22-03-2005, 21:40
|
|
|
|
חבר מתאריך: 21.02.05
הודעות: 3,020
|
|
נשמע מוכר...
תראה למצב כזה מגיעים מכמה סיבות אבל אתה לא ציינת את גילו של אחיך כך שלא ממש יכול לעזור לך.
אני אומר לך איך זה היה אצלי..
יש לי אח קטן אני בן 16 הוא בן 8. עד לפני חצי שנה הייתי רב איתו כל זמו שהיינו ביחד, אפילו כששיחקנו הלכנו מכות לפעמים\בדרך כלל הוא היה יוצא בוכה ופגוע וכלפי מי האשמה הייתה מופנת?? כלפי כמובן, שוב אני עשיתי משהו לא טוב שוב אני פגעתי בו, שוב הוא בוכה בגללי... אחר כך הייתי כל כך כועס שהיה בא לי להציק לו, וזה מה שעשיתי אבל אז הוא היה מלשין.
בסוף נמאס לי ממנו והפסקתי להציק אבל החרא הקטן התחיל להתחכם ולהציק לי ואני לא יכלתי לעשות כלום כי אני אשם הבוגר תמיד אשם, הרי הוא לוקח דוגמא ממני..
הרגשה שפשוט מפוצצת אותך מבפנים אני פשוט הגעתי לשלב שבו אני הבנתי שהדרך הכי טובה היא לא ליצור קשר להתעלם להבליג...עבר שבוע, שבועיים והוא שוכח את הכל איך אני פגעתי בו ובכי חשוב מה הוא עושה לי..
אז יש שקט בבית אבל מה גם זה לא טוב...עכשיו אני אמור לנסות ליצור איתו קשר למה אני לא עוזר לו, מדבר איתו הרי אני אח שלו מה זה איך אני מעיז אשם אשם אשם...אז שכולם ילכו לה$%דיין אני עושה את מה שאני רוצה
בסוף ההורים קיבלו את זה אני עד היום מתעלם והואףכאילו כלום לא קרה...הדברים היחידים שאני אומר לו זה שלום בתאבון לילה טוב וכשיש בעיות בשיעורים ואמא מבקשת עזרה וגם "אין לי עכשיו כוח לזה" כשהוא מבקש עזרה עם המחשב..ומיצידי שידפוק תראש בקיר...
חשבון נפש לא עוזר ולא יעזור לפחות לא לי..
מקווה שעזרתי לך תעדכן
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.
|