|
מושבות הברון הנשכחות בחורן
זה יהיה קצת ארוך ראו הוזהרתם ...
הברון רוטשילד הקים את "הוועד הארץ ישראלי" בפאריז, והטיל עליו לעזור לאותן אגודות שביקשו לרכוש קרקעות בישראל. ועד זה סייע ברכישת הקרקעות ובריכוז כספים לפני כן.
ב- 1894 רכש הוועד כ- 110,000 דונם בשטחי החורן. הללו נרכשו חלקם מיידי אחמד פאשה אבו אל הודה, דמשקאי בעל נכסים, וחלקם מיידי הממשלה. האדמות היו בשלושה גושים: הגוש הדרומי, שבו רוכזה ההתיישבות אחר כך, ושכלל שטחים באזור הכפרים סאחי אל גולן, נפעה וגולין. גוש זה נמצא במשולש
שבין הירמוך לוואדי אל אולן, ושטחו כ- 70,000 דונם. הגוש המרכזי, שכלל אדמות בבוסטאס וקורקוס. הוא נמצא מזרחית לתל פארס, ושטחו כ- 25,000 דונם. הגוש הצפוני, באיזור ביתימא, למרגלות החרמון לכוון דמשק. גודלו כ- 6000 דונם.
לאחר עיכובים ותהליכים שונים הגיעו לסאחם אל ג'ולאן נציגי שבע האגודות, במהלך 1895, והחלו בהקמה של רמת מושבות: תפארת בנימין, אחוה, נחלת משה, זכרון מנחם וחוות ישראל.
הוחל שם בהקמת אזור התיישבותי. בג'ולין הקימו מהן מרכז מקצועי לשירות המתיישבים. הוקמה שם חווה, ובה משתלה של עצי פרי, בין השאר. הובא מנהל לחווה, ונעשו ההכנות להקים אזור התיישבותי חקלאי של ממש.
הן הברון והן אנשי האגודות ראו בעיניי רוחם כעשר מושבות, ובכל אחת מהן עד 100 משפחות. בתקופת השיא מנתה התיישבות זו כ- 730 נפש, אשר שהו שם כשנתיים, בנו בתים, החלו בחקלאות, נטיעות, ירקות ופלחה, והחלו לראות כי טוב.
עזיבתם את המקום, לאחר שהות בת שנתיים, נבעה מאי רצון הערבים לראותם שם, מחשדנות גדולה של התורכים, ואולי גם מהריחוק מהישוב היהודי הקיים. הם גורשו בפקודת התורכים, עברו לראש פינה, ולימים חלקם היו מייסדי המושבה יבניאל. האחרים התפזרו בארץ.
לאחר עזיבתם המשיכה החווה בג'ילין לפעול. בתחילה באמצעות פועלים יהודים (בהם גם יהודים מדמשק), ואחר כך על ידי פועלים ערבים. השטחים במקומות האחרים נמכרו לאריסות. עם מלחמת העולם הראשונה, נהרסה החווה על ידי הצבא התורכי.
שבתאי לוי, אף הוא דמות מעניינת מפקידי הברון, החזיר את האדמות והחווה לידי פיק"א (שהרכוש עבר אלה מוקדם יותר) בעזרת תרגילים נוסח הימים ההם. הושם בה מנהל יהודי, שבחילופי גברי החזיק שם מעמד עד 1941 (בין המנהלים ראוי לציין את זלמן כהן מכפר תבור).
אחריתן של אדמות הברון היתה החרמה בידי הממשלה הסורית. פיק"א תבעה אותה למשפט, שלמיטב ידיעתי לא נסתיים. עם קום המדינה פיק"א "הורישה" את הנושא לממשלת ישראל, וכאן נקבר העניין.
הבאתי פה בקיצור ובאופן סכימטי את סיפור ההתיישבות. הסיפור המלא והמרתק שקשור בפרשיה זו
לא נחקר עדייין ולא סופר. שאלות רבות ששואל המתעניין לא נענו. אנשים מעניינים הקשורים לסיפור נשכחו בחלקם (אדם רוזנברג, יחיאל ברקוביץ אוסוביצקי, שייד, שבתאי לוי, זלמן כהן, אמיל פרנק ואחרים, כולם נטלו חלק בסיפור הזה).
לסיום הפרשה, מבקש אני להביא בפניכם ציטטה מפי הברון אדמונד דה רוטשילד משנת 1952, המתייחסת לעניינו ברכישת הקרקעות: "...עשיתי עבודה זו מפני שהאמנתי באמונה שלמה, כי בוא יבוא היום, והשאלה היהודית, הפרובלמה של ישראל וארצי, תעלה על סדר היום בפני מכון בין לאומי עליון; בית דין עולמי; ועידה כללית גדולה, או משפט העמים. וליום הגדול הזה רציתי להכין עובדה בל תמוט, קיימת ועומדת, למען יוכלו באי כוח עמנו, שיופיעו לפני כס עמים זה, להישען על העובדה הממשית הזאת ולטעון ולהעמיד בשמה דרישות..." לנו, תושבי הגולן, עניין מיוחד בסיפורם של אנשי החורן. אנחנו, שעננה של אי ודאות רובצת מעלינו, יכולים להסיק מסיפור זה, בין השאר, כי החורן היה חלק ממשאת הנפש
הציונית.
זהו חלק מארץ ישראל. פרשה קצרה זו היא חלק אחד מתופעה יותר רחבה של הכמיהה להתיישב בחורן, על ידי חובבי ציון, אנשי השומר, גדוד העבודה ותנועת העבודה. כל הנושא הזה כאמור ראוי להחקר,
שלא נחקר עד היום.
|
ראשי
צ'אט
22-02-2009, 21:58
מצב כלאיים
