מה גורם לכם לרצות לחיות?

ציטוט:

לירוני ((: אומר/ת: חחחחח לירוני ((: אומר/ת: ואי אתה פרוייקט כזה טוב בפסיכולוגיה. עידן משה אומר/ת: אמרתי לך.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.fresh.co.il/scripts/logo.php?f=18]

עכשיו ברצינות אם אתה לא רואה סיבה לחיות התקשר בדחיפות למספרים הבאים:
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית לילדים ולבני נוער :
טלפון : 1201 .
יד ביד- אוזן קשבת לנוער ולילדים במצוקה, 24 שעות ביממה :
טלפון : 03-6203141 ,04-8229488 ,08-6376366

"בערים בכפרים את דגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש"אברהם שטרן(יאיר)

אתה מודע לעובדה לחוק הראשון של כול חיה על כדור הארץ - השרדות?
שזה אומר שאפילו אם תוכל חרא אתה תעשה הכול בשביל להמשיך לחיות

אז אם יש תנאים יותר טובים מסתם לאכול חרא, כמו לאכול סטייק, או משהו אחר טעים, ולישון בבית טוב, חברה, חברים,משפחה, מחשב ואיטנרנט וסדרות, אני אני לא רואה סיבה לא לחיות, זה לא שזה מה שגורם לי לרצות לחיות, זה גורם לי לא לרצות למות.

ובכול מקרה, אני חושב שהשאלה שלך... קצת לא קשורה, כאילו סתם שאלה, אבל...

זהירות - ספויילר!

240x320 - ערכת נושא לסוני אריקסון

יש לי עוד מעט עבודת סמינר להגיש.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

זה לא שיש לי מניע לחיות, כמו שאין לי כל כוונה למות מרצון.

למה לוותר על משהו טוב? או שאפשר להפוך אותו לטוב? יש לי כאן את החברים שלי, את המשפחה שלי, אני יודעת שיש לי עוד הרבה לתרום ולהספיק.. וגם אם מעט קשה (או הרבה) אפשר עם עזרה מחברים, משפחה (או אפילו מגופים כמו שדוד צ. מעלי נתן) להתגבר ולנסות לשנות את המציאות.

אני יכולה לשאול מאיפה מגיעה השאלה?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

כן. מדכאון.

אז אני מבקשת שתפנה לייעוץ מקצועי.. או שלפחות תדבר על זה עם בני משפחה וחברים..
אין סיבה שתעבור את מה שאתה עובר לבד, במיוחד אם אתה מתחיל לבקש סיבות למה כדאי לחיות..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

דיכאון זה סבבה... כל אחד מאיתנו עובר תקופות של down בחיים.
אני אישית לא מכיר אף אחד שלא חשב למות מתישהו.
זה עובר, אבל לפני שזה עובר, אתה יכול לשים את האצבע ולהגיד מה חסר לך בחיים שהוא כל כך מהותי שאתה חושב שאתה מפספס את מהות החיים?

זה בטח משהו שנראה לך ממש גדול, שבלעדיו את טעם לחיים פה...
מה זה?

בברכה, מתן.
www.MatanNarkiss.com

ציטוט:

אני אישית לא מכיר אף אחד שלא חשב למות מתישהו.

מה ז"א "לא חשב למות מתישהו", אתה מתכוון למוות טבעי, או מוות מאולץ?

כמובן מאולץ.
לכל בנאדם יש רגעים בהם הוא חושב לעצמו "הלוואי ולא הייתי חי" או "למה אני פה בכלל?".
זה טבעי. זה לא עושה אותנו פסיכים או אובדניים... כל אחד מטיל ספק במשמעות שלו מתישהו (בד"כ כשאנחנו נכשלים במשהו או לא מצליחים להשיג דבר שלאחרים יש, וזה גורם לנו להרגיש קטנים ולא משמעותיים).

אם אתה תגיד לי שאף פעם לא חשבת על מהות הקיום שלך בפלנטה הזו - אתה תהיה הראשון שאני מכיר =)

בברכה, מתן.
www.MatanNarkiss.com

ציטוט:

"הלוואי ולא הייתי חי" או "למה אני פה בכלל?".

אלו שני דברים שונים לגמרי!

אני שואל את עצמי בכל רגע נתון "למה אני פה בכלל?" או "מה המשמעות של החיים" אבל עם זאת בחיים לא חשבתי אפילו בכיוון של איך או למה לשים קץ לחיי.

גם לי היו תקופות של דכאונות וירידות בחיים, אבל במקרה הכי גרוע הייתי פשוט מאוד מאוד מבואס ולא התחשק לי לעשות כלום.

אני חושבת שהכוונה היא לא תהיות קיומיות פילוסופיות, אלא תהיות של "בתכלס, למה לי לחיות? מה אני תורם בעצם קיומי, ובשביל מה?" או תהיות כאלו בסגנון.. והן לאו דווקא באות רק בדאונים. אישית אני חוויתי אותן בגיל צעיר למדי (יסודי) היה לי טוב, לא היה לי רע, ובכל זאת תהיתי בשביל מה אני חיה.. למה אני צריכה את זה. להבהרה, אין לי נטיות אובדניות ולא היו לי גם אז, אבל החיים אז נתפסו לי כמשהו די מוזר, ותמיד חשבתי על "בשביל מה" שווה לי, או הגיע לי לחיות ומה היה קורה אם פתאום הייתי מתה. בלי קשר לרצון להתאבד.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

זה עדיין לא אותו דבר כמו להגיד לעצמך "הלוואי ולא הייתי חי".

הלוואי והייתי יכול להצביע על המשהו הזה...
בינתיים נראה שהמשהו הזה הוא רצון טוב לחיות.
יש לי את התחביבים שלי, את החברים שלי. אני לא כל הזמן מעסיק את עצמי אבל אני משתדל.
וגם שאני עושה דברים שאני אוהב אותן מחשבות מתרוצצות.
כנראה שחסר לי את המשהו הזה שיגרום לי לקום כל יום בבוקר, שיגרום לי לרצות להמשיך.
אני מרגיש לפעמים שאני חי בכח ללא בחירה.
כנראה שהדרך היחידה לצאת מזה היא מחשבתית אבל זה בכלל לא פשוט.

אתה לא יכול לשים את האצבע על הגורם למחשבה הזאת? משהו שמטריד אותך בחיים? מחלה של אדם אהוב, מצב פיננסי? מקרה רע שארע לחברים שלך?

נסה לחשוב האם המחשבות האלו הן תוצאה מדבר רע שכרגע אתה חווה, או סתם מאיסה כללית ממה שיש לך.
אם תוכל לשים את האצבע, תוכל גם לטפל בזה. העולם אולי הוא לא עולם אוטופי אידאלי, אבל יש המון דברים ששווה לראות אותם (ואני לא מתכוונת רק לבר רפאלי) ולעשותם (כנ"ל )

ושוב, אני מבקשת שתשתף בין משפחה, ואם התחושות האלו לא נפסקות או מתחזקות, תפנה לאיש מקצועי. מגיע לך להרגיש אחרת.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

רשמתי על הבעיות שיש לי בתאר'ד אחר:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=434843

זה מפריע לי במידה מסויימת. זה לא משהו שאני לא יכול להתמודד איתו אבל זה לא קל.
לאחרונה ההרגשה הזאת של החוסר טעם בחיים, התחילה להופיע אצלי בצורה חזקה ולאו דווקא בגלל הבעיה שיש לי.

ואתה עדיין משרת באותו מקום? אולי כדאי לדבר עם הקב"ן לזירוז תהליכים?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני בינתיים בגימלים בבית עד שאני אשובץ לתפקיד החדש.

האמת שאין שום דבר שמניע אותי לחיות,

במיוחד לא בחצי שנה - שנה האחרונה.

זה שיש עוד המון דברים לעשות בחיים.

ולא צריכה להיות סיבה לרצות לחיות, צריכה להיות סיבה לרצות למות :|

החיים מציעים מגוון רחב הרבה יותר מאשר המוות... אתה לא חושב?

Ladies and gentlemen, would you please move your hands repeatedly towards each other, until they make contact, releasing energy in the form of sound.

היו תקופות בחיים שלי שהדבר היחיד שהחזיק אותי חי זה האיסור הגורף של היהדות על התאבדות...
אבל עברתי את זה, וכיום אני כבר לא שואל שאלות כמו: בשביל מה אני חי? או: מה מחזיק אותי חי?, אני פשוט מניח שאני חי וממשיך משם הלאה.
זו גישה טובה מאוד להתמודד עם הרבה דברים קשים בחיים. למשל, אם אתה מאוד מדופרס כי נכשלת במבחן או משהו כזה, אתה יכול לשבת מבואס ולחשוב: "למה זה קרה לי? איזה נאחס... מה עשיתי לא בסדר? מה אני אעשה? אני כזה אפס... וכו' וכו' וכו'. אבל אתה יכול גם לנקוט בגישה אחרת לגמרי, ולומר לעצמך- אוקי, נכשלתי. מה אני עושה הלאה? ברגע שאתה עובר לMODE של פעולה ולא של רחמים על עצמך ההתמודדות קלה הרבה יותר.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

בהחלט גישה מאוד חכמה.. פעולת העשייה מבטלת את מעגל הקסמים (שאני מרבה להזכיר אותו בהודעות שלי) של הרחמים העצמיים שמאוד קל להמשך אליו. ועדיף את הסוויץ' הזה כמה שיותר מהר, כי עם הזמן יותר קשה לצאת ממנו.

מ-ח-ז-ק-ת

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

כשהייתי ילדה, אבא נהג לספר שטרם נולדתי, כשהייתי נשמה רכה עדיין, בעולם העליון, הראה לי אלוקים את כל מהלך חיי ונתן לי לבחור האם אני מוכנה לרדת לעולם התחתון או לא.
אבא ספר שהשבתי בחיוב והראיה לכך היא שאני כאן, בסופו של דבר.
מתמיד סירבתי לקבל את התשובה הזו, היא נראתה לי כקונספירציה מתוחכמת שהומצאה בשביל להשתיק אותי.
"את?" אתה מנסה להביט פנימה ומדמיין את הנשמה שלך באמצע ספר, "את הסכמת? לרדת? לכאן? שאלו אותך כשהיית שיכורה, או מה?"

קשה לך להאמין.

"מה היה רע לך שם, למעלה? מה את בכלל צריכה את החיים האלה, השבריריים, הבנאליים, המורכבים? מה היה כל כך רע שם?"

היו תקופות שחשבתי והגעתי למסקנה שהדבר הכי טוב הוא להתאיין.
לא למות.
כשאתה מת, אתה עדיין קיים, לעיתים גם עדיין סובל, במדורים אחרים של הקיום.
(להתאיין = להיות אין. כלום. נאדה. גורנישט. כאילו לא בראו אותך אף פעם. לעשות delete לנשמה שלך.)

נשמע מקסים, לא?

וכאשר דמיינתי שנותנים לי לפתע את האפשרות הזו לחדול מן החיים, ואפילו מבטיחים שזה לא יהיה כואב, נסוגתי במחשבתי אחור, התחרטתי לפתע.

למה?

כי עמוק בלבי ידעתי שיש דברים ששווה לי לחיות למענם, עם כל הקושי, עם כל הכאב. אלו הדברים שבאמת מחזיקים אותי חיה, ונושמת, ומתפקדת, ובועטת... שורדת.
דברים לכאורה קטנים, אבל הם אלו שממלאים אותי:

-היכולת ליצור משהו חדש.
-הידיעה שמילה שאמרתי יכולה להשפיע על מישהו.
-השירים שעוד לא כתבתי והמחשבות שעוד לא חשבתי, שאם אתאיין לפתע - הם יתאיינו איתי.
-המשפחה שלי, שאני כל כך אוהבת, הילדים שסביר שבעתיד ארצה להביא לעולם, והידיעה שאחנך אותם להיות אנשים נהדרים.
-המעשים הטובים, הקטנים האלו, שאני עושה סתם כך, בסתר, ורואה מרחוק כיצד הם גרמו אושר לבני-אדם.
-החיוכים שאני נותנת ומקבלת.
-התקווה לטוב יותר.
כל הדברים הנהדרים האלו שאני שוכחת מקיומם כשאני מתוסכלת, עצבנית או עייפה מכדי לחשוב עליהם. אבל הם תמיד שם בשבילי.

גם השמש שוקעת בדומה לערב האתמול, עם אותם צבעים מדהימים, רק שאתמול לא שמנו לב אליה. פתאום זה בולט. הימים נראים אותם ימים, לכאורה, אבל לכל יום ביכולתנו להעניק משמעות חדשה, אם רק נרצה. בכל יום אנחנו שונים ממי שהיינו ביום הקודם, וכל יום מביא עימו את המתנות המיוחדות שלו, את הלימודים, ההתנסויות החדשות והתובנות שלו.

השבלונה היא אותה שבלונה אבל בכל פעם הצבעים שונים, והמכחול בידינו.

לעיתים, אנשים משתנים.

רצון לחיות כשמרגישים שלא הכל מוצה בחיים,המוות איננו מפחיד הוא חלק מן המעגל,אבל לחיות זה בעיקר להשלים חוסר,לי אישית נותרו 5 שנים על פי הרופאים,אבל אני חי כאילו לא קרה כלום כי כל אדם צריך להגיד לעצמו תודה על כל יום שהוא פותח את העיניים בבוקר ומסוגל לראות את המשך היום.

הסגולה בחיים שאנחנו רואים רק חלק מסויים מההתפתחות האנושית סביבנו על כן זה בהחלט תמריץ מלא לחיות מיום ליום משבוע לשבוע משנה לשנה ולדעת שהיינו בחלק כלשהו מזה לטוב או לרע.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

וואט דו יו מן חמש שנים?

לעיתים, אנשים משתנים.

פליטת פה מצערת,שלא אוסיף על כך,בגלל התרופות אינני תמיד מאופס.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

לפעמים קורים כל מיני דברים שגורמים לי לחשוב שזה היה ממש מבאס אילו לא הייתי חי כדי להיות עד להם או לחוות אותם.

זו הבעיה בחיים המודרנים. הכל כ"כ קל וחסר מאמץ שיש לך המון זמן לחשוב על שטויות כמו תהיות קיומיות. אתה חושב שבימים בהם אנשים היו צרכים לצוד את האוכל שלהם או ללכת קלומטרים בשביל לשתות מים מאיזה מעיין היה להם זמן לחשוב על דברים כאלה? הם פשוט חיו את החיים שלהם. הפינוק משגע אותנו.

אהבתי....חח
ובכלל אוסיף ואומר,שהתרבות המערבית שדחפה במשך עשרות שנים ליצירת חברה שחושבת על כסף והון פרטי,עד שאדם שואל את עצמו יום אחד-"בשביל זה באתי לעולם?"

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Theodor_Herzl.jpg/38px-Theodor_Herzl.jpg]
"לא רוצים,לא צריך..."

עבדתי שנה וחצי בניהול יצור והרווחתי יותר ממה שחשבתי שאני הרוויח בגיל כ"כ צעיר ויום אחד קמתי בבוקר, הסתכלתי במראה ולא הצלחתי לראות את עצמי. זה היה תהליך מאוד ארוך אבל באותו רגע הבנתי שאני הורג את עצמי בשביל להרוויח עוד ועוד כסף. אני שמח שזה קרה לי בגיל כ"כ צעיר ולא בגיל 40 או 50

אני מניח שהדינאמיות והגיוון של החיים וסקרנות האדם הוא מחדש לנו את רצון החיים.

אני חושב שרוב בני האדם אם לא כולם חיים כדי להנות.
יש לאנשים דתיים סיבה נוספת וזו איסוף זכויות לחיי העולם הבא.

ואי... אני חושבת שכשאני בדכאון, שום דבר שנאמר פה או שאני יכולה לומר היה מוציא אותי מהדכאון ונותר לי את המוטיבציה להמשיך לחיות. מה שכן מחזיק אותי בחיים באותם רגעים, זה פשוט חוסר כח, או פחד מפגיעה פיזית בעצמי או מזה שאולי מה שיבוא אח"כ יהיה הרבה יותר גרוע.


אבל עכשיו סבבה לי. ולא יודעת, לכולנו עוד תהיה ההזדמנות למות. בואו ננצל תהזדמנות לחיות קודם ואח"כ נעבור לשלב הבא [=

Ze blog | KozlikArt

דיכאון? זה רק בראש שלך,עובדה שאת כן אוהבת את החיים,נכון החיים אינם מחייכים לכולם אבל ברור שאין זו סיבה להישבר להיפך החוכמה לזרום קדימה בחיים ולא לוותר.

על כל חיוך קטן שאת תיתני מידי פעם הניצחון הוא שלך תמיד בהמשך החיים למען החיים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

ברור שדיכאון זה בראש שלי. אבל זה ממש לא הופך את זה לפחות אמיתי. בתכלס לפעמים לדעתי דברים שקורים בתוך הראש, יכולים להיות הרבה יותר גרועים ומשמעותיים מדברים שקורים מסביב. זה לא אומר שלא צריך להתחשב בזה או לפסול את זה באמירה "זה רק בראש שלך" כאילו שזה בכלל לא משנה.

אמרתי את דעתי בתשובה לפותח האשכול. ומכיוון שזאת דעה בלבד, זה לא משהו שאפשר להתווכח עליו או לייעץ לי כשלא ביקשתי. תודה.

Ze blog | KozlikArt

יקירי, נא להמנע מתגובות טיפשיות ולא רלוונטיות. ציניות לשמור למקום אחר. כאן זה לא הזמן ולא המקום..

כל הודעה נוספת שלא תורמת לדיון, תמחק.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

למה לחיות? כי הרצון למות, אפילו בתת-מודע נחשב וויתור ואין סיכוי שאני אוותר, כמה שהחיים יכולים להיות קשים וסתמיים.

אל תוותר. תפוס יוזמה ותתחיל לעשות שינוי. אם אתה לא מצליח להתמודד עם זה לבד תפנה לעזרה ממישהו שאתה סומך עליו.

בדיוק, לוותר זה קל,להתמודד מול החיים זה קשה, אבל האתגר שבכך אומר שצריך להגיד תודה על כל יום חדש שאנחנו נושמים בו.

פתגם: " בין אם שמח ובין אם אומלל - החיים הם האוצר היחיד שיש לו לאדם. "

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אחת התשובות היותר חזקות שקראתי או שמעתי.בערך מה שאני כתבתי.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?