בבלבלות..

אתמול הייתי בתורנות בבסיס,סיימתי את המשמרת שלי ב11 בערב התארגנתי מהר והלכתי לישון הרוסה מעייפות... לא יודעת למה אבל כל מה שרציתי זה לשמוע את הקול שלה, לא הצלחתי להרדם כשעה במיטה כשהאחות לידי כבר נוחרת...

בחמישה ל12 היא התקשרה. אחרי שלא דיברנו הרבה זמן, דווקא כשהכי רציתי לשמוע אותה.. וזה הכי קשה, כי כשאני ממש זקוקה ללדבר איתה, אני לא יכולה להגיד לעצמי לא.

אז דיברנו כמה דקות, וראיתי שהיא לא רוצה לנתק, ולא רציתי שיעלה לה כסף. אז קמתי מהמיטה והלכתי להתקשר אלייה משיחות חינם {צבא..}.

בקיצור, דיברנו שעתיים בפון, ניתקנו ב2. וניסיתי להיות הכי לא ריגשי בעולם, אבל היא גורמת לי להרגיש כל כך קרובה גם קילומטרים מרחק. היא אמרה שהיא חולמת עליי המון, שהיא חלמה על כל הקשר שלנו, על כל רגע וכל שנייה. וזה הטריף אותי, כי אני יודעת שהכי קשה לה בעולם לספר לי את זה.

הייתה תקופה שכל תורנות שלי בבסיס כשהיא הייתה בבית היא הייתה באה, לפעמים אומרת לי שלא יכולה ומפתיעה אותי (פתאום היו מתקשרים בש.ג או שהייתה מצליחה לשכנע אותם להכניס אותה כי רוצה להפתיע אותי) ופתאום נכנסת לי לחדר ולוחשת 'תותי', הייתי קופצת בהיסטריה. בשוק טוטאלי תמיד. גם כשכבר אישרתי לה בש.ג להכנס הייתי מתקשה להאמין שהיא באה.

ומאז שנפרדנו, כל תורנות אני מתעוררת בבהלה, חושבת שהנה היא באה להפתיע אותי. וכל פעם שאני נכנסת הבייתה אני רצה לחדר לבדוק אם היא שם, כי בזמנו היא תמיד רצתה להפתיע אותי. ואני יודעת שהיא מסוגלת, ואני יודעת שהיא רוצה, ואני יודעת שהסיבה היחידה שהיא לא עושה את זה, זה כי אני ביקשתי ממנה שלא. כי אני לא אתאפק, וכי אני לא רוצה לחזור.



אני כל כך אוהבת אותה, וקשה לי, ואני שונאת אותה על זה. ואני כל כך אוהבת אותה.

שלחתי לה הודעה קודם 'דיברנו אתמול, או שחלמתי את זה?' היא ענתה לי 'חלום טוב? שמחה ששלחת הודעה'. ומאוחר יותר שלחה לי 'אני מתגעגעת'. ואני נשרפת מבפנים, כי אני יודעת שהיא לא מנסה להכאיב לי, כמו שהיא אמרה אתמול 'ריק לי, ואני לא מצליחה למלא את החסר בכלום'.



אני אוהבת אותה. ואני שונאת את העולם המחורבן הזה, שגרם לקשר שלנו להיות קשה מידי, שגרם לה להתבייש בעצמה, שגרם לה להרגיש שהיא לא יכולה להיות בו ושאין לה עתיד בקשר עם אישה, שגרם לי לעזוב אותה מעצם הידיעה שלעולם היא לא תוכל להכיר לי את ההורים שלה, לגור איתי, להתחתן איתי, לאמץ\ללדת ילדה איתי... שגרם לי לעזוב אותה, כשהאהבה כל כך גדולה.

שונאת את העולם המחורבן הזה, שגרם לי לעזוב את האישה שלי אחרי שנה יחד, אחרי 7 שנים של אהבה אפלטונית, וכשהאהבה עוד גדולה מנשוא.



שונאת את העולם המחורבן הזה.

תות




סורי על החפירה... הייתי חייבת לפרוק.

חפירות?!?! לא נראה לי! אהבתי לקרוא את את, יש בזה המון השקעה.
ישמע מוזר אבל באמת שהצלחת לרגש אותי עם זה.
מצטער שאין לי דרך לנסות לעזור לך אבל הייתי חייב לכתוב פידבק.
אני יכול רק לאחל שתזכי בכל מה שחשק לך ליבך! תעשי מה שבלב שלך ואל תשמעי לאחרים! עכשיו את נהנת? תמשיכי כך! אל תחשבי על מה שיהיה.
בהצלחה חמודה.

Israel Defence Forces

תודה לך, על הפידבק, על שטרחת וקראת, ועל זה שהגבת. אם זה היה עניין של מה כולם חושבים - לא הייתי נפרדת ממנה. נפרדתי ממנה כי אני רוצה קשר שהאישה שאיתי תגיד לי 'אני רוצה להתחתן איתך', שהאישה שאיתי תחכה שאסיים את הצבא כי היא רוצה לראות אותי יותר, רוצה לעבור לגור איתי. ולא אישה שעם כל האהבה שבעולם כלפיי תגיד לי שבחיים לא אפגוש את המשפחה שלה, לא אגור איתה והיא לא מאמינה בהמשך לקשר שלנו בעתיד.

לפעמים אהבה זה פשוט לא מספיק...
תות

כתיבה מרגשת מאוד, אהבתי אותה. את כותבת יפה.
אני לא מבינה אבל - חתונה בגיל כזה? לא מוקדם מעט?
ההורים שלה לא יודעים על הנטייה שלה או שזה מתוך בושה?
בכל מקרה שיהיה לך המון בהצלחה!

הלוואי וזה היה סתם סיפור שכתבתי, כך הייתי יכולה להתגאות בכתיבה שלי. כרגע זה סתם עצוב.

ולא, לא חתונה בגיל כזה, אבל אני אשאל אותך ככה- אם היית מכירה עכשיו בחור, והיית יוצאת איתו כשנה, והוא היה אומר לך סתם ככה כדרך אגב 'תקשיבי, לגור ביחד אנחנו בחיים לא נגור, ואני גם לא אתחתן איתך... אני פשוט לא מאמין שזה צריך להיות'. היית נשארת איתו?... בסופו של דבר, מה שחשוב זה שהראייה שלו לעתיד תהיה שהוא כן רוצה להיות איתך, וכן רואה את עצמו איתך, אחרת, מה הטעם?...

ולגבי ההורים שלה - היא מניחה שהם יודעים אחרי שנה שאנחנו יחד, אבל הייתי אצלה רק כשההורים שלה לא היו, והייתי אצלה באוניברסיטה במעונות, והיא הייתה אצלי בבית טריליון פעם בארוחות משפחתיות גם כבת זוג שלי (אני מחוץ לארון לחלוטין), והייתה אצלי בבסיס.. ובכל מקרה, היא פשוט לא ר-ו-צ-ה לספר להורים שלה, ולא חושבת שאי פעם תספר או תפגיש ביננו. אז שוב, מה הטעם ? עדיף שיכאב עכשיו מאחר כך, אני לא אבזבז את הזמן שלי וגם לה עדיף להכיר עכשיו בחורים שהיא תרצה להיות איתם בעתיד מאשר להמשיך איתי.
יש שיאמרו אחרת, שעדיף פשוט להנות מהרגע. אבל אני לא יכולה, לא כשזה צובט בלב.

תות

תודה לך על התגובה.

אני מבינה אותך האמת,
הרגשה של בושה,
אני לא מבינה, היא דו שאמרת בנוגע לבחורים?
אני גם כרגע נמצאת אפשר לומר בקשר מסובך שנראה לי שאין לו כבר טעם..

היא טוענת שהיא סטרייטית, ושאני הבחורה היחידה שהיא אי פעם רצתה להיות איתה. אבל אני חושבת שזה בולשיט, אני חושבת שהיא מפחדת להכיר בזה שהיא בארון.


ולגבי קשרים שאין להם טעם - לחתוך,לחתוך,לחתוך. אני חתכתי, אני מתמודדת עם שאריות של לב שבור שלה ושלי, אבל זה לא משנה את העובדה שלא נהיה יותר יחד והיא יודעת את זה.

זה יקל עלייך עם הזמן. את תרגישי שעשית את הדבר הנכון.

תות

צודקת, זה התפוצץ...
נמאס לי כבר שהוא יודע רק לבוא אלי בהאשמות שווא ולא מסתכל על היחס "המפליא"
שהוא מביא לי... ובנוסף, עושה לי רגשי.
בכל מקרה אני חושבת שבאמת צריך לנתק קשר לגמרי, וגם אני צריכה לעשות את זה.
בהצלחה! 3>

תעשי את זה. זה נשמע שהקשר גורם לך רק רע.

ובכל מקרה, על פי איך שאת מתארת אותו, תגידי לו בזמן הפרידה שלאון מהאח הגדול פנוי, נשמע שהוא ישמח לשמוע. {עושה ריגשי?! מה הוא בן 10?!}

תות

אני לא אהיה נמרחת כמו שאני אמורה להיות כנראה.

תנתקי כל קשר.

בלי הודעות, בלי טלפונים, בלי להפגש, בלי כלום. תחביאי/ תשמידי כל דבר שהיה קשור אליה- ותעשי דברים אחרים. תפגשי עם כמה שיותר אנשים, תחדשי קשרים שאבדו, תמצאי תחביבים חדשים- הכל, רק לא להיות קשורה אליה.

קשר שמתבסס על זה שאחת מבנות הזוג מחוץ לארון והשניה לא מוכנה לצאת- נידון לאבדון. אני יודעת את זה, אני אחרי חמש שנים כאלה בעצמי. (בת הזוג היתה בארון)

צריך את הפתיחות הזו, אין ברירה. עכשיו אני בקשר זוגי שהעבר שלו מורכב (אבל מעולה) עם מישהי שאני מכירה כבר שבע שנים, והיינו פעם יחד. היום הקשר כמובן בוגר הרבה יותר והרבה יותר מאפשר לשתינו לנהל חיים רגילים.
זה כ"כ קל יותר כשבת הזוג מחוץ לארון- אני בת בית אצלם, היא אצלי, יש לנו דירה יחד ופשוט כולם יודעים. זה משהו שחייב לקרות בשבילך יותר מאשר בשביל הקשר עצמו.

יש גם משהו מאוד לא בטוח ולא יציב בלנהל קשר עם מישהי שמסתירה אותך. את אף פעם לא יכולה לדעת שהיא באמת טוטאלית בשבילך, ולא תפתיע אותך יום אחד.

אלו היו שני הסנט שלי.

היי מותק,

את לא צריכה להיות נמרחת, פשוט צריכה להיות את.
והעניין הוא, שכבר חתכתי, החלטתי עם עצמי שלא אחזור אלייה, אנחנו לא יחד, לא מדברות(חוץ מפעם באיזה חודש שהיא מתקשרת וגם אז.. אנחנו לא ממשיכות לדבר אחרי השיחה הזו), אני יוצאת, אני מדברת עם אנשים, אני ממשיכה את החיים ומכירה נשים אחרות. אבל זה לא ישנה את איך שאני מרגישה כלפייה, לעולם זה לא ישתנה. ובסופו של יום, שום דבר לא ישתנה. אבל לפעמים צריך לפרוק את מה שכואב, להוציא את מה שמפריע. ואני שונאת את זה שכל הבעייה הייתה הפחדים שלה ממה שיקרה אחריי, ובסופו של דבר... אני לא מוכנה לחיות איתה ככה.
אני מסכימה עם מה שאת אומרת.
ואני מאושרת בשבילך יקירה, ומקווה שהכל ימשיך להיות מושלם.

בסך הכל פורקת

יום מקסים.
תות

כמה זמן זה כבר נמשך!?! את לא יכולה להמשיך לייסר את עצמך! את כ"כ מקסימה וזה כ"כ לא מגיע לך, מההיכרות שלנו ברור שלא תלכי לאף אחת אחרת עד שהסיפור הזה לא יגמר בצורה אמיתית וסופית, את חייבת את הניתוק הכואב הזה כדי להמשיך הלאה!! הדבר הזה משפיע לך על כל החיים, מקווה שתמצאי כבר את הדרך הנכונה שתגרום לך אושר רצוף ולא אושר רגעי שאחריו את שוב בדכאון במשך תקופה עד השיחה הבאה.


תמיד כאן בשבילך אם תרצי לפרוק או לקבל עיצה.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

אוח עלייך, המעריצה מספר אחת שלי }{

אני מצטערת, כמה פעמים אני אצטרך לומר לך - את לא הטעם שלי ?!!

=]
חולת עלייך.

אני לא כלואה בדיכאון, אני כלואה בצבא. אחרי הצבא יהיה לי יותר כוח וזמן לצאת להסתובב ולהכיר, תאמיני לי שאני רוצה לעבור הלאה. הספיק לי.
אוהבת אותך עד סוף העולם וחזרה }{

תות

כמה טוב לראות שאת עדיין איתנו ולשמוע ממך גם עם הנסיבות פחות נעימות
לא רק הולי המקסימה פה אלא כולנו פה ואני זמין בכל דרך שהיא
אני מבין שרצית בעיקר לפרוק ובאמת במהלך ההודעה שלך רק בסוף הבנתי למה נפרדתם ולמה לא תשובו
אני גם חושב שהבחורה משקרת לעצמה כי אם הייתן בקשר עמוק שכולל הכל אז היא לס או גם דו אבל בהחלט יש בה את האהבה למין שלה (זה כמו או שאת בהריון או שלא אין חצי) ולכן במקרה הגרוע שלה היא תכיר מישהו תהיה איתו אך בפנים זה עוד יכונן ומתי שהוא יצא החוצה.

עדיף לך לשעות קשות למצוא מישהו או מישהי שתוכלי לפרוק אצלו את המטענים (או לקחת מחשב נייד או סלולרי עם אינטרנט ולכתוב פה ) מאשר לחשוב / לדבר איתה, כמו שנאמר פה עדיף לנתק כל קשר מאשר להמשיך לסחוב את זה גם שיחה פעם בחודש משאירה אותה בתמונה ומהתמונה הזאת שתיכן סובלות וחבל
תהיי חזקה ובזמנים קשים אנחנו פה (וכמובן גם בזמנים טובים אבל הנקודה הובנה לא?)
המשך שירות קל
שלך
ארז

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"

ארז יא חמוד


תודה על התגובה, ועל זה שאתה פה בשבילי.
אבל זה באמת רק לפרוק... לא כל כך קל להתגבר על אהבה של 8 שנים... {7 שנים רציתי אותה ושנה היינו יחד}.. וגם אני מאמינה שיום יבוא וזה יתפוצץ לה בפרצוף שהיא רוצה נשים. ואם היא תבין את זה ותרצה אותי, אולי יהיה מאוחר מידי. אבל הסיבה שנפרדתי ממנה זה כי אני לא מוכנה להמשיך לחכות שהיא תתעורר. אני בסדר, באמת. רק פורקת מידי פעם מחשבות ורגשות כשזה חוזר אליי ומכה בי, אני מאמינה שגם אם לא הייתי מדברת איתה ביום של התורנות היה כואב לי באותו הלילה כשחשבתי עלייה. יש דברים שפשוט חוזרים אליך בלילה. אני אעבור הלאה בסופו של דבר.

אבל כפרעליך =] תודה שאתה פה.

תות