26-10-2008, 21:08
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.02.05
הודעות: 1,116
|
|
|
הופעת האיחוד של "סיאם" היתה נדירה באיכותה המוזיקלית
בהמשך לאשכול החשוב הזה:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ht=%F1%E9%E0%ED
מלכי סיאם
הופעת האיחוד של "סיאם" היתה נדירה באיכותה המוזיקלית, ההפקתית והויזואלית. למרות ההתחלה המאופקת, הצליחה הלהקה להטעין את מועדון התיאטרון באנרגיה ובנוסטלגיה דרור עמיר פורסם: 26.10.08, 10:23
כאילו לא חלפו להן 20 שנה ויותר מאז ימי הפינגווין העליזים, כבשה אמש (שבת) המלנכוליה האפלה של שנות ה-80 את חלל מועדון התיאטרון ביפו, עם מופע ההשקה ל"Anonymous", אלבומה החדש של להקת "סיאם" המתקמבקת (עם שינויי איות קלים בגרסת השם האנגלית).
אלא ש-20 השנים הללו דווקא כן חלפו. בעוד על הבמה נדמה היה ששום דבר לא השתנה - עם קולו המהפנט מתמיד של ג'ף שפירו וצלילי המיתר הנוגים של הדר גולדמן - הרי שהאווירה במועדון, לפחות עם פתיחת ההופעה, היתה ברנז'אית לחלוטין. המוזיקה החתרנית והאפלה של האייטיז, מכוסה במעטפת בורגנית של המאה ה-21. הכל מאופק, הכל בשליטה, הרגשות בניוטרל.
שיריה החדשים של הלהקה, בהם התמקד חלקו הראשון של המופע, שומרים על המסורת של הז'אנר, גם אם לפעמים חסרים את הממד הדרמטי המוכר משיריהם הישנים. מלודיות רכות בדרך כלל, מלוות בסאונד אפל אפוף מיסתורין המזכיר את זה שאפיין את "קוקטו טווינז" בשנות ה-80 המוקדמות (ימי "Garlands").
אלא שמשהו בכל זאת צרם קצת במהלך הערב. הכל היה מדויק להפליא, מדויק מדי. הסאונד המרשים, הסינכרון המושלם בין הנגנים, התיאום בין המוזיקה למיצגי הווידאו שהאירו מאחור את חברי הלהקה. נדמה שעם כל האדרנלין של הופעה חיה, דווקא קור הרוח והאיפוק שלטו על הבמה - ואותו איפוק הדביק גם את הקהל, שהיה ככל הנראה רחוק שנות אור מהקהל הצעיר והמרדני של ימי הפינגווין.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1676502/YAR_0178-(Large)_wa.jpg]
בהדרן הקהל כבר שאג באקסטזה (צילומים: ירון ברנר)
אולם בשלב מסוים, הכל השתנה: זה קרה לקראת סופה הרשמי של ההופעה, רגע אחרי חידוש מעט משמים ל"קינג קרימזון". הלהקה ביצעה אז את "Changing", אחד הלהיטים המצליחים והמוצלחים ביותר שלהם, שלימים הפך להמנון דארק אייטיז מקומי.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1676504/YAR_9990-(Large)_wa.jpg]
האנרגיות שסחפו את הקהל בזמן השיר היו ההיפך הגמור מהתנהלותה של ההופעה עד אותו רגע. פתאום הקהל מלווה את שירתו של ג'ף שפירו ברגשנות מהולה בנוסטלגיה, וניכר שפרץ הרגשות הזה השפיע גם עליו ועל שותפיו על הבמה. "סיאם" השכילו לנצל את המומנטום וסגרו את חלקו המרכזי של המופע עם אחד משיריהם האנרגטיים יותר.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/02012008/1676514/YOB_0112-(Large)_wa.jpg]
ואם "Changing" סימן את רגע השינוי, הרי ש"...In The Realm" היפהפה, השיר השני בהדרן, סימן את רגע השיא - כשהקהל כולו (או לפחות החלקים ממנו שהגיעו מתוך חסד נעורים ללהקה ולא מעסקיהם עם משרדי פרסום מסויימים) שואג באקסטזה את מילות הפזמון.
הופעתה של "סיאם" אמש היתה תופעה נדירה במחוזותינו - הן ברמה המוזיקלית והן ברמת ההפקה, על שלל היבטיה. ובאותם רגעים בסוף ההופעה בהם הכל יצא משליטה והרגשות סוף-סוף השתחררו, נותר היה רק להצטער על כך שמחוץ למועדון התיאטרון היתה זו עדיין 2008, ולהקות כאלה כמעט ונכחדו מהנוף המוזיקלי המקומי.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3612953,00.html
מה אוכל להוסיף?
חוץ מזה שנגרם לי כאב לב? שהם חייבים לעשות למעני לפחות עוד הופעה כזו בדיוק!
הערה: פתחתי אשכול חדש, כדי להימנע מהקפצה. פשוט לא ברורים פה נוהלי ההקפצות בחוקי הפורום. לשיטתי, היה בהחלט ניתן להקפיץ כי זה המשך אשכול קודם, אבל שיטתי - שיטתי ושיטתכם - שיטתכם והיא אינה נהירה דיה.
_____________________________________
החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)
נערך לאחרונה ע"י שומר סוד בתאריך 26-10-2008 בשעה 21:11.
|
ראשי
צ'אט
... 
.......................................
מצב כלאיים
