אלעזר אלפרן, אומן, פועל, חייל, איש גדוד העבודה, חרט ב-1924 את מפת ארץ ישראל על אבן ענקית שמשקלה שתי טונות. המפה נשלחה לתערוכה בלונדון, אבל בתום התערוכה נעלמה באורח מסתורי. 85 שנים לאחר מכן, קצה החוט היחיד שנותר הוא דגם מוקטן של המפה, ששמור בבית בנו של קבלן ירושלמי. האם מצאה המפה את דרכה למכבסה בגלזגו? לא ברור. האם הסיפור הולך ומסתבך? בהחלט.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P200309/m.0.2003.429.1.9.jpg]

אלעזר אלפרן עם מפת האבן הקטנה, תצלום מאוסף המשפחה. ככל הנראה צולם ב-1924

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1072425.html

looopy

לו היה משקיע היה מבין שמגוחך לטעון שאלפרן הכיר את טרומפלדור עוד מימי שירותם המשותף בצבא
הצאר. טרומפלדור השתחרר משירותו ב1906 כשאלפרן היה בן 10...
המקורות של הכתב הם בעיקר ילדיו של אלפרן, וניכר שהוא מחפש את הסנסציה גם כשאין בה צורך: למה
הוא טרח לציין בתחילת שהמפה הקטנה שוכנת היום "במחסן קטן בבית דירות בירושלים, לצד כיסאות,
בקבוקי מים וגלשן גלים", כאשר הוא מציין בהמשך הכתבה שזהו אחסון ז-מ-נ-י שנובע מרצונם של הבעלים
(אותם בעלים ב80 השנה האחרונה, ששימרו את המפה במצב מצויין) למקם אותה בביתם החדש מבלי
שתינזק.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.historychannel.co.il/photo_images/is/2291_photo.jpg]

מפת ארץ ישראל החקוקה באבן, שנחצבה בירושלים במחצבת גדוד העבודה שליד מנזר רטיסבון בשנת 1923 ונחקקה על ידי האומן אלעזר אלפרן "בראדה". ליד המפה יושב אלפרן (עם זקן) וממול עומד יצחק שדה. המפה נשלחה לתערוכה בינלאומית באנגליה בשנת 1924 כישצחק שדה מלווה אותה. מאז נעלמו עקבותיה. את פירוט סיפור המפה אפשר למצוא ב"ספר מחקרים בארץ ישראל" מאת אביאל רון (שנהרג בפעולת טרור). את המאמר על סיפור מפת האבן כתב דב גביש.

(איפה בדיוק ממול עומד "הזקן"..? ) האם יצחק שדה זה האיש הנשען על האבן בתמונה?

אם כינרת

נִיעַ, נוּעַ,
עֲנָנִים,
אֵם כִּנֶּרֶת נָמָה נִים,
רוּחַ, רוּחַ
אַט יָפוּחַ,
אַט.
שָׁט לוֹ, שָׁט לוֹ,
חֶרֶשׁ נָד לוֹ
חֶבֶר עֹנִי,
דַּיָּגִים,
וּבַשֶּׁקֶט קוֹל יָקִים:

אֵם כִּנֶּרֶת,
רַק עָלַיִךְ
מְזַמֶּרֶת
כָּל דּוּגִית,
אַתְּ אַחַת רַק
הַשּׁוֹמֶרֶת
שִׁיר הַשֶּׁפַע
לְתָמִיד.
לִי מִשֶּׁקֶט
וּמֵעֹנִי
אַתְּ אוֹרֶגֶת
אֶת הַפְּדוּת,
מִי רוֹצֶה בָּךְ
עוֹד כָּמוֹנִי
לַחֲתֹר
וְגַם לָמוּת.
ניע נוע עננים,
אם כנרת נמה נים,
רוח, רוח
אט יפוח (אט יפוח, אט).
אט, אט, אט, שט,
שט לו, שט לו חרש נד לו,
חבר עני דייגים.
שט לו, שט לו חרש נד לו,
ובשקט קולו יקים, ובשקט קולו יקים.

אם כנרת
רק עליך
מזמרת כל דוגית.
את אחת רק
השומרת
שיר השפע לתמיד.
לי משקט ומעוני,
את אורגת את הפדות,
מי רוצה בך עוד כמוני,
לחתור וגם למות.

מילים: יעקב אורלנד
לחן: מרדכי זעירא
ביצוע: איה עזריאלנט
עיבוד: אבנר קנר
שנת הקלטה: 1998
הופיע על גבי התקליט: איה - שירים שנולדו לפני

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.zemer.co.il/AdjustImage.aspx?MaxWidth=60&MaxHeight=60&src=UserFiles/Image/lp_covers/aya/aya_lp_cover.jpg]

הופיע בספר/חוברת "מרדכי זעירא : 111 שירים", מרכז לתרבות ולחינוך (ספריה מוסיקלית ע"ש נסימוב 116), תש"ך 1960, עמוד 13


על השיר:

מספרות הניה רמון וישראלה לוי לבית אלפרן:

השיר נכתב לכבוד הדייגים בכנרת. קבוצת הדייגים הראשונה השתייכה לפלוגת גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור, שבתחילת שנות העשרים ישבה ב"מגדל" וחבריה עבדו בסלילת הכביש צמח-טבריה וסביבותיה. אבינו, אלעזר אלפרן ז"ל המכונה "באראדה" השתייך לקבוצת הדייגים הזאת.




בידינו שתי כתבות על הדיג של הימים ההם: האחת נכתבה ע"י אבא וכותרתה "מלכת הכנרת"; השניה התפרסמה בעיתון "הפועל הצעיר" משנת 1944 וכותרתה "גדוד העבודה והדיג בכנרת" מאת מנדל נון מעין-גב.

אנחנו, שתי בנותיו של אלעזר, גדלנו על סיפורי ושירי הדיג והגעגועים לכנרת.
אנחנו זוכרות את השיר "אם כנרת" עם ההדגשות והאינטונציה המיוחדת של שירתו.

http://www.zemer.co.il/song.asp?id=205

looopy