לצורך דיון אינטרנטי מול אנטי-ישראלים, הייתי שמח למידע של וותיקים בנושא מסויים.

בלי להיכנס כאן לפוליטיקה, הרושם שנוצר אצלי מקריאה בעשרות כתבות וספרים, הוא שזה קצת נראה כאילו המציאות שאנחנו מכירים בשטחי איו"ש ובעזה עד הנסיגה - של הצ'קפוסטים, המעצרים, והחיילים שמפטרלים ברחובות - לא ממש התקיימה לפני האינתיפאדה הראשונה, אלא די נוצרה בגללה, ולא ההפך.

אני לא זוכר ממש שאי פעם קראתי או שמעתי על פלוגה או גדוד שטרם 1987 "תפסו קו" במקום שהוא לא לבנון. אם כן, השאלה שלי היא מה בדיוק היה המצב מבחינת הצבא במקומות כמו יהודה ושומרון ועזה בין 67 ל-87? המושג "תפיסת קו" במקומות האלה, כפי שאנחנו מכירים אותו היום, היה קיים? או שזאת הייתה אחריות של משמר הגבול בלבד או משהו כזה?

לפני האינתיפאדה הראשונה יו"ש היו חטמ"ר ולא אוגמ"ר.
הסדר נשמר בידי שוטרים ערבים מקומיים שהיו כפופים למושלים הצבאיים.
ממילא, היו שם הרבה פחות כוחות סדירים מאשר היום.

השוטרים המקומיים טיפלו בשמירת סדר אזרחי, פשיעה, עבירות תנועה וכו'. לא בהפרות סדר על רקע לאומני ובטרור. היו שם כוחות צה"ל וכוחות מג"ב - כמובן, בסד"כ קטן בהרבה מאשר הוזרם לשטח מרגע תחילת האינתיפאדה.

על גזרת רצועת עזה וצפון סיני היתה אחראית חטמ"ר 64, אשר מספרה הוחלף ל-643 לאחר מלחמת יום הכיפורים. בפרוץ המלחמה היו שם בתע"ם חיילי גדוד 890, לאחר שהחליפו זמן קצר קודם לכן את חיילי גדוד 51. שימו לב לתעדוף גדוד חיר"ם סדיר לרצועה, בעוד שבמעוזי התעלה ישב גדוד חי"ר במיל' מחטיבה 16, אשר רבים מחייליו שירתו בסדיר במסלול שלב ב'.
בפרוץ מלחמת של"ג היו בתע"ם בעזה חיילי שריון במיל'. למיטב זכרוני השתייכו לאחת מחטיבת השוט של פצ"ן.
באתר של חטיבה 421 ישנה טבלה המפרטת מתי והיכן שירתו חיילי פלוגה מ' של החטיבה מאז אימון ההקמה ב-1973 ועד שנת 1992. בין היתר, ביצעו תע"ם בבקעה וברצועה במהלך שנות ה-70 וה-80.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI באתר של חטיבה 421 ישנה טבלה המפרטת מתי והיכן שירתו חיילי פלוגה מ' של החטיבה מאז אימון ההקמה ב-1973 ועד שנת 1992. בין היתר, ביצעו תע"ם בבקעה וברצועה במהלך שנות ה-70 וה-80.

רשימה דומה, בשני שקפים, של פלוגה ח' מחטיבה 889:

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.

אני לא הכרתי את כלל סדר הכוחות באיוש בשנות ה70 ותחילת שנות ה80, אבל לעצם הוויכוח על המצב לפני האינטיפאדה הראשונה, כמי שגדל באיו"ש בקרית ארבע כילד ונער באותם שנים (יליד 70) אני יכול להעיד על כך ממקור ראשון......
בחברון היה את הממשל הצבאי עם כח מילואים בדרך כלל בסדר גודל שאני מעריך אותו כגדוד והיה את מג"ב חברון (פלוגה). את החיילים בעיקר ראינו במערת המכפלה, ומידי פעם היו חיילים מסיירים על גפ"ס עם מאג בחזית, ובאותה תקופה לא היו מחסומים בין איו"ש לתחומי הקו הירוק ופלסטינים היו נכנסים באופן חופשי לישראל לעבוד ולטייל.
אני הייתי מטייל בחברון בתור ילד בקסבה עם חבריי והיינו קונים פיתות ואביטיחים ללא חשש כלל, טיילתי באופניים בשכונות של חברון, יחד עם אימי היינו "עושים שוק" בחברון ועולים למונית פלסטינית שלקחנ אותנו לבית עם סלי הקניות,
באותם תקופות לא היו מחסומי דרכים כלל, לא היו יידויי אבנים על רכבים ישראלים, והיו קשרים בין ראשי היישובים הישראלים והפלסטיניים בנוגע לניהול החיים האזור. היו יהודים שעשו סולחות בין חמולות של פלסטינים, ואפילו היו מוהלים יהודיים שמלו ילדים פלסטיניים, היו תיירים נוצרים רבים שמגיעים לבית לחם ומערת המכפלה, היו גם הרבה ישראלים שהיו מטיילים באופן חופשי במסלולי טיול בכל רחבי איו"ש כולל בערים הפלסטיניות ואוכלים במסעדות פלסטיניות.
עם זאת, השנאה ליהודים עדיין היתה קיימת, זכור לי שבתחילת שנות ה80 באזורים מסויימים היו הפרות סדר ויידויי אבנים על כוחות הצבא בעיקר בתוך מחנות הפליטים , כמו כו זכור לי אירוע של השחתת ספרי קודש על ידי ערבים במערת המכפלה, אבל המצב החל להתדרדר ברצח של בחור ישיבה שהלך לשוק החברון לקנות פירות יבשים לט"ו בשבט והדקירה הזו התחילה את ההגבלות על תושבי חברון הערבים.
דרך אגב, האוכלוסייה הפלסטינית הפכה דתית יותר ויותר במהלך השנים, כשהייתי ילד והסתובבתי בחברון הנשים היו ללא רעלה או בורקה, היום להערכתי 30 אחוז עם רעלות..........