בעוד שתוצאות הבחירות ביישובים ערביים, הבועה התל אביבית, קיבוצים, עיירות פיתוח ועוד כמה מקומות אקזוטיים מבחינה פוליטית, נוטות לרכז את מירב תשומת הלב, פחות שמים לב לניואנסים הקשורים בתבנית ההצבעה בערי השינה – הריכוז הגדול ביותר של מצביעים בישראל, ולטעמי גם הכר הפורה ביותר לשינויים, לא רק משום הגודל, אלא גם משום אי ההשתייכות הסקטוריאלית של חלק גדול מן התושבים והאווירה המאוד לא פוליטית בחיי היום יום. בעוד שנער מרמת השרון, גוש עציון, שפרעם או אלעד יהיה חשוף יחסית לתובנות פוליטיות עוד מהבית, הנער שגדל בערי השינה לא חשוף להן יותר מדי, אלא אם הוריו הם סוג של עסקנים פוליטיים.



ישבתי כשעה וביליתי מול תוצאות האמת בכחמישה מוקדי הצבעה בעיר אחת שאני מכיר היטב, היסטורית, דמוגרפית וגם חי בה: ראשון לציון. זו עיר שתבנית ההבעה בה מעניינת משום כמה סיבות:

• עיר גדולה מאוד במושגים ישראליים.
• עיר שפרט לכמה רבעים שוליים בגודלם, רובה המוחלט "עממי" למדי ואין בה סלאמס מתפוררים, ומצד שני גם לא שכונות יוקרה שהיד לא משגת קניית דירה בהן.
• ראשל"צ לא חטפה גראדים מעזה, לא זילזאלים מלבנון וגם פיגועי התופת ברובם דילגו עליה: לחלוטין בשנים שטרם מלחמת קמפ דיויד, ומעטים למדי מאז 2000.
• פשע לא משתולל ברחבי העיר באופן שצורב את התודעה. בשל ריחוקה היחסי מבני הדודים (או יותר נכון: בשל קירבתן הגדולה לאין שיעור של כמה מאחיותיה לעלייה הראשונה והשניה...) גם גניבות רכב ופריצות מועטות יותר, ומעולם לא נצרבו אצל התושבים כבעיה "איסטרטגית".
• אחוז גבוה של תושבי מיוצאי ברה"מ, אולם מכל השכבות וללא שנוצר מתח דתי או חברתי ניכר (מעולם).
• חלוקה ברורה של העיר לחצי: החלק הוותיק, שחלק נכבד מתושביו יליד העיר, או כאלה שעברו אליה בטיפטופים לפני שנים רבות, לעומת חצי שני שהרוב המוחלט של תושביו עברו אליו בשנות ה-90 ואילך, בעיקר מערים אחרות בדרום גוש דן, או מזרחית לראשל"צ.
• אין בעיר "מצביעי רפאים": אין כמעט סטודנטים, משכירי דירות לטווח קצר וכו' – הרוב המוחלט של המצביעים הם תושבי העיר בפועל.
• מזה שנים רבות שהחלוקה העדתית של התושבים "מתונה", הומוגנית ודי מעורבת. לא שהמציאות ורודה, אבל זו אחת הערים המובהקות של "כור היתוך שהצליח". החלוקה של "אשכנזי מערכניק, מזרחי ליכודניק" לא הייתה מוחלטת אפילו לפני כשלושים שנה, כפי שהייתה בערים אחרות (או במיילים אחרות: למי שאתה מצביע לא עושה אותך ל"מי שאתה").

בכוונה לא הבאתי תוצאות של קלפיות משכונות שההרכב שלהן לא הומוגני (שיכונים, שכונות דתיות וכו'), ובוודאי שלא הבאתי תוצאות מקלפיות שלא ברורה לי אופי השכונה אותה שירתו. בחרתי להביא תוצאות המתייחסות רק לכשישה מפלגות מייצגות: העבודה בראשון ברק, הליכוד בראשות נתניהו, ישראל ביתינו-ליברמן, קדימה בהנהגת ארדלר, מר"צ החדשה וש"ס. שאר המפלגות אחוזי ההצבעה עבורם בקלפיות השונות לא ממש רלוונטיות לשום ניתוח ורק מעידות על נוכחות של משפחות מסקטור מסויים באותה שכונה, לכל היותר. בכל בית ספר כמובן שישנן מספר קלפיות, כל אחת משרתת "בלוק" אחר של רחובות: לא פעם היו הבדלים ניכרים מאוד בין כשתי קלפיות נפרדות באותה שכונה, וברור כי במקרים מסויימים ההבדלים לא מקריים (במקרה של מפלגות כמו מר"צ או ש"ס בהחלט ייתכן לפעמים כי בית אב אחד, שמצביע הומוגנית, "ישבור" את תבנית ההצבעה של אותה שכונה בקלפי מסויימת, אבל במקרה של קדימה, ליכוד וישראל ביתנו, ברור כי פערים גדולים אינם מקריים).



שכלול תוצאות כלליות מראשון לציון עבור שישה מפלגות (באחוזים):


עבודה 10.92
ליכוד 27.21
קדימה 32.51
ישראל ביתינו 14.48
מר"צ 1.69
ש"ס 5.86

.

בית הספר בארי: כחמישה קלפיות במרכז "שכונת כצנלסון" – שכונה וותיקה מאוד שרוב שטחה תפוס ע"י בתים צמודי קרקע, אולם חלק נכבד כולל בנייני מגורים שעיקרם משנות ה-70 ובעבר אוכלסו כמעט בלעדית ע"י מעמד בינוני, דור ראשון או שני בארץ, רבים שעבדו בחברות ומפעלי ענק של המדינה (תעשיה אווירית, תדיראן). כיום בנייני המגורים מאוכלסים בחציים בדיירים המקוריים (שילדיהם עזבו) וחציים בעיקר ביוצאי ברה"מ (דירות מרווחות למדי, ללא מעלית, ולכן נותנות תמורה סבירה למחיר). השכונות צמודות הקרקע כוללות אוכלוסיה שבלשון העם מוגדרת "איכותית" מבחינה סוציואקונומית, אם כי כלל לא בעלת רקע של עושר, אלא בעיקר המזל... משכונה זו יצאו אנשים כמו דורון אלמוג (אמו עדיין גרה שם), הקבלנים ממשפחת גינדי והקבלן שמשון זליג (קבלני ענק שבנו את השכונה וגם גרו בה, וכיום יורשיהם מעורבים במיזמי בניה נרחבים) ועוד לא מעט בעלי שררה או השפעה.



כמה פרטים מאוד מעניינים עולים מצפייה בתוצאות ההצבעה בשכונה המנומנמת הזו:



בשום קלפי לא זכה הליכוד לאחוזי הצבעה מרשימים, ובטח לא עבר את קדימה או התקרב אליה. די בבטחון אני יכול להגיד שהליכוד "הוציא" מהשכונה הזאת את המרב שהיה יכול.



מלבד הקלפי השניה, שברור שהנה קלפי "שמאלנית" מאוד (סביר להניח שכללה את הגוש המערבי של השכונה: שכונת צמודי הקרקע של הוותיקים שבה אוכלוסיה מבוגרת וותיקה באחוז ניכר), בשאר הקלפיות תופעה ברורה: ישנה זיקה בין המימדים של קדימה וישראל ביתינו, ובמידה פחותה לזה של הליכוד וי"ב: קדימה גדולה, י"ב קטנה, וההיפך. הליכוד ניזון הרבה פחות מאשר אותו "פול" של מצביעים, אבל גם לו הייתה חפיפה כלשהי עם מצביאי ישראל ביתינו.

שכונת כצנלסון הייתה שכונה "מערכניקית" בשנות ה-70 וה-80: אני זוכר היטב כילד את שלטי הפלסטיק האדומים על המרפסות, ואת זה שעל רכב חונה יכל להיות סטיקר של "המערך" בלי שתלשו אותו בתוך כשעה. ללא שום ספק קדימה בשכונה זו "זללה" את הפגר של העבודה, יותר מכל.

.

בית הספר העברי הראשון כלל כשישה קלפיות ששירתו את תושבי המרכז הישן של המושבה: שכונה לא הומוגנית מאוד שכוללת קבוצות בתים של אוכלוסיה דתית וקצת חרדית, ובעיקר בתי מגורים של אוכלוסיה ותיקה ויוצאי ברה"מ, ללא אופי מיוחד מבחינה חברתית או סוציואקונומית. מיעוט יחסית של אכלוסיה מבוגרת: שכונה של משפחות. דירות ובניינים נוחים למדי אבל לא חדשים ולכן לא מאוד יקרים.



כמה מסקנות:



דומיננטיות של ישראל ביתינו: בבירור בגלל מצביעים מיוצרי ברה"מ. לשכונה הזאת הגיעו ראשוני העולים מברה"מ בסביבות שנת 1989/90 – כאשר רוב הישראלים בכלל לא ידעו שגל העליה החל, ובשכונה הזו יוסדה "ראשן לציון" כבר בתחילת שנות ה-90: זו לא אוכלוסיה של טיפוס העולה שלא שולט בעברית ומרוויח שכר מינימום. מצד שני יוצא ברה"מ שגר כאן חשוף הרבה יותר למתח עם אוכלוסיה דתית, ובעיקר מצביעי ש"ס, מה שגם משפיע.



האוכלוסיה הוותיקה הלא מבוגרת-קשישה פשוט מחקה את מפלגת העבודה.

.

שכונה ראשונית, שמעולם לא באמת הייתה ראשונית משום ניתוקה וריחוקה, לעומת קירבה גדולה לבת ים. אוכלוסיה וותיקה בשכונה, אולם מאז ומתמיד הייתה ה"פואבלו" מין שכונה בת ימית ששייכת לראשון: יותר ליכודניקית, והעובדה שחלק ניכר מבנייניה – בנייני ה"פואבלו" – התגלו כבעיתיים ויקרים לתחזוקה, לא הצליחה השכונה להתרומם למה שתוכנן עבודה – שכונת איכות ליד הים. ב"נווה חוף" אחוז קטן יותר של יוצאי ברה"מ, והתוצאות בהתאם: קדימה והליכוד חזקים, וכל השאר מקבלים אחוזי הצבעה נמוכים משמעותית מאשר בשאר העיר. למיטב שיפוטי יש כאן הצבעה משמעותית ל"ישראל ביתנו" מטם אוכלוסיה לא יוצאת ברה"מ.

.

שכונה גדולה במרכז העיר שבשנות ה-70 וה-80 נחשבה לאחת האיכותיות שבעיר: שכונת בניינים שקמה על יסודות שכונה כפרית חקלאית של המושבה, ואופיינה כשכונה של מעמד בינוני ובינוני גבוה. כיום שכונה עדיין טובה, גם אם שנות ההזנחה של ימי ראש העיר הקודם, שהעביר את תשומת ליבו לבירתו החדשה "ניצנטינופול" שמעבר לכביש גהה, נראים היטב. כיום שכונת משפחות שכוללות תערובת של יוצאי ברה"מ בדרגות וותק שונות (אנסטסיה מיכאלי, ח"כית מיועדת של ישראל ביתינו, תושבת השכונה) ולא מעט משפחות "מעורבות", ילידי העיר ומשפחות שעברו אליה מערים אחרות בכל דרום גוש דן, ודרום הארץ. שכונה לא פוליטית, למרות שמדובר על שכונת משפחות.

כמה דברים ברורים המשתקפים מהתוצאות:



המצב המוכר כבר ממקומות אחרים: נדידה מאסיבית של קולות בין קדימה לישראל ביתינו. כשזו עולה, זו יורדת, וההיפך (הסבר פשוט למדי: שתי מפלגות אלמוניות (תודעתית) שמצביעים רבים בוחרים אותן בשל הראש, ולא בשל הגוף).בכל מקרה: גם בשכונה זו השמאל מחוץ לתמונה, ולדעתי לא רק בגלל "בריחת" מצביעים לקדימה ברגע האחרון, אלא יותר משום חוסר תקשורת מוחלט בין תדמיתו ובין הבוחר בשכונות כאלה. אין כאן עסקנים ואין כאן אידאולוגים: סתם אנשים ממוצעים עם משכורת ממוצעת. תבוסה לשמאל בשכונה כזו, משמעותה עצומה הרבה מעבר לתירוץ של "הרוסים, הדתיים והילדים לא מבינים אותנו". יש כאן אחוז ברור של תושבים שאמורים להיות כר טבעי לבחירה
בשמאל מצד אחד, ולא ה"ביביפובים" הטיפוסיים קוראי הארץ, מן הצד השני. אלה לא מצביעי קדימה שסתמו את האף, אלה אנשים שפשוט לא רצו להצביע שמאל ללא קשר לסקרים.

.

חייכתי חיוך גדול כשקראתי את התוצאות בשכונה זו...



נווה חוף הנה שכונת וילות גדולה ב"מערב החדש" של העיר – "כלואה" בין שדרות משה דיין, אזור הקניונים (קניון הזהב גובל בה), חולות חולון ושכונת הרכבות "רמת אליהו", ממנה רצו בעבר להיות מובדלים בחומה. יש בשכונה גם בנייני מגורים, ובית אבות אקסקלוסיבי אחד, אבל היא מאופיינת בבניה צמודת קרקע. יליד העיר רואים ב"נווה ים" את השכונה, בה' היגיעה, של תושבים שהגיעו מחוץ לעיר: האוכלוסיה, כך התדמית לפחות, אמידה אולם לשכונה אין תדמית איכותית (גם בגלל מגורים של כמה וכמה עברייני צמרת, וכמה וכמה חיסולים שהיו שם). אחד ממוקדי הכוח של הקדימאי מאיר ניצן – ראש העיריה עד לא מזמן – היה בשכונה ובאופן כללי היא נתפסת כמקום שנמצא ב"קומבינה" של ניצן ולא כפופה לאותה מערכת כללים רגילה. אין כאן מספר משמעותי של יוצאי ברה"מ או של ילידי ראשון לציון, דתיים או "צפונים". מצד שני יש כאן המוני עסקנים, מה שהיה בולט גם בבחירות המוניציפליות לפי מספר וכמות השלטים על בתים פרטיים, לעומת האדישות בשאר העיר מבחינה זו.



התמיכה כאן היא מאסיבית במפלגות שנתפסות כגדולות, ובראש ובראשונה בקדימה: מפלגה ששיטת העבודה שלה הועתקה לא מעט משיטת עבודתו של מאיר ניצן (הכנס את כולם לקומבינה ובטל אופוזיציה מעשית). ההצבעה ההמונית לקדימה אין לי ספק שאין לה קשר ל"ביביפוביה" כאן, או להצבעה טקטית: זה פשוט מוקד כוח קדימאי מוכר של אנשים שהפיקו תועלת מחיבור לקומבינה. כאן באה לידי ביטוי התופעה, שעוד לא דובר עליה, של נדידת טיפוס "פעיל השטח של המרכז" חופשי חופשי בין מפלגות, מאחר ובקדימה לראשונה קיבלו "פעילי מרכז" את הפטור מהצורך המעיק לדבר אידאולוגיה, ויכלו להתרכז במה ש"פעילי מרכז" טובים בו: קומבינות.

.