 |
12-07-2009, 14:23
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
|
אני מעלה סיכומים שאערוך ואשפר בהמשך
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי האזרח שמתחילה ב "כנס 3 שנים למלחמת הלבנון 2-המכון למחקרי בטחון לאומי 12.7.2009"
במלאת שלוש שנים לפרוץ מלחמת לבנון השניה ותקופה לא ידועה לפני שפורצת מלחמת לבנון השלישית מכנס המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS בראשות ד"ר עודד ערן וראש תוכנית המחקר הצבאי את מי שניהלו את המבצע הצבאי:
רמטכ"ל המלחמה, דן חלוץ
סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי
היועץ לביטחון לאומי גיורא איילנד
והמומחה לעיניינים ערביים פרופסור אייל זיסר
כל אלו דיברו והרצאותיהם השתלבו לכדי ניתוח מיוחד של המלחמה במבט לאחור אחרי שלוש שנים ומבצע אחד ברצועת עזה.
מלחמת לבנון השנייה – מלחמת ההתפכחות, ראש הכנס ד"ר סיבוני גבי. ראש תוכנית המחקר הצבאי במכון למחקרי ביטחון לאומי.
מילים רבות נכתבו על המלחמה ומיד עם סיומה ניתן האות למפח נפש מתוקשר היטב. מילים דוגמת: כשלון, תבוסה צורבת, החמצה, מחדל ועוד הועפו לחלל האוויר. עתונאים, מפקדים בכירים בעבר בצה"ל התחרו מי יטיח ביקרת חריפה יותר בצה"ל. וועדת וינוגרד קבעה כי צה"ל לא ניצח במלחמה אף לא בנקודות. דומה כי תחושות התסכול והמבוכה בסיומה של המלחמה הופנו בעיקר כלפי צה"ל תוך שהם פוגעים ביכולת לבחון את תוצאות המלחמה בצורה מקצועית ומפוקחת.
מלחמת לבנון השניה היתה קריאת ההשכמה של מדינת ישראל לגלות שמתחת לאפה ומבלי משים, נבנה איום בעוצמה גדולה כל כך. ראש התמנון האיראני שלח זרועות עמוקות לתוך לבנון תוך שהוא מכין את הקרקע לשלוח זרוע נוספת לתוך רצועת עזה. האויב שנואש מיכולתו לכבוש את המדינה או חלקים ממנה הפנה את מרצו לבניית יכולת ירי תלול מסלול בהיקפים גדולים כשהוא מכניס את רוב אוכלוסיית ישראל לתוך מרחב הלחימה.
אולם, עתה, שלוש שנים לאחר המלחמה, בתהליך איטי וקבוע, התבהרה תמונת המלחמה. למרות תנאי הפתיחה, ולמרות הכשלים שנחשפו בפעולתו, הצליח צה"ל לספק למדינת ישראל הישג אסטרטגי מן המדרגה ראשונה. במלחמה הזו הושגו שלוש המטרות האסטרטגיות העקריות שהוגדרו לצבא: הפסקת הטרור מתחומה הריבוני של לבנון כלפי מדינת ישראל; מימוש אחריותה של לבנון לשלוט בדרומהּ; ופגיעה של ממש בחזבאללה שספג מכה חסרת תקדים ממנה טרם התאושש. הגם שהחזבאללה ממשיך להתעצם, הרי שדומה שהתעצמות זו מחפה על ירידה הולכת וגוברת במעמדו בלבנון. קו פרשת המים הנו ה- 12 ביולי 2006.
גיורא איילנד
1. פער מובנה וגדול בין הציפיות של הדרג הפוליטי – ציבור, תקשורת, דרג פוליטי - והיכולת של הדרג המבצע
א – משך הלחימה
ב – זו לא מלחמה אמיתית ולכן לא צריך להיות לנו הרבה נפגעים
ג – תפגעו ברעים אבל אל תפגעו באלה שלא צריך לפגוע בהם
ד- כמו בספורט אנחנו רוצים ניצחון ברור ומובהק
ככל שהמערכה נראית יותר כמלחמת ברירה, הדרג הפוליטי מעלה את רף הציפיות. ככל שרף הציפיות גבוה, כך הפער בין הציפיות הולך וגדל. אחת הבעיות של המלחמה היא שהיא יצרה פערים מאוד מהירים:
א. האשמות
ב. פער בין הצבא לעורף.
ג. פער בין דרג מדיני לדרג צבאי
2. חשיבות של הגדרת המטרה.
מטרה – מה אנחנו רוצים להשיג
משימה – מה צריכים לעשות
שיטה – איך צריכים לעשות
המטרה לא הייתה ברורה במלחמת לבנון השנייה
3. יש נטייה להיות עסוק בצד השני ופחות מכפי שצריך בתמונת המצב ולהכיר את יכולותינו של הצבא, ואת יחסי הכוחות. לזה לא ניתן מספיק תשומת לב בממשלה. התוצאה שנוצרים פערים בין מה ניתן ומה לא ניתן להשיג. לא לקחו בחשבון את תקציב צה"ל. קיצוץ תלת שנתי של כמיליארד שקל. רמת האימונים, רמת המלאי לא הייתה כשירה.
80 אחוז מהנושאים הם גם צבאיים וגם מדיניים וצריך להבין את שני הדברים ביחד.
הקשר בין תוצאה צבאית להישג המדיני –
הקשר בין הדברים – צריך להתחיל את המהלך המדיני לפני המהלך הצבאי. צריך היה להציג לאמריקאים את תמונת המצב. "יש שלב שלא נוכל לספוג את המחיר מהתקפות החיזבאללה, וניאלץ לצאת לפעול צבאית בלבנון, כך נפעל ואלה הפגיעות הצפויות בחיזבאללה וגם מעבר לכך."
אולמרט לא רצה לדבר עם האמריקאים עם כניסתו לתפקיד על הזירה הלבנונית. בנוגע לעופרת יצוקה, אולמרט כבר הכין מדינית את הקרקע והזהיר את הפלשתינאים ודיבר עם מנהיגי העולם.
"אם מחר פורצת מלחמת לבנון השלישית , היא לא לגמרי תהיה שונה בתוצאותיה ממלחמת לבנון השנייה."
שני הצדדים הפיקו לקחים. השיפור הטקטי ההדדי מתקזז.
הגדרת האויב. הגדרה מדויקת של האויב. מיהו האויב?
אם תיפתח שוב אש מלבנון, לא נוכל אלא להילחם נגדכם מדינת לבנון ואנחנו נפגע בכל דבר שקשור ליכולת המבצעית למלחמה. מדינת לבנון חייבת להבין את זה מאיתנו. גם סוריה ולבנון וגם המערב רוצים לבנון יציבה ומשגשגת. מסיבות שונות. צריך אמירה מדינית ברורה כזו לאורך זמן. רק זה תוכל המלחמה השלישית להידחות, ואם תהיה מלחמת לבנון שלישית, היא תמנע את מלחמת לבנון הרביעית.
ההישג היה בהחלטה להרוס את רובע הדחייאה בבירות. החיזבאללה מבין את זה מצויין. צריך להילחם ככל האפשר דרך הגורם המדינתי. בהתייחס לעזה, ברגע שהחמאס הוא הגורם המדינתי, ניתן להרתיע אותו.
משה קפלינסקי – סגן הרמטכ"ל
הישג חסר תקדים לצה"ל בהתמודדות עם טרור המתאבדים בתוך ישראל בשנים 2003-2006. היה לזה גם מחירים. בסוף שנת 2002 מינוי אותי לאלוף פיקוד מרכז. חומת מגן אפשרה לנו שינוי דפוסי הלחימה בטרור. שינינו דגשים וביצענו פעולות כירורגיות על חשבון פעולות במאסות גדולות.
עשינו עוול למפקדים שלנו במלחמת הלבנון השנייה עם הגדרות "הפלאזמה". יכול להפנות אתכם לדיונים בצה"ל על מיקומו של המפקד בזמן המלחמה. בתקופה שבו הצלחנו לנצח את טרור המתאבדים הפלשתינאים, הכוחות עשו 10 חודשי תעסוקה מבצעית. לא הצלחנו לגשר על הפער באימונים גם בגלל מגבלת המשאבים.
בתחילת 2003 - דוממנו טנקים ומטוסים, קיצצנו משרות של אנשי קבע. הצבא הגדיר קו אדום ומעבר לכך נדרש לקיצוצים של מאות מיליוני דולרים. כמות הכסף היא לא הבעיה אלא דרך הקיצוץ. כאשר על הצבא נדרש ביוני לקצץ חצי מיליארד שקלים, לא נשאר הרבה לעשות קיצוץ. מה שאפשר לקצץ זה גיוס מילואים, רכש של מלאים, קיצוץ באימונים.
"הלחימה בטרור וקיצוצים בתקציב הביטחון הובילו לכך שהצבא הגיע למלחמת לבנון לא מוכן."
יחידות מילואים ש 6 שנים לא עשו אימון. הדיון שהתפתח בצבא על תפיסת ההפעלה. בפועל אנחנו מפתחים במשך מספר שנים לפני קיץ 2006 ניסיון ליצור תפיסת הפעלה שונה.
הצבא לא פיתח את השפה המבצעית מספיק טוב. הכתובות על הקיר יכולנו לראות ב 2004 בתרגיל מטכ"לי גדול. גם שם ניסיונות רבים להכרעה דרך הפעלת אש, צצו הניצנים של שפה לא ברורה. חוסר האימונים המסודרים לא אפשר לנו בתוך הצבא לחשוף את הליקויים ולתקנם במהלכים סדורים.
למרות מה שאמרתי אני רוצה להגיד קטגורית שאין דרך להצדיק את הדרך שבה פעלנו. גם בתנאים האלה היינו מחוייבים לעשות טוב יותר ולסיים את המערכה הזו בצורה הרבה יותר מוסדרת.
איפה טעינו
1. שגינו כמפקדים שלא הצלחנו לשנות את התפיסה הכללית גם של הממשלה, של הציבור, בעיקר בתוך הצבא פנימה – שאנחנו נמצאים במקום אחר – במלחמה ולא בהמשך של הפעילות השוטפת. בלבנון כל הזמן אמרנו שאנחנו במבצע (ולא במלחמה), בעופרת יצוקה בדיוק ההיפך. היו ניסיונות לשנות את התפיסה שלא צלחו. היינו מחויבים לעשות גם דברים מוחשיים. אי גיוס המילואים, נהלי עבודה, אי פתיחת עמדת פיקוד קידמית חדשה, חלוקת גזרות בתוך פיקוד צפון, אופי הפקודות – לא היה שינוי. לא הגדרנו מצב חירום בעורף. במקומות שבהם יכולנו להשתמש בכלים שימשיכו לכולנו שאנחנו נמצאים במקום אחר. פיספסנו והתוצאה היא שחלקנו נשארו בפלאזמות, לא הגדרנו משימות בצורה נכונה, ולמטה זה איפשר לפעמים לפגוע בערכים כמו "דביקות במשימה". אם היינו מגדירים נכון את המשימות ומשנים את ה mindset מפקד אוגדה לא היה מנסה לשנות את הפעולה.
2. כשלנו באי חתירה לקיצור זמן המערכה. נטלנו לעצמנו יותר מידיי חופש בהערכת זמן המערכה. לא הערכנו את התנהגות העורף. החיזבאללה כן הבין. כשלנו בניתוח של מה שיעשו לנו האמריקאים. חיכינו שהם יעצרו אותנו. תפיסה שגוייה שלא נתחה נכון את הצרכים של האמריקאים. אנחנו התנהגנו מפחד האמריקאים. אני חושב שיכלנו לעשות. יכולנו להגדיר את מנגנוני הסיום כבר בתחילת הדרך. לא עשינו את זה. היינו צריכים להחליט מוקדם יותר על המהלכים הקרקעיים ולעשות זאת בצורה נחרצת יותר.
3. אי גיוס המילואים מייד בהתחלת המערכה. לצבא יש תוכנית לגשר על חלק מהפערים ולהכניס את יחידות המילואים טוב יותר למלחמה. אנחנו וויתרנו על הדבר הזה. גיוס מילואים הוא נשק מרתיע וגם אמצעי שיכול לחולל מהר יותר את מנגנוני הסיום. תמיד תהיה הדילמה. לא להיכנס למהלכים בצורה מתגלגלת.
4. נכנסנו למלחמה ללא תוכניות אופרטיבית לזירה הזו. זהו גורם מכריע. רק ככה אפשר להיות מוכנים למלחמה. כשאין את הדבר הזה השיח נהיה לקוי בין הדרג הצבאי למדיני. לא מבינים את תפיסת הפיקוד והשליטה. בתוך הצבא היו לזה השלכות בעייתיות.
5. יוזמה , התקפיות ודבקות במשימה – היו חסרים לנו.
היו השגים למלחמה. אחד הדברים החשובים היא שהיא הוותה לנו קריאת התעוררות. לצה"ל ואני חושב למדינה כולה. הייתה לי הזכות להיות סגנו של חלוץ כשהוא הטיל עליי לבצע את התחקיר על מה שדרוש תיקון בצבא, ולהעביר אותם לרמטכ"ל הנוכחי גבי אשכנזי. היה תהליך מרשים וחסר תקדים להבנתי, בעומק, במקצועיות ובבגרות באופן שבו הצבא חקר את עצמו והפיק לקחים. רא"ל אשכנזי אימץ את הכלים ואנחנו רואים היום מהלך מרשים מאוד של פעולה אינטנסיבית ליישום ולתיקון של הדרוש תיקון. חלק גדול ראינו כבר במבצע עופרת יצוקה. ישבתי בבית והסתכלתי על המבצע דרך מסכי הטלוויזיה. היה גאווה לראות את היישום של מה שלמדנו שם וכיצד זה בוצע. הצבא נכנס עם תוכניות מוכנות ומתורגלות. הכשירות של הציוד היה טוב. השילוב בין גורמי הפעלת הכוח ועוד ועוד ראויות לציון.
בניגוד לצבא, אני לא בטוח באנדרסטייטמנט שכלל המערכות במדינה הפיקו את הלקחים ותיקנו את הדרוש תיקון. לא היה שינוי מהותי בשיח בין הדרג המדיני והצבאי, הגדרת המטרות לא הייתה ברורה. זו חובתנו בשל המלחמה ההיא להסדיר יותר את המערכות.
גם בתוך הצבא. לא לחשוב שעופרת יצוקה היא התגלמות היישום של כל הלקחים.האתגר של המפקדים , הוא להמשיך את יישום הלקחים גם אחרי ההצלחה בעופרת יצוקה. הרבה יותר קשה לתקן אחרי הצלחה מאשר אחרי חוסר הצלחה.
הצבא והמדינה נמצאים במקום אחר אחרי מלחמת לבנון השנייה. בגלל מה שאנחנו למדנו, הזכירו לנו, התהליכים שבוצעו בצבא אחרי זה. אם נידרש למלחמת לבנון שלישית התוצאות תיהנה אחרות לגמרי. אין לי ספק שהצבא ידע לעשות את הדברים טוב יותר.
האתגר של כולנו הם להתמודד עם שאר האתגרים של הצבא. איראן מעל לכל. נצטרך לדעת ביעילות הרבה יותר טובה להתמודד עם השלוחות של איראן כאן קרוב אלינו.
דן חלוץ
בשלוש השנים האחרונות סורר שקט מוחלט בגבול הצפון שלא זכור כמותו מאז שנות השבעים. תוצאות המלחמה נקנו במחיר חייהם של אזרחים ושל חיילים, בכאבים של פצועים ושכולים. ליבי איתם.
אני מבקש להעיר- גבורתם של הלוחמים עומדת בפני עצמה. כריכתה בליקויי הדרגים שמעליהם, שחלקם משרתים בצה"ל, היא דבר שלא יעשה ולא נעשה מעולם.
גבורת לוחמי צה"ל עמדה בפני עצמה מאז ועד היום. כל מי שפיקד עם חיילים עלול להיות חשוף לביקורת כזו. כולל מי שאמר את הדברים.
זכינו להרבה פרשנות וביקורת. ידעו לחזות במהלכה של המלחמה, בחוסר הצלחה, את התפתחות הדברים. לקח לאומי נוגע למידת הצניעות הנדרשת באשר ליכולת שלנו כפרטים וכחברה, להעריך דברים שבחלוף זמן מקבלים משמעות אחרת.
הישגי מלחמה נמדדים בראש ובראשונה במציאות שאותה היא יצרה וביישום מדיני של תוצאותיה.
במלחמת לבנון השנייה היו הישגים והצלחות, ליקויים וכישלונות, כמו בכל מלחמה קודמת.
מהלך התחקירים היה נוקב ועמוק. הרבו לדבר על כישלונות מערכתיים ואישיים והיו כאלה, אך מיעטו לציין את ההישגים. שורר שקט, זו עובדה. הנפיצות היא סוג של הערכה. המזרח התיכון כולו נפיץ. איכותה של הערכה זו שנשמעת ע"י גורמים רבים. כמו התחזית שהחיזבאללה ינצח בבחירות, או שהשקט לא ישרור אפילו חודשיים.
שורשיה של 2006 נטועים במאי 2000. הנסיגה החד צדדית הייתה נכונה. הבעיה הייתה מדיניות אי פעולה שאומצה אחריה. תוצאתה הייתה תגובה מהוססת על מעשי טרור בגבול. זאת בניגוד להצהרות אחרי מאי 2000. החל מהצהרות ומעשים לאחר חטיפת החיילים באוקטובר 2000. תגובותינו המהוססות נלמד ע"י החיזבאללה. הוא המשיך להלך על הסף כמו אדוניו האיראנים בנושא הגרעין, תוך שהוא מצליח להרדים אותנו בתהליך איטי ושיטתי.
ארגון טרור וגרילה שאחז את תושבי הצפון וחיילי צה"ל במוצבים כסוג של בני ערובה.
דרך הפעולה התגבשה אצלי לאורך זמן. היא לא נולדה ביום החטיפה. הרעיון היה באמצעות פעולה מעבר לצפיות לדחוק את החזבאללה מעבר לפעולה כזו..
אפשר היה להמשיך לטמון את הראש בחו"ל. אפשר היה להמתין. במציאות של אז, לא הייתה מאושרת ומתממשת תגובה מאוחרת.
גם היום הייתי חוזר וממליץ על אותו דפוס פעולה. פעולה רחבה באש שלוקחת בחשבון גם מהלך קרקעי. ההחלטה של ממשלת ישראל ב 2006 הייתה נכונה וצודקת.
מנהיגות אינה נמדדת ביכולת להתחמק מקבלת החלטות, אלא בהתמודדות, ובקבלה של החלטה ונכונות לשאת באחריות באופן אישי לטוב ולרע.
תפיסתי את הזירה הלבנונית גובשה עוד לפני שמוניתי לרמטכ"ל. בבסיסה עמדה הגישה של פעולה בעוצמה גבוהה, הרבה יותר מציפיות היריב. תפיסה שעלינו לפעול בנחישות, בעוצמה לפעמים כאילו "בעל הבית השתגע". הדבר אושר ע"י ממשלת ישראל והיו בה 3 שרי ביטחון בעבר באותה עת.
אם אנו מבקשים לבדוק את מלחמת לבנון על פי קריטריון השקט, נמצא שהיא לא נופלת בהישגיה מהמלחמות הקודמות. זהו אינו המדד הקובע.
יש למצוא סרגל ייחוס שיאפשר בדיקה אובייקטיבית. אין סרגל כזה. לכל מלחמה היו מאפיינים שונים – היריב, מערכת מדינית, אמצעים בהם נעשה שימוש, סוג האויב ועוד. המבחן המשמעותי הוא מבחן ההישגים מול המטרות והתוצאות המדיניות אסטרטגיות שהיו למלחמה זו. ביקרות היא לגיטימית אבל לא ניתן לבחון פעולה על סמך מטרות שלא היו לה.
החלופה שלא נבחרה הינה תמיד החלופה הטובה ביותר, יתרונותיה התיאורטיים אינם נבחנים במבחן המעשה.
מלחמת הטרור מטבעה היא מלחמת התשה שדורשת התמודדות ייחודית, אבל גם זמן. הרבה זמן. מרבית העימותים בעולם סובבים סביב מלחמות של מדינות סביב ארגוני גרילה וטרור. בעשורים האחרונים מתחוללים מספר עימותים שסופם לא נראה באופק – אפגניסטן, עיראק, אצלנו.
ראוי שנכניס את הדברים לפרופורציה כאשר אנו מדברים על עצמינו. בכל המקומות ההכרעה מתמהמהת. כך היה במהלך של שש שנות לחימה במאבק בטרור בישראל. נכון שנבחן את מושגי ההכרעה והניצחון ונגבש את עמדתנו בהקשר לכך בעימותים מסוג זה.
היציאה למלחמת לבנון השנייה הייתה מול מטרות מוגדרות מראש ומוגבלות. היה לנו ניסיון לשנות את המציאות הפוליטית בלבנון. הישג אחר היה דורש פעולה אחרת שהיה גורם לנו להתבוסס שוב בבוץ הלבנוני.
עמדתי להתייחס ללבנון כמקשה אחת – לא התקבלה. היו מקרים שלא הצלחתי לשכנע את הדרג המדיני למלחמה.
הטעויות לשיטתי:
1. לא גייסנו מילואים במועד המתאים על מנת ליצור איום בפעולה קרקעית
2. ליקויים בשיח בין דרגי הפיקוד
3. הזנחה מתמשכת של רמת הכשירות של הדרג הלוחם
4. מוכנות העורף האזרחי על כל רשויות השונות בכללים של צה"ל.
5. רמת ציפיות גבוהה
המטרות שהוצגו ואושרו:
1. העמקת ההרתעה
2. הפסקת הטרור מתחומה הריבוני של לבנון על ישראל
3. פגיעה משמעותית בחיזבאללה
4. שליטה ביטחונית בדרום לבנון של הממשלה הלבנונית
5. הפעלת לחץ על החיזבאללה להשבת החטופים
חשבתי שלא ניתן להשיב את החטופים באמצעות כוח.
6. לשמור על סוריה מחוץ ללחימה
בהקשר לתוצאות אחרי שלוש שנים, בואו נבחן את התכלית האסטרטגית. אני לא משתמש במילה ניצחון על מנת שלא לברוח מהביקורת שבחלקה הייתה צודקת. עם כל הכבוד לאלה שישבו ביציע, לא כל מה שנאמר היה על בסיס מקצועי. היו גם סיבות אחרות ולא אכנס אליהם.
חיזבאללה חטף מכה חסרת תקדים. גם לנו היו נפגעים. החיזבאללה לא יושב על הגדר. מערך הרקטות הושמד, העורף הלוגיסטי נקבע, רובע דחאייה נפגע קשות. הממשל הלבנוני פרש את חייליו בדרום לבנון בנוסף לחיילי הכוח הרב-לאומי.
אם שמים יעדים מדיניים בלתי ריאליים , לא צריך להתפלא שאי אפשר לקבל אותם. יש שני צדדים לכל משוואה. הציפייה מממשלת לבנון להילחם נגד בני עמם על מנת לשרת אותנו היא ציפייה שאין לה סיכוי להתממש לא היום ולא פעם, לדעתי.
הלחץ להחזרת החיילים לא צלח אלא כעבור שנתיים. הסורים לא נכנסו לעימות. הזירה הפלשתינית לא נכנסה לעימות אף היא.
נסראללה נוהג כרדוף. לו היה יודע מראש את המחיר על מעשיו, לא היה מבצע את החטיפה. הצריבה התודעתית בלבנון קרתה. לבנון התחמשה בעשרות אלפי רקטות. אלפי רקטות שבתסריטים עלולים להיות משוגרים למדינת ישראל או להתפוצץ בתוך לבנון בתסריטים מסויימים.
בחומת מגן נורו מאות רקטות ופצצות מרגמה לאורך הצפון. בעופרת יצוקה לא!
סוריה. במובנים מסוימים היא מורתעת. הם מבינים את מודל הפעולה שראו מולם. סוריה מחפשת להתקרב לעולם המערבי.
איראן. איראן נחשפה מעבר למה שידענו. היא נדרשת לתמוך בשיקום נזקי המלחמה והחיזבאללה בהשקעה אדירה. לא ניתן לשלול את האפשרות שהמהומות באיראן הן בגלל שזה התבצע על חשבון שיקום רווחתם של אזרחי איראן.
מדינות ערב האחרות מואסות במלחמה. דיי אם נזכיר את תגובת מצריים לגילויי תאי החיזבאללה בשטחה.
גברה אצלנו התודעה שתקציב הביטחון לא נועד לקיצוץ ללא מחיר. צה"ל צריך לקבל את המשאבים הדרושים ליכולתו להשיג בטווח זמן קצר את המטרות הטקטיות.
התפיסה המבצעית שעמדה בבסיס ההתקפה על הדאחייה התקבלה.
תפיסת הצורך להתמודד עם היכולת של העורף לאורך זמן הוחרף. הוא ימשיך להיות מטרה מועדפת בזמן מלחמה.
חשבון נפש נוקב של התקשורת התקיים גם הוא.
גם צה"ל תיקן את מדיניות התקשורת השגויה שהופעלה במלחמת לבנון השנייה.
את כל אלה השיגו הלוחמים של צה"ל. אני משוכנע שכל החלטה של מי מאוייבנו לבחון את סבלנותינו תעשה בכחיל וברעדה.
מרכיב ההגנה האקטיבי והפאסיבי בפני טילים הוא חלק מהיכולות שעלינו להמשיך לבנות.
הרתעה אינה אמצעי למנוע התעצמות של הצד האחר. התעצמות לאחר מלחמה היא פעולה טבעית של הצד השני. התעצמות ניתנת לעצירה במהלכים מדיניים או בפעולה צבאית.
יסוד לדרך פעולה עתידית. מדינת לבנון היא האחראית לכל מה שקורה בתחומה שמופנה נגד מדינת ישראל. זה חוקי וזה מוסרי כמענה לפעולות טרור מלבנון, לאחר ביצוע הפעולות המתאימות להקטנת הפגיעה באזרחים תמימים.
לסיום דברי אבקש להעיר הערה. מלחמת לבנון השנייה וכמוה עופרת יצוקה הפכו עם סיומן למלחמות עבר שלא יחזרו. הלקחים והמסקנות צריכים לשמש כמנוף להתקדמות לעתיד, להשתנות באופן מתמיד ולהתרחקות מקיבעונות. כך נתמודד בעתיד עם מצבים שטרם ראינו.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
