26-03-2009, 14:17
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
צ'קים היו מתנה נפוצה מאוד כבר בתחילת שנות ה-80
מתנות, ככלל, הייתה צורת "תשורה" נפוצה עד שנות ה-70, אבל קח בחשבון שאז היו פערים עצומים בסגנונות של החתונות ומי ש"לא היה לו" פשוט לא קבר את עצמו בשביל החגיגה הזאת. כילד (שנות ה-70) אני זוכר אירועים ברבנות, באולמות המצחינים שהיו ברחוב המסגר ועד לאירועים הנוצצים ליד הבריכה של מלון רמת אביב ז"ל. יש מערכון נהדר של שייקה אופיר ז"ל על חתונות אז, ומשמיעים אותו הרבה. גם ממנו, וגם מהמערכון של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי (מהנדס ואשת מהנדס) אתה יכול ללמוד שלא השתנו דברים כמו שאתה חושב.
כמי שמעורב בהפקת אירועים של יהודים מחו"ל (בארץ) כולל כמה וכמה חתונות (יהודים מארה"ב, דרא"פ או החלבים מנקרי העיניים של מרכז אמריקה) אני יכול להודיע לך שהחומרנות המוגזמת היא "תכונה יהודית" (למעשה לא ממש משום שזו אופיינית גם ליוצאי איטליה ויוון בארה"ב, לדוגמא) וקל לראות אותה באירועים שנערכים בירושלים כמה פעמים ביום. כמובן שיש להם הרבה יותר סטייל, והאירוע נראה הרבה יותר ממצה מאשר החגיגות חסרות הטעם בנמל ת"א או באיזה פרדס של סבא, אבל עדיין מוגזם.
הציפיה מן האורחים לעמוד באיזה סטנדרט כלכלי, כאילו שמדובר על חלוקת דיווידנדים, מגוחכת, גם אם בכוח האינרציה איכשהו הפכה לסנדרט. "אותי" (ומנסיון אני יכול להעיד שגם רבים אחרים) אנשים פשוט "איבדו" כאן. מכיוון שברור לי, כמו גם לך, החישוב הכלכלי-חשבונאי מאחורי כל העניין, לי אין בו עניין וכאשר נחיצותי במקום מתנדנדת ממילא, אז אני נופל לכוון של להשאיר אצלי את ה-400, להשאיר אצל הקייטרינג את ה"מנה", אצל גן האירועים את ה"קורקג'", ואצל החתן-כלה וב"ב את המתח שבפתיחת המעטפה שלי.
_____________________________________
.
|