14-12-2008, 00:21
|
|
|
חבר מתאריך: 03.03.08
הודעות: 34
|
|
דעתכם חשובה לי
סיפור ארוך לפניכם, אודה לכם אם תקדישו מספר דקות
מחייכם לקריאתו:
השאלה שהתעוררה אצלי בשבועות האחרונים היא האם יש חברים אמיתיים.
אני כיתה י"א, אוטוטו י"ב, צבא ויאללה עצמאי.
הח'ברה שאני מסתובב איתם לרוב הם הח'ברה שאיתם גדלתי מכיתה א'.
אפשר לומר שאני מרגיש הבוגר מביניהם אבל שאני איתם אני לפעמים גם עושה שטויות
אבל בגבול הטעם הטוב!
אנחנו חבורה של 8-10 ילדים שהתגבשה בכיתה ט'. אז ככה:
לפני מספר ימים ילד שהוא גם חבר שלי לומד איתי בספרות מוגבר שזה
ספרות 5 יחידות. אנחנו לומדים במהלך השנה על השואה ובדרך כלל מגישים גם מידי
פעם עבודות. העבודה הראשונה שניתנה לנו הייתה על הספר הזהו אדם ואני,
כדרכי, לקחתי את זה ברצינות. מיד הלכתי לספרייה העירונית לקחת את הספר
התחלתי את העבודה ולאחר מספר הארכות של המורה (אין מה לעשות אני די איטי)
אני בשלבי סיום העבודה. החבר שמוזכר לעיל לא לומד בשיא הרצינות ולאחרונה
הוא רצה לקחת את עצמו בידיים. אני בתור חבר שתומך הבאתי לו את המחברת שבה
הכל מסודר ואף לא מילה מהחומר הלימודי חסרה. הוא ביקש גם אם אני יוכל
לעזור לו בעבודה והסכמתי ברצון. לאחר מספר ימים שהוא דיבר איתי בפלפון הוא ביקש
ממני או יותר נכון שאל אם אני יוכל לרשום את שמו בעבודה שאני עומד לסיים.
אני שללתי את זה בכל תוקף, הרי יש פה שתי בעיות שצצות:
מצד אחד אני לא פראייר שעושה עבודות בשביל הכיף לאנשים. העבודה הזאת גם
מספקת באיזשוהו מקום.
מצד שני בתור חבר אמיתי לא תהיה לי בעיה לעזור לו בעבודה אבל במידה והוא רוצה לקחת
את עצמו בידיים עליו ללמוד ולא לרמות את המורה.
עכשיו בשיחה שהתפתחה בינינו לגבי הוספת השם שלו הסברתי לו את הבעיות שמתעוררות מכך
ואמרתי לו שבמידה והוא היה צריך כסף או אוכל או אוזן קשבת ובקיצור כל דבר אחר
שחבר אמיתי יכול לתת הייתי עוזר ונותן ברצון, אבל פה יש בעיה מוסרית בעיה
שבתור חבר אמיתי אני לא יכול לעשות את זה.
לבסוף הסכמתי לעזור בכך שהבאתי לו סיכום מודפס שמצאתי באינטרנט של
הספר ואת הספר עצמו. נתתי לו את הספר והסיכום מתוך אמונה שלמה שהוא יעריך את זה וייתן
פול גז בשביל להתקדם בעבודה. יש להזכיר פה שאני בשלבי סיום העבודה אבל אפשרתי
לו לקחת את הסיכום והספר לסוף השבוע מתוך עזרה בין חבר לחבר (אולי היה סתם
רגשות אשם מיותרים - אידיוט שכמותי!). ניתן לומר כעת שהבנאדם קרא
רק 2 עמודים מתוך 10 עמודים מהסיכום. איזה תמים אני...
בקיצור כל הסיפור הארוך הזה מתקשר לכך שלחבר שלי שכבר לא גר בעיר שבה אני גר (רבע שעה נסיעה)
חגג יומלדת בבית שלו. היה לי מאוד חשוב לבוא מתוך סיבות אישיות שרק אני מודע אליהם
וגם בכללי חבר זה חבר ואם מזמינים אותך למסיבת יומלדת אתה צריך לכבד את הבנאדם.
דיברתי עם איתו חבר משיעור הספרות והוא אמר לי שבעשר אנחנו ניצא.
אני חשבתי "טוב נו עשר, אני יכול לנסוע לסבתא שלי הרי יום שבת" (רבע שעה נסיעה).
ובארבע וחצי בצהריים נסעתי אליה עם דו שלי (פרט חשוב שכחתי את הפלפון).
יותר מאוחר בערב כשהבנתי כשהתקרב עשר ולא היה לנו איך לחזור הבנתי שיכול להיות
שאני לא יספיק להתארגן ולנסוע איתם. בינתיים אחי הגדול התקשר אליי ואמר לי שחבר שלי התקשר
ושאל איפה אני. אני כשחזרתי הביתה בסביבות 9 ורבע הרמתי אליו שיחה.
בדרך ראיתי אותו וציינתי את זה בפניו והוא אמר לי שהם היו בדרך לתחנת מוניות כשראיתי
אותו והם כבר בדוקים אם יש מוניות. הוא אמר לי שהם כ-13 ילדים וכנראה הם יקחו מונית גדולה ומונית קטנה
כך שיש לי מקום אחד ואני יכול לנסוע איתם. הוא אמר לי שתוך מספר דקות הוא יתקשר אליי
שוב כדי לעדכן אותי. לאחר שהוא התקשר אליי שוב (2 דקות) הוא אמר לי שהם כבר
על המונית והם בדרך ליום הולדת. אני פשוט הייתי די מבועס אחרי הכל
לא צריך לקחת את זה קשה אבל די רציתי לבוא ליומלדת. הוא אמר לי שאני
יכול לקחת מונית שירות לשם וזה עולה גרושים אבל אני ידעתי שהמונית
תריד אותי בכביש המהיר ואני בקור הזה (גשם) לא רוצה טובות מאף אחד
ולא רוצה שמישהו ייקח אותי משם. אמרתי לו בפלפון שיגיד לחבר שחוגג את
היומלדת מזל טוב בשמי ושלא יכולתי להגיע מכיוון שהייתי חולה.
עכשיו השאלה שלי היא כזאת (אפשר אפילו להגיד תהיות) - האם הוא
נחשב חבר? האם הוא עשה לי "קטע"? ואולי אני לא צריך לבוא בטענות רק
אליו אלא לכל שאר החבורה שנשארה אדישה לכזה דבר.
פשוט אני רוצה להקיא מהאדישות הזאת.
|