 |
08-11-2008, 02:36
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
יהיה רע מאוד (תחזית קודרת)
עד לפני חודש וחצי לא העליתי בדעתי שאובמה ייבחר (בהתחלה חשבתי שיובס ע"י הילארי, ובהמשך היה
לי ברור שיובס ע"י מקיין) - ואז קרס ליהמן בראד'רס, והמשק האמריקני נכנס למפולת שחיסלה כל סיכוי
לנצחון רפובליקני (גם לכזה שהיה אופוזיציה לממשל הנוכחי כמעט בכל תחום, למעט בטחון לאומי).
אובמה ניצח - ובצורה משכנעת, כאשר מאחוריו יעמדו בית נבחרים עם רוב מ-א-ו-ד נוח של 254 מתוך
435 חברים; וסנאט עם רוב של בין 56 ל60 דמוקרטים מול 40- 43 רפובליקנים [תלוי בהכרעה של שלושה
מירוצים, שבכולם מובילים רפובליקנים - אבל באחד מהם, בג'ורג'יה נדרש סיבוב שני, מאחר וסנאטור
צ'יימבליס (רפו') השיג רק 49.8 אחוז מהקולות, במירוץ משולש, כאשר המנצח נדרש להשיג רוב מוחלט,
ובשני האחרים, במינסוטה ובאלסקה, נדרשת ספירה חוזרת בגלל ההפרש הזעיר בין שני המועמדים -
שבמינסוטה עומד על 238 קולות, מתוך למעלה מ2.8 מליון בוחרים!].
עוצמה כזו תאפשר לנשיא לשלוט ללא עוררין ולהעביר את מועמדיו לתפקידים השונים באופן מהיר
והחלטי. המשמעות היא ממשל חזק לאין שיעור מזה שהיה לבוש, או לקלינטון (למעט בשתי שנותיו
הראשונות).
עדיין לא ברור מי יהיו האנשים שיקבעו בפועל את מדיניות החוץ של אובמה, אבל מתוך הנחה שאלה
שעסקו בנושא במהלך הקמפיין, אכן יטפלו בו גם בהמשך - הרי שלישראל צפוייה בעייה קשה של לחץ
של ממשל אמריקני שיורכב מהאלמנטים השלומיסטיים ביותר שראינו - שלומיסטים גדולים עוד יותר
מאלה שחווינו בימי קארטר. אנשים דוגמת סמנת'ה פאואר (שהורחקה מהקמפיין בגלל שגידפה את
הילארי - אבל לא בגלל עמדותיה לגבינו, שכללו, בין השאר, המלצה חמה לשגר לפה צבא אמריקני
כדי להגן על הפלסטינים מפנינו...), סוזן רייס (מועמדת חזקה למזכירת מדינה אצלו, שלא מפסיקה
להסביר עד כמה פגישה עם אחמדי נג'אד מקבילה לפגישה עם ההנהגה הסובייטית בימי המלחמה
הקרה...), רוב מאלי (שכתב ספר שמסביר שבקמפ דיוויד ב2000 - הבעייה הייתה סרבנות של
ישראל...), זביגנייב בז'ז'ינסקי, וגם דן קרצר ודניס רוס (שבגלל שהם יהודים שיש להם חברים טובים
בארץ, נוצר כאן הרושם שהם פרו ישראליים...) - לא מבשרים טובות לישראל. מינויים למזכיר מדינה
דוגמת ג'ון קארי (שסוזן רייס הייתה יועצת של קארי בקמפיין 2004 והציעה לו למנות את שני ידידי
ישראל הוותיקים ג'ימי קארטר וג'יימס בייקר, למתווכים מטעמו במזה"ת - הצעה שהוא חזר בו ממנה,
אחרי שהסתבר שהיא עלולה לגמור אותו אצל הקול היהודי...) או צ'אק הייגל (סנאטור רפובליקני
מנברסקה, שהיה מתנגד קולני למלחמה בעראק ונחשב לאחד מהפחות ידידותיים כלפינו בסנאט),
גם הם לא מבשרים טובות.
כמו שאני רואה את זה - לישראל צפויות ל-פ-ח-ו-ת שנתיים קשות מאוד (אם יהיה מזל - ב2010
בבחירות אמצע הקדנציה, יספגו הדמוקרטים תבוסה קשה, והשלטון הדמוקרטי לא יהיה כ"כ מוחלט).
הממשל החדש, שהאידיאולוגיה שלו בנוגע להתמודדות עם רודנים, שואבת ישירות מעולמם הרוחני
של צ'מברליין ודלדייה לפני 70 שנה וחודש, בעצם אומרת לנו שאיראן גרעינית זו בעייה שלנו, ושלנו
בלבד. המשמעות היא שהבחירות כאן בפברואר הופכות לקריטיות עוד יותר מכפי שניתן היה לדמיין.
כדי לעמוד מול הממשל הלא-ידידותי שצפוי לנו - צריך ממשלה שתוכל, לפחות בחלק מהמקרים, להגיד
"לא" לאמריקנים, שכן בניגוד לממשל היוצא, שהיה במקרים רבים יותר פרו-ישראלי מהממשלה בי-ם,
הממשל הבא מגיע מהשקפת עולם אחרת לחלוטין.
ממשל אובמה יעמוד, כפי שחזה סגן הנשיא הנבחר ביידן, בפני אתגרים בינ"ל קשים שיוצבו בפניו.
אתגר ראשון הוצב בפניו עוד טרם נסתיימה ספירת הקולות, כאשר הודיעה רוסיה על הצבת מערכות
טילים בקלילינגראד - מובלעת רוסית בין ליטא לפולין (במה שהייתה פעם מזרח פרוסיה...). רוסיה לא
תהיה האתגר היחיד של אובמה - והיא בטח לא תהיה המסוכן שבאתגריו (רוסיה מונהגת ע"י אנשים
אחראים, שלא קיים סיכוי ירוצו להטיל פצצות אטום בגלל שזה אולי יזרז את שיבת המהדי...). המסוכן
באתגרים שלו יהיו כאן אצלנו באזור - וכאמור יש ויש סיבות לדאגה.
מצד שני, עם ציפיות כ"כ נמוכות מהאיש וממשלו - אפשר להיות מופתעים רק לטובה...
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
