שלום רב בעיקבות ויכוח עם חבר על הנושא יש לי שאלה לחברי הפורום

האם צניחה לתוך הים זה משהו שקיים בתו"ל ומתאמנים עליו ומתרגלים אותו יחידות מיוחדות או משהו שקורה רק בעת צורך מבצעי כמו טייס שנוטש מעל הים, ובנוסף מה הסכנות הכרוכות בצניחה כזו

אשמח אם מישהו יציין מבצע כלשהו שבו צניחה לתוך מים היתה חלק מהתכנון

"Only the dead have seen the end of war."

צר לי לאכזב אותך, אבל מעבר לעובדה שהשייטת צונחים למים ביום העצמאות - לא תקבל שום מידע אחר כאן בנוגע ליחידות ישראליות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא התכוונתי ליחידות ישראליות בלבד אלא באופן כללי בעולם , ובמיוחד ב פלישה לפנמה ב 89

"Only the dead have seen the end of war."

הסכנה העיקרית בצניחה לים היא האפשרות שהמצנח ינחת על הצונח, יסבך אותו במיתרים ויטביע אותו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

וכן חדירת מים לפה ולחורים אחרים, תלוי במהירות שאתה פוגע במים.
אם אתה עמוס בציוד אתה גם תצלול מהר מאוד אם אין עליך אביזרי הצפה המיועדים לכך.
ולפיכך זה לא כיף גדול בכלל.

טייס שנוטש לים זה לא "צורך מבצעי". זה תקלה חמורה ולעיתים כורח המציאות. לצורך כך טייסים מתאמנים בהתנהגות בצניחה למים ובחילוץ מהים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YHS טייס שנוטש לים זה לא "צורך מבצעי". זה תקלה חמורה ולעיתים כורח המציאות. לצורך כך טייסים מתאמנים בהתנהגות בצניחה למים ובחילוץ מהים.

טייסים מתאמנים בצניחה ?

אתה בטוח ?

מה, לא חבל הכסף...

אני יכול להגיד לך שהיום יש הוראה בצניחה למים, שברגע שאתה נוגע במים להוריד ממך את המצנח, פעם זה היה מגובה נמוך, אבל חייל אחד שלא ידע לאמוד גובה, ניתק את המצנח מגובה רב מדי......

אם יש אימון כנראה שיש צורך מבצעי.

הסכנות כפי שתאורו, הסתבכות עם המיתרים, החופה וציפה.
האימון מתבסס בעיקרו על נטישת המצנח ברגע הנגיעה במים,
פתיחת הריתמה, היתלות עליו כמו במתח והעזיבה בזמן.

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי El Rool . האימון מתבסס בעיקרו על נטישת המצנח ברגע הנגיעה במים, פתיחת הריתמה, היתלות עליו כמו במתח והעזיבה בזמן.

לא ממש מדויק...

אבל כפי שביטיס אמר, אין צורך לפרט

ואכן חוויה נעימה (אם מבצעים נכון)

לא מדוייק? מעניין איפה או מה השתנה כל כך הרבה?

מה מקום התגובה הזו בכלל?

"הצדיקים האמיתיים, אינם קובלים על הרישעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" הרב קוק זצ"ל

אימונים בהחלט התבצעו בעיקר כדי לשמור אופציות פתוחות
יצא לי לצנוח פעמים לים פעם במפרץ חיפה ופעם לכנרת
זכורה לי כחוויה נעימה מאד למרות שיש סכנה קלילה
חגי מירום (אז וילקומירסקי) שחרר את עצמו בטעות כמה עשרות מטרים מוקדם מידי
וחווה אי נעימות גופנית רבה פלוס

משחררים את המצנח לפני הפגיעה במים.

הצנחן משחרר את מתפס הרצועות שנמצא על בטנו (שכחתי את שמו המדויק)
ומגיע לקראת הנגיעה במים מצב שהרצועות נמצאות מתחת לבתי השחי שלו
ואז בנגיעה במים הוא מרים את ידיו הרצועות משתחררות והרוח נושאת את המצנח ממנו והלאה
מניסיון אישי צונחים שונים הגיעו לואריציות שונות על אותו בסיס
חלקם פשוט עוזבים מטר שנים לפני הנגיעה מחשש שהמצנח יכסה ויטביע אותם
וחלקם טעו בהערכת גובה העזיבה והצטערו על זה לעיתים............................

תודה על הפירוט

היה תכנון כזה, כולל הצנחת סירות, (באגם ויקטוריה) כאחד מהאפשרויות להגעת כוחות מהשייטת ומסיירת מטכ"ל לשחרור החטופים באנטבה (יולי 1976).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3267808,00.html
כידוע, בסוף פעלו לפי תוכנית אחרת.

תוכנית זו לא בוצעה - בין השאר - מהחשש שיש באגם תנינים

אופצית ההצנחה נראית ואכן היא הרבה פחות טובה
גם משום הבעיתיות בהצנחת הרבה ציוד כבד ומסובך
וגם משום הפיזור הגדול בו צונח כח ממטוס
וכל מי שביצע תרגילים יבשתיים שהתחילו בהצנחה יעיד על כך

למיטב ידיעתי היו לא מעט נפגעים בצניחות לים התיכון והכנרת, כאשר הגורם העיקרי הוא הקושי לשפוט מהו הגובה בו אתה נמצא מעל פני המים (בעיקר כאשר החוף מאחוריך ואין לך קנה מידה ברור).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ומבצעים את התרגולת כפי שפירטתי למעלה
מי שנקטו יוזמות אישיות אכן לעיתים שילמו בבריאותם

A very unfortnuate case is mentioned in the following link

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=511393

Ehud Brononvsky from Kiryat Tivon was killed in a jump to the sea during training

Note that I reccomend that those that know the circumstances of the accident keep the information to themselves

היו בעבר בפורום תמונות של אימוני צניחה לכינרת.
יש תירגולות מאד חריגות של צניחה למים. אחת מהן יושמה לא כ"כ מזמן. וד"ל.
בניגוד לאמור לעיל לפעמים לצניחה יש יתרון על הסקה, בעיקר הקשר של טווח, משקלים וכמויות.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

חבר סיפר לי שבזמן הפלישה של ארה"ב לפנמה ב 89 צנחו חיילי ריינג'רס לנמל התעופה של פנמה סיטי וחלקם עפו עם הרוח לתוך הים וספגו אבידות לא מעטות בגלל שלא היו ערוכים לצניחה למים. האם מישהו יכול להרחיב על הסיפור הזה?

"Only the dead have seen the end of war."

אני לא מכיר את הסיפור הזה, אבל כמו שכבר הסבירו העונים שמעלי לצניחה במים יש סכנות מובנות, ואם אתה לא מאומן בתרגולת ובמיוחד כאשר אתה נושא עליך ציוד רב (כמו שצנחנים נושאים עליהם כאשר הם צונחים צניחה קרבית) אז הסכנה לפגישה עם הבורא הינה גדולה יותר.

! This is Sparta

אז מן הסתם הסיפור לא נכון.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

הצניחה בוצעה ב-20 בדצמבר בשעה 1 בלילה, כאשר 1,300 לוחמים מחטיבת הריינג'רים ודיב' 82 צנחו בגל הראשון ועוד 2,700 נוספים בתוך 45 הדקות לאחר מכן. הצניחה בוצעה בחלקה תחת אש, וכתוצאה מכך חלק מהלוחמים לא שחררו את המטען הצמוד אל הגוף ונקעו קרסוליים בנחיתה - אלו היו בערך הנפגעים היחידים מתהליך הצניחה עצמו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

Seal Team 6 ליתר דיוק שספגו כמה אבדות בצניחה הזו..
הגופות לא נמצאו אאל"ט והבעיה הייתה שהצניחה נדחתה עד לאחר שעות החשיכה
היום היחידה נקראת DEVGRU והיא חלק מה-SEALS
הכל מזיכרון מעורפל אז יכולים להיות אי דיוקים קטנים.. אבל זהו זה בגדול

גם ביום הפלישה, די.דיי במלחמת העולם השניה, כוחות הברית צנחו וחלק מהחיילים נחתו בתוך אגמים עמוקים וטבעו.

טייסים, ככל האפשר, ימנעו מצניחה לים, גם אם עשו הכשרה קצרה לכך. אחת הדוגמאות לכך שזה יכול להיות מאוד מסוכן כותבת כאן בפורום ואפילו באשכול זה - יערי בעצמו כתב פעם שזה מזל גדול שהוא וגילוץ יצאו בשלום מהנטישה שלהם.
ככלל, אם יש מצב חירום במטוס, עדיף לנטוש אותו מעל היבשה, אם המטוס עדיין בשליטה. אז יערי וגילוץ יצאו בסדר, וגם עדי בניה ודוד יאיר מט.201 יצאו בסדר (קורנס 18 ביוה"כ לאחר תקיפת סוריה, נטשו מול חופי לבנון), אבל נטישות למים, בהיסטוריה של ח"א, נגמרו לא טוב:
1. חגי רונן ז"ל נטש עייט מעל הים התיכון בספטמבר 1969 וטבע, נעדר עד היום
2. נעם ארנון ז"ל נטש קורנס מעל הים התיכון ביוני 1972 וטבע, נעדר עד היום (הנווט צנח בשלום)
3. אורי פרנס ז"ל נטש נשר מערבית לאשקלון בנובמבר 1972 וטבע, נעדר עד היום

פעם התכתבתי עם מפקד טייסת כפירים לשעבר בנושא "הכפיר שנחת לבד" (מי שמכיר את סיפורו של כפיר 818), והוא כתב לי ש"לא מומלץ לנטוש בלילה מעל הים", ולכן במקרה זה הוא הורה לטייס לנטוש מעל היבשה.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

בנטישת העיט האחרונה הטייס נטש מעל הים (הוא הביא לשם את המטוס במיוחד) וחולץ על ידי 669.
אם אני זוכר נכון הבעיה שלו - או של אחר שנטש? - היתה שכשהידיים קרות עד קפאון, יותר קשה לפתוח כיסוי סירה..

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

ומצד שני גם מקרים נוספים שעברו בשלום.
בקל (לימים מפקד ביה"ס לטיסה) ורוזנבלט שהופלו ע"י כוחותינו במלחמת יוה"כ כאשר חזרו מתקיפת ש"ת במצרים, נטשו בשלום למי הים התיכון וחולצו.
לעומת זאת, במימי מיפרץ סואץ, היו אבידות. גם לנו וגם למצרים.
ב 1967 יצחק ארצי ז"ל ואלחנן רז (רייזנר) ז"ל נטשו (יתכן רק אחד מהם) ווטור צילום ומאז הם נעדרים.
http://www.aka.idf.il/Eitan/pratim/...ua/?docId=37415
http://www.aka.idf.il/Eitan/pratim/...ua/?docId=37415
ויתכן שהיה מקרה נוסף במלחמת ההתשה. כרגע איני מוצא סימוכין.
גילוץ, אגב, עקב תקלת הפלטה, נטש כחצי דקה אחרי שמשך בידיות וצנח, בסופו של דבר, על קרקע מוצקה בסיני (מה שגרם בדיעבד לפגיעה חמורה ברגלו. כתוצאה מפגיעה זו הוא לא חזר לטוס על קורנסים אלא רק על מטוסים ללא כסא מפלט). הוא זה שסיפר לי שאני הראשון שחולצתי בחיים מנטישה במימי מפרץ סואץ.
ואם מדברים על היפגעויות, אני נפגעתי בשתי ידי. לאור הבעייתיות שקרתה לי בפתיחת כריות הציפה (מעין "גלגל הצלה") וגם למקרה של נטישה ללא הכרה, החליף חיל האויר את הכריות לכאלו המתנפחות מעצמן במגע במים (וקרו מקרים של התנפחות לא מתוכננת כתוצאה מהזעת יתר באימוני קרבות אויר).
לעומת זאת, מה שכותב "קליפס" בהמשך האשכול "יש אביזר יעודי לעניין הזה: בקבוק חמצן קטן מיוחד שמיועד (בעיקר) עבור טייסים נוטשים, בעזרתו הם יכולים לנשום פרק זמן קצר מתחת למים, עד שהם מצליחים להשתחרר מכבלי הכסא / מצנח וכו'" נראה לי שהוא מתבלבל עם מיכל החמצן הנמצא בכיסא המפלט והממשיך לספק חמצן במקרה של נטישה בגובה רב. במקרה כזה, נשארים מחוברים לכסא (עם מצנח ייצוב קטן בלבד) כדי לרדת מהר מתחת לגובה שבו הלחץ והחמצן נמוכים מידי וכאשר מגיעים לגובה זה (בסביבות 3 ק"מ) ממשיך תהליך ההפלטה הרגיל. המצנח נפתח וניתקים מהכסא. לא הגיוני הקטע של "בעזרתו הם יכולים לנשום פרק זמן קצר מתחת למים, עד שהם מצליחים להשתחרר מכבלי הכסא / מצנח וכו".

לגבי ארצי ורז, כידוע מס' 2 ליווה אותם בדרכם למטה ולא נצפתה נטישה עד הפגיעה בים. אם זכרוני אינו מטעני, בסריקות מאוחרות יותר חשבו שראו מצנח צף בים, אבל לא נמצא דבר. כמו כן, במהלך הסריקות אחריהם צצה תאוריה לפיה הם בכל זאת הצליחו לנטוש וכי אוניה יוונית אספה אותם.
מכל מקום, כנראה שבמקרה זה הצוות לא אבד כתוצאה מנטישה מעל הים.

למרות הסכנות הכרוכות בנטישה מעל הים, אינני בטוח שהיא מסוכנת יותר באופן מהותי מנטישה מעל היבשה. סיפורכם מדגים היטב נקודה זו. במקרים של נטישה מגובה נמוך במיוחד, נטישה מעל הים עשויה להיות אפילו פחות מסוכנת.
מעניין שבנסיבות מבצעיות מסויימות נטישה מעל הים נחשבה דוקא כפתרון עדיף שאינו כרוך בסכנות כבדות במיוחד. טייסים אמריקאים, למשל, העדיפו גם בקוריאה וגם בויטנאם למשוך מטוסים פגועים לים ולנטוש שם, תוך שהם מסתמכים על זיווד ההצלה המשובח שלהם ועל שירות ההצלה הימי היעיל של הצי ושל חא"א.
גם טייסים בריטים במלה"ע השניה העדיפו לנטוש או לצייף בתעלה ולא לנטוש מעל אירופה.

אני לא יודע מה המרחק של טיסה לחילוץ של מסוקים במקרה של סיני (מסוקים בבסיסים בסיני) למול מסוקי חילוץ של חא"א/צי, אבל זה יכול להיות פרמטר.
אגב, אחד הסיפורים היפים ביותר על משיכה של מטוס פגוע מהיבשה לים הוא Pardo's Push: רוברט פארדו, במטוס פנטום, דחף את מס' 2 שלו ע"י הצמדת החופה שלו לוו העצירה של מס' 2 עד לים, שם הם נטשו וחולצו בשלום.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

בקרב האויר הגדול ליד בירות (סמוך למלחמת יום כיפור ככל הזכור לי)
בו הופלו כ-13 מטוסים סורים הופל טיס המיראז' יוסי שמחוני וצנח בשלום לים
אבל ככל הזכור לי הוא לא הצליח לפתוח את הס''ג ושהה במים הרבה זמן
הוא צנח אגב ליד טיס סורי שצנח אף הוא וככל הזכור לי הוא השתלט על הס''ג שלו
בסופו של דבר הוא חולץ במסוק עם צוות של ש-13
כל הסיפור טיפה עמום אצלי ואשמח עם מישהו יוכל לפרט ולהרחיב

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

בכתבה על יום הקרב הזה במגזין החיל מתואר ששמחוני בדק מה שלום הסורי אבל לא השתלט לו על הסירה.

אז מה

יש אביזר יעודי לעניין הזה: בקבוק חמצן קטן מיוחד שמיועד (בעיקר) עבור טייסים נוטשים, בעזרתו הם יכולים לנשום פרק זמן קצר מתחת למים, עד שהם מצליחים להשתחרר מכבלי הכסא / מצנח וכו'.

הם גם מתאמנים על שליפת המתקן הזה והשחרור מכל מה שסביבם, יש עבורם מתקן מיוחד שהופך אותם לתוך בריכה.

במיכל יש אוויר דחוס לא ממש רק 'חמצן'.

(HEED (Helicopter Emergency Egress Device, בקבוק החמצן לטייסי מסוקים קיים כבר מעל שני עשורים (הומצא רשמית בשנת 1984). מדובר בבקבוק חמצן קטן המאפשר לקחת מספר "נשימות זהב" לטובת תפקוד תקין ונטישה מהירה של המסוק לאחר התרסקותו. קיימים דגמים רבים ושונים, כאשר המשותף לכולם הוא המבנה הפשוט: בקבוק חמצן, ווסת פשוט במיוחד ופיית נשימה מסיבית שמאפשרת שימוש גם בשעת לחץ (שאולי תגרום לטיס לנשוך חזק ולהרוס פיית צלילה רגילה).
נקרא לפעמים גם (SEED (Supplementary Emergency Escape Device או (STASS (Short Term Air Supply System.

לפני כמה שנים היתה סצנה בסרט קולנוע הוליוודי שבה מסוק חילוץ התרסק אל ים סוער והטייס השתמש באמצעי בשביל להתאפס על עצמו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

קצת חיפוש ועליתי על כתבה בביטאון חיל האויר המתארת את בקבוק החמצן עליו דיברתי ('היד' שמו) ואת האימון בנטישה למים והשימוש בו.

גיליונות קודמים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/title_right.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

תוכן עניינים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/HE/journal_arrow_PURPLE.gif]
כתבות

10/2007 גיליון 177

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/sip_storage/files/7/31697.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/sip_storage/files/8/31698.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/sip_storage/files/9/31699.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]
לצאת מהמים!

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

שי טל | צילום: רס"ן אייל, טייסת "מגיני המערב"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

לאנשי צוות-אוויר הטסים מעל הים, אורבת תמיד סכנת הטביעה לאחר התרסקות או נחיתת אונס במים. על-מנת להתמודד עם סכנה זו, יצאו נציגי חיל-האוויר לסדנת אימונים בארה"ב. הם חזרו רטובים, אך כעת הם יודעים טוב יותר מה קורה במים ובעיקר איך יוצאים מזה


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.iaf.org.il/Shared/Images/General/tans.gif]

איבדת שליטה על המסוק, התרסקת לתוך הים הגדול ויש לך כמה שניות, לעיתים ללא יכולת נשימה או ראייה, לצאת מהמסוק ולעלות על פני המים אם חפץ חיים אתה. המצב המתואר יכול להפוך למציאות תוך שניות עבור טייסי מסוקים בחיל-האוויר בכל פעם שהם טסים מעל מים ולכן, מצב שאמור להכניס כמעט כל אחד לפאניקה, אמור להפוך למצב מוכר וידוע אחרי שלושה ימים של אימון אינטנסיבי בבריכת אימונים בקונטיקט, ארה"ב. אז איך טייסים, מכונאים מוטסים ואף קס"מים (קציני סיור ימי של חיל-הים) כבר שולטים בפעולות ההמלטות ממסוק טובע? בהמשך.

מערכות הישרדות

בקונטיקט שוכנת חברה אזרחית הנקראת "Survival Systems", חברה המלמדת ומכשירה טייסים, הן צבאיים והן אזרחיים, להתמודדות, המלטות והישרדות בים לאחר התרסקות. המדריכים בחברה הם אזרחים עובדי צבא, אנשי צבא לשעבר שחלק גדול מביניהם אף היו טייסים, כאשר כל המדריכים במתקן הם צוללנים מוסמכים. הטייסים מתאמנים בהאנגר גדול בו מוצבת בריכה בעומק של חמישה מטרים וליד הבריכה מוצב מנוף ענק, אליו מחובר כלוב מתכת המדמה קוקפיט של מסוק המוחלף ומותאם למסוק עליו טסים.

האימון התחלק לשלושה חלקים מרכזיים: עיוני, תרגול בבריכה ותרגול בים הפתוח. במשך היומיים הראשונים, עברו הטייסים ארבע שעות עיוניות. "ביום הראשון התחלנו את האימון בכיתה", מסביר רס"ן שניר, סגן מפקד טייסת "מגיני המערב", המפעילה מסוקי עטלף (פנתר). "המדריך הסביר לנו על תיאוריות פיזיולוגיות, על שהות והסתגלות הגוף במים. הבהירו לנו, מה בעצם קורה כשגוף האדם פוגש מים, על מצב ההיפותרמיה ועצירת הנשימה".

"בעצם דיברו איתנו על יסודות החילוץ מתוך מסוק שהתרסק למים", מוסיף סגן עופר מטייסת "הצרעה", המפעילה מסוקי שרף (אפאצ'י-לונגבאו). "לימדו אותנו, באופן מסודר מאוד, את השלבים לאחר שפגעת במים. הלוגיקה אומרת שאם לא חשבת על הפעולות שלך לפני שפגעת במים, הסיכוי שתדע מה לעשות הוא נמוך מאוד, למרות שזה נשמע אינטואיטיבי: לפתוח חגורות, את הדלת ומיד לצאת החוצה. נראה קל? אז זהו, שזה לא כל כך פשוט". את הקושי גילו הטייסים לאחר תום ארבע השעות בכיתה. עכשיו החל החלק השני והמעניין יותר, התרגול בבריכה.

נשימה דרך היד

בבריכה חיכה לטייסים מנוף ברזל גדול ועליו קוקפיט התואם את הקוקפיט בו הם טסים במציאות. אך לפני שנכנסים לקוקפיט, צריך לעבור אימון קצר על כיסא. "מתחילים את האימון בחלק הרדוד של הבריכה על כיסא עם שני מצופים", מספר סרן אלעד מטייסת "מגע הקסם" המפעילה מסוקי פתן (אפאצ'י). "מכניסים אותך למים, הופכים את הכיסא ואתה מתרגל יציאה. אחר-כך אתה מתרגל בכיסא נשימה דרך "היד", בקבוק חמצן קטן הנמצא בתוך החגור. כאשר השלמת את זה ואתה בשליטה מלאה, ממשיכים הלאה".

לאחר מכן, קופצים הטייסים ממקפצה בגובה של כשישה מטרים אל תוך המים, בכדי לדמות נטישה של המסוק כמה שניות לפני שפגע במים. כשסיימו את החלקים הקטנים, הם מגיעים לרגע האמיתי, הכניסה לתוך הקוקפיט. בפעם הראשונה, מסבירים המדריכים מה הולך לקרות, איך יתהפך המסוק, מאיפה היציאה ומה צריך לעשות. בפעם הזו, מדמים את המצב הפשוט כביכול: טיסת יום, המסוק לא מתהפך, אתה נעזר ב"היד" ואין כל בעיה ביציאה דרך הדלת. אט אט ממשיכים ומטפסים בסולם הקושי.

"בתרגול עצמו יש כל מיני הפתעות", מספר סרן אלעד. "מלבד הפעם הראשונה שבה אתה יודע מה הולך להיות, בשאר הפעמים אתה מופתע. יכול להיות שפתאום המסוק לא התגלגל עד הסוף ויתקע בהטיה, לפעמים הכיסא שלך קורס או שהמסוק, לפתע, רק התיישב על פני המים ולא שקע, בגלל שאולי הוא ריק מדלק". כך נוצר מצב בו לכל אחד מהטייסים יש את התרחיש ממנו הכי קשה להיחלץ לדעתו. בעיני רס"ן שניר, התרגול הקשה ביותר הוא בלילה, ללא היד, הדלת תקועה ואתה נאלץ לצאת מהצד השני. "אתה לא יודע מתי איש הצוות השני יצא", מסביר רס"ן שניר. "אתה צריך, בצורה כלשהיא, לתפוס דברים בתא, להתיישב בכיסא שלו ומשם לצאת החוצה. אתה לא יכול פשוט לשחות, כי ישנה אפשרות סבירה מאוד שאתה תשחה לכיוון ההפוך, ואפילו תנסה לצאת דרך הגג". הדבר החשוב ביותר שלמדו כולם, הוא שחובה להישאר רגועים, אין מקום לפאניקה. הכי חשוב לא לאבד שליטה מתחת למים וככל שאתה מבצע יותר ויותר אימונים וצובר יותר נסיון, כך הבטחון העצמי עולה, כפי שמעידים הטייסים.

העיקר לצאת בשלום

ביום השני, התעמקו הטייסים בחפצים שקיימים בחגור: איך משתמשים במראות המילוט, הזיקוקים, האבוקות וכל מה שיכול לשמש אותם, לאו דווקא מה שנמצא במסוק שלהם. "בתור טייס פתן, היום הראשון הספיק", מסביר סרן אלעד. "הימים האחרים היו בעיקר להרחבת הידע וגם להכשרה נוספת הדומה להכשרה של טייסי ינשוף (בלק-הוק). יכול להיות מצב שאתה נמצא במסוק ינשוף ועכשיו הוא מתרסק למים. שוב, אתה מתחיל מתרגול בסיסי מאוד של פתיחת החלון שלידך ויציאה החוצה ועד לתרחיש אחר שנקרא "Cross Cockpit", כאשר החלון שלך לא נפתח ואתה צריך לחלץ את עצמך לצד השני".

גם באימון זה מתורגלים מספר מקרים: האפשרות להשתמש ב"היד" או לא, חילוץ אדם נוסף אשר איבד את ההכרה ושאר סיטואציות. "אני עברתי את האימון עם חבר מהטייסת ובאחת הצלילות הייתי צריך לחלץ אותו", ממשיך סרן אלעד. "הוא, כביכול, לא הצליח לפתוח את החגורות שלו והתעלף. אני נאלצתי לשחרר אותו ולקחת אותו יחד איתי, בחושך, אחרי שהכיסאות שלנו קרסו, עפנו אחורה ונאלצנו לצאת ב-'Cross Cockpit'".

חוץ מהמסוק שלך, חשוב להתאמן על מסוקים אחרים ולא מוכרים. "זה חיוני שלפחות אחד מהנוסעים ידע מה לעשות ויוכל לעזור לאחרים", מוסיף סגן עופר. "מלבד זאת, עצם העובדה שאתה מתאמן גם על כלי-טיס אחרים שאתה לא מכיר, נותנת לך אחר-כך אפשרויות מגוונות מאוד ליישם את מה שלמדת על דברים אחרים כמו למשל בטיסות אזרחיות מעל הים". בפעמים הראשונות, היה קצת מלחיץ והיציאה מהמסוק נמשכה קצת יותר זמן, למרות שהטייסים הצליחו לצאת מהמסוקים.

אחרי כמה פעמים, הם אפילו מעידים שהעניין נהיה פשוט יותר ואפילו קצת כיף. "זה כבר לא מעניין אותך אם אתה הפוך מתחת למים ושאתה לא יודע מה הולך, איך המסוק יתייצב", אומר סגן עופר. "בסופו של דבר, מה שלמדת עובד, בכל הצורות, פשוט פעם קשה ופעם קל. אחרי שהבנת את זה, אתה צריך להאמין שהשיטות האלו עובדות". סגן עופר מסביר שלמרות שבהתחלה זה נשמע לא הגיוני לפתוח את החגורות רק בסוף, צריך להאמין שזה הדבר הנכון לעשות. גם אם חושבים שצריך לשחרר את החגורות עוד לפני ששוקעים עם המסוק כדי שיהיה קל יותר לצאת. רק אחרי שפותחים את הדלת ויודעים איפה נמצאים, מוצאים נקודת אחיזה ואת היציאה, רק אז משחררים את החגורות. אם פועלים אחרת, מתגלגלים בתוך התא והסיכוי שתנסו לצאת דרך הכיסא, גבוה מאוד. העניין הוא, שפשוט מאבדים אוריינטציה.

"אתה אף פעם לא יודע איך ייעצר המסוק ובאיזו צורה", מספר רס"ן שניר. "כאשר הקוקפיט בתוך המים, הוא יכול להתהפך 180 מעלות ואתה בכלל לא תדע". מספיק שהרוטור של המסוק יפגע במים בצורה לא נכונה, המסוק יתהפך ויסתובב בתוך המים. בהנחה ששרדת את עוצמת המכה, אתה צריך לחכות להפסקת התנועה האלימה של המסוק ("Violent Motion"), המסוק יתייצב במים ורק לאחר מכן לפעול.

"אתה יושב בתוך המאמן בעיניים עצומות", ממשיך רס"ן שניר. "אתה לא יודע איך זה יגמר הפעם וזה אפילו לא מעניין אותך יותר איך נעצרת, כי גם ככה אתה לא רואה כלום מתחת למים". את כל הפעולות עושים בעיניים עצומות, ביום ובלילה, בגלל כתמי שמן ודלק מהמנוע שנמצאים במים לאחר ההתרסקות. היתרון היחידי ביום, היא העובדה כי ניתן לראות מתי המים מגיעים ואז לדעת מתי לקחת את הנשימה האחרונה, פעולה שהיא חשובה מאוד. בלילה, אין אפשרות לדעת מתי המים מגיעים ויש סיכון לבלוע מים במקום אוויר, פעולה המוכרת לרס"ן שניר.

קדימה, לים!

ביום השלישי למדו הטייסים על טכניקות יציאה על פני המים והישרדות ממושכת בים. בבוקר, נסעו כולם לחוף ים בקונטיקט, שם תרגלו את החומר שלמדו. הטייסים לבשו חליפת ציפה מיוחדת הנקראת "Dry Suit", חליפה צמודה מאוד הכולאת את האוויר בין הגוף לחליפה וגורמת לך לצוף. בשתי סירות גומי שטו הטייסים ללב הים והחלו ליישם את כל התיאוריות שלמדו קודם.

"התחלנו קודם כל ממבנים בתוך הים", מסביר רס"ן שניר. "כלומר, בתור קבוצה שנטשה את המסוק ללא סירה או שהסירה רחוקה וצריך לשרוד ולהישאר יחד, לכן מתקבצים כולם לאחד משני המבנים שלמדנו". אופציה ראשונה של מבנה בתוך הים היא ישיבה של גב אל גב, כך יוצרים שביל אחד ארוך, בו כולם חותרים יחד, למשל לכיוון הסירה. האופציה השנייה, היא שכיבה של אחד על השני, רגליים לרגליים וכך, אם אחד הנוטשים נפצע, הוא מוצב בראש הערימה. אחר-כך עברו על כל הדברים שנמצאים בסירה: דלי להוצאת מים, מראה קטנה לסימון למסוקי החילוץ ועוד. "בעצם, משאירים אותך שם כמה שעות שתתרגל למים ושתצמיח סנפירים", מסכם רס"ן שניר.

"אתה מתרגל הישרדות לאחר יציאה מהמסוק", מרחיב סגן עופר. "אתה לומד מחדש איך לנפח את סירת ההצלה, מתי כדאי להשתמש בזיקוקי חילוץ ובאבוקות וכל מיני שיטות הישרדות שיעזרו לך למשך כמה ימים".

"אני מיישם"

למרות שבסוף קורס-הטיס עוברים כל הטייסים אימון דומה ובסיסי בתל-נוף, ביחידת הפינוי והחילוץ בהיטס (669), הרי שהמילוט הימי ארוך, מורכב ומקיף יותר. "בסופו של יום, אם מסתכלים על הפעילות המבצעית של מסוקי הפתן במלחמת לבנון השנייה ועל פעילות הבט"ש (ביטחון שוטף) המאומצת, אנחנו טסים המון מעל ים וגם רחוק בים", אומר סרן אלעד. "לכן אני חושב שזה הוא קורס חשוב מאוד ולא רק לטייסי הפתן, אלא לכל טייס בחיל-האוויר. אני יודע שהיום, כחודשיים אחרי הקורס, כאשר אני יוצא לטוס מעל ים, אני מבצע פעולות מסוימות בתא שיעזרו לי להיחלץ ביתר קלות כשאצטרך ואני מיישם הרבה דברים שלמדתי".

אם אתם עדיין תוהים איפה עדיף להתרסק, ביבשה או בים, לסגן עופר כבר אין התלבטות. "עכשיו, כאשר אני מודע הרבה יותר לסכנות של התרסקות לים, אין לי ספק שעדיף להתרסק לקרקע, הרי אם נפצעת קשה בים, הסיכוי שתוכל לחלץ את עצמך הוא קלוש".

אין ספק שזה הוא קורס חשוב מאוד, חיוני ואף מציל חיים ואלה שעברו אותו ייהנו ממנו עוד זמן רב ובשטחים אחרים בחייהם. "באימון הראו לנו חלוקה לשלושה סוגי אנשים", ממשיך סגן עופר. "ישנם כ-15 אחוזים שיתגלו כמנהיגים, אנשים הפורחים במצבי לחץ ומתפקדים למופת. 15 אחוזים נוספים של 'שוקיסטים', אנשים שקופאים במקום בזמן אמת ולא יעשו דבר על-מנת להציל את עצמם או אחרים. 70 האחוזים האחרים פשוט ילכו אחרי העדר ולא יזמו דבר. אתה אף פעם לא יכול לדעת עם איזו קבוצה תהיה, אבל מה שבטוח, זה שעכשיו אני יודע שהקורס הזה הביא אותי קרוב יותר לצד הנכון".

גם רס"ן שניר מרגיש שהקורס עזר לו והכין אותו הכי טוב שרק אפשר. "עכשיו, כאשר אני טס, אני בודק שהחגורות נפתחות כמו שצריך, שהן לא מפריעות ל"היד" ושהכל מסודר ומוכן למקרה ונתרסק. הטייסת שלי עוברת את הקורס הזה כל שלוש שנים, בשונה מטייסות המסק"ר (מסוקי קרב) מכיוון שאנחנו טסים כל הזמן מעל המים. זה חיוני, הכרחי וחובה על כל טייס לעבור זאת ברגע שהוא מגיע לטייסת".

ואין מדובר בנטישות "רגילות" (עם מצנח וכד'), כפי שניתן להבין מהדברים שכתבת בהתחלה (ועליהם הגבתי).

מצטער התבלבלתי עם סיפור אחר והמקרה הנ"ל לא קרה בפנמה אלא בגרנדה ב83

"Only the dead have seen the end of war."

עשרות קצינים וחיילים וביניהם רא"ל אחד ושלושה אלופים השתתפו בצניחה ימית, שהתנהלה כחלק מתרגיל מבצעי רחב, בשיתוף חיל הים, חיל האוויר וזרוע היבשה. תיעוד מיוחד

http://www.idf.il/1133-17497-he/Dover.aspx

לכו תצנחו עם הבנים שלכם על חשבונכם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עופר123 לכו תצנחו עם הבנים שלכם על חשבונכם.

עופר זה לא נורא - לכידות, מורשת, אבות/בנים וכו' גם זה חשוב.
זה לא שעושים את זה כל שנה, גם ההוצאה לא נוראית (המטוס כבר טס, הציוד קיים וכו')....

בכלל, אני חושב שסיפורי אבות/בנים ממחישים מאד את הקשר שלנו למדינה בכלל ולצבא בפרט ואני שמח שצה"ל רגיש לנושא הזה.
דוגמה מהימים האחרונים: ליאור ביאלי גדל בקנדה, אביו שירת בזמנו באחד מפלס"רי השריון של תקופת מלחמת יווהכ"פ.
ליאור עלה לבדו לארץ על מנת להתגייס לצה"ל וכמו אביו התנדב לאחד מפלס"רי השריון (7 או 401).
השבוע בתום מסע כומתה חיכתה לו הפתעה - אבא

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

סליחה שאני מסיט מעלה את הנושא הנ"ל, אבל "תבור" בפלס"ר שיריון?!

...Fight on and on, until lambs will become lions

חיובי - ב 7 כ 3 שנים וב 401 ניכנס בשנה האחרונה.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

Fang שלום
אם יש לך עוד תמונות מסיום המסלול שהיה השבוע
גם הבן שלי במסיימים...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שוטניק Fang שלום אם יש לך עוד תמונות מסיום המסלול שהיה השבוע גם הבן שלי במסיימים...

ברכות לבן ולמשפחה
הנה הזדמנות לשמוע איזה פלס"ר סיים, 7 או 401 או שניהם ע"פ התוכנית החדשה לאימון משולב? תודה

עוד תמונות שהעלה ליאור ביאלי (ניראה שזה ממסע אלונקות ולא ממסע הכומתה)


הזדמנות להפנות אותך לכתבה על ביקור שלנו באימון שטח של פלס"ר 401 כאן

דף פלס"ר 7 באתר השריון כאן

דף פלס"ר 401 באתר השריון כאן

ל vitaman, אכן תמונה חזקה מאד - הם לא התראו לפחות שנה.
צה"ל נוהג להפתיע חיילים בודדים בכל מיני סופי מסלול עם ההורים שלהם שנשארו בחו"ל.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

מהיפות והמרגשות שסיטואציית-ישראל-העם היהודי-צה"ל מייצרת

אכן. כמי שהתגייס לאותה חטיבה וגדוד כאביו לפניו (צנחנים) ושאחי התגייס אחרי לאותו גדוד בדיוק, אני לא יכול אלא לתמוך ולפרגן.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

טייסי חיל האוויר הישראלי הטובים בעולם מתרגלים ולומדים כיצד לנטוש מטוס ולשרוד




http://www.youtube.com/watch?featur...d&v=ONVPvQKNsjA