חס וחלילה לא היום!
היום כולנו אוהבים לשלם מס הכנסה...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.inn.co.il/images/toolbar/logo.jpg]
חדשות

ו' אדר תשס"ט, 02 מרץ 09 09:00

תאריך הדפסה: ו' אדר תשס"ט, 02 מרץ 09 09:12

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.inn.co.il/static/pictures/resized/136-106/29/29779.jpg]
65 שנים לפעולת האצ"ל נגד מס הכנסה

ותיקי חיילי האצ"ל ציינו בסופ"ש את אחת מהפעולות הראשונות במרד נגד השלטון הבריטי - התקפות הארגון על משרדי מס הכנסה בחיפה, ירושלים ותל אביב.
יערה מייטליס

ותיקי חיילי האצ"ל ציינו שוב ביום שישי האחרון, את אחת מהפעולות הראשונות במרד נגד השלטון הבריטי. ביום זה, ג' באדר, מלאו 65 שנה להתקפות הארגון על משרדי מס הכנסה בחיפה, ירושלים ותל אביב.

חוק מס-ההכנסה הופעל בארץ לראשונה בשנת 1941 ולא זכה לאהדה רבה, במיוחד לאור העובדה שעיקר הנטל נפל על האוכלוסייה היהודית. הבריטים לא הקפידו לגבות תשלום מהערבים. אחד השיקולים בבחירת מטרה זו היה, כי גם אלה שלא תמכו במלחמה בשלטון הבריטי, לא יְגנו את הפגיעה בגביית מס-ההכנסה מן התושבים.

משרדי מס-ההכנסה שכנו בירושלים בקומה השנייה ברחוב יפו מספר 19 מול גן העיר על-שם אוסטר. בניין זה נבנה בסוף המאה ה-19 על-ידי הארמנים (יחד עם הבית הסמוך לו ברחוב יפו מספר 17) ונחכר על-ידי שמואל סלונים, אשר הוסיף על הקומה הראשונה עוד שתיים ועל-כן נקרא הבניין על שמו "בית סלונים". שני הבתים מקושטים עד היום בעיטורים בסגנון הבנייה המזרחית ומעל כל פתח חקוק סמל הפאטריארכיה הארמנית. בתקופת המנדט הבריטי שימש בית-סלונים כמקום למשרדי ממשלה שונים וביניהם גם משרד מס-ההכנסה. בפתח הבניין היה חדר משמר ובו נוטרים יהודים וערבים.

הפעולה נקבעה למוצאי שבת פרשת "תרומה", אור לג' באדר תש"ד (26 בפברואר 1944), וכמפקדה בירושלים נתמנה שמואל תמיר-כצנלסון ("תמיר"), לימים שר המשפטים בממשלת בגין הראשונה. חיים קורפו ("מתתיהו"), לימים שר התחבורה מטעם הליכוד, ובאותם ימים חשמלאי במקצועו, היה אחראי להכנת המוקש החשמלי. כמה ימים לפני הפעולה נועדו תמיר וקורפו עם משה שטיין ("יהונתן"), שעבד עם אביו כזגג. תמיר הסביר לשטיין, כי יומיים לפני הפעולה יגיעו למשרדי מס-ההכנסה שני "פועלים" כדי לתקן את החשמל וכאשר יטפסו על הסולם, תישבר "בטעות" אחת השמשות. שטיין, שהיה קשור עם מחלקת עבודות ציבוריות של הממשלה, יעבור במקום כדי לתקן את השמשה השבורה, ויתקין אותה בצורה כזו שניתן יהיה לסלקה ממקומה ללא קושי. ואמנם למחרת היום יצאו שני ה"חשמלאים" ותוך כדי עבודתם, נשברה שימשת החלון. אלא שהזגג לא הספיק לתקנה והיא נשארה שבורה עד מועד ההתקפה.

במוצאי השבת, יצאה יחידה קטנה לביצוע המשימה. משה שטיין טיפס על כתפיו של רחמים מזרחי ("בן-עמי") והגיע עד לחלון השבור. כיאה לזגג מקצועי, הוא ניקה את שברי הזכוכית שנשארו במקום, והכניס את המוקש לתוך משרדי מס-ההכנסה. המוקש היה קשור אל חבל ארוך, כך שהוא הגיע עד לרצפת החדר. כאשר סיימו השניים את המלאכה, זרק אחד המשתתפים אל עבר דלת הכניסה הראשית לבניין כוס ובתוכה הודעה.

הכוס נשברה ברעש גדול ושני הנוטרים הערבים שהיו בתוך הבניין, יצאו החוצה ומצאו את הפתק שהיה בתוך הכוס ובו אזהרה בעברית ובערבית, כי בבניין הוטמנה פצצה אשר תתפוצץ בשעה 8:30. צעד זה ננקט מתוך מדיניות האצ"ל, לא לפגוע בחיי אדם, ולו גם בריטים או ערבים. מדיניות זו גונתה ע"י הלח"י שראה בה "מלחמה של שוקולד".

כמובן שהנוטרים הערבים הודיעו מיד למשטרה הבריטית, אולם מאומה לא קרה. הסתבר כי במנגנון ההשהיה של המוקש קרתה תקלה. קורפו, שהכין את המוקש, חיבר את החוט החשמלי אל שעון כך שכאשר יגיע המחוג לשעה 8:30 יִיוָוצר מגע חשמלי והמוקש יתפוצץ. אלא שכדי להגן על המנגנון מפני זעזועים שייווצרו תוך כדי זריקת הפצצה מן החלון אל תחתית החדר, עטף קורפו את השעון בצמר-גפן. מאוחר יותר התברר, כי צמר-הגפן עצר את המחוג ומנע ממנו להגיע לשעה 8:30.

למחרת בבוקר נפגש משה שטיין עם אליהו מרידור בבית הקפה של "אגד" אשר במרכז העיר, כדי לדווח על הפעולה. עוד הם משוחחים והנה נשמעה לפתע התפוצצות חזקה. התברר כי מישהו ניסה להזיז את המוקש ממקומו וכתוצאה מכך התרחשה ההתפוצצות המיוחלת.

למחרת היום הופיע בעיתון "הארץ" התיאור הבא: במוצאי שבת נזרק לתוך הבניין המרכזי בקבוק ועליו אזהרה, כתובה בעברית ובערבית, לבל ייכנס איש למשרד מס-הכנסה כי סכנה צפויה לו, באשר הוטמנו שם פצצות שכוונו לשעה 8:30. הדבר נמסר למשטרה, שפִנתה את הבית וכן את הבתים הסמוכים, והמעבר בקרבת הבית נחסם. נערכו חיפושים קפדניים אולם כל דבר חשוד לא נמצא. אתמול בבוקר, כשבאו הפקידים לעבודתם במשרדי מס-ההכנסה - לא הורשו להיכנס מחשש שהוטמנו במשרד פצצות. ואכן, סמוך לשעה 9 נשמע קול נפץ אדיר, שזעזע את הבניין. הקירות במשרד נהרסו והרהיטים נחרבו.

למפקד הפעולה בחיפה נתמנה דב אפרת (ששימש מפקד חיל-הקרב בעיר) והשתתף בה גם יעקב הלל (מפקד המחוז). משרדי מס-ההכנסה שכנו בכניסה הראשית לעיר והבניין היה מוקף בחזיתו בגדר בטון רחבה וכן בגדר תיל. התברר כי זקיפים מזוינים שמרו בסביבה בכל שעות היום והלילה. ואם לא די בכל אלה, הרי שבקרבת מקום שכן בסיס צבאי בריטי. לכן הוחלט לא לחדור אל תוך הבניין (פעולה שעלולה הייתה לארוך זמן רב), אלא להסתפק בהנחת המטענים ליד הקיר החיצוני של הבניין.

חומר הנפץ הועבר בעוד מועד לביתה של יהודית מוזר-בן אמתי שהתגוררה באחד מבתי המושבה הגרמנית, לא הרחק מהבניין בו שכנו משרדי מס-ההכנסה.

במוצאי השבת, התקרבה לבניין חוליית הפורצים, חתכה את התיל במספריים מיוחדים והניחה את המטען ליד הקיר. חולייה האבטחה, בפיקודו של אליהו טמלר ובלוויית חנה הלל ובלה חרמוני, ניצבה בקצה הסמטה הסמוכה, ותפקידה היה למנוע כל ניסיון של התערבות החיילים מן המחנה הסמוך. לאחר הפעלת מנגנון ההצתה, נסוגו כל המשתתפים בפעולה, וכאשר הם היו רחוקים מן המקום, נשמעה התפוצצות חזקה שהרסה חלק מקיר הבניין. את המידע הפנימי, שהיה חיוני לתכנון ההתקפה, מסר דוד ענב, שעבד כפקיד במשרדי מס-ההכנסה. למחרת הפיצוץ הגיע דוד למשרד כהרגלו מדי יום והצטרף ליתר העובדים שעסקו בניקוי ההרס הרב שנגרם מן ההתפוצצות.

שנת תש"ד היתה מהסוערות במלחמת המחתרות נגד השלטון הבריטי. בג' במרחשוון, נמלטו 20 לוחמי לח"י ממחנה המעצר בלטרון, דרך מנהרה בת למעלה משבעים מטר, שחפרו במשך כשבעה חודשים. כעבור ימים אחדים, ב-ה' במרחשוון, נהרג יצחק סימן טוב מהבורחים מלטרון, בקרב עם שוטרים בריטים ליד רעננה. באותה תקרית נפצעו שני שוטרים בריטים. בט"ו בכסלו נמלטו שני אנשי לח"י יעקב לבשטיין (בכינויו המחתרתי אליאב) ומשה בר גיורא (ישראל), מבית הסוהר המרכזי בירושלים, כיום מוזיאון אסירי המחתרות במגרש הרוסים. ב-ז' בשבט הכריז האצ"ל על סיום שביתת הנשק עם השלטון הבריטי ותחילת המרד בו. כעבור שבועיים, בי"ח בשבט, פוצצו משרדי מחלקת העליה בירושלים, תל אביב וחיפה, בהן רוכז החומר על העולים הבלתי-חוקיים והמצוד נגדם. כעבור שבועיים נוספים, כאמור, פוצצו משרדי מס ההכנסה בשלושת הערים.

גם הלח"י החל להתארגן לפעולות נגד הבריטים. בט' בשבט סוכל ניסיון התנקשות בנציב העליון, סר הרולד מק-מייכל, השנוא במיוחד על היישוב היהודי. בכניסה האחורית של כנסית סנט ג'ורג' בירושלים (כיום מול בית המשפט המחוזי ברחוב צאלח א-דין), מצא גנן הכנסייה מוקש, שיועד להתפוצץ בעת שהנציב העליון יצא מהמקום בעת תפילת יום הראשון.

בעקבות התגברות פעילות המחתרות החלו גם הבריטים מקשיחים את תגובתם. ימים אחדים לאחר פיצוץ משרדי מס הכנסה, הם החלו לנסות וללכוד את מדביקי הכרוזים של המחתרות, ובז' באדר נפצע שוטר בריטי בהתנקשות בינם לבין מדביקי כרוזי הלח"י. עשרים איש נעצרו בתל אביב כחשודים בהשתייכות לאצ"ל וללח"י ומשדר תחנת הרדיו המחתרתית "קול ציון הלוחמת" נתפס בביתם של אסתר ויהודה רזיאל-נאור. השניים נאסרו.

www.inn. ערוץ 7
אתר החדשות שלך

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו