מצורף סיפור ששלח קורא המשרת בתותחנים לעיתון ישראל היום לפני כמה חודשים.

ולא בגבו.

פריצת הדיסק של הנ"ל לא הצדיקה בעיני המערכת עפ"י דבריו הורדת פרופיל

חרף העובדה כי 13 שנים חלפו והנ"ל יודע ככל הנראה לאחוז בעט ואפילו להפחיד את רופאיו - לא הצליח לשכנע את המערכת כי אינו כשיר לשאת פרופיל התואם יחידתו. האיש אינו מציין בדיקות הדמיה או חסר נוירולוגי והמערכת כמובן אינה יכולה להתגונן מפני טענותיו. המערכת כמובן גם לא יכולה לבדוק האם הנ"ל מניף את ילדיו וכמה שעות היוא מסוגל לנהוג ברצף.


למרות ולפנים משורת הדין - התירו לו מפקדיו שלא לעסוק בהרמת משאות ולתת חלקו בבט"ש. אחרים ירימו את הפגזים.

מאחר ו90% מהרשימה עסקה בגבו הפרטי ולא בכשירות לבט"ש חוששני כי הסיפא של המאמר הינו: 'שאחרים יעשו בט"ש'.

ולגבי ה'גניקולוג'. חדשות לי אליך אדון 'קשה לי' - גם גניקולוגים ופלסטיקאים סוגרים מרפאותיהם ולובשים ירוק למשך עשרות ימים בשנה. גם להם קשה ולחלקם אפילו גב במצב פחות טוב משלך. אז עד שימציאו מכונות שמרימות פגזים במקום תותחנים, מכונות שמגדירות פרופיל באופן מדוייק יותר, מכונות שמייצרות אורטוופד וכירורג לכל גדוד, מכונות אל"ל אוטומטי ומכונות שעושות בט"ש במקום אחרים - 'זה מה יש'.

ובאם כל רצונו הוא לעשות בט"ש כיאות - שיקבל את התנצלותי ויפנה לחיל האויר שם ישמחו להעסיקו למשך 30 יום בשנה באבטחת גדרות נטולת משא או תרגולת מסובכת. הוא יוכל גם כמובן לשוב ולכתוב מאמר שיעסוק בבט"ש ולא ב'אני וגבי' ולקבל התיחסות רצינית לסוגיית המוכנות לבט"ש.

למרות שבצה"ל לא כל חייל הוא גם רובאי, הרי שבמקצועות הרפואה גם גיניקולוג הוא קודם כל רופא...

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

שים לו כדור-סל ביד ותראה איך פתאום התשוש הזה קורע את המגרש כמו אולסי פרי אבל פריצת דיסק חמורה יש לו כן. ואם זה לא פריצת דיסק שהתגלה אצל הספורטאי מלידה יום לפני השיבוץ למילואים בבקו"מ זה בוודאי האסטמה החמורה שנחשפה לה לפתע ביום קבלת צו המילואים הראשון, שלא מפריעה לו כמובן חס וחלילה לצאת לטיולים ג'יפים בנגב עם החברה. ואם זה לא האסטמה הנוראית אז זה בוודאי כאבי הגב התחתון המייסרים שמתגלים כל פעם שהוא חוצה את הש"ג של צאלים, או הצלצולים המזעזעים באוזניים שמתגברים בכל פעם שהוא רואה מעטפה ירוקה בדואר, הקטרקט המפלצתי שמחמיר שבכל פעם שהוא נקרא לשיחת מ"פ לפני תעסוקה או הגעגועים העזים לקניידלך של אמא שפוקדים אותו בכל פעם שהוא נכנס לחדר האוכל במוצב. אבל חס וחלילה הוא בכלל לא משתמט מתחלה מתחזה, הוא בכלל לא חייל אמיתי, זה סתם הצבא שרודף אותו... כל אלו "הפייטרים" שבסדיר היו מוכנים ללכת מכות כדי לקבל את הגלילון הכי מדוגם פתאום מקבלים חררה שהם רואים את אותו גלילון בנשקיה באליקים.

אני לא מבין על מה בידיוק הוא מתלונן, על זה שהבעיית בריאות שלו לא מונעת ממנו לשרת? על זה שהגדוד שלו לא מתאמן מספיק בתותחנות ולכן לא משחררים אותו?

הגלריה שלי בפליקר

כתבה מגמתית ומטופשת, שיוצאת מגוכחת מרוב התלונות שבה (מזכיר את הבדיחה על היהודי שהתלונן שהאוכל לא טעים וגם המנה קטנה...).
אגב, מה בדיוק "פתטי" בתותחים נגררים?

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il