15-10-2008, 22:13
|
|
|
חבר מתאריך: 30.08.08
הודעות: 13
|
|
דארווין וסימבוזיה
קרדיט לאתר ממנו נקלח המאמר במלואו: www.iGod.co.il
אחת הראיות שעליהן נשענת תיאוריית האבולוציה הוא שהעוּבּר, בתהליך התפתחותו, משקף את המסורת האבולוציונית של בני מינו. ויליאם מתיוס, פרופסור לגאולוגיה מאוניברסיטת למר, כתב בשנת 1962: "חקר השלבים המוקדמים בהתפתחותם של צמחים ובעלי חיים מחזק את התיאוריה שקיים קשר בין צורות חיים פשוטות למורכבות. לעוּבּרים של בעלי החיים יש מבנה דומה לזה של בוגרים ממינים מפותחים פחות".
מתיוס ממשיך ונותן דוגמאות של "אגד זימים" בעוּבּרים של דו-חיים, זוחלים, ציפורים ויונקים. הוא קובע שאגדי הזימים הם שרידים של העוּבּר ומוסיף:
"עדויות אלה ואחרות, שנצפו בעוּבּרים, הוכיחו את חוק הביוגנטיקה - חוק החזרה והסיכום. חוק זה קובע שתולדות הפרט מסכמות את תולדות המערכת כולה. כלומר, התפתחות הפרט חוזרת ומסכמת את התפתחות הגזע. החוק הביוגנטי מאשר את שלבי ההתפתחות של צמחים ובעלי חיים, ולכן תומך בתיאוריית האבולוציה".
בשנת 1864 ניסח זואולוג גרמני בשם ארנסט הֶקֶל את החוק הביוגנטי. הוא וחסידיו תרמו לכך שתיאוריית האבולוציה של דארווין התקבלה בציבור. אם נכון שההתפתחות של עוּבּרים משקפת את שלבי ההתפתחות של אבותיהם, הרי שההסבר הסביר ביותר לכך הוא האבולוציה. אבל מאז 1901 ידוע שלחוק הביוגנטי יש הרבה יוצאים מן הכלל, ושלמעשה הוא איננו חוק כלל. באותה שנה גילה א' א' פאבלוב:
"בסוג מסוים של אמוניט (רכיכה מאובנת) צעיר נמצאו תכונות שאינן קיימות אצל האמוניט הבוגר. אבל אותן תכונות הופיעו שוב אצל יצורים מאורגנים יותר, השייכים למינים מתקופות גאולוגיות מאוחרות יותר."
ליאו ברג טען נגד חוק החזרה והסיכום, כשאמר שעוּבּרים אינם מעידים על עברם אלא על כיוון התפתחותם. הוא ציין שהלסתות של עוּבּרי היונקים קצרות כמו אלה של האדם. המוח של עוּבּרי ציפורים מזכיר את מוחם של היונקים יותר מאשר את מוחם של דו-חיים. ממצאים אלה נכונים בשליש מתקופת העוברות. פניו של עוּבּר של תרנגול מזכירים את פניו של האדם. חרטומו של הראשן מזכיר את מקור הציפור. לדעת ברג, ממצאים אלה מאשרים את נכונותו של חוק החזרה והסיכום.
אבל רוב ברי הסמכא אינם מסכימים עם תיאוריה זו. שוּמוואי ואדמסטון ציינו: "קשה ואף בלתי אפשרי להכין אילן יוחסין של בעלי חוליות אך ורק על סמך נתוני העוּבּרים. לפיכך, חוק החזרה והסיכום אינו יכול להתקבל ללא סייג". דוט ובאטן מודים: "מאז ימי רקל [?] שהמחקר שנער בתורת העוּבּרים. הביא למסקנה הבאה: "אנחנו יודעים שיש הרבה יוצאים מן הכולל לתיאוריה הפשוטה הזו, ושתולדות הפרט אינם מעידים בדייקנות על מהלך האבולוציה. לדוגמה, אנחנו יודעים שאצל בעלי החוליות התפתחו שיניים לפני הלשון, אבל אצל העוּבּרים מתפתחת הלשון תחילה".
האם יש חיי שיתוף (סימביוזה)?
סימביוזה, על פי מילון אבן שושן, היא "חיים משותפים של שני יצורים שונים או יותר, באופן שהם מפיקים יחד תועלת משיתוף זה". תופעה זו מציבה אתגר להתיאוריה האבולוציונרית, כפי שהודה דארווין עצמו:
"אם יתברר שיצור ממין כלשהו נועד לסייע ליצוּר ממין אחר, תתמוטט התיאוריה שלי משום שפירושה שאין מקום לברירה טבעית".
יש דוגמאות רבות לסימביוזה, לחיי שיתוף. בולטון דיוויד הייזר מביא בספרו, "אבולוציה ואמונה משיחית", מספר דוגמאות, דגלאס דוּוָור מתייחס לשיתוף בין שני סוגי צרעה - סַירֶקְס ואִיבָּליָה. זחל הסירקס חופר תעלה שמגיעה עד למרכז גזע העץ. לאחר שהוא הופך לצרעה בוגרת, הוא חופר באמצעות שיניו החזקות את דרכו החוצה, אל קליפת העץ. האיבליה תלויה בזחל הסירקס כדי להתרבות. היא מטילה את ביציה בתעלה שהוא חפר, והזחל שלה תוקף את זחל הסירקס ואוכל את רקמתו. כשזחל הסירקס נפגע על ידי האיבליה, הוא אינו מת בגזע העץ. אילו עשה כך, הוא היה סותם את דרך היציאה של האיבליה. במקום זאת הוא קודח לכיוון קליפת העץ. כך מסייע הסירקס למעגל החיים של האיבליה, שכאמור, יכולה לצאת מגזע העץ רק אם זחל הסירקס ימות קרוב לקליפה. התנהגות שונה של הסירקס הייתה גורמת להכחדת האיבליה.
בניו זילנד נמצא שיתוף פעולה סימביוטי בין בעל חיים לצמח. ציפור הדוֹדוֹ אוכלת את עלי צמח הקלווריה, וכך מקבלת את המזון הדרוש לה. במקביל היא מפיצה את זרעי הצמח שהתחככו בבטנה. רק זרעים שמתבקעים כתוצאה מחיכוך זה נובטים. כשציפור הדוֹדוֹ נכחדה סופית, כמעט שנכחד גם הצמח. היום הוא גדל תודות להזרעה ולביקוע מלאכותיים.
אלה הן שתי דוגמאות לתלות הדדית. כאמור, דארווין עצמו הודה שמקרים של תלות הדדית יפריכו את תורתו. יש עוד הרבה דוגמאות לחיי שיתוף כאלה, על אף שלדעת דארווין די בדוגמה אחת כדי להפריך את תורתו.
קרדיט לאתר ממנו נקלח המאמר במלואו: www.iGod.co.il
תגובות יתקבלו בברכה...
|