 |
19-03-2009, 18:32
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.04.07
הודעות: 809
|
|
כתבות "במחנה" 19.3.09
"מה שלא קורה בשנים הראשונות, ייתכן שלא יקרה אחר-כך לעולם"
יום חמישי, כ"ג באדר התשס"ט, 19 במרץ 2009, 16:59
בשעה שראש השב"כ, יובל דיסקין, ועופר דקל שהו בקהיר, העניק שר הביטחון, אהוד ברק, ריאיון מיוחד ל"במחנה" • בשעות המתוחות שלפני ההכרעה הוא דיבר על שעת הכושר בעניינו של גלעד שליט: "אני חושב שבתהליך של משא ומתן ההתחייבות הפיקודית שלנו היא לאדם קונקרטי, שידוע שהוא חי היום" • על האיום האיראני: "אסור לנו לאמץ את האיום הזה רק לעצמנו" • ועל הישגי "עופרת יצוקה": "המבצע לא 'יהיה כלא היה'" • סוף קדנציה
יוני שנפלד וגילי כהן
הראיון עם שר הביטחון מתקיים בלשכתו בקריה, בשעות ההמתנה המתוחות לשובם מקהיר של ראש השב"כ, יובל דיסקין, והממונה על המו"מ מטעם ראש הממשלה, עופר דקל. את הראיון קוטע ברק מספר פעמים. מדי פעם הוא נקרא לחדר צדדי, ומקיים שם את שיחות הטלפון הדחופות. בימים האחרונים של הקדנציה לא נותנות לו הסוגיות הביטחוניות מנוח. גם רגע לפני שמפנה את כסאו, ההחלטות שצריכות להתקבל הן גורליות. הן נוכחות בחדר כל הזמן: מאחוריו, מונח באופן בולט לעין הספר "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה" שנכתב על-ידי החייל החטוף בימים אחרים. לצדו, ניצבים גם תמונות ופיסלון של יצחק רבין ודוד בן-גוריון. ברק, בין אם הוא אומר זאת בקול ובין אם הוא רק מרגיש כך, רואה עצמו כממשיך דרכם.
כשברקע הבחירות האחרונות והחלפת הממשלה המתקרבת, כנראה שבישראל אי אפשר לעסוק בביטחון נטו. "סליחה רגע", הוא קוטע בחיוך את הראיון. "בוא נראה מה אומר הפרשן הפוליטי ב'לונדון וקירשנבאום'" ומגביר את הווליום במסך הפלאזמה במשרדו. שתי דקות אחר-כך הוא כבר ממוקד חזרה בביטחון.
אפשר לשנות את הנורמות
השבוע האחרון הוא תקופה של התנגשות בין הרצון לפתור את בעיית שליט - סוגיה כואבת שהפכה לבעיה לאומית - לבין ההשפעות ארוכות הטווח על ישראל. איך מאזנים בין הרצון לחבק את המשפחה במאהל לבין קבלת החלטה שלא תהיה בכייה לדורות?
"אני חושב שכמי ששלחו את החיילים אל המשימות, יש לנו מחויבות, פיקודית ומוסרית, להחזיר כל חייל הביתה, ואת גלעד שליט לשחרר משביו. צריך להיות מסוגלים לקבל החלטות, גם כואבות וקשות. אני לא רוצה לפרט יותר, כי זה עלול לפגוע בשיח שמתקדם ואינני יודע אם עד שהעיתון יתפרסם יהיה בזה שינוי.
"במשך 25 השנה האחרונות ישראל עלתה על מדרון חלקלק של מחירים שנויים במחלוקת, כמו עסקת ג'יבריל ועסקת אלחנן טננבאום, פרשת חלקי הגופות סביב אסון השייטת ואפילו העסקה האחרונה להחזרת גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. צריך לטפל בנושא הזה באופן יסודי. יש משפט הלקוח מהתלמוד שאומר שאין פודים שבוים ביותר ממחיר דמיהם. הכוונה היא שאם יש וודאות קרובה לסכנת חיים גדולה יותר שתגרם בעקבות השחרור, אז צריך לשקול כיצד זה עומד מול הזכות לחיים של השבוי. זו דילמה קשה שאי אפשר להתעלם ממנה. אני חושב שבתהליך של משא ומתן ההתחייבות הפיקודית שלנו היא לאדם קונקרטי מסויים, שידוע שהוא חי היום. מה שלא קורה בשנים הראשונות, ייתכן שאחר-כך כבר לא יקרה לעולם. אני אומר את זה כמי שליווה מההתחלה את עניין רון ארד ועקב מקרוב אחר מקרים נוספים כאלוף וכנושא תפקידים בכירים. צריך להיות מודעים לכך בזמן שמקבלים את ההחלטות. לכן אני חושב שלא נכון לעשות את השינוי של הכללים כאשר מדובר באדם מסוים קונקרטי שנתון בשבי".
יש בעיניך אופציה ממשית שבישראל ינהגו אחרת?
"צריך להבין שיש מדינות בעולם שקבעו לעצמם כלל ברזל: הם לא דנים עם חוטפים. שם מוכנים להחליף אחד בעד אחד, פחות או יותר, או גופה בעד גופה ולא דנים בשום דבר מעבר. בין המדינות האלו אפשר למצוא ארצות רציניות כמו ארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה. חלק מהן כבר עמדו במבחן הזה וגם שילמו את המחיר. אני בהחלט חשבתי שאנחנו צריכים לשקול את זה עוד הרבה לפני שהגעתי לתפקיד הנוכחי ולכן מיניתי את הצוות, בראשות השופט שמגר, יחד עם עמוס ירון והפרופסור אסא כשר, כדי שיגבשו עקרונות וכללים שבאמצעותם מדינה מתמודדת עם חטופים שבויים ונעדרים".
הם הציגו כבר משהו? הגיעו למסקנות ראשוניות?
"עד כה, הם ראיינו אותי בתור עד, בנוסף לאנשים נוספים שעסקו בנושאים האלה - לא רק אנשי ביטחון אלא גם בכירים בתחומים הפילוסופיה והחברה. המנדט שלהם מראש, הוא לא לעסוק במקרים פרטיים שעניינים נדון כעת. אני חושב שניתן לקיים דיון ציבורי רחב בנושא - כשאין חטוף מסוים עליו דנים אלא שיח על המשמעויות - אז אפשר לנסות להבין לאן המדרון החלקלק הזה שאנחנו נמצאים עליו יכול להוביל. אני לא מקבל את האמירה של חלק מהאנשים ש'טוב, אין סיכוי, אין שום טעם להשקיע בזה, כל ממשלה בסוף תיכנע'. ממשלה ריבונית יכולה גם לשנות נורמות".
בעיניך המבצע בעזה קשור לשעת הרצון שנוצרה עכשיו?
"אני חושב שכן, אני חושב שמבצע 'עופרת יצוקה' יצר תנאים להאיץ את התהליך".
גם מכיוונו של חמאס? באינטרסים של הארגון?
"כן. חמאס חטף מכה קשה מאוד, ואחת הדרכים לפצות או למתן את הטלטלה שתנועת חמאס עברה הוא על-ידי החזרת אסירים. אמרנו מראש שהמבצע יתרום להאצת התהליך, להאצת הדיונים, אבל לא חשבנו שזה ישנה את תנאי העסקה באופן מהותי".
המח"טים שפיקדו על הכוחות בעזה מביעים כעת הרבה תסכול על כך שהישגי המבצע הולכים ונעלמים. גם אתה שמעת זאת מפיהם כשנפגשתם. אחד המח"טים אף טען ש"תוך חודשיים-שלושה, אם לא נקבע משוואת מחיר אחרת על הפרות השקט, המבצע יהיה כלא היה".
"המבצע לא יהפוך ל'יהיה כלא היה'. בשביל לחשוב שהוא יהיה כלא היה צריך להיות בצד השני, להרגיש את עוצמת המכות שהם חטפו, כדי להבין ששום דבר לא יהיה אותו דבר בשביל חמאס. ובכל זאת, הזמן המתאים ביותר למצות את מלוא ההישגים של מבצע 'עופרת יצוקה' - שהיה יוצא דופן מבחינת צה"ל ומבחינת החזרה לעקרונות היסוד של הפעולה, של התכנון ושל הביצוע - הוא מיד בסיום. כשהטלטלה מתרחשת במלוא עצמתה זה הזמן הנכון להשיג את ההסדרה על כל ההיבטים שלה: גם השקט, גם הפעולה היותר יעילה לגבי ההברחות, גם ההבנות איך מטפלים במעברים, גם ההאצה בהתהליך החזרת גלעד שליט. לא הכל בשליטתנו, יש גם צד שני, לא כל דבר יוצא מושלם כמו שרוצים, אז זה לוקח יותר זמן. אני עדיין מקווה שנשכיל למצות את ההישג הזה כי הטלטלה שם היא עצומה ומזמינה את המימוש של שקט ארוך טווח. מבחינת צה"ל הושגו המטרות שהוצבו למימוש על ידו. בראייה היסטורית ממלחמת השחרור ועד מבצע קדש וכלה במלחמת לבנון השנייה מבצע צבאי הוא לא מטרה - הוא אמצעי. הוא מממש את התכלית שלשמה יצאנו אליו דרך סוג מסוים של הסדרה מדינית. תמיד חייבת לבוא סוג מסוים של הסדרה מדינית שמייצבת ומקבעת את התוצאות של המבצע".
לא מורידים אופציות מהשולחן
אחת המטרות המוצהרות של המבצע הייתה לחזק את כושר ההרתעה של צה"ל. במידה מסוימת, המשך הירי מפריך את ההישג הזה.
"הירי לא מפריך שום דבר. מנקודת המבט של חמאס, כושר ההרתעה של צה"ל הוא גבוה ביותר. זה נכון שקיימים ארגונים אחרים, וגם חמאס שמפעם לפעם יורה רקטה, אבל זה בין היתר בשביל להגיע למצב שההרתעה שהושגה תתורגם לשקט מעשי. צריך למצוא את הדרך לסוג מסוים של הסדרה. אין לי שום ספק שההרתעה התחזקה גם בפעולה הזו, אבל הרתעה זה לא מספיק. בצפון נתנו מכה חזקה מאוד לפני שלוש שנים כמעט, שיצרה הרתעה אבל היא מוחזקת גם, בין היתר, מכוח העובדה שיש הסדרה בין-לאומית באמצעות החלטה של מועצת הביטחון - יש שם כוח של יוניפ"ל. אז נכון, הם מתעתעים ביוניפ"ל והם שוברים אלמנטים אחרים של ההחלטה של מועצת הביטחון - כמו ההברחות או ההתארגנות בכפרים - אבל בסך הכל החוט הדק הזה של החלטת מועצת הביטחון גורם לכך שבמשך שלוש השנים האלה היו שלושה-ארבעה מקרים של ירי, לא יותר.
"כל התבונה שלנו היא לא להשלות את עצמנו שאנחנו יכולים לתת איזו מכת ברק והאיומים ייעלמו באבחת חרב אחת. הם לא נעלמים. צריך שכל, צריך לתת מכה חזקה כשצריך, להשיג הרתעה שתיתין לנו מרווח זמן ארוך. במרווחי הזמן בין המלחמות, משגשגת ופורחת מדינת ישראל. זו האמת של האזור שלנו".
הזכרת את הברחות הנשק ללבנון. במידה וחיזבאללה מקבל נשק שובר שיוויון, משהו שעוד לא ראינו, יש שלב שבו היית מקבל החלטה לתקוף שיירת אספקה בכביש בירות-דמשק?
"אנחנו אמרנו את זה, ולא פעם אחת, שיש סוגי מערכות נשק שאם הן תעבורנה מסוריה ללבנון, הן תשבשנה את האיזון שיש על אדמת לבנון או בשמיה, והן תחייבנה אותנו לשקול את תגובתנו. יותר מזה לא אמרנו ולא טוב שנגיד. לא צריך להגיד כל דבר, לא כל דבר הוא או מלחמה או כלום. החיים הם פחות בצבעי שחור או לבן מאשר היה נוח לנו לראות או מתאים לכל מהדורת חדשות עם כותרת ושורה תחתונה".
את הקדנציה אתה מסיים כשהאיום האיראני עוד מרחף מעלינו. האם כמי שאחראי על מוכנות מערכת הביטחון, על המידע המודיעיני ועל היכולת המבצעית, אתה משאיר מערכת שבמידת הצורך תהיה מסוגלת להתמודד מול האיום האיראני.
"העניין האיראני הוא איום על כל הסדר העולמי, ואני לא מציע לאמץ אותו רק לעצמנו.
האיום האיראני הוא אתגר לכל העולם ולא טוב שאנחנו ניתן לו שחרור מזה. זה נכון שבעבור ישראל מדובר באיום מרכזי שיכול להפוך פוטנציאלית, בעתיד, לאיום קיומי. יש המון דברים לעשות בתחום המודיעין, בתחום הסיכול המדיני ואחר, בנושא חיזוק הסנקציות. אנחנו ממשיכים לומר שאנחנו לא מורידים שום אופציה מהשולחן ואנחנו מתכוונים לזה".
ובמקרה כזה, יכול להיות שנדרדר למצב שהזרועות האיראניות הארוכות מופעלות: סוריה, חיזבאללה, חמאס. ישראל מסוגלת לעמוד בהתקפה מכמה כיוונים?
"ישראל מסוגלת להתמודד עם האיומים שהתייצבו בפניה, ועם האיומים שיתייצבו בפניה בכל עתיד נראה לעין, ובשביל זה היא צריכה לחשוב נכון, לפעול נכון, להתכוון כל הזמן להיות מפוכחים מאוד לגבי התוצאות האפשריות. האיומים שלפנינו הם מורכבים והם יכולים להפעיל אחד את השני. בעיצומו של 'עופרת יצוקה', חמאס חשבו שהם יוכלו למשוך את חיזבאללה פנימה או אולי גורמים אחרים, לבצע פגיעות בפינות אחרות של ישראל. לשמחתנו, התברר שעוצמת ההרתעה של ישראל החזיקה את הדברים האלה מוכלים. אני לא יכול להגיד בביטחון שזה תמיד יהיה ככה, אבל צה"ל נמצא היום הרבה יותר קדימה מאשר לפני שנים בודדות כתוצאה מהתנופה יוצאת הדופן שמובילים המטה הכללי והרמטכ"ל בראשו, בגיבוי שלנו. תנופה בנושא האימונים והתכוננות שראינו משהו מהתוצאה שלה בצורה ש'עופרת יצוקה'. ובכל זאת, אנחנו נערכים לדברים הרבה יותר רחבים, וגם לדברים שיכולים לקרות ביותר מזירה אחת או גבול אחד. אנחנו מתכוננים כי צריך להתכונן. צה"ל מוכן".
באפריל 1991 התמנית לרמטכ"ל. היום, 18 שנים אחרי, איום הטילים, הרק"ק והטק"ק עדיין נותר ללא מענה אמיתי.
"יכול להיות שהתחלנו להיערך לאיום הזה טיפה מאוחר. לקח לנו זמן עד שהבנו את ההיקף ואת העומק שלו. אני זוכר את דוד עברי כבר לפני 15 שנה ויותר אומר שזה הולך להיות מטרד אסטרטגי בשעה שהיה נהוג לזלזל באיום זה. זה מטרד קשה מאוד לעורף במיוחד כשזה מכסה יותר ויותר חלקים של המדינה. בשביל לפעול ביעילות ישראל צריכה מערכת יירוט רב שכבתית נגד רקטות וטילים, לצד היכולת ההתקפית שלה. זה נושא שאנחנו פועלים בו בכמה שכבות: 'כיפת ברזל' היא השכבה הנמוכה, 'שרביט קסמים' היא בשכבת הביניים כמענה לרקטות מהסוג שמגיע מדרום רמת הגולן ומערכת ה'חץ' כנגד האיומים היותר רחוקים. בראייה קדימה, צריך גם 'סופר חץ' שמסוגל לבצע שני יירוטים, גם רחוק ממדינת ישראל, כדי להגיע לכך שזה לא יהיה 90 אחוז סיכוי אלא 99 אחוז סיכוי ליירוט. על המערכות הללו אנחנו מוציאים סכומי עתק, גם יותר ממה שתכננו, אבל זה חיוני. האלטרנטיבה במזרח התיכון היא שאתה מוכרח לצאת לפעמים למלחמות, שהן לאין ערוך יותר יקרות, רק בגלל שאתה לא יכול להגן על האזרחים שלך באופן יעיל. הצירוף של הרתעה ומערכת הגנה רב שכבתית ייתנו תוצאות".
מתי אתה מקווה שזה יקרה? בשנים הקרובות, בעשור הקרוב?
"מערכת ה'חץ' קיימת אצלנו כבר כמה שנים. 'כיפת ברזל' תתחיל להיפרס מהשנה הבאה בפריסות מבצעיות ראשונות באזור עוטף עזה. 'שרביט קסמים' זה עניין של עוד כמה שנים. בין חמש לעשר שנים יהיו כל המערכות האלה פרוסות באופן רחב. אנשים רגילים להתעסק בזה כמו בעתידנות, אבל אנשים בגילי יודעים שגם חמש או עשר שנים עוברות מהר מאוד, ואם לא מתחילים להיערך לדברים היום, אז כשמגיעים לנקודת הזמן העתידית זה איננו".
יש גם אבידות של חפים מפשע אנחנו מבקשים לחזור רגע לעזה למבצע "עופרת יצוקה". איך אתה מתייחס לאלו שמאשימים את צה"ל וחייליו בהפעלת עוצמת אש לא מידתית עד כדי ביצוע פשעי מלחמה?
"אין שום צבא שאחראי שקול ומוסרי יותר בעולם מאשר הצבא שלנו, ואין לנו מה למצמץ או להתבייש בפני אף אחד בעולם. אמרתי לא מזמן לאחד העיתונאים הבכירים בישראל, שגם היה לוחם בעברו, שאני מעדיף שירו כמה שצריך לבית חשוד, שיש בו מלכוד או משהו, מאשר שיתמקמו בו בלילה ואז הבית הזה יקרוס על האנשים שבפנים. יש לנו אחריות לשמור על החיים של החיילים שלנו. החוק הבין-לאומי מתיר לירות במקום שיורים בו, וקובע שהאחריות היא על מי שיורה מתוך השטח המאוכלס. אני לא מכיר עוד צבא שמפזר מיליוני כרוזים ומקיים עשרות אלפי שיחות טלפון בשביל להזהיר אנשים לפני מתקפה. אני לא מכיר מערכת כזו בעולם. בעבר, עקבתי אחרי קלינטון ובלייר, שני שמאלנים במדינותיהם, שתקפו בסרביה כשהיה שם משבר והתקיפו מהאוויר במשך שבעים יום. אני לא חושב שיש מקום כמו מדינת ישראל שבו מטלפנים גם לבתים של מחבלים, ואחר-כך נותנים לפינה של הבית חימוש קטן יותר כדי שיבינו שאנחנו רציניים, נותנים להם זמן להתפנות ועוקבים מהמזל"ט שהם מתפנים ומוודאים שוב, ורק אז יורים. בלחימה בשטח בנוי, צפוף, כשמי שכופה אותו הוא הצד השני, יש גם דברים כאלה: יש גם אבידות בנפש של חפים מפשע. אבל אני חושב שלאנשים שלנו מגיעות גם מחמאות וגם גיבוי מהמערכת המשפטית והמדינית של ישראל. כרגע מדברים בעיקר על הקצינים הבכירים, ראשי מערכת המודיעין, על ראש הממשלה ועליי, אבל אני חושש יותר למצב של התפשטות התופעה, שינסו לחבר בין קצינים שפעלו בשטח לבין אירועים מסוימים שקרו. אני חושב שזו אחריותנו לעשות כל מה שניתן להעלות על הדעת כדי להגן על הקצינים מפני האפשרות הזו".
היינו במתיחות גבוהה עם סוריה כמה פעמים במהלך הקדנציה שלך, שכעת קצת נרגעה. אם היית יושב עם אסד, באותו חדר, אתה מאמין שהיית יכול להגיע איתו לאיזה שהוא הסכם?
"לא יודע, אבל אני יודע שסוריה מכבדת את מדינת ישראל. היא למדה לכבד את מדינת ישראל, את צה"ל ואת ממשלת ישראל על רקע ההתפתחויות בשנים האחרונות. גם מצד יכולותיה של ישראל לקבל החלטות וגם מצד יכולותיה לשלוט בעצמה ולא להביך את הצד השני כשאין בזה צורך. אני חושב שסוריה, במדיניות שלה בתמיכה בארגוני הטרור והיותה על אותו הציר עם איראן, היא בסופו של דבר גורם מאוד שלילי ביציבות האזור".
יש סיכוי שהיא תתנתק מהציר הזה?
"אני חושב שיש לישראל עניין לבחון כל הזמן, האם ניתן להגיע להסדר ששומר על האינטרסים הביטחוניים והחיוניים של מדינת ישראל ומוציא את סוריה מתוך הקשת הזו של הציר הרדיקלי. להוצאת סוריה מהציר הזה יש משמעויות מפליגות לכת, על כל המערכות, על הטרור, על מרחב התמרון של הפלסטינים ואפילו על מעמדה של איראן באזור. ברור שיש לנו הרבה דרישות בהרבה תחומים: ביטחון ופירוז, התרעה מוקדמת, מים, כלכלה ודברים נלווים שקשורים ללבנון. אני חושב שעמדה ישראלית שאומרת: 'אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים רק משהו שיושג בכוח ורק ביותר כוח', היא לא עמדה חכמה".
לא לקצץ - להוסיף
אתה ניצב רגע לפני סיום כהונתך. במבט לאחור, באילו נקודות השפעת בשנתיים האלה על צה"ל?
"התפקיד של שר ביטחון הוא לתת את הנחיית הדרג המדיני, להעניק גב למערכת הביטחון ולבודד אותה ממצבי רוח, לחצים ושאר דברים שלא משרתים את המטרה. שר ביטחון צריך לתת גיבוי בנושא התקציבי, לנסות להביא את המשאבים וליצור את המעטפת מסביב. שר ביטחון טוב בעיני צריך לתת מעט הנחיות ושתהיינה חשובות ונכונות. הייתי רמטכ"ל של רבין כשכיהן בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון, והוא תמיד היה מספר לי כמה הוא נהנה מזה שאשכול נתן לו חופש פעולה כרמטכ"ל ואיך זה משפיע עליו שהוא נותן לי חופש פעולה. היום, אני מנסה לנהוג באותה הדרך".
"אני מאוד אוהב את אחדות המטרה שישנה בתוך המערכת הזו. הצבא נרתם, לצד מערכת הביטחון, לקידום נושאים שהם לא רק מבצעיים. נושאים שמשפיעים בעקיפין על רוח העם, מתוך תחושה כמעט אינסטינקטיבית של המטה הכללי שמדינה חזקה היא מדינה שהחברה שלה חזקה. אני חושב שעשינו מאמץ גדול לצמצום תופעת ההשתמטות. זה מאמץ שחייבים להמשיך אותו כל הזמן כי הוא לא רצוף ולא נגמר בקלות. סוגיית הייצוא הביטחוני, לצד חיזוק התעשיות שלנו ושמירה על מערכת קשרים בין-לאומית ענפה היא נושא מרכזי. אלו הנושאים העיקריים שאנחנו מתעסקים בהם. המערכת ענקית, והתקציב נראה גדול מאוד, אבל בסופו של דבר האתגרים עצומים והם קשורים לחיים של כולנו. לפני שיש איכות חיים צריך להמשיך את החיים עצמם. אנחנו חיים בסביבה קשה שאין בה חסד לחלשים, לא תהיה שום הזדמנות שנייה למי שלא יוכל להגן על עצמו, ואנחנו לכן צריכים להיות פה חזקים וערניים".
אתה מדבר על הצורך בתקציב גדול בשעה של משבר כלכלי חריף. למערכת הביטחון יש מאיפה לקצץ?
"אני בכלל חושב שצריך להוסיף, היות ואנחנו מחזיקים תעשיות ייצור שפעלו השנה בתקציב של שישה מיליארד דולר בייצוא. כלי השיווק העיקרי הוא העובדה שצה"ל קונה את הדברים האלה ומשתמש בהם. מדובר בתעסוקה במאות מפעלים בכל הארץ ואם סופרים את ספקי המשנה זה מתפרס על כל המדינה. אני רואה מעט דברים שהם גנרטורים לצמיחה וגם מגנים על התשתית האנושית כמו הפרויקטים שלנו. מעבר צה"ל לנגב היא דוגמה לכך לצד פרויקטים רבים אחרים. אם נהיה חכמים - לא צריך לקצץ. אני לא מדבר על כך שאם אנחנו נקצץ, אז באמריקה - שם כבר הגיעו ל-12 אחוז גרעון - יגידו: 'מה, אנחנו השתגענו? הם מקצצים בתקציב הביטחון ואנחנו ממשיכים לגבות מכל משלם מיסים אמריקאי ולהעביר לישראל לתקציב הביטחון שלהם? נקצץ גם אנחנו מהסכומים שאנחנו מעבירים להם".
יש דבר מה, רגע מסויים, בתפקידך שאתה מתחרט עליו? כזה שהיית משנה לו יכולת?
"רק על זה שלא הצלחתי לבלות יותר זמן עם החיילים. יש יחידות שעוד לא הגעתי אליהן.
בסופו של דבר, יש מגבלה של זמן. יש פרויקטים של משרד הביטחון שאני לא הספקתי לבקר בהם והם חשובים מאוד. זה קורה בגלל העובדה ששר הביטחון בישראל הוא לא כמו אצל האמריקאים. שם ממנים אדם לתפקיד הזה, פה זה גם ראש מפלגה פוליטית וגם עוד כל מיני דברים - אין ברירה".
בסוף הראיון מבקש ברק להיפרד. "יכול להיות שעוד שבוע אני לא אהיה פה, בתפקיד הזה", הוא אומר. "אני רוצה למסור מכאן את התודה לכל האנשים שפעלו לצדי. תודה על התרומה לכל מה שכולם עשו. המנכ"ל, הרמטכ"ל, האלופים, סגן השר וכל החבורה שנמצאת פה בקריה ובכל מערכת הביטחון. לא היה לנו את כל הכוח הזה בלי האנשים הללו".
  |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
