשירו עלינו לא ממש הגבנו (אלא אם סופרים ירי תאורות כתגובה), זו הייתה המדיניות של ישראל ושל צה"ל וגם אנחנו לא חרגנו. חלפה שנה עקובה מדם שבה התחוללו הרבה מאד פיגועים. צה"ל קיבל אישור להגיב ויצא למבצע "חומת מגן". הגדוד שלנו גוייס ב"צו חריג" לגיזרת חטמ"ר אפריים. הפלוגה שלנו, על טנקים, נכנסה ויצאה מתוך כפרים ועיירות. "ביקרנו" בקלקילייה, בסלפית, בעזון, סניריה, ברוקין וא-דיכ ואפילו בפאתי שכם. ירינו מקלעים ופגזים. את "השירותים" נתנו לנו הפלוגות האחרות של הגדוד ויחידות סדירות. דוגמני נאלץ לעלות על טנק, כתותחן. אם הוא לא היה מתייצב חייל אחר היה מפדסיד את היציאות הבייתה. וכך קרה שצוות 3 של הפלוגה, עם דוגמני כתותחן, נתן חיפוי לפעילות של פלוגה מגדוד נחשון בתוך קלקיליה. הפעילות הסתבכה. בתוך אחד הבתים שהפלוגה סרקה המתין מחבל נחוש במיוחד. הוא הרג את מפקד הפלוגה רס"ן שלומי כהן. הפעילות המשיכה להסתבך בקרב חילוץ מאד לא מוצלח. טנק נוסף שלנו לא היה יעיל למקום ודוגמני נאלץ לירות. בין הדמעות שזלגו מעיניו הוא הצליח לירות שמונה פגזים על בית אחד ושלושה על אחר כשכולן "מטרות" מדוייקות. מאז חומת מגן דוגמני לא מגיע יותר למילואים. גם לא במלחמה לפני שנה.

סיפור חזק......
ומה המוסר השכל שאני הבנתי?
אם כל האגואיסטים הפחדנים המשתמטים האלה שמשתמשים במילה "פאציפיסט" ככיסוי לזהותם האמיתית, היו מתגייסים גם, היו יותר חיילים לצה"ל,ואופן טבעי יותר חיילים לשיריון, ודוגמני לא היה צריך לתת את אותו חיפוי שיהרוס אותו נפשית......
הסיפור שנתת מראה את ההבדל בין פאציפטסים שבאמת רוצים לתרום את חלקם, לבין "פאציפיסטים" שפשוט לא בז** שלהם לתרום בשביל אחרים...

תודה יוסיפון , בהחלט מעורר השראה...

גם בתקופתי היו כאלה וראיתי זאת גם במלחמה האחרונה והשתתפו כתומכי לחימה אם להביא את בקבוקי האקווה נובה ממקום א ל ב או עבודות מנהלתיות אחרות.
אך אותו פציפיזם שהזכרתם הולך ונעלם וקם פציפיזם נוסח 2007 וצפונה שרואה בצבא שלנו כאירגון טרור כאשר לדעתם הוא מבדיל רק בשמו עם אירגוני טרור אחרים.

פציפיסטים אמיתיים הם תופעה מאוד נדירה ולדעתי מאוד טבעית במדינה דמוקרטית.
מדובר במספר זניח של אנשים, שעצם היותם אידאליסטים בדרך כלל מביא אותם לתרום בדרכים אחרות.
אין מה לערבב אותם עם עדרי המשתמטים מפינוק ואגואיזם. למעשה, זו השוואה מעליבה.
לא הייתי רוצה לחיות במדינה שאין בה כמה פציפיסטים המעזים לעמוד על עקרונותיהם. עצם קיומם אומר משהו טוב על החברה שלנו.
ושוב - פציפיסטים אידאליסטיים הם מיעוט שבמיעוט, לדעתי לא מדובר על יותר מכמה עשרות בודדים בגילאי צבא. אני ממש לא מכליל את האנרכיסטים המיליטנטים של בילעין ודומיהם כפציפיסטים, אצלם זה סתם מרי פוליטי שהוא תמונת מראה של נוער כ"ך והוא סיפור אחר לגמרי.

אני לא חושב שאפשר להגדיר את חבורת הקטינים מדובללי הפאות שמתרפקים על כרסו של בן-גביר או את ההיפים המוזרים עם התסרוקות האיומות שנודדים ממחאה אחת נגד הכיבוש למחאה אחרת נגד מקדונלדס כסוג של מרי פוליטי, סתם כילדים משועממים שמחפשים גם דרך להעביר את הזמן ולהרגיש "מהפכנים".

חופש הביטוי אינו חד פעמי.

מותר להם להגיד מה שבא להם, ולך מותר להגיד מה שבא לך נגד זה, ומי שמתבונן מהצד יוכל לנסות להתרשם מהטיעונים בעצמו.

אבל אני צריך לעשות את החובה שלהם במקומם....
אפשר לכבד אותם נכון, אבל הם יכולים לעזור במקומות אחרים כמו שאמרו פה, שירות לאומה לא חייב להיות רק דרך צה"ל ורק דרך החזקת נשק.

Peior est bello timor ipse belli
הדבר הגרוע ממלחמה הוא הפחד ממנה.

תמיד אפשר לזלזל בהם ולזרוק להם הערות מעליבות.

סנקציה חברתית היא הרבה יותר טובה מסנקציה משפטית במקרים כאלה. אם אין סנקציה חברתית, נו שוין.

אני חושב שעדיף (במקום לזלזל בהם) לחשוב מה גורם לנער בגיל-גיוס לאזור אומץ ולהתמודד עם אחת המערכות הדורסניות במדינה. אני כבר לא מדבר על סתם לשבת בכלא.

העובדה שיש כמה כאלה עושה רק טוב. באמת. זה סממן חיוני לדמוקרטיה. אני מעדיף בהרבה מצפוניסט צעיר על פני ילד-עגל-ICQ-והאלופה.

המדינה על מוסדותיה המשפטיים, כבר לא מפחידה אף אחד. בתי הכלא הפכו למתקני נופש.
כל פורעי החוק למיניהם איבדו כל כבוד לחוק או למדינה.

דוגמא פשוטה:
"התייחדות" הפכה להיות זכות אדם בסיסית בכלא, אפילו לטרוריסטים הכי גדולים, גם לרווקים... (למעט יוצא דופן אחד).

במלים אחרות, אם רווק זקן רוצה החזר כספי מקופת חולים על "זכות התייחדות" עם שירותי ליווי, הוא צריך לרצוח מישהו. אם ירצח יותר, וכולם יהיו יהודים, אז בנוסף לכך יקבל גם קיצבה וגם סטייקים כל יום גם מהאו"ם וגם מתרומות (כולל תרומות של יהודים).

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

הם חושבים שהם עושים את החובה שלך במקומך.

הגדרות שונות של חובה, כנראה.

זאת תוצאה של תהליך ממושך שנועד להרוס את האוייב (במקרא הזה מדינת ישראל) מבפנים. למען האמת הם הצליחו די יפה בעיקר אם החלפת העליטה השמאלנית הפטריוטית בזאת המתנגדת לקיומה של מדינה יהודית. הוידיאו כבר יסביר ביותר פרטים.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

א) שכחת את הבונים החופשיים. כל תיאוריית קונספירציה ששווה משהו חייבת להכיל את הבונים החופשיים.

ב) אני לא לוחץ על לינקים שאני לא מכיר, בפעם האחרונה קיבלתי סרט של חמור מקיא ומאז אני נזהר.

ועל זה נאמר: פחחחחחחחחחחחחח

ארה''ב לא בידיוק ישבה בחיבוק ידיים ובמילחמה הפסיכולוגית הם לימדו גם את הקגב כמה דברים. ברית המועצות התפרקה מהרבה סיבות, בעיקר כלכליות ומהסלידה מהקומוניזם של כמעט רוב האוכלוסיה הקיימת גם היום. את זה הם הצליחו לעשות בכוחות עצמם בלי שום עזרה חיצונית.

הקטע הוא שמה שכביכול אמור להרוס את אמריקה מבפנים לא עבד במשך עשרות שנים.

לא להרוס אבל בוודאי להחליש את המורל כפי שקרא בזמן מלחמת ויטנאם. אל תישכח שבניגוד לישראל יש שיוויון בין ימין ושמאל בתיקשורת, שמציגה את ''האמת'' מיזוויות שונות.

מסתבר שעליך כבר עבדה השטיפת מח

יוצאי בר''המ כבר ראו כמעט הכל, אז ככה שהם מעולם לא יקחו את הדבר שנקרא תיקשורת ישראלית שומרת אתרוגים, וכתבי החצר המגעילים שלה ברצינות.

יש פורום פוליטיקה ואקטואליה, תרגיש חופשי להתלונן שם על העיתונות והפוליטיקה. כאן לא המקום!

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

נו, בלי ספק הגיע הזמן לחוק שירות חובה, בין אם לאומי-קהילתי ובין אם צבאי.
ככה המתנחל-איש-בן-גביר יוכל להתנדב בגני ילדים בהתנחלויות, והשמאלן-יפה-הנפש (אין בעיה בלהיות יפה נפש, כל עוד אתה לא משקר לעצמ ולאחרים) יוכל לעזור בגני הילדים של טייבה.
וכמובן, החרדי יוכל להחשיב התנדבות בזק"א/הצלה/או אפילו ח"ו מד"א כשירות לאומי.

ועדיין הרוב יירצו ללכת לשרת בצבא. לוחמים, לשמחתי, לא יחסרו לנו (יש מחסור כרוני בלוחמים, אבל זה מחסור מלאכותי, כי המחסור האמיתי הוא בלוחמים איכותיים).

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

לא אמרנו להם ללכת להיות לוחמים בסיירת מטכל!אם יש להם בעיה עם "מעגל האלימות בצהל" שינסו לשנות אותה,רק זה מראה כמה הם מזויפים.

"אני רוצה שתזכרו שאף בן זונה לא ניצח במלחמה למען ארצו .-הוא ניצח על ידי כך שגרם לטיפש המסכן השני למות למען ארצו "
(גנרל ג'ורג' פטון) .
"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם"(גנרל ג'ורג' פטון)
"אוי המרגמות אוי המרגמות חברה על הכיפאק חבל שהם זונות"(רב אלוף גבי אשכנזי)
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש(סא"ל מיל' דודו הלוי)
גרוע מהמלחמה הוא הפחד מפניה(סנקה)

חבוב, למרבה המזל אתה לא אומר לאף אחד לאן ללכת (מטכ"ל או לא).

אולי שיינסו לשנות את מעגל האלימות בצה"ל על-ידי שימוש בקצת אלימות? רק ככה הם יבינו.

דווקא ללוחמי מטכ"ל יש את שיעור החיכוך הנמוך ביותר בצה"ל. להם אין בעיה גדולה להיות יפי נפש..

הבעיה היא כששמים אנשים שמשומה מגדירים עצמם "פציפיסטים" (מה שברור שהם לא) במחסומים. אף אחד לא יכול להיות נחמד במחסומים לאורך זמן.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אתה מכיר פציפיסטים במחסום? תהיה קצת רציני.

לא. פציפיסט אמיתי בדרך כלל יקבל פטור מנשק.
אבל ראיתי מספיק יפי נפש, גם כמוני (אני בחור נחמד עם דעות פוליטיות קיצוניות, אבל נחמד!), שנשחקו במגע יום יומי עם אוכלוסיה פלסטינית. אי אפשר להיות נחמד לאורך זמן.
לעצור הראשון שנותנים לך לשמור עליו אתה נותן כיסא. אחרי 200 כאלה אתה בכלל לא תתייחס לתלונות שלהם.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אתה לא פציפיסט. נסה להבין, שעצם מגעו של הנשק דוחה אותם (שלא לדבר על כיוונו לעבר עצור ואיום באמצעותו).

אתה בחור נחמד וכו'. גם הם, אבל הם לא יכולים לעשות משהו שאתה יכול (יתרה מכך - העובדה שאתה עושה את אותו המעשה גורמת להם למצוקה. משהו כמו דתיים שרואים אדם נוסע בשבת ואוכל טריפות, שרצים ושאר דברים טעימים).

אני מבין את זה, מה שאמרתי בהודעה המקורית הוא ששמים אנשים שברור שהם לא פציפיסטים, אלא פשוט - אההה, בעד זכויות אדם? - במחסומים. הם לא ישנו כלום.
כלומר - בשבוע הראשון הם יהיו נחמדים יותר מהמג"בניקים, אבל אחרי שבועיים הם לא יהיו טובים בהרבה.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני מקווה מאוד (מאוד), שכל חייל בצה"ל (וכל אזרח בישראל) בעד זכויות אדם.

לא רק כבודו יפה הנפש, אלא גם עמיתיו (שמתיאור לתיאור נדמים כאנשי משטר האפרטהייד).

תקוותיך תקוות שווא הן.
העם בישראל מתעב את הזר, ושונא את הפלסטינים, הערבים, ואם צריך גם את הרוסים, האתיופים, המרוקאים והאשכנזים.
אם תשאל ותבדוק תגלה שהרבה היו שמחים אם ל-X או ל-Y לא היתה זכות בחירה, זכות קניה או זכות נשימה.
כמובן שהם לא מבינים את הצורך בשוויון. אבל זה כבר עניין של חינוך גרוע.

אני לא אשכח את התגובות שקיבלתי מאנשים שהייתי בטוח שהם הגיוניים ואנושיים, כשהם שמעו שנתתי לעצור פלסטיני מבוגר כיסא (מנהסתם בחור שהסית יום לפני כן לרצוח אותי ואת כל משפחתי - אחרי הכל הוא אמר שהוא מורה לבנות..).

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אוי ואבוי. ואתה יפה-נפש (להגדרתך?).

מה קורה לפורום הזה?

אני לא יפה נפש. אני בנאדם נחמד ולא יותר. כשאמרתי "גם כמוני", לא התכוונתי שגם אני יפה נפש במיוחד, הבאתי כדוגמה לאדם נחמד.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

איך תתמודד אם ימנים-יפי-נפש? בעיה: לא מתאים לסטיגמות הילדותיות שלך.

אגב, אתה חי בסרט: הרוב יירצו ללכת לשרת בצבא?

איזה סטיגמות ילדותיות? (ציטטתי אנשים מעלי, אם לא הבנת)

הרעיון מאוד פשוט - מי שלא רוצה צבא, יוכל לעשות שירות לאומי. לא מכיר הרבה ימניים שלא יילכו לצבא - לפחות לא מכיר ימניים דתיים לאומיים שכאלה - אנשים שכשאגיד להם שהם בכל מקרה ייצטרכו לעזוב את הישיבה ולתרום יעדיפו שירות לאומי פשוט.

איך גורמים לזה שהרוב יילכו לצבא?
כסף טוב יותר, תנאים טובים יותר, והרבה יותר רעל.

תאמין לי שאם יגידו לנער בן 17 שהאופציה שלו היא או ללכת לצבא או ללכת להתנדב בגן ילדים, נראה לי שאני יודע מה הם ייבחרו.

בדיוק יצא לי להשתתף בקבוצת "תגלית" עם אמריקאים בגילאי 19-23. אם הם התלהבו כל כך מצבא/חיילים/נשק, למה שישראליים לא?

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

גם שירות לאומי הוא לא פתרון טוב. מעבר לביקורת שיש לי על הפיקציה הזו (מי בעצם מרוויח ממנה? רק מגזר מסויים שלולא כן היה שולח את בנותיו לעבוד). אתה אומר להם בעצם: טוב, אתם לא אוהבים את הרעיון של שימוש בנשק? אל תשתמשו, אבל תסייעו לי להשתמש בו בכך שתעשו משהו מועיל אחר.

אני איש ימין. אני מגדיר את עצמי כציוני, ישראלי ויהודי (בסדר הזה בדיוק). אם לא היה חוק גיוס חובה לא הייתי מתגייס, וזו עובדה.

הרעל הזה הוא דבר הרסני. פשיזם טהור. אני רואה את צה"ל כדבר רע והכרחי, ולא כמודל אידיאלי-אוטופי לנערים ולנערות (כמו שאולי ראו אותו ב-SS).

ילד בן 17 יעדיף צבא על פני גן ילדים? אני בהלם.

הם מתלהבים בדיוק בגלל שהם *לא* מחוייבים בזה. פסיכולוגיה בגרוש, אבל נכונה. גם אני התלהבתי מהרבה מאוד דברים בחו"ל, וזה היה עובר לי ביום שהיו מכריחים אותי בחוק לעשות אותם. אם כבר, בחרת בדוגמא גרועה ממש - מכל האנשים בעולם, דווקא הנסיכות היהודיות יתגייסו לצה"ל? הצחקת אותי.

הנסיכות יאלצו לעשות שירות לאומי. הבנים שם אוהבים נשק בדיוק כמו הבנים אצלנו.
העצוב בכל העניין הוא שיש כל כך הרבה "ג'ובניקים" שאם היית נותן להם נשק ומשימות מעניינות היו תורמים גם 5 שנים. אבל הצבא מעדיף לתת להם לנשור החוצה על פני להתמודד עם האמת - שהצבא פשוט לא יודע למיין את החיילים בצורה מיטבית.

כרגע שירות לאומי מנוצל על ידי הדתיים באופן כמעט בלעדי. יש עוד שתורמים שנת שירות (דבר מבורך מאין כמוהו).
אני רוצה מצב שבו לא ייתכן שאדם כמו בר רפאלי לא יתרום למדינה שלו - שירות לאומי יכול להיות גם כחובה לייצג את ישראל בעולם, והיא מטיילת די הרבה הבחורה, לא?

אני רוצה שאדם שיצא מהצבא על סעיף נפשי אחרי שנה, ישלים את השנתיים הנותרות בתרומה לקהילה. עבודות שירות, אם תרצה.

רעל בגיל 17 הוא לא כזה הרסני. הישראלים הצעירים יודעים לחשוב בשביל עצמם לא רע בכלל. רעל? אין שום בעיה בלקחת נערים לאתרי מורשת קרב במדינה שחייבת לחיות על חרבה.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני רוצה דברים שונים כל-כך מאלה שלך, שחבל להכביר מילים.

אני יורה, מגיל צעיר מאוד, במטווח. 100 כדורים באקדח, כל שבוע. ואני *לא* אוהב נשק. אני שונא נשק, אני מפחד ממנו, אני נעצב בגלל השימושים השליליים בו. אני רואה את השימוש בנשק ככורח, כרע הכרחי, ולא שואף למצב בו יהיה מי שיאהב את הנשק שלו ובגלל זה יתגייס לצבא.

אני גם לא מבין למה אותם "ג'ובניקים" שלך אמורים לשרת חמש שנים בצבא. אנחנו (תודה לאל) לא חברה מיליטריסטית, אין לנו מנהיג צבאי (או מנהיגות - חונטה). שר הביטחון שלנו הוא לא אידי אמין והוא לא נוסע בג'יפ עם מקלע ברחובות.

לא מזיז לי שבר רפאלי לא תרמה למדינה. אין חובה כזו (לתרום). יתרה מכך - ממה שאני מבין, אין לה גם במה לתרום למדינה, משום שהיא סמל ריקני ומיותר שאני נאלץ לסבול בשם הפלורליזם (קרא במילון. זה פצצות).

אני רוצה שאדם שיצא מהצבא על סעיף נפשי אחרי שנה ייקבל סיוע וטיפול (אם יזדקק להם). לכן אני משלם מיסים. אני בהחלט לא רוצה שהוא ייענש/ייקנס ויוטלו עליו עבודות שירות משל היה עבריין. אני מעדיף לשמור את אלה לפושעים שבית-המשפט הטיל עליהם עבודות שכאלה.

רעל בגיל 17 הוא הרסני ביותר. הוא מעצב ופוגע לטווח-הארוך. קח נערים לאתרי מורשת קרב בשם לימודי היסטוריה, חברה ומדינה... אין בעיה. השאר את הלחימה למקצוענים ולחסרי-הברירה. אתה, משום מה, מעדיף מדינת-מלחמה. אבוי.

גם אני רוצה לחיות במדינה שלווה. חבל מאוד שכזה דבר כבר לא קיים יותר.

החינוך שלי לימד אותי שהדרך היחידה שנגיע אל המנוחה ואל הנחלה היא בכח הזרוע ועם הרבה אמונה ואנושיות משולבים. חבל מאוד שקשה ליישם דבר כזה.

אתה כבר לא בן 17, נכון?
אנחנו עם שחייב צבא, צבא איכותי ומאוד מאוד מגוייס. זה גם בריא ללמד את הצבא לחשוב ולחשוב אנושי, אבל הבסיס הוא במוטיבציה להתגייס ולשרת.

אנחנו, תודה לאל, חברה מודרנית עם מאפיינים מיליטריסטיים מחוסר ברירה. שר הבטחון שלנו הוא השולף המהיר במערב, וכך הוא היה גם כשכיהן כראש ממשלה, שר החוץ ושר הפנים. גם ראש הממשלה שהחליף אותו היה איש צבא (ואדמה). לפניהם היו גם רבין, בגין ושמיר (ואני נוטה להגדיר את בגין ושמיר כאנשי חרב יותר מאשר אנשי מדיניות). וההבדל ביניהם לבין מנהיגי מדינה אפריקנית ממוצעת הוא שהם לא תפסו את השלטון בכח הזרוע, ולכן גם לא צריכים להפחיד את ההמונים ברחובות ולהשליט טרור.
ניסינו איש חברה כשר בטחון, לא עבד. רוצה לנחש למה?
כי אנחנו מדינה שחיה על חרבה, וכדאי שהחרב תהיה חדה ומצוחצחת. ואחת הדרכים להשיג את זה הוא "הרעלת" בני נוער לשירות צבאי.


בכל מדינה סוציאליסטית יש חובה על העם לתרום למדינה, ומכאן לתרום לעם. שירות לאומי נועד לעזור לחברה עצמה. המדינה היא העם ולהיפך.

אני מכיר את האנשים שיצאו מהצבא על סעיף נפשי. אתה יודע מה גיליתי?
מרבית אלה שהכרתי היו זקוקים לסיוע כלכלי יותר מאשר סיוע נפשי. הצבא פשוט לא הלך לקראתם כמו שהיה צריך. קב"ן זה רק כלי שמאפשר להם ללכת לפרנס את המשפחה שלהם. ומכאן ששירות לאומי לא יזיק להם כמו שירות צבאי.

אגב פלורליזם, בשמו אני נאלץ להגן על אלה שאתה מזלזל בריקנות שלהם. זה שבני נוער בוחרים להיות ריקניים זה בסדר גמור מצידם, וכדאי להבין את זה ופשוט לחנך את הבאים בתור יותר טוב (כלומר - לשלוח את ילדיך שלך ללמוד הוראה, או פשוט ללכת להורות בעצמך).

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני לא חושב שיש קשר לפוליטיקה..

הבעיה היא לא הסרבנות , הבעיה היא איך מבדילים בין סרבן לבין מישהו שאומר שהוא סרבן?(פצפיסט)
אני גם חושב שבגלל שאנחנו לא חיים בשוויץ ויש חוק שהוא מעל לכול צריך לבדוק טוב טוב מיהו האדם ולראות אם הוא באמת פצפיסט במידה וכן לשלב אותו בתור תומך לחימה או לחייב אותו לעשות שירות לאומי

יש לי שאלה האם מי שמגדיר עצמו פצפיסט יושב בכלא ?(ממה שאני יודע התשובה שלילית)

תגובות כמו שלך (אנא אל תעלב) מעידות על בורות אופיינית לכותבי הפורום.

יש לי הרגשה שרבים מהמינוחים בהם נעשה שימוש מוגדרים במוספי התרבות והפנאי של ידיעות אחרונות ו/או מעריב.

לו באמת היה כאן דיון רציני על פציפיזם, היתה ברורה לחלוטין האבסורדיות ברבות מהתגובות.

אתה מגדיר פציפיסט כמישהו שאומר שהוא סרבן (בניגוד, אגב, למישהו שהוא סרבן). פציפיסט הוא מי שמתנגד לשימוש באלימות. אם כבר, לדוגמא שלך היה עדיף לעשות שימוש ב"אי-ציות" מאשר ב"סרבנות".

אתה מציע לבדוק טוב טוב מיהו האדם (אני מוותר מראש על האמירה הצינית שלי בנושא), ולבחון אפשרות שילובו במערך התומך-לחימה או בשירות הלאומי. זו הצעה נוראית, שמעצם קיומה תכפה אורח חיים, אמונות ואף מעשים המנוגדים לתפיסה הפציפיסטית, על אותם פציפיסטים. זה בערך כמו לבחון אפשרות שאפריקנים-אמריקנים ייתנדבו לסייע לקו-קלוקס-קלאן (אבל ייקבלו פטור מתליית כושים).

באופן אישי, אני לא מודאג מעצם קיומו של המיעוט הפציפיסטי. אני הרבה יותר מודאג מקיומו של ההפך: הרוב המיליטריסטי / הפשיסטי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי idanmag אני לא חושב שיש קשר לפוליטיקה.. הבעיה היא לא הסרבנות , הבעיה היא איך מבדילים בין סרבן לבין מישהו שאומר שהוא סרבן?(פצפיסט) אני גם חושב שבגלל שאנחנו לא חיים בשוויץ ויש חוק שהוא מעל לכול צריך לבדוק טוב טוב מיהו האדם ולראות אם הוא באמת פצפיסט במידה וכן לשלב אותו בתור תומך לחימה או לחייב אותו לעשות שירות לאומי יש לי שאלה האם מי שמגדיר עצמו פצפיסט יושב בכלא ?(ממה שאני יודע התשובה שלילית)

ואם הוא לא באמת פציפיסט?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

יש כמה שהגדירו עצמם כפציפיסטים וישבו בכלא, בין השאר כי הם לא שכנעו את הוועדה שהם פציפיסטים ולא סתם עוד סרבני מצפון.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

שאת דמות הצלף ב"להציל את טוראי ראיין" בנו בדמותו.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל