כתבתי פה אשכול לפני יותר מ3 חודשים וחזרתי בגלל שפשוט אני לא מצליח.
הבעיה היא עדיין אותה הבעיה- מתקשה להתפתח, מתקשה להתחבר, מתקשה להרגיש בטוח עם עצמי.
אני באמת כבר מיואש מהמצב, וכל פעם (והיו הרבה כאלה) אני מנסה להשתנות- אבל כל פעם חוזר לנקודת ההתחלה.
ברור לי שלהשתנות זה תהליך קשה ולשנות הרגלים ודרך חיים של יותר מ15 שנים זה מסובך- אבל הייתה לי תמיד תקווה שהכל יכול להשתנות- וברגע שאני אצליח הכל כבר יהיה הרבה יותר טוב..
אבל הבעיה היא.. שזה לא קרה.
אני יושב לי פה, יותר מרבע שנה לפני, וקולט שאני עדיין תקוע עם הבעיה האידיוטית הזאתי. מאוכזב מעצמי מאוד על זה שכל הזמן הזה הולך לשווא ומתבזבז ואני עדיין מסובך בכל השטויות האלה.
לא מבין למה כל כך קשה לי לקבל את עצמי? למה אני לא יכול להיות מי שאני רוצה להיות? למה כל כך קשה לי לעבור כל יום ולקוות שמחר יהיה יותר טוב?
כל יום אני חושב על זה שיש בעיות גדולות בהרבה, שיש כל כך הרבה סבל בעולם ואני תקוע עם מחשבות מטופשות על עצמי שאני לא יכול, לא מסוגל- למרות שאני רוצה.
יש בי רצון ענק- לתרום מעצמי, להתחבר, להכיר אנשים לעומק, לפעול יותר, לחיות יותר..
אני לא מבקש רחמים. פשוט רוצה להתחיל לחיות- להוכיח לעצמי שאני יכול יותר ושאני יכול לצאת מה"משבר" הזה..
אבל פשוט אני כבר מיואש. היו לי הרבה ימים מאושרים וטובים, גם בתקופה הזאת- אבל כל פעם אני מתלפא איך המצבי רוח יכולים להיות קיצוניים כל כך - ומרגע של שמחה אדירה בלב הכל הופק לדכאון שחור נוראי..
זהו בעצם. אלה בעצם התחושות שלי שמלוות אותי כבר כל כך הרבה זמן ובאמת אני מקווה לצאת מהמצב הזה.
ודבר אחרון- באמת שניסיתי כמה שפחות להתלונן, לנסות לעבור את זה לבד ורק עם עצמי. אני יודע שאני אמשיך את הנסיונות האלה ובאמת מקווה ומאמין שיהיה לי טוב בסוף.

אני אשמח לכל עצה ומודה מראש לכל אחד שייתן לי כזו.

אתה בן 15 בערך אני מבין. כדאי שתדע שהרבה עוברים את זה בגילך, או בסביבות.
אני יכול לומר לך שעם הזמן אתה משתפר, גם בגלל ההשתדלות העצמית שלך וגם בגלל ההתבגרות.
בנתיים- תנסה להקיף את עצמך בחברים ומשפחה בתקופות הקשות. תמצא חבר טוב שאתה ממש סומך עליו ותשתף אותו בהכל (או ידידה טובה, לפעמים זה הרבה יותר קל), וכבר תראה איך יש הקלה.. וכל פעם שאתה מרגיש לא טוב, דבר איתו\איתה.

כמעט כל אחד בגילך חושב שהוא כלום לעומת אחרים, חוסר ביטחון עצמי ובלאגן בראש. זה מובן. צריך להסתכל מהצד. אתה בר מזל. אני מבטיח לך שאתה לא מכוער וטיפש ואדיוט כמו שאתה גורם לעצמך לחשוב. דון את עצמך לכף זכות. לנסות לעבור את זה לבד עם עצמך לא יעזור, לא טוב היות האדם לבדו.

באשכול הקודם שפתחת נתנו לך כמה עצות נהדרות. אם הן לא עבדו, כדאי שתנסה שוב, כי העבודה על עצמך לעולם אינה נגמרת. אל תקבל את התכונות ה"רעות" שב. ככה אתה פראייר של האופי שלך. תעבוד קשה ותשנה את זה. דוג'- אל תזניח דברים ותגיד "אני עצלן" בתור תירוץ כאילו אי אפשר לשנות זאת, תעבוד נגד עצמך. זאת החכמה.

תרשום לי מה דעתך.

קודם כל תודה רבה על התגובה.
אני יודע שאולי זה בגלל גיל ההתבגרות בזה, אבל משום מה אני חושב שזה מקרה די קיצוני. זה פשוט די נורא לשנות מצבי רוח בלי סוף, לשבת בכיתה לבד כי אני מפחד להשתלב ולקבל תגובות רעות או לקבל הרגשה כזאת, וחוץ מזה גם ככה אני כל הזמן מסתובב עם הרגשה נוראית בבטן.
זה פשוט ממרר את החיים. לפעמים יש את הרגעי אושר האלה- אבל הם נגמרים מהר מאוד.

כשהתכוונתי לעבור את זה לבד לא ממש התכוונתי שאני לא רוצה עזרה. אולי בעצם אני מתכוון לזה קצת, אבל אני פשוט חושב ששינוי עצמי אמור לבוא ממני ולקרות בזכותי ובזכות מה שאני עושה- ולא בזכות מישהו אחר.

חוץ מזה, לדבר על זה עם מישהו זה לא נראה לי כל כך מתאים. זה סתם יהיה עול ענק על אחרים. זה גם לא נושא שממש קל לדבר עליו- ובעצם אם אני אספר על זה למישהו אני די בטוח שאני ארגיש חשוף כי תאום יש מישהו שמבין אותי במאה אחוז, שאני לא בטוח שזה דבר טוב.

אני באמת משתדל לעבוד על האופי ואני לא מוכן להתפשר. היו לי מלא הזדמנויות כאלה ואחרי כל אחת מהן החלטתי לא לוותר. יש לי שאיפה ואני מאוד מקווה להגיע אליה.
הבעיה שלי היא שאני פשוט לא יודע איך להתחיל..
הטיפים שנתנו לי הם טובים ואני מנסה להשתמש בהם, אבל הבעיה היא שהם מאין תיאורטיים. אני פשוט לא יודע איך להתחיל בתהליך כזה ואיך להתקדם איתו.

לדעתי כל אחד חושב שהמקרה שלו קיצוני ומיוחד... אבל זה לא ממש משנה.

אני מבין את הבעיה שלך. אני מניח שכל ה"קבוצות" חברים בשכבה שלך כבר סגורות כביכול, לכולם יש חברים טובים, ורק אתה לבד. אל תחשוב על זה ככה. יש מישהו שאתה חושב שמכבד או מחבב אותך? (לא בצורה מינית כמובן) לאט לאט ובלי לדחוף את עצמך תנסה להחבר איתו, וככה אל החבורה שלו. בהתחלה יהיה קשה, אבל אני מניח שיקבלו אותך.

אתה גם חושש שיבקרו אותך, חושש תמיד מה יחשבו עליך, מה יגידו... בגיל 15 זה נראה לך ממש חשוב. תרשה לי ממרום שנותיי (פחח..) לנסות להסביר לך שזה ממש לא חשוב. אני יודע שגם אתה יודע את זה אבל בבטן זה עדיין מציק. אל תנסה לחשוב איך אתה עושה רושם טוב. תתנהג כמו עצמך. אם תעשה פאדיחה או שתיים, או שתצחק מהן בעצמך (בטחון עצמי), או שתתנהג כאילו זה לא סיפור וזה לא יהיה סיפור.

אני בגילך הייתי מאוד ביישן. עם הזמן (הצבא בעיקר עזר) נפתחתי והיום אני די חברותי. אני בטוח שגם אתה תםתח יום אחד, ומוקדם משאתה חושב.

על איזה עול אתה מדבר? אם תספר על זה למישהו, העול יוסר. ואם הוא חבר, הוא ישמח שאתה מספר לו. תמיד שחבר מדבר איתי מהלב אני שמח בחלקי. ותמיד מישהו מהצד רואה את הדברים יותר טוב ממך.
אני לא רוצה שתלך לילד הראשון בכיתה שיושב לבד, תשב לידו ותשפוך את הלב, אני אומר לך למצוא מישהו שממש תסמוך עליו. אם מישהו יבין אותך במאה אחוז זה לא דבר טוב, זה דבר מצוין, אבל לצערי אתה לא תמצא מישהו כזה (לפחות עד החתונה חח). גם 90 אחוז זה מספיק טוב. אני מסכים שזה לא כיף להרגיש חשוף. זה מפחיד. אבל אם אתה סומך על בנאדם אתה רגוע. אני יכול להגיד לך שיש לי כמה אנשי סוד כאלה, לא רק אחד, וכולם יכולים למלא עלי ספרי פאדיחות ושטויות שמילאתי להם את השכל, אבל אני יודע שהם לא יעשו זאת. כמו שאני לא אעשה זאת להם. הכל הדדי.

עצות לשיפור הבטחון- הכל נדוש וצפוי, אבל זה עובד.
דבר ראשון- כל אחד הוא מיוחד בפני עצמו. אתה בנאדם מדהים ואין שני לך בעולם. תחשוב שיש מליוני זרעונים במירוץ לביצית ואתה ניצחת.
דבר שני- תמצא תמונה שלך שאתה חושב שהיא בסדר. תסתכל בה תעשה זום תחפור בה חצי שעה ביום ותראה שאתה בסדר גמור.
ואחרון- תעמוד מול המראה כמה שיותר, תעשה פרצופים, תחייך, אל תחשוב איזה דבילי אתה נראה. ותגיד לעצמך (בקול!) "אני מדהים", "אני חכם" וכו'.

אם שכחתי משהו אגיב פה שוב.

אולי יצא ממה שכתבתי שאין לי ממש חברים אבל אני רק רוצה להבהיר שדווקא יש לי מן חבורה כזאת, כמה חברים טובים ועוד כמה חברים מ"קבוצות" אחרות..
הבעיה היא שלפעמים אני פשוט לא מספיק מצחיק או שנון או פשוט לפעמים אין לי מה לומר.. ולפעמים את מה שיש לי לומר אני שומר לעצמי כדי לחסוך פדיחות או משהו בסגנון..

אני כבר הרבה זמן מנסה להפנים את זה שאני טוב ומוצלח- אבל לפעמים יש את ההרגשה שזה לא נכון שהורסת הכל. לפעמים יש את המעצור הזה שמונע ממני לדבר למרות שאני רוצה- ובעצם מונע ממני להתקדם לכיוון כלשהו.

אני אנסה ליישם את כל מה שאמרת, ומקווה שיהיה טוב.
ד"א- ניסיתי לקרוא קצת מהבעיה שלך, אבל אני לא חושב שאני זה שאוכל להסביר לך ממש על איך להמשיך או לשנות מסלול או חברות.. מצטער

ועל הדרך הצחקת אותי וממש עודדת אותי. חח אני חייב לך

אני מקווה שצחקת ממה שאמור היה להצחיק חח.

אם זה ככה- חצי מהבעיה כבר פתרנו. אני חושב שאתה תהיה בסדר.
בהצלחה.