באשכול זה אתם מוזמנים לכתוב על השואה מהזוויות הקשורות אל הפורום שלנו.
על ניצולי שואה שהצטרפו לצה"ל, על מהלכי בעלות הברית כנגד הנאצים ויומנים של חיילים שגילו את המחנות, סיפורי מרידות בגטאות ובמחנות ההשמדה סוביבור, טרבלינקה וכו'. פרטיזנים ולוחמים ביערות, חיילים בצבא הנאצי וכן הלאה.
בנוסף תוכלו להביא כאן סיפורים, חוויות ותמונות ממשלחות "עדים במדים" ומהטקסים בהם השתתפתם ביחידות הצבאיות.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הרמטכ"ל ביקר בביתם של ניצולי שואה במסגרת פרויקט "פרח לניצול"

ראש המטה הכללי, רב-אלוף גבי אשכנזי, השתתף היום בפרויקט "פרח לניצול" במסגרתו ביקר יחד עם יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה, מר זאב פקטור, בביתם של מר וגברת יעקב ולאה זמין, זוג ניצולי שואה המתגוררים בירושלים.
יעקב זמין, בן 73, נולד ברומניה ועלה לארץ בשנת 1944. עם הכיבוש הנאצי נרצח אביו ויעקב הועבר עם אמו ואחותו לגטו בטרנסטניסטריה. אמו ואחותו נפטרו מרעב. בשנת 1944 עלה לארץ עם קבוצת יתומים שהועלו ע"י "עליית הנוער". בשנת 1958 התגייס לצה"ל ושירת בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. אשתו, לאה זמין כהן, בת 74, נולדה בהולנד ועלתה בשנת 1959. עם הכיבוש הנאצי, מסרו הוריה את ארבעת ילדיהם למקומות מסתור שונים.לאה הוחבאה ע"י בני זוג הולנדים תחת זהות בדויה. לימים הוכרו בני הזוג כחסידי אומות עולם. בשנת 1959 עלתה בגפה לארץ ומשנת 1984 ועד היום עובדת ב"יד ושם" כגרפיקאית המעצבת את תעודות ההוקרה לחסידי אומות העולם. יעקב ולאה נישאו בשנת 1965 ולהם 3 בנים. אחד מבניהם, זאב, הינו קצין בחיל החינוך.

פרויקט "פרח לניצול" הוא פרויקט במסגרתו מגיעים קצינים וחיילים מכלל האגפים והחיילות לבתיהם של כ-10,000 ניצולי שואה בכל רחבי הארץ. במהלך הביקור נחשפים הקצינים והחיילים לעדותם האישית של הניצולים ומעניקים לניצולים תעודה מיוחדת בצירוף פרח כאות לקשר האמיץ בין צה"ל לבין ניצולי השואה.
הפרויקט מתקיים זו השנה השישית ברציפות בשיתוף צה"ל, הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל וועידת התביעות. הביקור המרגש ממחיש לניצולי השואה, לחיילי צה"ל ולמדינת ישראל את חוזקו ועמידותו של העם היהודי.

הרמטכ"ל שמע את סיפורם של בני הזוג זמין והעניק להם תעודות הוקרה מטעמו ומטעם צה"ל. רא"ל גבי אשכנזי אמר במהלך המפגש כי "ישנה חשיבות רבה שהחיילים ישמעו ויפגשו בעצמם עם ניצולי השואה. המחויבות שלנו היא לא רק לזכור וללמד אלא גם לשמור על הקשר". כמו כן הוסיף "הניצולים יצאו מהאש והקימו את המדינה ונלחמו עליה. הם ההתגלמות הלכה למעשה של האמירה: "משואה לתקומה".
יו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה הודה לראש המטה הכללי על השתתפותו בפרויקט ואמר כי: "הצבא הוא הכוח שנותן לנו את התקווה שדברים שהתחוללו לא יקרו יותר".

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

פורום המטה הכללי של צה"ל ציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביום עיון מיוחד במוזיאון "יד ושם".

פורום המטה הכללי של צה"ל, בראשות ראש המטה הכללי, רב-אלוף גבי אשכנזי, התכנס היום (א'), ליום עיון מיוחד ב"בקעת הקהילות" שבמוזיאון "יד ושם" בירושלים.

יום העיון התמקד בתפקודה ובדרכי התמודדותה של הקהילה היהודית בשואה. במהלך יום העיון התקיים טקס צבאי מיוחד ברחבת יהדות בולגריה, אשר כלל קריאת "יזכור" ותפילת אל מלא רחמים.

במהלך הטקס סקר ראש המטה הכללי, רב-אלוף גבי אשכנזי, את קורות משפחתו וסיפורו האישי של אביו במהלך תקופת השואה: "כמו תושבי פלובדיב כולם, גם משפחתו של אבי פתחה בליל ה-9 במרץ 1943 את דלת ביתם ומצאה שם שוטרים בולגרים שהורו להם להתכונן לקראת גירושם מבולגריה שיחול כמה שעות לאחר מכן. יחד עם ששת אלפים מאחיו, המשפחות היהודיות, רוכז גם אבי בחצר בית ספר, והשתתף בזעקה בתפילה המשותפת 'שמע ישראל'- שאליה נאספו היהודים מתוך ידיעה ברורה לאן הם הולכים. הם הכירו היטב את הסיפורים על השמדת יהודי אירופה במחנות, בשלב הזה של המלחמה לא היה להם ספק כי פניהם מועדות לאותו מקום שממנו אין חזרה.

יהודי פלובדיב, ואבי בתוכם, לא נשלחו בסופו של דבר למחנות ההשמדה. הודעה על ביטול צו הגירוש הגיעה כשהם היו כבר בתחנת הרכבת, זמן קצר לפני שהאקציה הייתה אמורה לצאת אל הפועל".

עוד אמר הרמטכ"ל בדבריו: "בשמו של אבי ומשפחתו שחלמו על מדינה ריבונית ועצמאית ובשמם של כל המיליונים שלא זכו לחזות בהגשמת חלומם, אני עומד כאן היום כמפקדו של כוח המגן העברי, צבא ההגנה לישראל ומתחייב בשם כולנו: לעולם לא נעמוד עוד חסרי הגנה, זקוקים לחסדי אחרים. לעולם לא יביטו ילדים יהודים במבט מפוחד, מתחננים שיחוסו עליהם. לעולם לא ניתן לאיש משוחרי רעתנו, לקבוע את גורל עתידו של עם ישראל ונוכל להגן על בנינו".

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

of my great uncle, Morris Weld, the youngest son to immigrant parents, who escaped the hardships of Jewish life in rural Russia and managed to collect enough money to get on a ship and head to the USA. Morris was a young kid when WW2 started, but by the time he finished high school the US had joined the war. He was immediately drafted and assigned to the 104th infantry Division. The unit trained for over a year, before shipping out to Europe. They landed in France in September 1944 and were organized for battle. In October 1944 the unit joined the battle of Hürtgen Forest, one of the bloodiest battles fought during the war. Over 30,000 US troops were casualties during this battle. From there the 104th moved to the area of Aachen fighting numerous battles along the way and later on fought in the last major German offensive in the Ardennes offensive. On April 11th 1945, elements of the 104th captured the town of Nordhausen and liberated the Mittelbau-Dora Concentration camp.

My uncle did not have the opportunity to witness the liberation. He was killed in action on Novemeber 20th, 1944 in the attack on Eschweiler. During his service he was awarded the Combat Infantry badge and, for his ultimate sacrifice, the Purple Heart.




He was laid to rest in a US cemetery in Europe. His story is not unique. Many Jews fought in the US armed forces during WW2, as is evidenced by the Star of David adorned tombstones that can been seen throughout these cemeteries.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://deborahrey.files.wordpress.com/2009/06/star-of-david-tombstone.jpg]

לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב

שאלוהים יברך את דודך מוריס שזכה להלחם בנאצים.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

1944, חילות האויר של בעלות הברית מפציצים את המפעלים של חברת אי-גה פארבן ליד אושוויץ אך אף פצצה אינה נופלת על מחנה ההשמדה. כמעט 60 שנה אחרי, ב- 4 בספטמבר 2003, צלב הכוונת של מטוסי בז של ח"א הישראלי מונח על הכבשנים.

עם סגנון ההגשה של חיים הכט אפשר להסכים, או שלא. אבל הסרט "טיסה אחת בשבילנו" הוא סרט שחובה לראות, במיוחד היום יותר מכל יום אחר בשנה. הויכוח "למה לא הופצצו המחנות" וסיפור המטס מעל אושוויץ משתלבים בצורה מעניינת ואפילו מרגשת. מומלץ בחום!

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תודה על הקישור, סרפד.

האמת, עמדו לי דמעות בעיניים לראות את אושוויץ דרך כוונת ההפצצה של הבז.

מצטרף להמלצה

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

כל מי שיש לו משהו כללי או פרטני נא להתחיל לכתוב, זה בשביל אלה שאינם, בשבילנו אנו ובשביל הדור הצעיר.

אני עומד לכתוב על סבתא של אשתי, יהודיה ממוצא הונגרי ששרדה את אושוויץ.
החלטתי גם להגדיל את היריעה ולספר על שואת יהדות הונגריה ולשזור בזה את הסיפור האישי שלה.

לוח זמנים כללי:
השילטון בהונגריה של אותם שנים היה שעטנז לא ברור של ממלכה עם רפובליקה עליה שלט עוצר אנטישמי קצין ים לשעבר בשם מיקלוש הורטי (1920-1944), המעצמה הנאצית שהלכה ותפסה תאוצה בצפון קסמה לו ומייד כרת איתה ברית
בתקופתו מצבם של יהודי הונגריה הלך והורע תחת כל מיני הוראות חדשות שהגבילו את זכויותיהם כגון: החוק "האנטי יהודי" הראשון מ 28.05.38, 11.03.39 בסיס חוקי להקמת "פלוגות עבודה" מקרב היהודים, החוק "האנטי יהודי" השני מ 04.05.39, חוק "הגנת הגזע" מ 02.08.41
- ספטמבר 1939 גרמניה תוקפת את פולין, מלחמת העולם השניה פורצת
- אפריל 1941 הונגריה מצטרפת לגרמניה ותוקפת את יוגוסלביה
- יוני 1941 הונגריה מכריזה מלחמה על ברה"מ ומצטרפת למבצע "ברברוסה"
- אוגוסט 1941 כ 18000 יהודים מגורשים מהונגריה לאוקראינה (16000 מהם מחוסלים בקמנייץ-פודולסק ע"י נאצים ואוקראינים)
- דצמבר 1941 יפן תוקפת את ארה"ב בפרל הרבור, הונגריה מכריזה מלחמה על ארה"ב ובריטניה
- ינואר 1942 ההונגרים מבקשים מהגרמנים לגרש יהודים לרוסיה הכבושה (באותו חודש ועידת Vannsee מחליטה על "הפתרון הסופי").
- אפריל 1942 עשרות אלפי היודים נשלחים לחזית המזרחית ככוח עבודה ועזר לגרמנים וההונגרים.
- ספטמבר 1942 אייכמן משיב לבקשת הונגריה "בגלל כמה אלפי יהודים לא כדאי להפעיל את מנגנון הגירוש, לכן עליהם לפתור את השאלה היהודית כפי שנהוג בארצות הכיבוש הנאצי"
- אוקטובר 1942 תחילת המפנה במלחמה, קרב "אל עלמיין" ובעקבותיו ממשלת הונגריה מתחילה לחשווב על לעבור צד ולכן דוחה את בקשת הגרמנים
- תחילת 1943 מפלות של הצבא הגרמני בחזית המזרחית, עשרות אלפי יהודים ששהו שם ככוח עבודה נהרגים
- אפריל 1943 פגישת הורטי-היטלר בגרמניה, היטלר מורה להורטי להשמיד את יהדות הונגריה במקום, הורטי מתנגד.
- יולי 1943 מתקפת קורסק בחזית המזרחית נכשלת, האופוזיציה ההונגרית מבקשת מהממשלה לשנות את יחסה ליהודים
- דצמבר 1943 גרמניה דורשת מהונגריה לסמן את היהודים בטלאי צהוב, להפקיע את רכושם ולגרשם - הונגריה מסרבת ואף מאפשרת פעילות של התנועה הציונית
- מרץ 1944 היטלר מורה על מבצע "מרגרטה", 9 אוגדות כובשות את הונגריה ללא התנגדות, מייד מוקמת ממשלת בובות
- אפריל 1944 חובת ענידת טלאי צהוב, רכוש מופקע (כולל כ 2000 דירות לטובת נפגעי הפצצה אווירית בבודפשט) ותחילת ריכוז היהודים בגיטאות ע"י הגרמנים והמשטרה המקומית.
אייכמן (אחראי על הגירוש) מציע את תוכנית "דם תמורת סחורות" בגינה מספר יהודים ניצלו ועברו לאוסטריה ושוויץ, כ 50000 יהודים עוברים לגרמניה ככוח עבודה שיבנה בונקרים תת קרקעיים.
- מאי 1944 תחילת המשלוחים לאושוויץ, רוב המגיעים הושמדו כמעט עם ההגעה, מחתרת תנועות הנוער הציוני מתחילה לפעול ומבריחה מאות יהודים מאזור טרנסילווניה לרומניה ולסלובקיה.
- יוני 1944 נחיתת צבאות הברית בנורמנדיה, בהונגריה סיום משלוח כל יהודי צפון ומזרח המדינה (כ 350000 איש)
- יולי 1944 סיום גירוש מערב ודרום הונגריה, תחילת גירוש יהודי בודפשט
- אוקטובר 1944 הונגריה חותמת על שביתת נשק עם בעלות הברית ובהמשך מבקשת לפרוש מבריתה עם גרמניה
- נובמבר 1944 הגרמנים מחישים את הגירוש, תחילת "מצעד המוות", חנה סנש מוצאת להורג
- ינואר 1945 הסובייטים משחררים את בודפשט ובהמשך את אושוויץ, 7600 יהודים נמצאו שם חיים
- אפריל 1945 כל הונגריה נכשת ע"י הסובייטים
מאי 1945 גרמניה נכנעת, תמה המלחמה.

סבתא של אשתי, הגב' מגדלנה (מגדה) ברוק ז"ל:
במרץ 1944 היתה בת 18 לערך, גרה עם משפחתה בצפון מזרח הונגריה.
באפריל 1944 משפחתה רוכזה בגטו קולוז'וואר (מפעל לבנים ורעפים) שהוסב למחנה ריכוז בניהול המשטרה המקומית, חלק מהיהודים שם הוצאו להורג.
היא הצליחה לברוח ולהצטרף למחתרת תנועות הנוער הציוני ועוזרת בהברחת יהודים לרומניה.
בקיץ 1944 ניתפסה יחד עם כמה חברים ע"י המשטרה המקומית (כניראה בעקבות הלשנה), נחקרה בעינויים ונימסרה לגרמנים שהעלו אותה מייד על רכבת לאושוויץ.
באושוויץ היא עברה את "סלקציית המוות" ונשלחה להיות תופרת למדי הנאצים, שם שמעה לראשונה שמשפחתה כולה הושמדה.
בפברואר 1945 לאחר שחרור אושוויץ שבה להונגריה לעיר ללא יהודים, ללא בית, ללא משפחה.
כנקמה בנאצים היא נשבעה להתחיל הכל מהתחלה, התחתנה מייד ולאחר שנה נולד בנה הבכור שהוא אבי אשתי.
בתחילת שנות השבעים עלתה לישראל והתגוררה בפ"ת, ניפטרה לפני כ 20 שנה.
שני הילדים שלי הם הנינים שלה, הם הנקמה שלה!

בודפשט אוקטובר 1944, הגרמנים מובסים בכל החזיתות אבל בבודפשט עדיין אפשר לשלוח יהודים לאושוויץ

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

לפני כשנתיים וחצי. העליתי כבר בפורום, אך בודאי יש מקום להזכיר בשנית.

האנדרטה בטרבלינקה. הערב הראשון והשלג הראשון בפולין



כניסה בשלשות ומעבר בין הגדרות בבירקנאו



נרות הזיכרון, בקצה מסילת המוות בבירקנאו, בסיום הטקס, לזיכרם של 6 מיליון.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

אנדרטה אחת שתפסה את עיני, מתוך שלל האנדרטות הרבות והשונות בגן הזיכרון מחוץ למחנה העבודה מאוטהאוזן באוסטריה. בשונה מהמחנות ה"רגילים", מאוטהאוזן ועשרות מחנות-המשנה שלו הכילו אסירים מכל סוג ולאום מרחבי אירופה: יהודים, צוענים, הומוסקסואלים, מתנגדי משטר, שבויי מלחמה, וכו' מכל מדינה שנכבשה ע"י הנאצים ובעלי בריתם - מסיבה זו גן הזיכרון מכיל לפחות אנדרטה אחת שהוקמה ע"י כל מדינה שאזרחיה נכלאו במחנה, וכן לוחות זיכרון קטנים יותר בתוך תא הגזים והמשרפה (במאוטהאוזן האסירים מתו בעבודת פרך, כמעט לא היה צורך באמצעים אלה).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שאלה עקרונית-עד כמה ניתן להאשים את הצבא הגרמני נניח את האוגדות המשורינות בחזית המזרחית?

הטל ספק בכל.