 |
07-03-2009, 13:57
|
|
|
|
חבר מתאריך: 05.09.06
הודעות: 11,268
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "משלחות הנוער לפולין - האומנם מפעל זכרון ראוי?"
ציטוט:
ובעיקר את:- כל תלמיד חייב, כתנאי ליציאתו לפולין, לבצע עבודה עיונית אישית בנושא זיכרון השואה או בנושאים הקשורים לתכני המסע – ולהגישה לקבלת הערכה לפני הנסיעה. העבודות יוצגו על ידי התלמידים במהלך ההכנה בארץ ובזמן המסע בפולין.
- התחייבות התלמידים לפני היציאה לפולין: כל תלמיד/ה יתחייב לבצע בהתנדבות, לאחר שובו מהמסע, עבודה מעשית למען הקהילה בישוב תוך מתן העדפה לפעילות עם ניצולי שואה נזקקים הגרים בישוב.(מינהלת פולין בשיתוף ארגון "דור שני" וארגונים נוספים, תסייע, במידת הצורך באיתורם של ניצולי שואה נזקקים).
- חתימה על אמנת כללי התנהגות בפולין: התלמידים, המורים-המלווים וההורים יחתמו על אמנה (חוזה) המגדירה את כללי ההתנהגות במשלחת לפולין.
- השיבה הביתה – פעילות לאחר המסע: השיבה הביתה – הנו שלב חשוב
- משמעותי ביותר במסע לפולין. בשלב זה מתמודדים בני הנוער עם סוגיות
- מורכבות איתן הם חוזרים מפולין.
כלומר, נסיעה למחנות ההשמדה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כארוע חוויתי בודד. היא חייבת להיות חלק מתוכנית לימוד מכוונת ואווירה מוקפדת. אם אין כלים לדבר, אין תלמידים היכולים לעמוד בתנאים או סגל הוראה איכותי למשימה - מוטב להמיר את המסע בשבוע מוזואוני שואה ופגישות אישיות מרוכזות ברחבי הארץ.
|
אני רוצה להגיב על זה, ועל השאר אני אגיב אחרי שאקרא 
אז ככה... אני נוסע לפולין לא מטעם בית הספר, אלא מטעם תנועת הנוער העובד והלומד.
בתנועת הנוער אנחנו לא צריכים להכין/להגיש עבודות, להתחייב על אמנות ועל עזרה קהילתית לאחר מכן.
בסוף כל יום בפולין, יושבת כל הקבוצה ביחד ועוברת פעולה. בפעולה אנחנו מדברים על נושאים שעלו בזמן השואה ושאלות שעלו לנו בזמן המסע.
לפני המסע אנחנו עוברים סמינרים ופעולות (בניגוד לבתי הספר) על הנושא. לדוגמא, באחת הפעולות כל חניך התבקש (לא חוייב) לחשוב על שאלה. שאלה שהוא רוצה לשאול את עצמו ואת האנשים בזמן המסע, שאלה שקשורה.
בזמן המסע יש צורך להציג את השאלה באיזשהו מקום שזה מתאים בו ולענות עליה באופן קבוצתי, לדון בה.
לדוגמא, אני מתכוון לשאול את הקבוצה:
"האם היהודים שמרדו בגטו הגיעו למצב שהם היו אכזרים כלפי הנאצים יותר מאשר הנאצים היו אכזריים כלפי היהודים?".
ואת השאלה הזו אני מתכוון לשאול כשאנחנו נגיע ליער בו שהו פרטיזנים, או כשנדבר על מרד גטו ורשה.
אנחנו לא מתחייבים על אמנה, לא אנחנו ולא ההורים.
מוסברים לנו כללי ההתנהגות, לנו ולהורים. אנחנו עוברים תדרוכי ב.ב.ב (ביטחון בריאות ובטיחות) והסברים מפורטים על מה אנחנו הולכים לעשות במהלך כל יום ועל החובה שלנו כחניכים במסע.
מן הסתם, התנועה לא מתכוונת להסתכן בלקחת אדם שהוא בעייתי למסע. אמנם יש סיכוי גבוה שהוא ייצא (בניגוד לסלקציה המטורפת בבתי הספר) אך במידה ויעשה בעיות, יחזור הביתה באופן מיידי.
המסע, שכן הוא התחיל הרבה לפני הטיסה, לא נגמר בחזרה ארצה. אנחנו נמשיך לעבור עוד מספר של סמינרים ונדון בנושא ובשאלות שאנחנו רוצים לשאול.
אני חושב שהמסע לפולין מטעם בית הספר הוא מסע שטחי, מסע שלוקח את "מיטב" הנערים בשכבה ומשאיר את אלו שהיו להם בעיות בבית ספר, אף על פי שהם יהיו תלמידים טובים במסע ואף על פי שהסבתא שלהם הייתה באושוויץ - לבית ספר זה לא משנה. הציונים שלך גבוהים? אתה ילד שקט? אתה יוצא.
בתנועה, לא רק בפולין, אנחנו נאבקים על כל חניך וחניך. וזה משפיע גם על המסע. ילדים שלא תיארתי לעצמי שיצאו מטעם בית הספר - יוצאים, ולא רק שהם יוצאים - הם אפילו מתנהגים באופן "טוב" יותר מאשר אותם ילדים שהיה "מובן מאליו" שהם יצאו.
אני יודע להעיד מבית הספר שלי, תיכון מקיף עומר, שאמנם לא יצאתי ולא אצא איתם למסע, שזהו בית ספר עם אנשים שטחיים.
המצב הסוציו-אקונומי של התלמידים בבית הספר גבוה, והם לוקחים את המסע לפולין כמסע של קניות - וזה קרה במסע שהיה השנה.
תלמידים רבים הוטסו במהלך המסע כי אחד שבר קיר ואחר שרף משהו. הבנות חזרו עם מזוודה נוספת מלאה בבגדים ותכשיטים ובשמים ומה לא?
ההבדל בין המסע התנועתי למסע בתי הספר:
במסע בתי הספר נוסעים התלמידים למטרה אחת (המטרה ששמו להם המנהלים): לבכות.
הם עוברים בין הגטאות השונים, באופן קר ומחושב ובוכים. בוכים באופן בנלי למדי, הם לומדים על כמה רע היה וכמה מתו פה וכמה מתו שם, ואיך אלה לא חיו ואיך אלה בקושי חיו.
המסע התנועתי לוקח את זה למקום אחר, למקום של כוח. אנחנו מסתובבים באתרים השונים ואנחנו לא לומדים על הסבל.
בתי הספר נוסעים לגטו ורשה לראות את הגטו. התנועה נוסעת לגטו ורשה ללמוד על המרד.
על איפה היהודים כן הצליחו וגם היו חזקים. איפה הם לא נפלו כצאן לטבח. מן הסתם אנחנו גם נבקר במקומות הרגילים כמו אושוויץ-בירקנאו. אבל אנחנו נעבור ביערות, במחנות של פרטיזנים, נלמד על מרידות ונדבר על הנושא. על למה אנשים כן מרדו, ולמה אנשים לא מרדו.
נשאל את עצמנו שאלות שלא שואלים בבית הספר.
בית הספר מטייל מבוקר עד אחה"צ באתרים, חוזר למלון והילדים עושים כרצונם.
בתנועה אנחנו מטיילים, ואחר מכן עוברים פעולה ומדברים על הנושא, לאחר מכן יש ערב תרבות.
תמיד ביחד, ותמיד גם יש זמן לבד.
אני אקרא את מה שיש בקישורים ששמת, ואז אני אגיב בהתאם
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
