היום .73 15.10 בשעה 17:30 לפני שלושים וחמש שנים לערך התחיל המבצע הצבאי הקשה המסובך ביותר בתולדות צה"ל מבצע "אבירי הלב" שבו גדודים שלמים בצה"ל כולל הגדוד שלי חדלו מלהתקיים..
האשכול נפתח מתוך נוסטלגייה ולא על מנת להתנגח וכ"ו אלא בכדי שהצעירים שבפורום ידעו שבזכות לוחמים עזי נפש מכל זרועות צה"ל ,חיילים סדירים ומילואימניקים צעירים לוחמי מילואים ותיקים שנלחמו בחירוף נפש על " הזכות" לקבל מקום בטנק או בזחל"מ שחלקם הגדול לא זכה לטעום את טעם החיים או טעמה של אישה.. המלחמה הסתיימה 101 מקהיר ולא בפאתי תל- אביב.
בערב כאוב זה מבחינתי לא נותר לי אלא להצדיע להם ולבכות את אובדנם
יהי זכרם ברוך .

מצטרף בחום לדבריך ומצדיע לנופלים וגם לאלו שחזרו פצועים בגופם ובנפשם,לא הייתי שם כי למדתי בכתה י"ב.עד היום מאוד מעסיק אותי הנושא תוך הרגשת פיספוס שלא יכולתי לקחת חלק במלחמה הארורה ההיא.בערב יום כיפור השנה כתב איתן הבר מאמר על עם שלם שנמצא בטראומה מאותם ימים לדעתי לא היה מי שיכל לבטא זאת טוב ממנו.

לאבירי הלב הדואב.
גם אני כמו הכותב שקדם לי "פספסתי" את המלחמה ההיא בקצת.
ולמרות שלא הייתי , לפעמים , אולי בגלל החומרים הרבים שקראתי , גם כאן בפורום, בעיתונים מידי שנה ביום כיפור, מסיפורים ששמעתי נדמה לי שקצת (רק קצת!)הייתי.
אני שם סימן קיאה אחרי ה"רק קצת" כי בפורום הזה זה רק עניין של זמן שמשהו ייצא וישאל איך אני מעיז להגיד שהייתי, אם לא הייתי.
אבירי לב יקרים מהמלחמה ההיא הנוראה.אבירי הלב החיים ואלה שאינם.
אני מצדיע לכם !
אני מצדיע לכם שנה אחרי שנה במיוחד בימים שבין כיפור לסוכות.
לפעמים מתוך הויכוחים, מי היה איפה, כמה ומתי אני שומע את כאב ליבכם.
את הנעורים שזלגו על דיונות החול ועל האדמה השחורה של רמת הגולן.
וליבי איתכם.
כמה כאב עולה שוב ושוב מאותו "קיטבק" מילחמה שאתם נושאים.
נכתב בהערכה ובהוקרת תודה לכל גיבורי המלחמה ההיא , הנוראה.