אני רוצה לשתף אתכם בתופעה שמרגיזה אותי.. והיא "תבוסתנות".
יותר ויותר אני נתקל בתבוסתנות הזו בכל פלגי החיים בארץ ואני כבר רווי ממנה עד בחילה.
אני מודה שאני לא חף מהתבוסתנות הזו, אך מה שלא ידוע לכם הוא שאני נלחם בה בשיניים!
על כל פעם שקשה לי, על כל פעם שאני חושב שהגעתי לקצה, אני לוקח נשימה עמוקה ומיישר מבט לחיים בעיניים ואומר להם:
"בוא נראה אתכם!!!"
לכל אחד יש את אמות המידה שלו לחיים, אבל אנשים.. אתם נשברים מהר מידי ועל מעט מידי!
כל אדם רשאי לבקש ולקבל תמיכה, אבל לא משנה כמה תמיכה ועזרה בן אדם יקבל,
אם הוא לא מגיע להכרה שהוא רוצה והולך לעזור לעצמו אז כל המאמץ הזה לשווא.
אתם לא עושים לי או לאף אחד אחר טובה.. כי בסופו של דבר זו רק הבעיה שלכם..
העניין הוא כזה: כאשר תופעה כזו היא בקנה מידה כלל ארצי יש לזה השפעה הרסנית.
התוצאה של זה היא מורל לאומי נמוך, הידרדרות בחוסן וכוח ההרתעה הלאומי, פנייה למעשים קיצוניים,
יצירת פערים חברתיים, דיכוי, ניצני אנרכיה ולבסוף קריסה.. והתהליך הזה בעיצומו.
חלקכם צעירים מכדי שיעניין אותם, חלקכם בוגרים מכדי שיעניין אותם ולחלקכם ממש לא איכפת,
אבל כולנו ביחד בבוץ הזה, ואף אחד לא הולך לשום מקום..
אני יכול להעיד על עצמי שעם הבריאות המחורבנת שלי והמצב בכלל שלי וזה שאני רואה כל יום דברים
שבא לבכות ולהתכווץ בחדר כמו ילד חסר אונים, אני! עדיין! מחייך!!!, ואני גם צוחק!!!!
ואתם יודעים למה?
כי כל העולם הדפוק הזה יכול לקפוץ לי!
לא.. אני לא אומר לזרוק את הכול ולעשות אנרכיה, אני מדבר על זה שכל אחד ואחת מכם צריך להתבונן
פנימה ופשוט להגיע להכרה שכל מה שקורה מסביבנו זו הצגה שנקראת החיים שלנו,
ואנחנו השחקנים הראשיים!!
אנחנו קובעים את הקצב, אנחנו קובעים את העלילה ואנחנו אלה שנקבע מי יישאר לעמוד אחרון!
בשורה התחתונה, מה שאני מנסה לומר לכם זה תיקחו את עצמכם בידיים ותעיפו את עצמכם קדימה,
כי כל אחד יכול להעיף רק את עצמו קדימה.. ופה אנחנו רק ברשות עצמנו.
ברגע שנבין וניישם את זה, רק אז נוכל ללקק את הפצעים של החברה שלנו ולראות את השיפור.

מילואימניק

אני חושב דוקא שאנשים לא נשברים, אלא מנסים להתמודד (בדרכם הישראלית) עם הבעיה...
בדר"כ משתמשים במילה "להישבר" יותר מידי והיא מאבדת ממשמעותה, בדומה למילים "נמאס לי", "אין לי כח" (אני משתמש בזה בעיקר) וכד'...

יישר כוח שאתה נלחם עם בעיותיך ומנצח אותם.

ציטוט:

העניין הוא כזה: כאשר תופעה כזו היא בקנה מידה כלל ארצי יש לזה השפעה הרסנית. התוצאה של זה היא מורל לאומי נמוך, הידרדרות בחוסן וכוח ההרתעה הלאומי, פנייה למעשים קיצוניים, יצירת פערים חברתיים, דיכוי, ניצני אנרכיה ולבסוף קריסה.. והתהליך הזה בעיצומו.

לא יודע למה כוונותיך... איפה יש תבוסתנות בקנה מידה ארצי?

הפחד מהכנס לעימות עם האויבים שלנו, ולא רק בזה, אלא בכלל הפחד שלנו להתמודד עם הצרות שלנו.

מילואימניק

מסכימה לגמרי ואפילו מחזקת.

זו לא היחלשות פנימית, אלו וויתורים. וויתורים פנימיים שלנו לעצמנו.
חוסר אונים הוא הנחה, כאב וצער הם הנחות, כמו גם חיים על הקצה או בצל המרות.

בחיים האלה, כל הנחה שנעשה לעצמנו, תגרע משתוסיף.

צריך לדעת לקחת את השגרה וללמד אותה את מקומה.
אנשים מתים מרעב, ממחלות, מחוסר משאבים, אנשים מתים מצונאמי, מחוסר היגיינה, ממלחמות, מתאונות דרכים. יש מספיק סיבות יזומות של גורמים עליונים למוות, אז אין צורך להוסיף.

אם כל אחד יבין שיש לו X שנים לחיות פחות Y שנים שהוא כבר חי, הוא יוכל להסיק שהפשטת הY לא תועיל בהפשטת הX, שכן הוא נעלם שלא נגלה עד לעת בה נשמתנו תפרח מאיתנו. עלינו להתייחס אל החיים בנחישות, זהירות ופייסנות.

אנחנו זמניים, עץ אלה מתקיים יותר שנים מאיתנו, אז כדאי שכל אחד ימצא את הפרופורציות וינהג בהתאם.
ברגע שיש כ"כ הרבה אנשים בדיכאון, זה מושך את כל החברה הישראלית לשם, ואנחנו מאבדים דם.

אושר פנימי הוא בחירה ובחירות דורשות אומץ. תבחרו לחיות בצל השמחה, למען עצמכם ולמען כולנו.

לעיתים, אנשים משתנים.

אני רוצה לענות לך על כל פלגי המאמרון הקטנטון שלך ולא בגלל שאני צעיר עם דעה חריפה או מבוגר עם נסיון של שנים כמו שהזכרת,אבל אני מוכרח לציין שתפסת אותי בקטוגריית האנשים שפשוט לא אכיפת להם...

התחלת באומרך:"אני רוצה לשתף אותכם",נורא יחלתי לשיתוף הזה אבל לא מצאתי שום איזכור שגרם לך לכתוב את המאמרון על ה-"תובסתנות",משו אני יודע?!,אולי שיעזור להבין מאיפה אתה זורק משפטים שכאלה ללא כיסוי דוגמאות ושיכנוע,כי אותי נערי היית יכול למשוך אם רק היית מביע סיטואציה אחת שתתמוך ב-"מטרה" שלך.

בנוסף אם כבר נקלענו לנושא-"תופעה בפלגי החיים בארץ",אני חייב לציין שהתופעה שהעלת היא אחת מהאחרונות שהיו עולות לי בראש,אני הייתי חושב יותר בכיון של גזענות,נצלנות,וחוסר כבוד,(אגב גם אני לא נקי מכל התופעות).

*אגב הכל גם נכתב בטון של כעס ובהגזמה,אז אם תוכל לשתף יותר יוכלו לעזור לך באשר לי אני בסה"כ מתעניין,אני עדיין נוקט בעמדה של חוסר אכפתיות מוחלטת !
בנוסף על תקפוץ לשפוט אותי כמו שאני לא שפטתי אותך בכלל תשמח בחלקך ותן לשאר לשמוח בשלהם,לפחות בזה יש לנו מן המשותף