בליל שבת, י"ד שבט התשס"ג 17.1.2003, בשעה 19:30, דפקו שני מחבלים המשתייכים לזרוע הצבאית של החמאס על דלת משפחת עוזרי, המתגוררת במאחז על גבעה 26 מאדמות קריית-ארבע. בעל הבית - נתי, ושני אורחים ששהו אצלו, חשדו כי מדובר במחבלים ודרכו את נשקם. נתי ניגש לפתוח את הדלת, המחבלים פתחו באש, הרגו אותו במקום ופצעו את בתו בת החמש ואת האורחים פצעים קלים. האורחים השיבו אש לעבר המחבלים, הצליחו להרוג את אחד המחבלים ולפצוע את השני. מפקד אוגדת יהודה - עמוס בן אברהם, שיבח את פעולתם. למחרת, בשבת בבוקר, איתר כח נח"ל את המחבל השני והרגו.

הלוויתו הסוערת של נתי היכתה גלים בתקשורת, אך יד מכוונת העלימה במזיד את הזכרת אלימות המשטרה בדיווחי החדשות. למשטרת חברון יש עבר היסטורי ארוך וידוע באלימותה הקשה נגד תושבי היישובים היהודיים באזור.

סרטון מתוך מסע הלוויה המתעד את אלימות השוטרים:

כמו שהובא בתגובה להודעה אחרת בפורום - סרטון מתוך מסע הלוויה: http://jewsite.org/yitshak/ozeri/slow-motion.avi

• שימו לב שהשוטרים מתנפלים ותוקפים עם האלות אנשים שלא עשו להם כלום. חלק מהמותקפים עומדים בכלל כשהגב מפונה לשוטרים !
• שימו לב שהשוטרים לא מכים את האנשים בגב או בכל חלק אחר של הגוף אלא דוקא מכים בראש !
• שימו לב שהשוטרים אוחזים באלות עצמן ומכים עם הידיות החדות של האלות כדי לגרום לכאב חזק יותר !
• שימו לב שהשוטרים ממשיכים לחבוט באנשים גם לאחר שהם נפלו !

עדותה של אלמנתו של נתי עוזרי ז"ל - מהריסת ביתם ע"י המשטרה:
(המקור: חדשות יש"ע - http://yeshanews.com/)

עדות מצמררת של לבנת עוזרי, אלמנתו של נתי עוזרי הי"ד
נדיה מטר כ"ב אדר ב' התשס"ג 26/03/2003 18:29 , (יש"ע ניוז)

לקראת התוכנית שלי בערוץ 7 המשודרת מדי יום חמישי בבוקר, ביקשתי לראיין את לבנת עוזרי, אלמנתו של נתי עוזרי הי"ד, שנרצח לפני כמה שבועות ע"י פורעים ערבים שבאו בליל שבת לביתם הנמצא בגבעה 26 בקרית ארבע- ורצחו את נתי הי"ד.

כל עם ישראל הזדעזע השבוע כששמע שכוחות הביטחון קיבלו הוראה להרוס עד היסוד את ביתו של נתי הי"ד, אך מעט אנשים שמעו על הסיוט שעברו לבנת והיתומים ברגעים לפני הריסת הבית.

להלן עדותה המצמררת של לבנת כפי שהעבירה בראיון טלפוני איתי. רשמתי את כל הדברים ואני מקווה שאני מעבירה אותם נאמנה.

(למי שלא הכיר את גבעה 26- על הגבעה נתי הי"ד בנה את ביתו הצנוע במו ידיו, שם התגורר עם אשתו וילדיו בתנאים לא קלים. ליד הבית יש בית אבן וכ30 מטר משם היו עוד שני מבנים קטנים בהם התגוררו צעירים , שעבדו יחד עם נתי על הגבעה- שם נטעו עצים , ירקות וכו'. בקיצור: חווה חקלאית בכל מובן המלה, בה הושקע המון עבודה והמון אהבה לארץ ישראל. לאחר רציחתו של נתי הי"ד, לבנת המשיכה –למרות התנאים הקשים ביותר-להתגורר במקום עם חמשת היתומים, כדי להמשיך את מפעל חייו של בעלה נתי הי"ד, ובכך להראות לאויב הערבי שהם לא יצליחו לשבור אותם. גם הצעירים המשיכו להתגורר על הגבעה ועזרו ללבנת לפתח את המקום ולשמור עליו. על הגבעה נמצאים תמיד גם 2 שומרים.

הנה עדותה:

"ביום א' בלילה (אור לכ' באדר ב' תשס"ג-23/3/03) הלכתי לישון בסביבות השעה 11:00. חמשת ילדיי כבר הלכו לישון קודם לכן. לאחר כ-10 דקות דופק השומר בדלת ואומר לי שמשהו לא נראה לו- מגיעים הרבה כוחות. קמתי, עוד הספקתי לשים נעליים ופתאום הדלת נפרצה (בלי לדפוק). חיילים נכנסו לחדר בו ישנו הילדים והתחילו לערוך חיפושים. לא דיברו איתי- לא הראו לי צו- שום דבר. בקשתי לדעת מה הם רוצים. הם לא ענו לי. לקחו מהחדר דברים שונים כגון נשק ( הנשק של הגבעה) ומכשירי מירסים.

לאחר כמה דקות רוב החיילים יצאו לכיוון הבתים של הצעירים. שני חיילים נשארו במקום איתי, וצילמו אותי כל הזמן במצלמת ווידיאו בלי לדבר. הילד בן שלוש וחצי התעורר והתחיל לבכות. לקחתי אותו בידיים וישבתי ליד האח (המהווה המקור היחיד לחום בבית נ.מ.) שעדיין דלק קצת מהערב. הילד התחיל לבכות שמאד קר לו. בקשתי מהחיילים לסגור את הדלתות –הרי שתי הדלתות נפרצו ועמדו פתוחות לרווחה בלילה קר ביותר. החיילים לא מגיבים.

נכנס שוטר ושואל "איפה המעיל של אוריאל?" (אחד הבחורים). אמרתי לו שהמעיל בבית האבן, ושאביא אותו. יצאתי לבית האבן עם הילד על הידיים. שם נאמר לי שסיבת הפשיטה היא על מנת למצוא כמה בחורים. ואמנם ראיתי את הצעירים עומדים בחוץ. עושים עליהם חיפושים. נכנסתי לבית האבן כדי למצוא את המעיל. בבית האבן- עדיין עם הילד על הידיים- החלטתי לשבת שנייה על המיטה כדי לנוח. החיילים מתחילים לדווח בקשר ש"האישה מתבצרת בבית האבן"! כך הם מדווחים, למרות שראו שאני כולי רועדת מקור, עם הילד על הידיים ורק מתיישבת לשנייה כדי לנוח ולא ליפול.

חשוב לציין שהתברר לאחר מכן שחלק מהחיילים היו שוטרי יס"מ מחופשים לחיילים! מפקד היס"מ של מחוז ש"י בשם משפחה הרנס, פיקד על "מבצע" הוצאת לבנת והילדים מהבית לתוך הניידת.

מיד קמתי מהמטה ואמרתי להם "אל תדווחו דברים לא נכונים. התיישבתי לשנייה כדי לנוח, והנה אני כבר יוצאת". יצאתי מבית האבן כדי לחזור לבית שלי בו עדיין ישנו הילדים. כשעברתי ליד הניידת אמרו לי שעלי להיכנס מיד לניידת. אמרתי להם שאינני יכולה להשאיר את הילדים לבד בבית. דחפו אותי בכח לניידת.

ואז החיילים הלכו להביא את הילדים מהמיטות. למרות בקשתי להביא אותם בעצמי- הרי מדובר בילדים בני 11 ומטה- ואין צורך להסביר איזה טראומה עובר על ילד שאבא שלו נרצח לא מזמן- ואלמונים מוציאים אותו באמצע הלילה ממיטתו לניידת!- הם סירבו.

בינתיים אני רואה שהעמיסו את הצעירים על ניידת אחרת ונסעו אתם.
הבנתי שלוקחים אותנו למקום אחר ולכן בקשתי להביא לילדים טיטולים, בקבוק, קצת שתייה ואוכל. הם לא הסכימו.

וכך אני נמצאת בניידת , באמצע לילה, כמעט חצות, בקור חברוני מקפיא, עם חמשת ילדיי- לבושים בפיג'מות- בלי גרביים- בלי נעליים- בלי מעיל ובלי סוודר. אסרו עלי לקחת לילדיי בגדים חמים. התחלנו לנסוע. אני שואלת לאן לוקחים אותנו. "תדעי בהמשך-יש לנו דרך ארוכה"-עונים לי.

חשוב לציין שכל מה שתיארתי עד עכשיו התלווה בהמון אמירות ודיבורים רעים מצד ה"חיילים" כלפי. צחקו עלי. כששאלתי שאלות , זעקו עלי "שבי בשקט" וכו'.

בקשתי לדעת לאן לוקחים אותי- האם אתם לוקחים אותי להורים שלי? "זה מה שאת רוצה- בסדר, נביא אותך להורים" ענו על מנת להשתיק אותי.
בקשתי להתקשר להוריי – כל הזמן אמרו לי "עוד מעט תתקשרי".

ראיתי שנסענו לכיוון ירושלים דרך כפר ערבי כדי לא להיכנס דרך קרית ארבע!!
כשהגענו לאזור גוש עציון- כלומר לאחר כ30 דקות נסיעה- הילדים הקטנים, ובמיוחד הקטנה בת חמש, בקשו שנעצור כדי להתפנות. לא נתנו לילדים שלי להתפנות.

כשנכנסנו לירושלים ראיתי שהניידת פונה לכיוון הפוך ממקום מגוריהם של הוריי. מודיעים לי שאין אפשרות לנסוע להורים.
עברנו את כל ירושלים ואני רואה שמתחילים לנסוע על כביש ירושלים-תל אביב.
התחננתי שיתנו לי לפחות להשאיר את הילדים אצל סבתא (הגרה בגבעת שאול)- קחו אותי לאן שתרצו אבל אנא- תרחמו על הילדים, תנו להם ללכת לסבתא.
עונים לי בלאו מוחלט-אין אפשרות להביא אותם לסבתא.

נסענו בלי שמודיעים לי לאן. רק אמרו לי "זה ייקח עוד הרבה שעות". הגענו לאזור ראש העין. בניידת מתקבל טלפון המורה להם להחזיר אותי לירושלים.
(לאחר מכן נודע לי שהיעד שלהם היה העיר אריאל שם המדינה הכינה עבורי דירה! כלומר רצו להגלות אותי לאריאל- מקום רחוק מהבית ורחוק מהמשפחה.
זה היה אבא שלי, שאול ניר, ששמע על הפשיטה ולא ידע איפה לקחו אותי- שלחץ והצליח - בזכות המון טלפונים- להחזיר אותי לירושלים.

וכך, באמצע הלילה, הורידו אותי מהניידת ברחוב בירושלים ,עם חמשת הילדים, בלי שידעתי אפילו אם סבא וסבתא אכן נמצאים בבית. הייתי בלי תיק- בלי מפתח- בלי כסף ובלי טלפון, עם חמשת הילדים הקפואים בפיג'מות שלהם. הורידו אותי ליד ביתה של סבתא והסתלקו.

כל הזמן הזה לא היה לי מושג על מה שקרה בגבעה. לא ידעתי שעל הגבעה, דחפורים הרסו את ביתי ואת שאר הגבעה- ומחקו כל זכר יהודי מהמקום. רק למחרת, כשנודע לי על ההרס וחזרתי למקום- ראיתי את הזוועה: הכל נהרס. הבית, הרהיטים, הכל הלך. כל תחולת הבית אבדה לי. כל הנטיעות נמחקו .
ואגב, במשך שלוש שעות לא נתנו לי להתקרב להריסות ,למרות שכל בקשתי הייתה לנסות למצוא עוד כמה פריטים- אולי אוכל למצוא את המעילים של הילדים- בגדים...
חלק מהציוד החקלאי נהרס- חלק אחר (כגון חלקים של טרקטור) הופקר על הגבעה , ללא שמירה -כך שהערבים יוכלו לגנוב אותו.

זהו. זה כל מה שקרה.

שאלתי את לבנת אם היא רוצה עוד להוסיף משהו, וכך ענתה:
כתוב בשמות כ"ב פסוק כ"א:
"כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים".
כשחזרתי לגבעה עם שני הגדולים שלי בני 10 ו-11, אמרתי לחיילים במקום:" על הכאב האישי שלי אני אתגבר. אבל מה שכל כך כואב זה חילול השם שנעשה כאן. לראות שהבתים הערבים עדיין עומדים ולעומת זאת יהודים הרסו בתים של יהודים- זה כאב שאי אפשר לתאר אותו. הקב"ה ישפוט את כל האחראים על העוול שנעשה כאן".


אביבה ניר, סבתא של לבנת, מבקשת להוסיף כמה מלים:
אני רואה את המעשה כשואה- אז לקחו את היהודים לרכבות בלי להגיד להם כלום, בלי לתת להם לקחת טיפת מים- בלי נעליים- בלי שמיכות-
כך הובילו את נכדתי ואת הילדים, בכח, לניידת, בקור הנורא, בלי מים, בלי בגדים. וכשהיא שאלה אותם "לאן אתם לוקחים אותי?"- ענו לה "לדרך ארוכה". כל כך קשה להאמין שיהודים מסוגלים לעשות את זה ליהודים.

פתחתי בית חם לנכדתי האלמנה וחמשת היתומים כי הם נשארו ללא בית, ללא בגדים, ללא כסף. לבנת לא סיפרה לך, אז אני אספר לך: הכסף שהיה בארנק ותרומות של דולרים שאנשים תרמו מחו"ל לאחר הרצח- השוטרים המרושעים גנבו לה את זה. הכל הלך. כל הכסף נגנב.

עכשיו לבנת והילדים נמצאים אצלי. אבל אין לי את הכוחות לטפל לבד בכל הילדים. אמא של לבנת עזבה לזמן מה את עבודתה ועוזרת לי וללבנת בטיפול בילדים. בנוסף, אין לנו את האמצעים הכספיים לעמוד בעול כל ההוצאות הכספיות הכרוכות בגידול חמישה ילדים.
אוכל, בגדים, וכו'... הכל נפל עלינו. מאד נשמח אם הציבור יעזור.

זהו- אין לי יותר כח לדבר. הרשע עבר כל גבול. בלתי נסבל לחשוב שיהודים יכולים לעשות מעשים כאלו ליהודים אחרים. אני רק מתפללת להקב"ה , שהוא מושיע אלמנות ויתומים, שיטפל כראוי ברשעים."

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hebron.org.il/news/givah23.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hebron.org.il/news/givah27.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hebron.org.il/news/givah28.jpg]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.hebron.org.il/news/givah22.jpg]


מתוך דיווחי מעריב על הרס הבית (שכרגיל מוטים בצורה נוראית כנגד המתיישבים..):

"לאחר הוצאת האנשים מהמבנים הגיע למקום דחפור מסוג די-9, שהרס את המבנים לחלוטין, כשחפציהם של בני משפחת עוזרי עדיין בתוכם". בבית היו בעת הפינוי 25 אלף שקלים ועוד 20 אלף דולר והם נעלמו.
http://nrg.co.il/online/archive/ART/490/971.html
http://nrg.co.il/online/archive/ART/454/650.html

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שקרים???? אתה כ"כ ילדותי - שכמה שאתה מנסה לשחק אותה חושב והגיוני והומני והשד יודע מה עוד - אתה פשוט מתעלם מכל העקרונות ברגע שזה נוח לך - וקורא לעובדות ולחומר מצולם שקרים!

תחזור לגנון בחור - אולי שם ילמדו אותך משהו על עקביות ואמת פנימית אחת....

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.