מראש אני מצטערת שזה קצת ארוך,
אשמח אם תוכלו בכל זאת לעזור לי ולתת לי עצה.

יש לי בעיה עם חברה (לא במובן הרומנטי...) נמאס לי מהיחס,
הזילזול הזה... כל פעם היא חושבת שרק מה שהיא חושבת ורוצה הוא הדבר הנכון,
היא כ"כ שיטחית ורדודה - ההפך ממני, אני לא יכולה לסבול יותר את ההתנהגות הזו.
אני שוקלת לנתק איתה את הקשר, היא רק גורמת לי לעוד צער, כאילו לא מספיק מה שיש לי כרגע,
כל פעם מחדש היא מגלה בעיניי חוסר אכפתיות ורגישות,
הנה דוגמה, אחת מני רבות...
היא פשוט לא מקשיבה למילה וחצי שלי!
כל פעם מדברת רק על עצמה - בנים, וצבא...
אחרי כחצי שעה [אפילו יותר] היא פתאום
נזכרת שיש עוד צד שקיים, מה איתך מה את עושה כל היום, הרי היא יודעת שאני עובדת...
אח'כ שאלה מה עם הלימודים שלי ומתחילה לשאול מתי אני מתחילה ללמוד,
אחרי שכבר לפחות פעמיים אמרתי לה מתי...
היא משחקת אותה כאילו היא בכלל לא ידעה על זה שנרשמתי!
אמרתי לה שנרשמתי ביום הפתוח של הלימודים
ומתחילה לשאול מתי אני מתחילה ללמוד, אחרי שכבר לפחות פעמיים אמרתי לה מתי,
וגם אמרתי לה כבר פעמיים איפה אני הולכת ללמוד
ושיש סיכוי שאני אשכור דירה והיא כאילו שומעת את זה פעם ראשונה!
רק מראה כמה שהיא מרוכזת בעצמה, ולא אכפת לה מאף אחד חוץ ממנה.
כל דבר קטן שאני אומרת לה אני מרגישה שישר יש לה לכאורה איך ל"קטול" אותי
סיפרתי לה משהו ממש קטן מהצבא והיא עוד שיחקה אותה כאילו זה שום-דבר לפי התגובה שלה
ושזה עבר ואני צריכה להמשיך הלאה כאילו זה כלום...
בשבילי זאת טראומה, והיא לא היתה שם ויודעת מה בדיוק קרה לי שם והיא אומרת לי כולה "זה עבר".
היא בנאדם עצבני שלא אומרים או עושים מה שהיא חושבת ורואה לנכון אז היא ישר מתעצבנת ויוצאת בעצבים,
קרה כמה פעמים שלא הלכתי איתה למסיבה למשל, כי לא הרגשתי טוב
והעדפתי להיות בבית והיא התעצבנה, יצאה בעצבים, לאחר שיום לפני כן אמרתי לה מראש שאולי
אני אבוא איתה כי אני לא מרגישה כ"כ טוב.
באותו יום, התחלתי לצעוק עליה שלא כולם צריכים לעשות מה שהיא רוצה ולא כל מה שהיא רוצה
ומצפה מאנשים שיעשו חייבים לעשות, אז שלא תוציא עליי כל פעם מחדש את העצבים שלה.
היא פשוט התכחשה לכך ולא הבינה בכלל על מה אני כועסת! (מיותר לציין שדי קשה לי לאבד את
העשתונות במצב כזה עד כדי לצעוק על מישהו בד"כ אני בשאנטי ובאדישות, אבל זה פשוט הוציא
אותי מדעתי)
אני מכירה אותה מספיק זמן ונמאס לי...
נמאס לי להיות בסדר איתה מה אני צריכה לשמוע את הדברים האלה?
כל הזילזול, זה שהיא בכלל לא מקשיבה לכלום, אז בשביל מה היא שואלת בכלל?!
ומצד שני לקבל אגרוף לפרצוף?
היא רואה רק את עצמה, העיקר היא סיפרה לי שאין דבר כזה חברות וכו' ואסור לסמוך על אף אחד,
אבל מה אני עץ... כאילו לא עשיתי כלום בשבילה.
יצאתי יותר מדי בסדר איתה, לדעתי
עכשיו, כשאני הכי צריכה אותה בתקופה הכי קשה ורעה בחיים שלי מאי-אלו סיבות
היא לא שם,
כשהייתי בצבא, היא לא הייתה שם! ופתאום בסופי שבוע נזכרה שאני קיימת ויצרה איתי קשר,
וגם זה "מה קורה? רוצה לצאת היום?"
האבסורד הוא שביום-הולדת שלה היא התקשרה אליי לפתע אחרי שבכלל לא רציתי לדבר איתה,
ולא שאלה שום דבר ידעתי ישר שהיא רוצה משהו, אמרה לי לבוא ליום הולדת שלה,
השלמתי איתה בלית ברירה ניתן לומר ביום הולדת ה- 19 שלי, לאחר שהיא ועוד חברה
לא הרפו ממני אחרי שהן ראו שאני כועסת (והן עוד לא הבינו למה)...
החלטתי שאני אנתק איתה קשר, אין לי כבר כוחות לזה, יש לה מספיק על הראש...
רק אני לא יודעת איך לעשות זאת? היא לא תבין גם ככה, היא כל הזמן חושבת
שהיא בסדר ולא מבינה בכלל למה אני כועסת עליה ולעיתים אף לא עונה לה בפלאפון...

החלטתי לרשום לה במכתב הכל, וכנראה אשים לה אותו בתיבת הדואר היום (רביעי) או
מחר, הבעיה שאני חוששת שמא אמא שלה במקרה תפתח את המעטפה, היות ויראו
שזה לא מכתב שנשלח מהדואר, אני מעדיפה לא לשלוח אותו דרך הדואר מכיוון שזה רק יגיע בתחילת שבוע הבא והיא תהיה בצבא.
מה דעתכם?

אני חושב שאם לא נעים לך בחברתה, את צריכה לנסות להתרחק לאט ובהדרגתיות, זה יהיה יותר יעיל ממכתב. אם לחברה שלך אכפת ממך, היא כבר תעשה חשבון נפש לגבי מה שגרם לך להתרחק ותנסה לתקן את המצב. אם היא אדישה לזה שאתה מתרחקת כניראה החברות בינכן לא חשובה לה מספיק וכדאי לך למצוא חברות יותר טובות. אין צורך במכתב כי לדברים האלה יש דינמיקה משלהם, אז פשוט תנתקי קשר בהדרגתיות.

איך להתחיל בעצם להתרחק ממנה?
היא בעצמה שמה לב אני חושבת, כל פעם שהיא רצתה להיפגש המצאתי לה איזשהו
תירוץ, ומדי פעם לא הייתי עונה לה בכלל בפלאפון.

לא חושבת שאת צריכה לשלוח / לתת לה מכתב או משהו, פשוט תתרחקי וזהו, שתהיה חברה ליציאות נטו, את צריכה לדעת לסנן את האנשים שלא עושים לך טוב בחיים.



מכתב יכול רק להרוס, לכי תדעי אולי בעתיד המצב/ אופי/ נקודת מבט שלה ישתנו, את במליא הולכת להיות במסגרת חדשה של לימודים, אולי השכרת דירה ואנשים חדשים בחייך, תתקדמי ותשאירי את מה שלא עושה לך טוב מאחור.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

אני לא רוצה בכלל לצאת איתה אפילו , לא מרגישה בנוח בסביבתה,
והיא לא תשתנה... אנשים עם אגו וכבוד כמו שלא לא ישתנו,
אני מכירה אותה כבר הרבה זמן ומההתחלה היא הייתה כזאת,
"מלכת העולם", שלחתי לה בכל מקרה, החלטתי שאני אעשה בפעם הראשונה
משהו לטובתי ולא בשבילה. היחס הזה לדעתי פשוט לא הגיעה לה אחרי מה שהיא
עשתה, העדפתי לא לפרט כאן מה בדיוק קרה וכו'... אבל אלו לא דברים קטנים בכלל.

את תמיד יכולה לדבר איתה על זה , ואם היא לא תעשה שום שינוי אז תתרחקי ..
אם החברות איתה לא עושה לך טוב אז פשוט תתרחקי כי כל המטרה בחברה זה שיהיה לך טוב ושהיא תיהיה לך אוזן קשבת ולא נראלי שחברה שלך ממש כזאת ..

תודה על התגובה....
אז אתמול היא הגיבה, כצפוי, הצטדקה ועשתה אותי לא בסדר.
האבסורד הוא שהיא עיוותה לחלוטין את המציאות:
"אני לא הפסיכולוגית שלך שרק את מדברת ואני מקשיבה גם לי מותר לדבר ולספר לך מה עובר עליי"...
ובנוסף, המציאה שקרים - "ליפני שהתגייסתי כבר סיננת אותי ואת כולן שוב בתרוץ שהפלאפון שלך מקולקל".
-אני לא סיננתי, סיננתי אחרי הגיוס, אחרי שהיא דפקה לי ברז בשניה האחרונה כי לאקס שלה נפתח הראש, והיא אפילו לא הייתה יכולה לעזוב אותו למס' שעות...

לא שחשבתי שהיא תגיב אחרת.

נראה שחברה שלך ביחס אליך היא עדיין לא בוגרת כמוך-ממש מתנהגת כנו ילדה
לא פלא שלא נח לך איתה - איו לכם בכלל תקשורת
הרגשות שלא מאפשרים לך להיפרד ממנה בכעס הם לדעתי רגש פנימי שלך שרוצה להגיד לה כמה היא פגעה בך -ואולי גם רצון לגרום לה להתבגר באופי
בכל אופן תצטרכי לתפוס איתה שיחה רצינית בנושא- טאז או שהיא תגיד לך תודה רבה על העזרה או שהיא תתעצבן ואז יהיה לך תירוץ טוב באמת לנתק אותה

מהניסיון שלי שיש פער בגרות בין אנשים - אז האדם הבוגר יותר מרגיש שהשני הוא מעמסה רצינית עליו
וממשיך להסתובב איתו כביכול בתור טובה-וזה לא יפה מצידך

מה דעתך?

בלוג ימני (1 מ 5 או 6 ברשת)