25-10-2008, 21:02
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
|
|
|
"שנואי אל במרום והשטן גם יחד"
הכותרת לקוחה מהקומדיה האלוהית, הגיהנום, הקאנטו השלישי שורה 63.
את הקומדיה אני עדיין קורא (מתורגמת לצערי) והשיר הבא נכתב בהשראתה:
ביום ההוא, אמצע שביל יצירתנו,
נמצאתי בלב סבך בטון ופלדה
כי נפלתי ממלכתנו.
ושם בלב השממה
מה שכבדיה חשבנו
קלטו עיניי בתדהמה.
אדם, נזר הבריאה,
אכן איבד תואר זה
כפי שטען אותו שטן מסית.
אולי דברי ישמעו נוראים,
אך לא אכחיש את שחזיתי-
המוני צאצאיהם של אדם וחווה
זרמו סביבי בלי לעקוב
אחרי איזה דגל.
ואל תטען שגיהינום לא ראיתי
כי אף שם לא חזיתי
בערב רב של יצורים,
חיות חסרות כל צלם.
כי מי נשגב יותר
רשע שמבצע רצונו
או בול עץ חלול
חסר כל עניין להגשים עצמו.
אותו שקט, נרצעות,
שראיתי בפניהם,
הוא שגרם לי ליפול על ברכיי
ולבקש רחמי שמיים.
אך פתיחת השער לא שמעתי,
גם לא אוושת כנף מלאך,
רק קול הרוח המלגלגת
"אדון אמת אחד,
בין אלף עבדי שממה".
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
