26-03-2005, 09:09
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.05.03
הודעות: 4,101
|
|
זה טבעי.
אנשים תמיד יירצו לדבר על הדבר שעובר עליהם, מה גם שאחרים נמצאים איתך באותו המצב.
ככה זה היה כשהיית בבבית הספר/חטיבה/תיכון. וככה זה עכשיו. וככה זה גם יהיה, בעתיד, בקשר לעבודה, למשל.
אני יכול להבין את ההרגשה שלך. את מרגישה כאילו הם מדברים בכורדית עם הראשי תיבות, כינויים וכו'...
ואז, כשאת מנסה לשתף אותם במה שעובר עלייך - השירות הלאומי - הם מזלזלים.
תראי, כמה דברים. והכל מניסיון.
-הם מזלזלים בעיקר מסיבה אחת: הם פשוט לא יודעים. הם לא יודעים שהלחץ שמוטל עלייך גדול מהרבה מהלחץ שמוטל על פקידת-קפה בקרייה. הם לא יודעים את החשיבות של מה שאת עושה. הם לא יודעים עד כמה זה יותר אפקטיבי, העובדה שאת איפה שאת ולא בתפקיד סתמי. אבל, הכי חשוב - הם פשוט לא מבינים כי הם אף פעם לא נתקלו בזה.
-הדבר השני הוא: זה כבר בגלל התרבות של החברה הישראלית. יש לנו נטייה כזאת. להאדיר את הלוחמים ולזלזל בתומכי הלחימה (למרות שגוף אחד לא יכול בלי השני, ולהפך). אני לא אומר שלא מגיע להם - אבל כאשר מאירים באור מישהו - מישהו מואר פחות... ולכן, יש גם נטייה לזלז בבנות השירות לאומי בגלל החיבה ש"זה לא באמת צבא". אז נכון, זה לא באמת צבא. אין מדים ירוקים והצדעות. אבל, הלחץ הוא אותו לחץ. הקושי הוא אותו הקושי. ולדעתי, האפקטיביות של השירות - יותר גדולה.
-תזכרי משהו חשוב. הם הפכו להיות ונשארו חברים שלך - בגלל שהם אוהבים אותך. (אני יכול להבין אותם ) לא בגלל השירות שלך. תזכרי את זה.
-וכדבר אחרון, מה זה לעזעזל קט"ש? (חוץ מעודד...)
מקווה שעזרתי במשהו...
|