לא סופרים גופות

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8038

מאת הרב אברהם וסרמן

אם צריכים לספור הגופות אצל האויב, אין נצחון ברור



ויכוח עז נטוש בימים אלה בין גורמים שונים בשאלה: כמה אנשים נהרגו בעזה ? "רק" 600 או כ- 1200. כנראה שיש אצלנו מי שסבורים שאם נספור גופות רבות של הצד השני - נוכיח שניצחנו.


לא נעים, אבל זה נראה קצת ניסיון לרמאות עצמית בהגדרת הניצחון. הבה נודה שלאחר מלחמת ששת הימים, או מלחמת ארה"ב בעיראק - לא היה צורך בהוכחות לניצחון...

אך מעבר לזה, יש כאן התעלמות מהשאלה - האם אנחנו מוכנים ללמוד מניסיון העבר? ולא רק של אחרים כי אם בראש ובראשונה שלנו? האם אנחנו מוכנים ללמוד מהתנ"ך המלא כל כך במלחמות, ונכתב כדי שנלמד לדורות הבאים כיצד פותחים מלחמה וכיצד מסיימים אותה? מה היחס העקרוני שלנו למלחמה? איך מסתכלים על הצד השני?

בראש ובראשונה יש לשוב ולהדגיש: ישעיהו הנביא הביא לעולם את בשורת השלום ותקוות העתיד המאושר. על הקיר בבית האומות המאוחדות מצוטטים הפסוקים הידועים "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", "וגר זאב עם כבש", ואכן זו השאיפה לעתיד. אך כל זמן שהעולם מלא זאבים טורפים, אריות דורסים ונחשים ארסיים, וכל זמן שלהיות כבשה זה להיות נטרף, יש לעיין גם בפרקים העוסקים בתורת המלחמה בתנ"ך, ובמפרשיהם.

כאן מגיעה השאלה האקטואלית: האם סיום מלחמה לפני שהצד השני הוכרע סופית הוא רעיון הומני יותר? חוסך בחיי אדם יותר? האמת שלא צריך לעיין יותר מדי, ההיגיון הפשוט אומר שלא, וניסיון העבר מוכיח כך.

להמשך הכתבה:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8038

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)