זאת תוכנית שהתבקשה כבר מזמן לתרגל את הלוחמים.
אף פעם לא ידמה לקרב אמיתי, אך כדאי לדעת לקראת מה הולכים.


http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/782/129.html

התוכנית החדשה של צה"ל: שיעור בקשיי מלחמה


מפקד בית הספר למ"כים של זרוע היבשה אלוף משנה הראל כנפו יזם תוכנית חדשה הנקראת "האדם בקרב". המטרה: להכשיר את מפקדי הכיתות ביחידות השונות של צה"ל להתמודד מנטאלית עם התנאים הקשים והלחצים שנוצרים במהלך מלחמה ממושכת

אמיר בוחבוט | 3/9/2008 8:50
התמודדות עם זעקות הפצועים, ערפל הקרב וגם רעב מתמשך - אלה הם חלק מעיקרי תוכנית חדשה בצה"ל, שיזם מפקד בית הספר למ"כים של זרוע היבשה אלוף משנה הראל כנפו. השיעור החדש "האדם בקרב" נועד להכשיר מנטלית את מפקדי הכיתות בזרוע היבשה למלחמה, בניגוד לקרבות הקצרים בעימות מוגבל.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/885/519.jpg]
חיילי צה''ל במלחמת לבנון השנייה. צילום ארכיון: רויטרס


"לא לימדנו אותם את המעבר משגרה למלחמה מבחינה מנטלית", הסביר כנפו. "פתאום אתה מגלה שיש חרדות מזעקות הפצועים ושלא תמיד יודעים מה בעצם קורה. מלחמה היא לא אירוע שייגמר עוד שעה. החתירה לביצוע המשימה מקבלת משמעות שונה במלחמה".

לצורך בניית השיעור הוחלט לתחקר 132 מפקדי כיתות שלקחו חלק במלחמת לבנון השנייה. לדברי כנפו, "פתאום אתה מגלה תופעות שלא עולות בעימות מוגבל, כמו רעב לאורך זמן. הלוחמים מספרים שהם שהו בבית שיש בו אוכל - ונאסר עליהם לגעת בו".

הוא הוסיף כי "עוד נקודות שעלו בתחקירים הם פעילות תחת עשן סמיך וערפל, הטיפול בפצועים ואפילו צחנת ההרוגים. כיצד אתה מתמודד עם העובדה שגופת החבר שלך שוכבת לצדך? העיסוק בזה יסייע לחיילים ויספק להם כלים להתמודדות כדי שהדברים לא ינחתו עליהם כרעם ביום בהיר".

המפקדים מעבירים שיעורים בנושא והרצאות במהלכן מוזמנים בוגרי מלחמת לבנון השנייה לספר את סיפורם האישי. זאת כדי להעביר את המסר לדור מפקדי הכיתות הבא של צה"ל.


לפי אל"מ כנפו, "אנחנו שמים דגש גדול על כושרו של המ"כ, המקצועיות שלו והמשמעת אבל בהחלט גם על המנהיגות שלו והיכולת שלו במלחמה, תוך עיצוב התודעה שלו".

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מצוין.
יש עוד דברים שכדאי לעבוד עליהם עם המפקדים הזוטרים ומעלה.

משהו יכול להסביר?

אם מדובר בחשד לאוכל ומים מורעלים דיינו.

אם הפקוד העליון לא מסוגל לספק מים ואוכל אבל הלוחמים מוצאים מיני מזונות שיש בכל בית מדוע נאסר עליהם לאכול?

אני לא מדבר על לקיחת כסף, תכשיטים, אלקטרוניקה.

אגב, אם נמצא בבית AK-47 ותחמושת גם אותם אסור לקחת (אולי יחסר לבעל הבית).

אסור לקחת אוכל מהבתים כי זה נחשב כביזה.
שמעתי על מקרה מהמלחמה שבו מילואימניקים (נראה לי) שהיה להם מחסור במים פרצו לתחנת דלק או משהו ולקחו משם מים ואחד מהם השאיר כסף ופתק התנצלות או משהו כזה בקופה. מצד שני יכול להיות שזאת סתם הנפצה

זאת לא ביזה.

ביזה זאת גזילת רכוש בזמן לחימה (כיום מקובל להתייחס לביזה גם בתקופות אסון, למשל).
מי שפורץ לבית ולוקח כסף, חפצים תכשיטים וכדומה הוא בוזז. אגב, אם אני זוכר נכון, הענישה בצבא חמורה יותר על ביזה מאשר על גניבה רגילה..
מי שפורץ לבית ולוקח מוצרי מזון מתכלים... הוא לא בוזז, הוא שורד. אין כאן את האספקט של רווח אישי מלבד הצלה עצמית, כל פרשנות אחרת מעוותת את מקור המושג, כך לעניות הבנתי.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מותר לחייל לאכול ולשתות כדי צרכו בלבד. לא לקחת יותר ממה שנזקק לאכול ובטח שלא לקחת רכוש מכל סוג שהוא. [למעט רכוש צבאי לצורך פעילותו הצבאית].
לא הייתה שום בעייה [למעט נושא הרעלה או מילכוד] לשתות ולאכול בכפרים או עיירות או מוצבים אליהם חייליםנכנסו בפעילות האחרונה בלבנון.

מעניין שטמבל פשוט כמוני יכול להבין את זה ולצה"ל לוקח "קצת" זמן לחלחל את זהלתוך המערכת (או לקרוא את הפורום ) .

שאתה בכלל לא טמבל ואולי יש לך עוד כמה דברים חכמים, אז קדימה לעבודה.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

הרגילו אותנו לתנאים קשים של אי וודאות לגבי מה עשוי להתרחש בכל רגע ומה מצבנו הנתון, הכניסו אותנו למצב לחץ מתמיד שתגובר על ידי מחסור בשינה, על ידי מתן ציוד בסיסי ולא מספק שהיינו צריכים להתאים אותו לצרכינו ("לשפצר") בזמננו הפנוי הבלתי קיים ועוד ככנה וכהנה.
אז קראו לזה פשוט "טירונות קרבית".
אנשים נוטים לשכוח שאחת המטרות המרכזיות של הטירונות, בכל הצבאות, הייתה להכין את החייל ללחצים העצומים שמייחדים את שדה הקרב ולגרום לכך שיוכל להוסיף ולתפקד בכל זאת. חלק מהעניין הוא הקניית המשמעת והטמעת תירגולות וחלק אחר הוא שיפור החוסן והעמידות המנטלית. למרבה הצער,הביט זה בטירונות הקרבית בצה"ל סורס במידה רבה מאז ראשית שנות התשעים וזאת מסיבות טובות יותר ופחות. נכון, לחץ רב בטירונות יכול לגרום להתאבדות, אך הפיכת הטירונות לקייטנה (אני מגזים כמובן) איננה פיתרון. נכון גם שחייל לחוץ ועייף לא ילמד באופן מיטבי את התכנים המקצועיים אבל הפיתרון הוא אולי בחלוקת הטירונות לשלב מקדים "מקצועי" מרוכז שבו מוקנים מירב התכנים המקצועיים תוך מספר שבועות ובתנאים מיטיבים, ולאחר מכן מעין "טירונות יחידה" שבה התכנים מיושמים בתנאי טירונות קלאסיים.

פעם טירונות היתה קשה, היום תפקידה "לדמות קושי". זה במסגרת ההתרככות הכללית של המערכת ואובדן המשמעת והמרות של המפקדים והקצינים בסדיר. כולם חברים של כולם, ימי הורים, פעולות בבה"ד 1... ממש גנון.

לאור הסיפורים של דוד שלי, שעבר טירונות בגולני בסוף שנות השישים, הטירונות שלי היתה נופש באולגה, והמסלול של היום פשוט גן עדן.
אז מקבלים חיילים מפונקים שלא מסוגלים לשאת בעומס לאורך זמן.

בנוגע למניעת שינה- יש לה השלכות חמורות מבחינה בריאותית, היא מסוכנת בטיחותית (חוסר ריכוז) ומתסכלת מאוד... אני חושב שלסקוב כתב על זה בצורה מרשימה ונאורה פעם, אבל הספר אינו בהישג ידי.
נכון שבמלחמה ישנים מעט מאוד, אבל אין סיבה להוסיף לשלל קשיי הטירונות גם עייפות מתמדת, זה מסוכן מדי (גם במלחמה זה מסוכן כשאתה עיף ונרדם בעמידה באמצע נסיעה בטנק או כשאתה עם המשקפת בעינים ומחפש מחבלים).

ניתן להגביל שינה מספיק כדי לגרום לסוג הלחץ המסוים וללא נזק בריאותי, בייחוד עם מוסיפים לכך כמה תנאים, לא מקיימים את זה לאורך זמן ושומרים בשבע עיניים מתקלות בטיחות. אני חושב שבטירונות שלי (שבה כבר הקפידו על 6 שעות שינה-פחות ממה שהייתי זקוק לו אז) נאלצתי ללמוד איך להתמודד עם עפיצות וזה היה מאוד שימושי בהמשך בפעילות מבצעית.
לגבי העבר, הפעם תורי להסכים. הטירונות שלי הייתה קשה יותר מהנהוג היום אבל הייתה בלי ספק קלה יותר משל אחי משלהי שנות השמונים (טירונות שריון) ואף יותר מזו של אבי בסוף שנות החמישים שאפילו לא הייתה טירונות קרבית!
אני לא מדבר על המאמצים הפיזיים נטו שהיו אינטנסיביים יותר אצלי כי אם על מכלול הגורמים שנועדים להלחיץ ולהקשות על הטירון במתכוון.

היום מניעת שינה מעבר למה שהפקודות מתירות באופן רגיל מותרת רק ביחידות מיוחדות ועל פי כללים קבועים.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אימון נכון

הוא עד קצה גבול היכולת מבלי לגרום נזק.

כל מה שפחות מזה...............

זה כיסוי תחת.

קודם כל דברים כמו חוסר שינה ולחץ הם דברים שניתן להרגיל אליהם, וצריך לעשות אותם בכל טירונות גם לא קרבית כי מה לעשות גם מי שעשה 02 ימצא את עצמו בהעדר פתורים נאותים שומר בשטחים בשעות הלילה. וכמו כל בן אדם הוא יהיה עיף ומשועמם וירצה לישון בהעדר טכניקות או לפחות ניסיונות שהיו לו בעבר רוב הסיכויים שהוא פשוט יחליט לנמנם רבע שעה ויתעורר כעבור כמה שעות.
לעומת זאת לראות מישהו קרב אליך מת חס ושלום הוא לא שמהו שאפשר באמת להרגיל אליו ואנשים שונים מגיבים אחרת, מה שאמור לעזור בעת קרב זה התמיכה של שאר הכיתה או המחלקה (שסביר להניח תהיה יותר משמעותית לאחר טירונות "קשה").
הבעיה היא שטירונית היום שמה לה למטרה לא להכין חיילים סבירים שיודעים למלא פקודות אלה להעביר כמה שיעורים תאורטיים ולאפשר לבן אדם לירות עשרות/מאות כדורים (בהתאם למסלול-רימון,מאג) והכי חשוב לא לאבד את החייל לקב"ן (לפחות זאת ההרגשה שקיבלתי בטירונות שעשיתי ב 04, תגיד מה אתה לא רוצה לעשות רק תסיים ותעזוב). לפי דעתי מדובר על תהליך שעבר על המערך כחלק מהמערכת הצבאית (שבטורה הושפעה מהמערכת האזרחית) שבה המטרה היא הבינוניות ואף אחד לא רוצה לקחת אחריות/סיכון ולשאוף למצוינות.
כדי לא לדבר באויר אני אתן כדוגמא את ההתיחסות לבעיית הקסאמים הלא כל חדשה באזורנו, מה הגישה הכוללת לבעיה - למגן ולקשקש על רגיעות - האם מיגון יכול לפתור את הבעיה? - ברור שלא. האם רגיעה? - סביר להניח רק תחמיר את הבעיה בעתיד. אם כן למה אלה ההצעות שמתקבלות - כי אלה ההצעות שאין להן התנגדות ולכן לא מייצגות שום סיכון (פוליטי או מקצועי) לעומת זאת כדי לפתור את הבעיה באמת צריך לקחת אחריות וסיכון ואולי להיכשל.
טוב קצת נסחפתי עם הנושא, רק אני רוצה להגיד משהו על עניין האוכל שהוזכר בכתבה. אני אישית לא רואה שום סיבה למה חייל בצה"ל בפעילות מבצעית צריך לחפש אוכל - מדובר על מחדל רציני שלא התיחסו אליו לאחר המלחמה בדיוק כמו שהשלימו את הימח"ים שידאגו שבפעם הבאה החיילים יקבלו מנות ומים. מדובר באמת על משהו שצריך להיות טבעי צבא ללא אספקה לוגיסטית נאותה יכול להילחם שבוע שבועיים אבל לא לנצח מלחמות.

אני טוען שצבא שמחייב לפחות 6 שעות שינה לחייליו, שמכריז עוצר אימונים בקיץ +בחורף וכיו"ב הוא צבא בעייתי שהמוכנות המבצעית שלו לוקה מאוד בחסר.

אז תתגייס לצבא הרוסי. הבעיה עם "מה שלא הורג - מחשל" היא שיש הרבה דברים שהורגים ובהחלט לא מחשלים.
אתה יכול להכניס לתוך זה אימון בתנאי חום/קור קיצוניים ומיעוט בשעות שינה שמוביל לאסונות באימונים.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אני רוצה להתייחס לנקודה שהעלו רבים פה ש"הטירונות היום פחות קשה ולכן גם פחות מכינה את החייל".
כחלק מתהליך הנורמליזציה שעוברת החברה הישראלית, משתנה מידת מעורבות ההורים במערכת הצבאית ובאופן פרדוקסלי דוקא מגבירה את הסיכון לחיילים. ואני אסביר:
במדינה דמוקרטית, האזרח הוא בעל המדינה ויש לו זכות לאמירה בכל מה שנוגע לעיניניה. בתקופת המהפכה (הציונית) ההורים נתנו את ילדיהם לצבא ולא שאלו יותר מדי שאלות. וע"י כך איפשרו לצבא להכשיר את החייל בצורה נאותה. עם תום המהפכה, (מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מה שתרצו. אני חושב שלאחר מלחמת של"ג) ההורים כבר מתחילים לשאול שאלות. מכיוון שהצבא מגייס את ילדיהם בכפייה (למען הסר ספק - אני התגייסתי לקרבי מרצון, אך זה לא משנה את העובדה שגוייסתי עפ"י חוק ואף אחד לא שאל אותי לדעתי), והצבא שייך למדינה והמדינה שייכת לאזרחיה, ההורים מרגישים בצדק שזאת זכותם להכתיב לצבא את הדרך בה יתיחסו לילדיהם. מכאן כל ההקלה באימונים ובטירונות, הדגש המוגזם על בטיחות, ומ"פים שצריכים להתעסק עם טלפונים מהורים. אל תשכחו גם שגיוס החובה הוא מס כפול -גם מס על זמנם של הצעירים וגם מס כלכלי על ההורים שאמורים לממן אותם כלכלית בשנות שירות החובה. לא פלא שההורים מרגישים שהצבא שייך להם. הפתרון? אפשר לנסות להסביר להורים שהמעורבות שלהם מזיקה, אך לפי דעתי (ואני אומר את זה גם כהורה) זה לא יעזור. מאז תום המהפכה ותחילת מהפכת הנגד, שעיקרה שבירת הסולודריות הישראלית, אנשים כבר לא מוכנים להעמיד את טובת הכלל מעל טובתם האישית והמיידית. כך שאני מאמין שבהמשך לתהליך הנירמול עלינו לעבור לצבא מקצועי. ולמי שלא הבין - לבטל את גיוס החובה. אם אדם בן 18 בוחר מרצונו החופשי להתגייס לצבא, ומתוגמל בהתאם, אין לאף אחד מחוץ למערכת זכות לומר מילה על אופן ותנאי השירות.

נצח זה הרבה הרבה זמן

דגש מוגזם על בטיחות?
בוא תגיד את זה למשפחה של אסף וקנין ז"ל.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מאד קל להפוך את הכל לאישי. בעולם אידאלי חיילים לא היו נהרגים באימונים. ובעצם, בעולם אידאלי, אם חיילים נוהגים בדיוק לפי התו"ל והתרגולת, הם גם אמורים לחזור משדה הקרב. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידאלי. לחייל יש נשק. לנשק יש מטרה עיקרית - לגרום מקסימום נזק לבני אדם. והוא גורם. תאונות באימונים הם חלק בלתי נפרד מהאימונים. צה"ל במדיניות הבטיחות המוגזמת שלו עיקר את האימונים מתוכנם. אני לא אומר שצריך לפרוק כל עול ולהתחיל להעיר חיילים בטירונות ע"י זריקת רימון לתוך האוהל ולצעוק "סוויסה! יש לך 4.5 שניות לצאת!" אבל כאשר לפני כל פיפס עושים שילדי, יבש יום, רטוב יום ויבש לילה, ויש לך 17 גננים על כל צעד ושעל שלא מאפשרים לך לטעות, האימונים הם בדיחה. הבטיחות צריכה לבוא מלמטה, מהבטחון של החייל בנשקו וביכולתו והכרתו את מגבלותיו וסכנותיו.

נצח זה הרבה הרבה זמן

בטיחות בנשק היא לא הבעיה העיקרית.
הבעיה העיקרית היא זלזול בנהלי בטיחות של חום/קור, מאמץ גבוה והסמכות מסודרות. אסף וקנין נהרג כי זלזלו בבטיחות. כי הכל יהיה בסדר. חיילים אחרים מתו לנו כי מפקדים זלזלו בתנאי החום, ואחרים כי מפקדים זלזלו במשמעות של מאמץ גבוה. אחרים מתו כי מישהו החליט ש-6 שעות שינה זה מותרות. אני יכול להביא לך גם את השם של כל אחד מאלה שמתו בדוגמאות הלא היפוטתיות האלה.

אין שום בעיה בלהעיר חיילים בלילה בצעקות אז"ר, ואז לתת לכולם לבצע פק"לים. זה מקובל בשריון, למשל, ואני לא זוכר שמישהו מת מזה. או נפגע מזה. גם לא ממסדר אמריקאי בשלוש לפנות בוקר. וגם לא מאז"ר במקלחת.
יבש לפני רטוב, ותרגולים מתודיים לפני היבש חוסכים בחיים ופגיעות, ומסייעים לחיילים להבין מה הם עושים. אם לא תעשה יבש לפני רטוב הסיכוי שלך לטעות ברטוב (וטעות היא לא רשלנות) גבוה יותר.

התו"ל והתרגולת, אגב, מעולם לא הבטיחו המנעות מפגיעות, אלא רק מקסימום תועלת במינימום פגיעות, וגם זה לא בהכרח נכון. אבל כמו שאמר אחד מקציני חה"א.. "למות במלחמה זה מותר, למות באימונים זה מיותר" (ולא צריך להתחיל להתפלצן על המינוח שלו).

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

מאוד מאוד קל להפוך את זה לאישי - השאלה היא מה אתה רוצה - נצחון במלחמה או לשמור על חיי כולם בכל מחיר - וחלק מהמחיר הוא אי הצלחה בלחימה - חד וחלק.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

יש דרך זהב, איפשהו, שמאפשרת אימונים אינטנסיביים ובטוחים.
פעם חשבו שמשמעת מים תבטיח נצחון, היום חושבים שפק"ל-טרטורים בכיס של כל מ"כ זה מה שיבטיח נצחון. שתי השיטות שגויות בעיני, אבל זה לא אומר שטרטור חיילים זאת הדרך שתבטיח הצלחה.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

יש דרך זהב - קוראים לה הכשרה נאותה. היא לא תבטיח שלא יהרגו אנשים בתאונות אימונים. היא כן תבטיח לך שהכוח יגיע במקסימום מוכנות. השיטה הגרועה היא לבטל שיטת אימון בגלל שלא השקעת באימון מפקדים בביצועה הנכון.
ותנחש מה - גם בצבא ארה"ב, ששם טירטורים הם נושא הרבה יותר רציני ומוכוון, עדיין יש נפגעים מזה. ככה זה בחיים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

וקסמן.
[אני חושב].

אכן, טל"ח..

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz