בין כל העדויות שנחשפו אתמול של כל הגנרלים וחבריהם שרבים בינהם, ראיתי היום בוואלה את העדות של שלמה ארדינסט, מפקד מוצב המזח במלחמה שנפל בשבי (כמובן ביחד עם ספר התורה)

הוא מספר שם על ניסיון חילוץ של השייטת. למישהו יש עו פרטים על הניסיון הזה? לא שמעתי על כך מעולם
תודה.

הנה הלינק: http://news.walla.co.il/?w=/104/1358114

התכנית היתה להגיע בלילה בהפתעה עם כמה ס''ג מרק 5
לנחות ליד המוצב לפכבוש מסדרון צר ולחלץ דרכו את אנשי המוצב לס''ג ולהתפנות
בפועל הס''ג התגלו כנראה ע''י מכ''מ מצרי וטווחו במדויק ע''י אש תותחים
וככל שהס''ג ניסו לשנות את מסלולם ולהתחמק אש מדויקת רדפה אחריהם לכל מקום
כשהבינו בחפ''ק כי גורם ההפתעה אבד ובלעדיו זאת התאבדות נטו
נתנו מהחפ''ק הוראת ביטול והכח חזר על עקביו..........

707 היה שם של יחידה בחיל הים בשנות ה 70. שמה העממי היה אז "צולל הגנתי" וסימלה ("כנפיים") היה תמנון גדול לופת מוקש ימי. וכאמור היחידה היתה מעורבת בפעילות מבצעית רבה. בסופו של דבר אוחדה לשייטת 13.
שקדי, נא הוסף ולטש אם יש צורך

מכתב שנשלח לארדינסט בעקבות פגישתו עם לוחמי הקומנדו הימי לאחר שלושים ושלוש שנה לניסיון החילוץ של מוצב המזח,





27-9-06

לשלמה היקר,

קבל את תודתי מקרב לב על הופעתך בבית יהושע מול הלוחמים שניסו לחלץ אתכם ממוצב המזח במלחמחת יום הכיפורים.

בהופעתך גרמת לנו להתרגשות עצומה ולשחרור ממועקה גדולה, דע לך שעד המפגש חשנו שלא הצלחנו לעשות את המצופה מאיתנו, המבצע הוא המבצע הראשון והאחרון שלא ביצענו בגלל בעיות בשטח.

בעיני אתה וחיילך הגיבורים האמיתיים ולכן אתם ראויים לכל ההערכה, אני שמח שנפלה בחלקי ההזדמנות להכיר אותך.

אני מאחל לך ולכל חיילך שנה טובה.



בברכה



עמנואל אלון בשם הלוחמים

כזכור....או לא....בהמשך עברתי לירוקים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי kufxh 707 היה שם של יחידה בחיל הים בשנות ה 70. שמה העממי היה אז "צולל הגנתי" וסימלה ("כנפיים") היה תמנון גדול לופת מוקש ימי. וכאמור היחידה היתה מעורבת בפעילות מבצעית רבה. בסופו של דבר אוחדה לשייטת 13. שקדי, נא הוסף ולטש אם יש צורך

סמל היחידה :


יח' 707 המקורית אמנם הוטמעה לתוך ש/13 , אך הצורך בצוללים שיתמקצעו בעבודות
תת-מימיות ולא רק בלחימה , הביא להקמת "היחידה לעבודות תת-מימיות" (ילת"ם) ,
שהיא "היורשת החוקית" של יח' 707 ואף נושאת את סימלה...


ואנקדוטה באשר ל-"איחוד" ההסטורי :
בשתי היחידות לא אהבו (בלשון ההמעטה...) את הרעיון , והיו לוחמים שאף העדיפו להשתחרר משרות בשל כך...
(הארועים אף זכו לשם : "מלחמת הצפרדעים והאוקטובוטים" )

A friend in need - is a friend indeed

ולמיטב זכרוני היחיד שענד על חזהו את שני הסמלים

אולי אחרים יצליחו יותר ממני ויעלו את תמונתו על א'

כמה תיקונים ברשותך
1.שאול סלע המיתולוגי לא פיקד על ש.13 אלא על ביה''ס לחובלים בהמשך
2.דב בר שהחליף אותו גם הוא למיטב ידיעתי ענד את שני הסמלים
תמונות כאמור בהמשך בעה''ש בלי נדר

פלוס החלפת הפיקוד בין שאול סלע ודב בר

https://2008-uploaded.fresh.co.il/2...10/98876923.jpg https://2008-uploaded.fresh.co.il/2...10/18957968.jpg https://2008-uploaded.fresh.co.il/2...10/10707226.jpg

קצת פרטים לא יזיקו

אני חלש בתאריכים וזה לא רשום כאן
החלפת הפיקוד בערך 1972 או 1973
האלוף אברהם בוצר (צ'יטה)

תודה

פשוט אין להם מקום, תמיד אמר בחיוך

המקור -
"לקסיקון מלחמת יום הכיפורים" / איתן הבר וזאב שיף / הוצ' זמורה-ביתן-דביר 2003 :

A friend in need - is a friend indeed

כמה חודשים לפני המלחמה בדקתי עם כמה מאנשי אפשרות ונתיב
להתחבר אל מוצב המזח באיגוף דרך הביצות שמסביב ע''י נגמ''שים בשיט
למקרה שהציר הראשי יחסם ע''י קומנדו והמוצב ינותק
על תסריט כפי שבפועל קרה במלחמה ההיא איש אפילו לא חלם.

כתבה של רנה ורבין, בתו של רופא מוצב המזח על ספרו של גיורא רום
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3596441,00.html

למזלי הטוב לא הייתי בשבי. לפי התאורים של אלה שחזרו מהשבי הסורי לעומת השבי המצרי או הירדני או אפילו אצל הפלסטינאים וחיזבולונים.
נדמה לי שאצל הסורים זה עינויי נפש וגוף קשים יותר וארוכים יותר לעומת האחרים.
אולי בגלל שהם פנאטיים יותר או מנטליות שונה של הסורים לעומת המצרים.
בכל אופן, זה ממש לא בית הבראה, כפי שכתב אחד טיפש כתב.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח למזלי הטוב לא הייתי בשבי. לפי התאורים של אלה שחזרו מהשבי הסורי לעומת השבי המצרי או הירדני או אפילו אצל הפלסטינאים וחיזבולונים. נדמה לי שאצל הסורים זה עינויי נפש וגוף קשים יותר וארוכים יותר לעומת האחרים. אולי בגלל שהם פנאטיים יותר או מנטליות שונה של הסורים לעומת המצרים. בכל אופן, זה ממש לא בית הבראה, כפי שכתב אחד טיפש כתב.

אבל למיטב הבנתי, בדיוק על כך נאמר - זו נבלה וזו טריפה.

המצרים הוציאו להורג עשרות חיילים שלנו במקרים רבים לאורך התעלה. זה מספיק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw המצרים הוציאו להורג עשרות חיילים שלנו במקרים רבים לאורך התעלה.

סליחה על הטרחנות הסמנטית, אבל חייל צה"ל לא "מוצא להורג" ולא "נרצח", אלא נהרג בקרב. אכן חיילים רבים נהרגו בקרבות עם מצרים וסוריה. המיעוט שבהם אמנם נפל בשבי ונרצח בהיותו שבוי וכפות. אגב, אחד מהם הוא יואל, אחיו של נועם שליט, שנמצא באזור חושנייה כפות וקשור עיניים (שבוי) וירוי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יונה100 המיעוט שבהם אמנם נפל בשבי ונרצח בהיותו שבוי וכפות.

אין ספק שלזה התכוון נועם,

גם אם היה זה רק מיעוט, מדובר בהחלט בעשרות חיילים.

כפי שציינת, גם הסורים רצחו חיילים רבים שנפלו בשבי, ולכן לא ברורה לי ההשוואה שאתם עושים
לפחות מהאספקט הזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן77 כפי שציינת, גם הסורים רצחו חיילים רבים שנפלו בשבי, ולכן לא ברורה לי ההשוואה שאתם עושים לפחות מהאספקט הזה.

"זו נבלה וזו טריפה" מעידה דווקא על ההמעטה ביכולת או באפשרות להשוות ולא להיפך....
ואגב, דווקא מפדויי השבי הסורי למדתי שהם עצמם נדהמו לשמוע על אכזריות השובים המצריים. לפחות בתקופת שירותי הצבאי, הסתובבה לה איזו אגדת עם שבמצרים "היאוש יותר נוח". זו רחוקה מאד מלהיות אמת, כך שבאמת אין לעשות השוואות.
ונכון - גם במצרים וגם בסוריה נרצחו שבויים שלנו. חסידי אמנת ג'נבה הם בטח שלא....

ממעוז אחד בלבד (דומני ש"חזיון" או "מפרקת" אבל אינני בטוח) יש עדויות מהניצולים הספורים (מהן שהוקלטו על ידי אבי יפה-) על רצח למעלה מעשרה שבויים ישראלים כפותים.
ההיסטוריון אריה יצחקי טוען שחקר ומצא עדויות לרצח של 110 שבויים ישראלים על ידי המצרים במלחמת יום הכיפורים.

יש עדויות נוספות של חיילים במוצבים שכאשר חיילים הרימו ידיים ויצאו מהתעלות ללא נשק הם נורו מטווח קצר.
וזה קרה די הרבה ולכן לא 'בשבי' אלא אדם אשר נכנע לפני רגע ועדיים לא נשבה פשוט מוצא להורג. כך.
קרה בשימוש בנשק קרה בשימוש בלהביור ודווקא הרבה בקו המצרי.
ובנוסף גם קראתי ולדעתי היה גם בטלויזיה שחייל סיפר ששאלו אותו אם היה במלחמת 67 וכאשר הבין שעליו לומר לו - חייו ניצלו.
מי שאמר כן - נורה מייד מטווח קצר כאשר הוא לא חמוש.

אותו חייל שניצל באותה שיחה עם המצרים העיד על כך שראה ערימה של לפחות 10 חיילים ישראלים ששכבו כפותים עם סימני יריה בראש. היו עוד מקרים שבהם נרצחו שבויים לאחר שנתפסו ונכפתו והיו אף מקרים של הריגה בעינויים במהלך חקירות בשבי. מקרה ידוע הוא של הטייס סא"ל אבי לניר ז"ל.
אכן, נפוצים יותר היו המקרים (במלחמה זו ובמלחמות אחרות על יד כל הצדדים) של ירי בחיילים שהיו חסרי ישע ו/או ניסו להיכנע. האם זה יכול להיחשב כרצח או לא? כל מקרה והנסיבות שלו. ירי בחייל אויב שמגיח מבונקר בידיים מורמות יכול להתפס כחלק מסערת הקרב. שחיטה של חייל אויב פצוע ששוכב על הקרקע בתום הקרב יכול להתפס כרצח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס . והיו אף מקרים של הריגה בעינויים במהלך חקירות בשבי. מקרה ידוע הוא של הטייס סא"ל אבי לניר ז"ל. .

לניר כידוע נרצח ע"י הסורים, אבל זה קרה גם במצרים, לפחות במקרה אחד,
כשרצחו את הנווט משה גולדווסר - שנפל בשבי בסוף מלחמת ההתשה - במהלך חקירות ועינויים

http://www.iaf.org.il/Templates/Fli...2&docType=EVENT

אמנם זה היה לפני מלחמת יו"כ, אבל מוכיח שגם למצרים לא הייתה שום בעיה לרצוח שבויים,
בנסיבות המחמירות ביותר

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן77 לניר כידוע נרצח ע"י הסורים, אבל זה קרה גם במצרים, לפחות במקרה אחד, כשרצחו את הנווט משה גולדווסר - שנפל בשבי בסוף מלחמת ההתשה - במהלך חקירות ועינויים

ידוע לי ממקור ראשון (פדויי שבי שהיו עדי ראייה), גם על רצח שבויים בידי המצרים, אבל לטענתם מדובר במקרים בודדים. גם בגזרה הסורית, באזור חושנייה נמצאו חיילים כפותים והרוגים (שמונה ככל שאני זוכרת), בינהם אחיו התאום של נועם שליט.
לגבי המאמר של ההיסטוריון אריה יצחקי. עם כל הכבוד לתואר האקדמי שלו, לפחות לאותו מאמר (שבו הוא מציין שנרצחו 110 שבויים), אין כל תוקף מחקרי ואני קצת מפקפקת גם בתוקף העובדתי שלו. די קשה לי לקבל מספר כל כך מדוייק, כפי שהוא טוען, כאשר הוא לא מגובה בשמות החיילים הישראלים מהם הוא קיבל את העדות.

היו מקרים נוספים כמו מקצת חיילי צה"ל שנכנעו/נשבו בתל שאמס ובמוצב החרמון, מקצת המתפנים ממעוזי אורקל ומילאנו, אנשי חרמ"ש בתחילת המלחמה (מקצת המחלקה של יורם לצטר), שריונרים מחטיבה 600 שנכנעו על מיסורי, טייסים שצנחו בשלום וכו'. ומי יודע האם נעדרי צה"ל מהמלחמה, כמו מירון אלתגר ז"ל ואנשי צוותו, לא נרצחו אחרי כניעה ונקברו במעמקי הדיונות על ידי המצרים ביומה הראשון והכאוטי של המלחמה?

אבל גם אם מדובר בכמה עשרות נרצחים עדיין ברור שלא הייתה פה יד מכוונת מלמעלה אלא נקמה/יוזמה מקומית של חיילים וברוב המקרים התערבותם של קצינים ערבים מנעה או עצרה את המשך רצח השבויים/נכנעים. גם צה"ל אינו חף מפשע לגמרי מתופעות כאלו כולל ב 1973 (אם כי בהיקפים קטנים בהרבה מ 1967 ו 1956) בד"כ כתוצאה מפחד או אצבע קלה על ההדק ולא מזדון. האם חסרים מקרים של "וידוי הריגה" בפצועים, שהתקבלו בקריצת עין אוהדת (עד עצם היום הזה)? האם שריונרים שיורים פגז נוסף על טנק/נגמ"ש שכבר נפגע ומצרים מרוסקים שוכבים עליו וסביבו הם רוצחים? מלחמה היא גהינום. וגם בעינויים מי אנחנו שנלין על אחרים הרי חוקרי השב"כ שלנו כתבו את תנ"ך בנושא העינויים.

ורק אציין כי ידי חילינו לא תמיד היו נקיות ונשקנו לא תמיד טהור
אז נכון שהם הרעים ואנחנו הטובים ועדיין לכל חיל אויב שנרצח יש שם!!!!

אכן, יש דברים שלא תמיד כדאי לנבור בהם.

.

גם אם ירית באויב שרגע לפני ירה ומרים ידים בסערת הקרב.
היו מקרים שהקומנדו הסורי ניצל את המוסריות של (רוב) חילנו והרים ידים בכדי לשפר את התקפתו.
לצערם (של הסורים) המיעוט לא התחשב בזה.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יונה100 לגבי המאמר של ההיסטוריון אריה יצחקי. עם כל הכבוד לתואר האקדמי שלו, לפחות לאותו מאמר (שבו הוא מציין שנרצחו 110 שבויים), אין כל תוקף מחקרי ואני קצת מפקפקת גם בתוקף העובדתי שלו. די קשה לי לקבל מספר כל כך מדוייק, כפי שהוא טוען, כאשר הוא לא מגובה בשמות החיילים הישראלים מהם הוא קיבל את העדות.

ממש במקרה נתקלתי אתמול בידיעה ממעריב, 25 באוגוסט 1995, המספרת על כך שאריה יצחקי שלח מכתב לנשיא מצרים ובו עדויות על רצח 25 חיילים שנפלו בשבי במלחמת יום הכיפורים.
הנה עוד הוכחה עד כמה ניתן לסמוך על "עובדות" המתגלגלות באינטרנט...

שודרה בגלי צה"ל בשידור חוזר תוכנית שהוקלטה לציון 30 שנה
למלחמת יוה"כ. התוכנית כללה ראיונות עם ד"ר נחום ורבין רופא
המוצב ומי שעזר לאירגון הכניעה המסודרת של הוצב. בין השאר
השתתפו בתוכנית, אישתו וביתו (שקישור למאמר שכתבה מצויין כאן למעלה)
אחיינו, ופצוע שאת חייו הציל. התוכנית כללה ראיונות שהוקלטו עם חזרתו
של נחום מהשבי כחודש וחצי לאחר המלחמה ואת סיפורו של מוצב המזח.
שמעתי והיה מרתק

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אולי הם ישימו באתר האינטרנט הקלטה.
אגב, אם כבר לפני 5 שנים היא השתתפה עם אביה בראיון לרדיו, זה קצת סותר את מה שכתבה - שהנושא היה בגדר טאבו בביתם.