תקרות זה בתים, לא? ובתים זו אדריכלות, לא?
יש באמתחתי לא מעט ציורי תקרות. אבל אתחיל בכמה סוגיות לדיון:
א. הצטרפתי לטיול מאורגן של המועצה לשימור אתרים בנצרת. את הטיול הדריך שריף שריף ספאדי, איש נצרת, שהתמקד בתקרות המצויירות הנפלאות של עירו. מדריך מעניין ורהוט, אבל הוא אסר עלינו לצלם את התקרות. כשניסיתי להבין למה, התברר לי שהוא חושש שיגנבו לו את זכויות הפרסום של יצירות האמנות המדהימות הללו. גם כן סיבה.
בכל מקרה, הגנבתי כמה תמונות, ואני מעז להעלותן כאן דווקא בשל איכותן העלובה: זה מבטיח שאיש לא יגנוב אותן. אבל - התקרות המצולמות בהן הן נפלאות.
בין היתר, סיפר לנו שריף שהארמון היפה והמעוטר ביותר הוא ארמונו של הקאדי. לא נוכל להכנס לשם, אמר, כי בעל הבית לא מוכן שייכנסו אליו תיירים. מאוחר יותר למדתי שמאד ייתכן ששריף עצמו הוא בעל הבית של הקאדי, בהיותו נכדו. זה כבר לא יפה. הוא ממש יורק לבאר ממנה הוא שותה.
ב. באותו הקשר: בתי הליוואן (בית החלל המרכזי) הם מבנים מאד טיפוסיים לתקופת צמיחתה של הבורגנות הערבית, החל מאמצע המאה ה-19. לרובם היו תקרות מצויירות (אלה הם הארמונות בנצרת ששריף הראה לנו). נותרו מעט מאד, בעיקר בגלל שיש מעט מאד תודעת שימור בכל הקשור לתרבות הפלסטינאית. אם זה לא יהודי, ולא תנ"כי, ולא צלבני (?) - שיהרס.
הסימן המאפיין של בתי הליוואן הוא 3 החלונות עם הקשתות המחודדות במרכז החזית. ניתן למצוא בתי ליוואן בלבנון, סוריה, ירדן, ישראל ומצרים. לבנון הפכה אותם כמעט לסמל לאומי. לא ברור מהיכן הגיעו, אם כי שמעתי גרסאות שמדברות על ונציה. נשמע תמוה קצת.
ד. בשבת הפתוחה בירושלים הצטרפתי לסיור בחצר סרגיי. הכניסו אותנו לכמה מסדרונות ממשלתיים שהם בדרך כלל סגורים, והעלו אותנו לגג. משם ירדנו ויצאנו מאחד החדרים הפונים אל החצר, ליד המגדל, ונדהמתי מיופיה של התקרה.
ה. בבית הכנסת במקווה ישראל יש תקרה נהדרת. אינני יודע ממתי.
ו. הכנסייה בבית החולים סן לואי היא המקום הכי צבעוני בארץ ישראל. מהממת. היא נצבעה בטירוף על ידי הברון דה פיילה, ממש בתחילת המאה העשרים, שצייר ציורי קיר ותקרה גם בחדרים אחרים בבית החולים. המוטיב המרכזי שלו היה המלך הצלבני לואי הקדוש. בזמן מלחמת העולם הראשונה הטורקים מרחו זפת על כל הציורים, והנזירות המנהלות את בית החולים חושפות אותם מחדש, במאמץ קשה. לאחרונה הן גילו שגם חדר המדרגות היה מצוייר, אך אין להן תקציב לחשוף את ציוריו. הן תשמחנה לכל עזרה.
ז. אותו רוזן דה פיילה מצא שרידים של ציורי קיר ותקרה צלבניים בכנסיה באבו גוש, שעמדה נטושה. הוא רכש אותה, ושחזר את הציורים. לא ברור כמה מתוך זה הם ציורים צלבניים מקוריים, וכמה הן המצאות של הרוזן דה פיילה. בכל מקרה - זו העדות השלמה ביותר של ציורי קיר מתקופת ימי הביניים המוקדמים, ורישומי הברון נלמדים בכל קורס לתולדות האמנות.
ח. בגל השלישי של הבנייה במושבות (הגל הראשון - הצריפים ובתי העץ; הגל השני - הבתים הפשוטים, החד קומתיים; הגל השלישי - בניה מפוארת למדי, בעידן האורקסטרה והפסנתרים, הנערות דוברות הצרפתית, וגבעות האהבה בכל מושבה) היו לא מעט ציורי קיר ותקרה. אדר' דב אלון, עם שי פרקש, חשפו לאחרונה ציורי קיר מהממים בביתו של אבשלום פיינברג בחדרה. מסתובבת ברשת מצגת נהדרת על עבודתם.
ט. גם הטמפלרים, בשלהי ימיהם בא"י, ציירו על הקירות והתקרות. אין לי תמונות. אני לא נורא אוהב אותם - גם מטעמים לאומיים אבל גם מטעמים ארכיטקטוניים. הבניה שלהם משעממת אותי, והיא כעורה למדי בעיני.
י. הפרק האחרון, ואולי המעניין ביותר, בנושא ציורי קיר ותקרה הם הציורים של אמני הקיבוצים, בשנות הארבעים והחמישים. עבודות מהממות. רובן הגדול אבדו, או שהן מוזנחות לחלוטין, והולכות לטמיון בימים אלה ממש.
נערך לאחרונה ע"י ארדיכל בתאריך 26-12-2008 בשעה 11:26.
|