 |
06-02-2009, 14:48
|
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
|
גירוד בעורף - על חוסר מוכנות העורף בעקבות "עופרת יצוקה" - מעת אמיר אורן
גירוד בעורף
אלפי הרקטות שנורו מעזה הן רק דוגמית למטחים שעלולים להגיע מלבנון, מסוריה ומאיראן. אין טעם להתרפק על שביעות רצון בעניין מוכנות העורף במבצע "עופרת יצוקה". בניגוד לתחושה הכללית בציבור, העורף הישראלי רחוק מלהיות מוכן למלחמה הבאה
מאת אמיר אורן
חפירה של חניון תת קרקעי בכל בית, לפתרון מצוקת החנייה, להעסקת הפלסטינים העוסקים כיום בחפירת מנהרות ברפיח וצפויים להיות מובטלים, ובמיוחד להתגוננות מפני התקפות ברקטות, בטילים, בפצצות רגילות וגם בנשק גרעיני. זו אחת התובנות העולות ממסמך שפירסמה בחודש שעבר מועצה בין-משרדית בממשל האמריקאי לאבטחת העורף - מאוחר מדי בשביל לפזר הבטחות בחירות בישראל, בדיוק בזמן כדי להתכונן לספיגת המהלומות שינחתו בתוככי המדינה.
המסמך, המחזיק 97 עמודים, כולל תובנות מעניינות. בין השאר עולה ממנו שהבנייה בעץ, המקובלת בארצות הברית, מסוכנת לאזרחים - בהדף, ברסיסים, בדליקות, בנשורת גרעינית - הרבה יותר מהבנייה באבן בישראל. ועוד: אם ארגון טרור או משטר עוין ישיג נשק גרעיני ויפוצץ אותו בלב עיר, כדאי להימצא באזור שנפגע באופן בינוני, כי על אזור שנפגע קלות לא יבזבזו משאבים נדירים של כוחות חילוץ, ואילו אזור במוקד הפיצוץ יוכרז אסור לגישה בשלב הראשון. המסמך ממליץ לרדת לחניון רכב תת קרקעי, המשפר פי עשרה, פי מאה ואף פי אלף את סיכויי ההישרדות.
האמריקאים, צרובי 11 בספטמבר 2001, נערכים לאירועים כאלה. בישראל, גם האופטימיים מפיצים הנחות מחמירות ביותר, חושך ואימה. הלוואי ונתבדה, נאנחים תסריטאי האסונות; להתכונן מוכרחים. דומה שגם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, סבור כך, אבל ליבון יסודי של הסוגיה משתהה, ולא באשמתו. דו"ח הביקורת על המוכנות לזמן חירום, שהודפס ונועד לפרסום לפני חודש וחצי, הוקפא במקרר הכנסת בפרוץ מבצע "עופרת יצוקה" ויופשר לפי הנוהל המחייב רק שבועיים לאחר הבחירות.
אם נאמרו בדו"ח דברים קשים על בעלי משרות בכירות בממשלה ובמערכת הביטחון, נאסר על הציבור לדעת זאת בעוד מועד. אילו כלל הדו"ח שבחים לתהליך קבלת ההחלטות לפיתוח ולהצטיידות במערכות ליירוט רקטות ולטיפול בערכות המגן נגד חומרי לחימה כימיים, חזקה על הפוליטיקאים שהיו מוצאים דרך להפיץ אותו. אם יש להם מה להסתיר, משמע שלציבור יש סיבה לדאגה.
כיסוי צפוף
"חיל האוויר, המודיעין והעורף - אלה שלושת המערכים שבוודאי יפעלו בכל המלחמות הבאות", אמר לאחרונה סגן שר הביטחון, מתן וילנאי. "השריון, החי"ר, חיל הים ושאר החילות, אולי כן ואולי לא, תלוי בהתפתחות; אבל מעתה ואילך - ואחרי לבנון ועזה - צריך לדעת שהעורף יהיה תמיד במלחמה, ממש כמו המודיעין והאוויר".
וילנאי מפוכח. הוא יודע שעשרות הרקטות מעזה הן רק דוגמית למטחים התכופים שעלולים להגיע מלבנון, מסוריה ומאיראן, כל אחת לחוד או כולן ביחד; שפע ראשי קרב של טילים ורקטות כבדים, מדויקים ומשוכללים, עם כיסוי צפוף וכלל ארצי.
פוליטיקאי אחר, במקומו של וילנאי, היה ממתין קצת בדאגות למלחמות הבאות וממהר להפקיד בקופה את הדימוי החיובי שדבק בו הודות לטיפול ביישובי הדרום בעת "עופרת יצוקה". אם זה החומר הנכון, וילנאי לא קורץ ממנו. לא אובחן אצלו מחסור בהערכה עצמית, אבל נשיכתו אינה חדה. כך איפשר ליצחק מרדכי לבלום את מינויו לרמטכ"ל לטובת שאול מופז, סירב להצעת בנימין נתניהו להתמנות לשר הביטחון לאחר מריבת נתניהו-מרדכי ערב בחירות 1999 וחבר לשמעון פרס כמועמדו לשר הביטחון בממשלה שלא הקים וערב פרישת פרס לקדימה.
מצד שני, וילנאי עודנו שם, ויהיה גם בכנסת הבאה. סביר שיישאר במשרד הביטחון ובניהול העורף, כי הסגן בא עם השר והולך אתו, ואהוד ברק מלוהק לשחקן המשנה בממשלה הבאה, יהיה השחקן הראשי מי שיהיה. ציפי לבני לא תוכל בלעדיו, ולנתניהו לא יכול להיות סיפוק גדול מזימון מפקדו לשעבר לדיונים אצלו ומפרסום הודעה כי "ראש הממשלה נתניהו הנחה את שר הביטחון ברק" לדרבן את צה"ל.
לקראת בחירות 2001 טרח הרמטכ"ל מופז לנתק מגע מראש הממשלה ושר הביטחון ברק - שרצה לשלוח אותו לבקו"ם בתוך חודשים ולמנות את עוזי דיין - ולייחל בבירור להפסד שלו לאריאל שרון. עכשיו, בנסיבות שונות - לרמטכ"ל גבי אשכנזי נותרו עוד שנתיים - ולמרות ההערכה שברק יישב בכיסאו גם לאחר הבחירות, משתחרר אשכנזי מחיבוקו המגושם. אשכנזי שומר מרחק, בהודעות דובר המדגישות שפוליטיקאים לחוד והמטכ"ל לחוד.
המשותף לכל הבכירים בצמרת הביטחונית הצפופה - ברק, וילנאי, אשכנזי ומנכ"ל משרד הביטחון פנחס בוכריס - הוא קידומם לתפקידיהם הנוכחיים על בסיס מקום פנוי, בזכות דימוי הכישלון בלבנון בקיץ 2006. יוקרתם תלויה באמונה העממית שתיקנו את שגיאות קודמיהם (חוץ מבוכריס, שקודמו היה אשכנזי ושחזר לתודעה כחבר הוועדה בראשות דורון אלמוג לחקירת החטיפה בצפון, שם הפליג בסלחנותו למחדלי המודיעין). בשבועיים שמאז תום המבצע בעזה נראים הסיכומים החפוזים ומשמיעיהם רהבתניים מדי.
לוגיסטי או אזרחי
ברקע מתנהלת גם מערכת השיבוצים במטכ"ל, התלויה בזהותם של ראש הממשלה ושר הביטחון בעקבות הבחירות. אשכנזי רוצה להחזיר לקבע את סגנו ומתחרהו לשעבר, האלוף במילואים משה קפלינסקי, כדי שיהיה מועמד מוביל להתמנות לרמטכ"ל אחריו. קפלינסקי, אם ייאות לכך, עשוי להתמנות לסגן רמטכ"ל (בשנית), לראש אמ"ן או לאלוף פיקוד, בדרום או בצפון. מתמודד משמעותי נוסף הוא אלוף פיקוד הדרום ב"עופרת יצוקה", יואב גלנט. קרבתם של קפלינסקי וגלנט לשרון, בהיותם מזכיריו הצבאיים, יכולה להועיל להם אצל לבני יותר מאשר אצל נתניהו. על ההחלטה ישפיע גם הדימוי היחסי של הצלחה וכישלון בלבנון (קפלינסקי) ובעזה (גלנט).
במשחק הזה וילנאי אינו משתתף, גם אם יש לו דעה על התאמתם של המועמדים השונים. כשהיה אלוף פיקוד הדרום בראשית שנות ה-90, לאחר שישראל ספגה את טילי הסקאד ששיגרה עיראק ושר הביטחון אז, משה ארנס, החליט להקים את פיקוד העורף, ויתר וילנאי ברצון על שליטתו בעורף פיקוד הדרום. זה לא היה מובן מאליו: בעיני האלופים, העורף החשוב באמת אינו זה האזרחי, אלא הלוגיסטי - מחסני החירום, אתרי הגיוס וצירי התנועה לחזית. בלי העורף הזה, האוגדות הלוחמות נמצאות בסכנת יובש ושיתוק.
וילנאי גם אינו מנכס לעצמו ולאלוף פיקוד העורף, יאיר גולן, את מלוא ההצלחה ב"עופרת יצוקה". גולן, שהיטיב לתפקד, בנה על היסודות שהניח קודמו, האלוף יצחק גרשון. יש גם פערי מוכנות רבי שנים, שלהתעמקות בהם יש להמתין לדו"ח המבקר.
הנחת העבודה התמוהה של ישראל היא, שתינתן התרעה של חצי שנה למעבר משגרה למלחמה. התהדיאה שנחתמה בקיץ האחרון לתקופה כזאת בדיוק העניקה למערכות העוסקות בעורף - משרד הביטחון, הצבא, המשטרה, השלטון המקומי - זמן לתרגול תרחישים, לזירוז פעילויות ולהשלמת מלאי, אבל גם היריב, החמאס, נהנה מההפוגה. משחק מנהלים שנערך ביולי סייע לשיפור ההכנות באשדוד ובקרית גת, אבל באר שבע לא נכללה בו.
בשנות ה-50 חששו הממשלה והמטכ"ל מ"מקרה הכל" - פלישה בו-זמנית של צבאות ערב מצפון, ממזרח ומדרום (ולקינוח ימי, ממערב). דאגה זו נדחקה לתחתית הרשימה עם התחזקות צה"ל, חתימת השלום עם מצרים וירדן וגניזת האיום שבחיל משלוח עיראקי, אבל במקומה צץ "מקרה הכל" תלול מסלול, בחומר נפץ רגיל ובראשי קרב כימיים, ביולוגיים וגרעיניים.
ציפייה למהדורה נוספת של נפגעים מעטים, כמו בערי הדרום, שם נפלו רוב הרקטות מחוץ לשטחים הבנויים או בתוכם, אבל בין המבנים, תהיה אשליה מסוכנת. נקמת חיזבאללה על ההתנקשות בעימאד מורנייה, החלטה סורית להתניע את התהליך המדיני במתקפה טילית, מהלומה מקדימה של איראן על ישראל בטרם התגרענות - מול כל אלה, בנפרד או במשותף, העורף הישראלי רחוק מלהיות מוכן, בתשתית ועוד יותר מכך בתודעה. האנשים המפוכחים העוסקים בכך יום-יום יודעים זאת. אחרים, אם יתרפקו על הלקחים המדומים של המבצע האחרון בעזה, עלולים להתעורר לתוך מציאות קודרת.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1061933.html
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
