05-11-2008, 08:14
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 6,684
|
|
|
בצל הכובע הלבן: מפגשים מבדחים עם מ"צ ומצ"ח
לאור ההצלחה הרבה של שרשורי "הלוחם בדרכים" ו"בריחות נועזות", הנה שרשור הווי נוסף - היתקלויות מבדרות ומוזרות עם כוחות המשטרה הצבאית!
שתי התרומות שלי, שנמסרו לי מפי השמועה ואולי לא קרו באמת אבל בהחלט יכלו לקרות:
א) פרשת רציחתו של עץ המנגו:
בבסיס שריון מסויים סידורי האבטחה היו גרועים במיוחד. המג"ד היוצא היה שמן ועב-בשר במיוחד, ולכן העמיד את הטנק ה"פרטי" שלו ליד הלשכה כדי שלא יצטרך ללכת הרבה, והמג"ד החדש עוד לא הספיק לשנות את זה.
לשכת המג"ד מוקמה בטוב טעם טקטי ליד אזור ששום שומר לא רואה, בקטע בו הגדר שכוחה וחשוכה במיוחד. גם הסמבצי"ם שהיו צוות המג"ד לא היו חרוצים במיוחד, ומכיוון שלא סיימו בזמן את הטפ"ש השאירו את מקלעי הטנק מסודרים יפה על שולחן לידו וממש צמוד לגדר.
לכן, מה הפלא שבאמצע הלילה סיור גדרות אקראי גילה בגדר חור יפה וכי המקלעים נעלמו.
טראח, הקפצה!
צוותי הטנקים מפלוגת הצמ"פ ששהו בבסיס נשלחו לכל מיני נקודות שולטות כדי לסרוק בארטישוק ולחפש את הגנבים, שבאותה שעה כבר היו מזמן בבית. אחד מאותם צוותים, בפיקודו של מ"מ שנוא במיוחד, נדרש לעלות על גבעה מסויימת עם הטנק. לאחר לילה של מארבים חסרי תועלת, הטנק ניסה לחזור לבסיס, והמ"מ החכם החליט לעשות קיצור דרך באמצעות שביל יפה שעבר במטע מנגו.
אלא מה, שהשביל נהיה פתאום צר, ולפתע הרגיש הצוות שהטנק נתקע במשהו. נסיעה קצרה אחורה ובדיקה במבט גילו שמדובר בעץ שפגש בזחל הדורס. לא שתיל או משהו, אלא עץ עם וואחד גזע.
המ"מ, שבוודאי למד המון על אחריות ומנהיגות בבה"ד1, ענה בתגובה ציונית הולמת: "עכשיו, בואו נברח".
והעסק נשכח למשך חודש לפחות.
כעבור אותו חודש, הגיע המ"מ לצוות הישן שלו שבינתיים התפזר בין הפלוגות המבצעיות, ואמר להם "זוכרים את העץ? כולכם מוזמנים למסור עדות במצ"ח, ואני אספר לכם עכשיו בדיוק מה ראיתם שם".
הצוות המופתע שבדיוק החל לטחון צעירות במבצעיות זכה לאפטר מפתיע בירושלים, שכלל חקירה צולבת במצ"ח שנלר כאילו מדובר בפרשת רצח לכל הפחות. מסתבר שבעל המטע הגיע לבקר את העצים שלו, וגילה עץ דרוס וממנו עקבות של טנק המוליכים לבסיס הקרוב. לא היה צריך שרלוק הולמס כדי לנחש את זה.
אחד מאנשי הצוות נרדם בהפסקה בחקירה, מה שגרם לחוקרת לחשוד שהוא מסומם וככל הנראה הפרשה הייתה מסתעפת עוד יותר אלמלא הוסבר לה שזו תוצאת לוואי של שמירות וסינג'ורים עליהם לא שמעה מעולם. מכיוון שאותו מ"מ היה שנוא במיוחד, הצוות טרח למסור עדות מפורטת שכללה קטעים כמו "ואז הוא אמר לנהג לדרוס את העץ וצחק" או "אחרי שדרסנו את העץ הוא ירד מהטנק, רקד על הגזע והשתין עליו".
בסופו של דבר המ"מ גורש מהצבא בגלל פאשלות נוספות, שיתכן והיו מתעלמים מהן אלמלא היה תלוי מעליו צל כבד של "רוצח עצים פסיכוטי"...
ב) הצדעה היא אמירת שלום:
יום קיץ חם בבקעת הירדן. כלום לא קורה. חייל משועמם שומר בש.ג. לבדו על בסיס חצי נטוש.
לפתע מגיעה ניידת מצוחצחת ומתוכה יוצאות שתי שוטרות מ"צ חבושות כובעים לבנים ללא רבב. לפי מיטב המסורת אחת מהן היא יפהפיה ואילו השנייה כונפת-על המזכירה הכלאה בין קוף לבואש.
שתי השוטרות שבוודאי לא מילאו את מכסת הדוחות שלהן החלו לחוג מסביב לשומר תוך שהן מתחילות למצוא פגמים דמיוניים בלבושו, צחצוח נעליו, הזיפים שעל פניו, הכומתה שלו, הדיסקית ומה לא. לשמע הרעש הגיע אחד הקצינים ושאל מה קרה.
השוטרות צהלו למראה הקצין ואמרו כי החייל השומר בעמדה אינו תקני וכי לפי פקודות הצבא הן יתנו לו תלונה והוא יקבל שבת.
הקצין הביט בשוטרות בקור רוח וענה שלפי פקודות הצבא חוגרים חייבים להצדיע לקצינים. הוא קצין, הן חוגרות, הן לא הצדיעו לו, ולכן בכוונתו לרשום להן תלונה והן ישארו שבת.
כעבור שנייה וחצי בדיוק ניתן היה לשמוע את דלת הניידת נטרקת ואת יבבת הצמיגים בעודה מתרחקת אל האופק...
_____________________________________
If I can shoot rabbits then I can shoot fascists
|
ראשי
צ'אט
.
מצב כלאיים
