העיתונאי האיטלקי לורנצו קרמונזי הסתנן לעזה במהלך המלחמה ודיווח משם. אפשר לקרוא חלק ממה שהוא גילה שם בכתבה. בין היתר: בתי חולים ריקים מפצועים, אמבולנסים שמשמשים להעברת מחבלים ממקום למקום וכ"ו...

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/862/396.html

חלק מהאיטלקים ידועים בנטייה שלהם לשבור את הקו ולייצר אופנות חדשות או אפילו להיות נאמנים לאמת.
אם אני לא טועה, אלו היו איטלקים שתיעדו את הלינץ' בחיילי צה"ל בשנת 2000, וגם סירבו לשתף פעולה עם הרשות למחוק או להכחיש את הסיפור.

נסיון העבר הוכיח חד משמעית, שעיתונות העולמית איננה מחוייבת לאמת כפי שהיא מחוייבת לפייס את עירק / חאמס / חיזבאללה או להגיש כנדרש מהם את התעמולה הערבית התורנית כפי שהכינו עבורם. הם פשוט מחפשים את הדרך הקלה ביותר לספק חדשות, והאמת איננה חיונית יותר. גם כך למוחרת הפירסום יעטפו בסיפור שלהם דגים.

צה"ל ראה נכון, שאין טעם להשקיע בתועמלנים זרים או מקומיים בשירות האויב.

צריך להבין. ערוצי החדשות מתחרים כלכלית ראש בראש עם ערוצי הבידור. לפיכך, הם סוג אחר של "ריאליטי". בעיני האנגלי שמתקשה לבטא שמות מקומות מחוץ ללונדון, וממילא אין לו אפשרות להשפיע, אז הסיכסוך כולו הוא סוג של בידור. נושא לשיחה בפאב, ללכלך על היהודים אחרי שנמאס לדוש במשחק האחרון של מנצ'סטר יונייטד. כיודע, לערוצי בידור יש סדר עדיפות אחר לגבי האמת, המדע או הצדק. עזה, דרפור, בורמה = היינו הך, לא כאן (בלונדון) !

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

עד מנצ'סטר יונייטד... :-)

נראה לו שהם היו מעמידים את כל ההפקה בשביל עיתונאי בודד?

אם היו מאפשרים כניסת עיתונאים אזי בתי החולים היו מפוצצים עד אפס מקום בניצבים בהפקת פאליווד איכותית.

חברי כנסת ישרים

יש משהו ברעיון הזה, מקריאה בכמה פורומים מחו"ל, אלה שלא שנאו אותנו באופן מוחלט הביעו חשד לגבי מהות השקט התקשורתי שרק דרדר את היחס לישראל.

אבל כמובן שהיה צורך מסוים בו, במיוחד אחרי מלחמת לבנון השניה שצה"ל היה חשוף לתקשורת הרבה יותר מידי.
הבעיה היא שהשקט התקשורתי גרם ל-"הגברת" קולם של העיתונאים שהיו כבר ברצועה מטעם החמאס מכיוון שערוצי החדשות הרעבים לחדשות מהאזור קפצו על כל מה שיצא מהאזור כאשר 90% ממנו ככל הנראה הווה תמונות זוועה של גופות ילדים וכד'.

מן הסתם הפתרון לא פשוט ברמה של התרה מוחלטת של תנועת עיתונאים במהלך מבצע/מלחמה, אך אולי צריך לשקול התרה חלקית כלשהי שתשדר את הצד שלנו יותר טוב. אבסולטיות בה פריטי החדשות היחידים הם של החמאס כמו במבצע האחרון לדעתי היא מצב גרוע ביותר שאולם יקל עלינו לטווח קצר אך יפגע בנו לטווח הארוך שמצבע עתידי יתארך.

על דובר צה"ל לשחרר יותר תמונות, מתוצרתו ומפיקוחו ומהר יותר. צריך להשקיע בלייצר תקשורת. החל משיחזורים, כתיבת שירים, ראיונות מסודרים עם חיילים בשטח, ראיונות עם שבויים, וצילומים ממסוקי חדשות צבאיים. מצלמה על כל קנה טנק, שמופעלת אוטומטית כאשר טנק יורה או רוכש מטרה. עם אחוז מהתמונות יתפרסם יהיה לזה אפקט עולמי אדיר!

אם היה הדבר תלוי בי, אז לכל מחלקה היה מש"ק לוחם שעבר קורסים בצילומי חדשות. והיה רכז / עורך של דובר צה"ל שעובר (בשיתוף הצנזור כמובן) על כל התמונות. התמונות הטובות ביותר היו מתפרסמות ומזכות את הצלם בגמול.

תמונות אחרות עוברות מייד ליחידה למלחמה פסיכולוגית, תמונות של דגלים (שלנו, באויר שלהם שרופים), תמונות של גופות (תמיד של מחבלים בלבד) ועוד...

דובר צה"ל צריך לעבוד כמו סוכנות ידיעות מסודרת ויעילה. עם הצנזור הצבאי בנוי בתוכה. להפיק ולייצר חומרים, ולמכור אותם.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

תתיר התרה חלקית ויגידו שאתה מנסה לעשות מניפולציה על הדיווחים, בכך שאתה בוודאי מתיר רק לצוותי תקשורת אוהדים להכנס. תמיד ימצאו משהו רע לומר... אני אומר - בואו ונעשה זאת בתיחכום: נתיר באמת רק לצוותים אוהדים להכנס, אבל רק למעט מאוד וגם אז, שלא ידעו שהתרנו להם.
נגרום להם לחשוב שהם הסתננו ללא רשותנו לעזה.
מעט מאוד צוותים = אין הפקות של פאליווד (לא משתלם כנראה).
צוותים אוהדים = דיווחים אוהדים.
"הסתננות" ללא רשות = הסרת אחריות למה שיקרה להם.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

הערבים רוצחים כתבים שלא משתפים איתם פעולה. אין תקשורת עצמאית במלחמה. צה"ל לא מפחיד את העיתונאים הזרים כמו החמאס או חיזבאללה.

הפתרון היחיד: לאפשר רק כניסה מבוקרת של כתבים בהתאם לכל שיקול של דובר צה"ל או ביטחון העיתונאים.
דובר צה"ל הוא היחיד הרשאי לפעול בשטח בזמן מלחמה, והוא מתפקד כסוכנות ידיעות לכל דבר. אם צריך, דרך סוכנויות ידיעות זרות, ושהמידע יזרום כמה שיותר מהר(כמובן, בלי לסכן חיילים או מהלכים צבאיים שלנו).

גם השב"כ, יכול להפעיל עיתונאים וכתבים ערבים מקומיים, לאיסוף מידע חדשותי ודיווחו הלאה לסוכניות הידיעות.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה