23-11-2008, 18:38
|
|
|
חבר מתאריך: 01.04.07
הודעות: 110
|
|
מה שבלב, בואו תלמדו שיעור לחיים..
אני רוצה לשתף אתכם בתופעה שמרגיזה אותי.. והיא "תבוסתנות".
יותר ויותר אני נתקל בתבוסתנות הזו בכל פלגי החיים בארץ ואני כבר רווי ממנה עד בחילה.
אני מודה שאני לא חף מהתבוסתנות הזו, אך מה שלא ידוע לכם הוא שאני נלחם בה בשיניים!
על כל פעם שקשה לי, על כל פעם שאני חושב שהגעתי לקצה, אני לוקח נשימה עמוקה ומיישר מבט לחיים בעיניים ואומר להם:
"בוא נראה אתכם!!!"
לכל אחד יש את אמות המידה שלו לחיים, אבל אנשים.. אתם נשברים מהר מידי ועל מעט מידי!
כל אדם רשאי לבקש ולקבל תמיכה, אבל לא משנה כמה תמיכה ועזרה בן אדם יקבל,
אם הוא לא מגיע להכרה שהוא רוצה והולך לעזור לעצמו אז כל המאמץ הזה לשווא.
אתם לא עושים לי או לאף אחד אחר טובה.. כי בסופו של דבר זו רק הבעיה שלכם..
העניין הוא כזה: כאשר תופעה כזו היא בקנה מידה כלל ארצי יש לזה השפעה הרסנית.
התוצאה של זה היא מורל לאומי נמוך, הידרדרות בחוסן וכוח ההרתעה הלאומי, פנייה למעשים קיצוניים,
יצירת פערים חברתיים, דיכוי, ניצני אנרכיה ולבסוף קריסה.. והתהליך הזה בעיצומו.
חלקכם צעירים מכדי שיעניין אותם, חלקכם בוגרים מכדי שיעניין אותם ולחלקכם ממש לא איכפת,
אבל כולנו ביחד בבוץ הזה, ואף אחד לא הולך לשום מקום..
אני יכול להעיד על עצמי שעם הבריאות המחורבנת שלי והמצב בכלל שלי וזה שאני רואה כל יום דברים
שבא לבכות ולהתכווץ בחדר כמו ילד חסר אונים, אני! עדיין! מחייך!!!, ואני גם צוחק!!!!
ואתם יודעים למה?
כי כל העולם הדפוק הזה יכול לקפוץ לי!
לא.. אני לא אומר לזרוק את הכול ולעשות אנרכיה, אני מדבר על זה שכל אחד ואחת מכם צריך להתבונן
פנימה ופשוט להגיע להכרה שכל מה שקורה מסביבנו זו הצגה שנקראת החיים שלנו,
ואנחנו השחקנים הראשיים!!
אנחנו קובעים את הקצב, אנחנו קובעים את העלילה ואנחנו אלה שנקבע מי יישאר לעמוד אחרון!
בשורה התחתונה, מה שאני מנסה לומר לכם זה תיקחו את עצמכם בידיים ותעיפו את עצמכם קדימה,
כי כל אחד יכול להעיף רק את עצמו קדימה.. ופה אנחנו רק ברשות עצמנו.
ברגע שנבין וניישם את זה, רק אז נוכל ללקק את הפצעים של החברה שלנו ולראות את השיפור.
נערך לאחרונה ע"י DarkWatcher בתאריך 23-11-2008 בשעה 18:43.
|